תמונות עירום שלי הופצו, ואני עדיין נהנית לעשות את זה

מחקרים מראים שבני אדם חרמנים יותר במצבים מסוכנים, כמו מלחמות, אסונות טבע, רעב, וכן, גם מחלות. כמו שיש לנו את הבייבי בום, אתם תראו שיהיו לנו גם קורונה בייביז, לכל אותם זוגות ששפר עליהם מזלם והצליחו להתבודד ביחד. הרומנטיקה בימי הקורונה גורמת לזוגות רבים למצוא אלטרנטיבה למיניות הקלאסית, ו-14 יום על פי חישוב גס זה אומר שלושים תמונות לפחות, כאשר סוגי התמונות ורמת החשיפה כנראה משתנים מזוג לזוג.

את הפייסבוק ואת האינסטגרם שלנו כבר ראית?

כמעט אין תחום בחיים שלנו שאינו דיגיטלי, וכמובן שהדבר כולל גם את תחום הדייטינג. היתרונות והחסרונות של אפליקציות ההיכרויות ידועות לכולנו, וגם דיברנו עליהן מספיק. אבל יש כמה תופעות לוואי מלבד העובדה שכבר לא מתחילים איתנו בברים, וזאת העובדה שגם ההיכרות המינית, וגם הסקס עבר לדיגיטלי.

תמונות סקסיות הן לרוב חלק בלתי נפרד מהטינדר, וזה כיף כשזה בין שני אנשים בוגרים, אשר מבינים שאין שום דבר רע בקצת סייבר, ואפשר בהחלט להגיד שהתמונות האלה הן הפלירטוט של המאה ה-21. ככה אנחנו בודקים שיש כימיה מינית, שאוהבים את המראה של האדם מול המסך, וזהו בדיוק השלב שלשני הצדדים יש תמונות "בעייתיות", אשר ניתן להפיץ. בגלל שאנחנו נורמליות ולא נהנות מהשפלה והחפצה, אנחנו יודעות שלא נפיץ לעולם תוכן כזה, ואומרות לעצמנו שהוא ראוי לאמון הזה, בדיוק כפי שהוא בוחר להאמין שאנחנו ראויות לו. אבל לצערנו האידאה הזאת לא תמיד מתרחשת. בהקשר הזה אי אפשר לא לצטט את חברותי השרמוטות: זה לא משנה מה לבשת, כמה עשית, ואיפה היית - זאת אף פעם לא אשמתך.

כשהסקס והמיניות הפכו לווירטואליים, גם הפשעים המיניים הגיעו גם הם למרחב הפרוץ הזה. הטרדות מיניות הפכו לשגרתיות, והן מגיעות בהודעות במקרה הטוב או תמונות שלא תוכלי למחוק מהזיכרון שלך במקרה הרע. ואם אלה הטרדות וירטואליות, הפצת תמונות אינטימיות של נשים הן האונס הוירטואלי. כי אין שום בעיה בתמונות האלה, בדיוק כמו ביחסי מין, כאשר הם בהסכמה ומרצון, אבל כאשר עושים שימוש בגוף שלך, גם אם זה דרך מסך, זוהי פגיעה מינית.

י', היא ממש לא הטייפקאסט שהייתם מצפים לשמוע ממנה שזה קרה לה. היא ריאלית ומציאותית, מצליחה, יודעת מה היא רוצה, ולא מפחדת להשיג את זה. מדובר באישה פורצת דרך בכל התחומים שמעניינים אותה ובוחרת להשקיע בהם, והכי חשוב- לא סופרת או מקבלת שיט מאף אחד, ועדיין, גם היא נפלה קורבן לפשע הדיגיטלי הזה, והתמונות שלה הופצו באפלקיית הטלגרם, במספר קבוצות "לישראליות בלבד" (מזל שהם נגד התבוללות). בנוסף לעירום, הם מצמידים גם את השם, את הפרופיל בפייסבוק ולעיתים גם את מספר טלפון. של האישה.

מה היה הרגע שבו הבנת שהפיצו את התמונות האינטימיות ביותר שלך?

