פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה
      ציפי שביט מדליקה משואה בטקס הדלקת המשואות, יום העצמאות תש"ף, 28 באפריל 2020 (אתר רשמי , אלירן אביטל) צילום: אתר רשמי, אלירן אביטל
      ציפי שביט מדליקה משואה בטקס הדלקת המשואות, יום העצמאות תש"ף, 28 באפריל 2020 (אתר רשמי , אלירן אביטל) צילום: אתר רשמי, אלירן אביטל

      קורונה זה נוסטלגיה: הקאמבק של ציפי שביט וחנה לסלאו

      בנוסף לכל מה שהיא מביאה איתה, מסתבר שתקופת הקורונה היא מעין שיקוי קסום שלוקח אותנו חזרה לעבר - בין חלומות על האקסים וחזרה לזמנים פשוטים יותר, גם הקאמבק של ציפי שביט וחנה לסלאו מייצג את הצורך שלנו בנוסטלגיה מנחמת

      צילום: רשת, ערוץ 13

      כבר שנים שהרשתות החברתיות מתפקעות מכוכבות, ועכשיו, בימי הקורונה, הן עולות על גדותיהן. בנות הנוער בבית, משועממות, צמאות ליחס ונכונות להתפרסם. כך, מדי יום מפציעה אינסטגרמית חדשה, נועזת, קולנית, קופצנית וצעירה יותר שחוטפת את הזרקור לקודמתה. על רקע התחרות הקשה ואינפלציית התוכן, לא מובן מאליו שדווקא ציפי שביט, הבדרנית בת ה-73, זוכה לתשומת לב רבה כל כך.

      מספיק דובר על הקאמבק של שביט עוד כשפתחה את הפרופיל שלה, בתמונה מכוננת עם ניב רסקין. אך מעניין גם להבין איך שנה קדימה היא ממשיכה לנסוק, בין טרנדים שקמים ונופלים בקצב מסחרר. נכון הדבר גם לגבי חנה לסלאו, שאמנם מחזיקה ב-50 אלף עוקבים "בלבד", אך מקבלת לאחרונה ספוטים טלוויזיוניים שווים יותר משל נטע אלחמיסטר ובר רפאלי ביחד.

      את הפייסבוק ואת האינסטגרם שלנו כבר ראית?

      על פניו, מפתיע גם שהשתיים פרחו דווקא בעידן המקדש את הנעורים יותר מאי פעם. אבל התבוננות מעמיקה על מאורעות העת האחרונה, תגלה שנסיבות חיינו כאילו התכנסו כדי להשיב את הסבתות המדליקות מן הבוידעם. כדי להבין איך זה קרה, יש לחזור קצת אחורה, אל נקודת הפריצה המחודשת.

      ביוני 2019, הצטרפה ציפי שביט לאינסטגרם, עם סרטונים היפראקטיביים שגרמו לטיקטוק להיראות כמו בית קברות. הצופים מיהרו לשתף, בין אם באופן אירוני או מפרגן, והבאזז עשה את שלו: בנובמבר 2019 קטפה שביט קמפיין מקרינג' במיוחד ל-Fox, הזכור גם כמסיבת הפיג'מות.

      מתודלקת בקהל עוקבים שרק הולך וגדל, המשיכה שביט לפרסומת עבור Bit ודומינוס שפורסמה בדצמבר 2019, משם לשלל ראיונות מפרגנים ואף רכיבה על אופנוע עם דני קושמרו, שתחילתה בשתיית יין משותפת ב-10 בבוקר. "בתוך חמישה חודשים, 90 אלף עוקבים", התפעל קושמרו במסגרת הכתבה, ששודרה בקשת 12. אבל כל אלה היו עבור ציפי רק נקודות ציון בדרך לקמפיין הגדול של חייה - הדלקת המשואה בערב יום העצמאות. את מה שהיא לקחה שם, אני רוצה גם. יין זה לא היה.

      כך, מפרזנטורית של מותגים מכווני-קשישים כמו קופת חולים כללית, הפכה שביט בבת אחת לסלב של צעירים, עם לא פחות מ-148 אלף עוקבים ועוקבות באינסטגרם. עם קצב דיבור היסטרי, דמויות גרוטסקיות ובגדים ססגוניים - נחתה שביט בדיוק בזמן ובמקום הנכון. מה שאולי נחשב קודם מוגזם, מתאמץ ותיאטרלי מדי, הוא בדיוק מה שעובד היום לכוכבי הרשת, כשהתחרות גדולה כל כך וכולם רוצים להתבלט. יותר מזה, בהתאמתה לקצב הנוכחי, שביט משככת במקצת את חרדת ההזדקנות שלנו. הנה, היא מבוגרת - אבל צעירה וספורטיבית יותר משרובנו היינו אי פעם. באופן עקיף, האובססיה שלנו לצעירוּת הביאה את בנות גיל הזהב הנמרצות לגדולתן.

      בפער לא גדול מאחוריה (מבחינת הספוטים הטלוויזיוניים לפחות), אנו עדים לשובה של חנה לסלאו אל הפריים טיים, בגרסה דקיקה ואנרגטית מתמיד. אפשר לקשר את הקאמבקון של לסלאו לגזרה החדשה, אבל לא זה העניין. עם יותר שומן או פחות - לסלאו רגילה להפתיע, ויודעת היטב למשוך אליה את התקשורת, בין אם היא עושה את זה דרך חשיפת לוק חדש או פרט עסיסי מחדר המיטות.