"היה לי חשד זמן מה, כי הייתי מקבלת הודעות והצעות חברות מרובות מגברים שאני לא מכירה. אבל היה ערב אחד שאני זוכרת במיוחד. חברות כתבו לי - ראינו תמונות שלך, מפיצים תמונות שלך. הלב שלי צנח אבל לא הייתי מופתעת לגמרי, כי אני יודעת איפה אני חיה."

מה היו התחושות אחרי השוק הראשוני?
"באותו רגע זו תחושה קשה מאוד של בושה ופחד. פחדתי שזה יפגע לי בחלומות, יפגע בהורים שלי ויכתים אותי ואת המשפחה. זה גרם לי להרגיש כעס גדול ואני משערת שאם אפגוש את אחת ממנהלי הקבוצות הגדולות שפורסמו פרטיהן בתקשורת, אני אפגע בו פיזית. לא תהיה לי בעיה."

פנית למישהו לעזרה אחרי שזה הופץ?
"כן, ניגשתי מיד לתחנה והגשתי תלונה אבל גם כאן היה לי ברור שלא יעשו כלום. המשטרה לא יודעים להתמודד עם התופעה, הם אדישים מצד אחד ולא מקצועיים מצד שני. נשים בישראל מופקרות שנים ולא אכפת להם ממני. אני עוד סיפור קטן... אז לא באתי עם ציפיות. בעיקר הגשתי תלונה כדי להרגיש שעשיתי משהו ולא התעלמתי. הפעילות שלי היא בעיקר בהעלאת המודעות, ובקבוצות עצמן. כתבתי להם מכל מיני כיוונים - רגשי, מוסרי, איומים, ושלחתי את התלונה שהגשתי כדי להפחיד אותם, אבל זה לא עזר, הם רקובים. ואני יודעת שהם הפיצו שוב כנקמה."

איך הסביבה שלך הגיבה?
"בחמלה והבנה, קצת בהלם. לא הרגשתי שיפוטיות מאף אחד, ואני לא מספרת את זה למי שלא קרובים אליי. וכשמספרת זה בדרך אגב, אני לא עושה מזה ביג דיל, כי אני סה"כ עוד אחת, זה לא אישי. וכשזה לא אישי אני לא אטמיע את זה בתוכי, כי אין טעם."

אישי או לא, כל אחת יכולה ליפול קורבן לאלימות המינית הזאת, ואני מאמינה שחלקינו פשוט לא מודעות מספיק לנושא ולא יודעות מה קורה עם המידע שלנו. הרי לא חסרים סיפורים של נשים שלא שלחו את התמונות, אלה פשוט פרצו לה את הקבצים האישיים והפיצו את התמונות שלה.

איך זה השפיע על סדר היום שלך?
"גרם לי להיות יותר אקטיבית נגד המפיצים, לפרסם פוסטים, ולדבר על זה. לא לפחד ולא להאשים את עצמי, אלא להתחזק במאבק נגד תרבות האונס. אני עדיין מצלמת את עצמי בעירום ונהנית מכל רגע, ולא אתן לאף אחד לקחת את זה ממני. יחד עם זאת אני יותר זהירה למי אני שולחת. למדתי קודם כל לא להצטלם עם הפנים, אבל זה לא תמיד עוזר כי הם מפרסמים בכל מקרה. אז יש לי את הטריק שאני ממליצה לכולן: לפני שאת שולחת לו תמונה חפשי אותו בכל הקבוצות האלה (חיפוש בגוגל יביא לך את השמות) , ואם הוא שם, זה חייב להדליק לך נורות אדומות ולהראות לך מול מי יש לך עסק."

ואיך אפשר לעזור למישהי שזה קרה לה?
"חייבים להזכיר לה שזה לא אישי, היא לא אשמה, היא לא לבד ושהנקמה עוד תגיע."
ובנימה קצת אחרת, לדעתי, הדבר השני שחייבים להגיד, במידה והדבר הזה קרה למישהו או מישהי שאתם מכירים, זה להזכיר את אלוהי התרבות המערבית, הלא הם הקרדשיאנז. לכל אחד מחברי המשפחה, עם או בלי קשר דם, יש עסקים של מיליונים וסטטוס מטורף בחברה האמריקאית. ואת כל זה הם יכולים להודות לסוטה אחד, שהחליט להפיץ את סרטון הסקס של הגברת קרדשיאן- ווסט. והשאר, כידוע - הסטוריה.