      זה לא נאמר לגנותה, נהפוך הוא: לסלאו שחקנית נפלאה ומוכשרת, אך כדי להישאר בקדמת המסך חשוב לדעת גם לייצר כותרות. הכישרון לשיווק עצמי משותף לה ולשביט, ולא רק הוא - אלא גם המזל. והמזל שלהן הוא הקורונה. בעוד רב בנות ה-60+ הסתגרו בבתיהן מפני הנגיף, שביט ולסלאו פרחו כמו שלא ראינו אותן שנים. תסכימו שלא זכור מתי זרחה כל כך שביט מאז הופיעה כחייזר אצל דודו טופז.

      במידה רבה, אפשר לומר שלסלאו היא הפנים של הלוחמה הישראלית בקורונה. ראינו אותה תחילה בתשדיר שירות המפציר בנו לשמור מרחק, לאחר מכן, למרבה האירוניה, נראתה בשולחן הסדר הצפוף של קשת 12, ולבסוף זמרה לנו בקאמבק המוזר כשלעצמו של "לא נפסיק לשיר", עם תום טקס יום העצמאות. במקביל אליה, קפצה שביט להופעת אורח קצרה באח הגדול והתגייסה למען פיקוד העורף בקמפיין שמירת נגיעה.

      נוכחותן בתשדירים לא הייתה רק יעילה אלא סיפקה, ככל הנראה, צורך בנוכחותה המרגיעה של דמות הסבתא. בימים בהם כולם מנותקים מהסבים והסבתות כדי לשמור על שלומם, פתאום מתחשק נורא לבקר אותם, לראות אותם. מעט עצוב לחשוב על זה, אבל יכול להיות שהיינו צריכים לדחוף את הקשישים לבתים כדי להתגעגע אליהם על המסך.

      בקמפיין נראית שביט חוזרת עשרות פעמים על מסרים של גאווה בעם ישראל, מתובלים בציונות וחדוות הארץ. גם אם לסלאו לא מגיעה לטונים שלה בנושא הזה (טוב, מי מגיע לטון של ציפי שביט במשהו), אין ספק ששתיהן משדרות ארץ ישראל השלמה לצד עממיות ושמחת חיים. הפרזנטוריות המושלמות להעברת מסרים אל עם ישראל בכללותו. הפעם גם הגיל משחק לטובתן, כי מי לעזאזל הסוציופת שיתעלם מההנחיות כשהן נאמרות על ידי שתי סבתות, קבוצת הסיכון הראשונה להיפגע מהקורונה.

      ולא התגעגענו רק לבני גיל הזהב, אלא לכל תופעה אחרת שנשכחה מאיתנו לפני עשור עוד שניים. נראה שהמחסור בתוכן חדש, בחיינו ועל המסך, גרם לנו לפשפש אחורה בתקופות מתוקות ונאיביות יותר. הרשתות החברתיות מוצפות "אתגרי" תמונת ילדות, ואמנים ממלאים את הפייסבוק בקטעי מוזיקה שנגנזו מהאלבום שלהם או מונולוג שהגישו פעם לערב מלגות. גם כוכבי העבר והזכייניות זיהו את הפוטנציאל במשבר. כך שבו אלינו "הפיג'מות" בפרק איחוד, "זהו זה", "לא נפסיק לשיר", לובה מ"ארץ נהדרת" ועוד קלאסיקות שהתגעגענו אליהן יותר או פחות.

      העיסוק הזה בעבר לא נובע רק מגעגוע מתוק, אלא מדילול משמעותי של ההווה. כך, מסתבר, רבים מאיתנו חלמו על אקסים שמזמן נפלו לתהום הנשייה, ביניהם כותבת מאמר זה, שחולמת בשרשרת על האקס מגיל 18. האם הוא הכי רלוונטי לחיי או הכי מצלק? אף אחד מהם, לצערי. ההסבר לשובו מן הניכר טמון כנראה במרתף ממנו הגיחו חזרה לחיינו ציפי שביט וחנה לסלאו. קרה הלא ייאמן - היה לנו יותר מדי זמן לחשוב. וחשבנו. וחשבנו שוב. למעשה, חשבנו כל כך הרבה שתת המודע שלנו נאלץ לשלוף זיכרונות מהתחת כדי לספק מזון חדש למחשבות.

      אז האם לסלאו ושביט חזרו פור גוד, או שבסך הכל זכו לקאמבק זמני תחת כנפי הקורונה? ימים יגידו. אין ספק ששתיהן כבשו את מעמדן בכבוד, בכישרון ובעבודה קשה. אך מי כמוהן יודעת כמה קשה להישאר בפסגה, וכי הצלחתה של שחקנית תלויה גם בנסיבות, בתזמון, באינטרסים של מפיקים ומזל. כך או כך, נעים לראות מקום נוסף מתפנה על המסך שלנו לבנות גיל הזהב, ולא בתכנית כמו, ובכן, "בנות הזהב". אם אין פנסיה במקצוע (ואולי אין פנסיה בכלל), טוב לדעת שאפשר להתפרנס ממנו בגיל מבוגר. ושתיהן מוכיחות שאפשר לעשות את זה גם בגיל השלישי במקסימום חדות, עדכניות, הומור ואנרגיה. במקרה של שביט, אולי קצת יותר מדי אנרגיה.