בתור חובבת מושבעת של גירל פאוור, אחד הדברים שאני הכי רוצה לראות על המסך שלי הוא נשים חזקות שלא מתנצלות על שום דבר. הן יכולות להיות חזקות בעקבים או בכפכפים, בספורט או בפוליטיקה, זה בכלל לא משנה, העיקר שאלו יהיו נשים שלא מנסות להצליח "למרות" שהן נשים. בגלל זה קצת לא נעים לי לראות את מה שקורה על האי בהישרדות, לא כי הישרדות זה משחק פיזי שדורש כוח, כי הוא לא, אלא כי רוב הנשים בו הגיעו עם ההנחה הראשונית שהן חלשות וכל מה שהן עושות זה לנסות להוכיח שהן לא - והן עושות את זה בעיקר על ידי הגברת תכונות "נשיות" שנחשבו לחזקות אי שם בשנות ה-50: יופי ודמעות.
את הפייסבוק ואת האינסטגרם שלנו כבר ראית?
לא נעים לי להגיד, אבל מה שקורה על האי מזכיר לי מאוד את תיאוריית 'אפקט הצ'יוואוה': כלבים קטנים וחלשים נובחים כדי להראות כוח ונוכחות בעוד כלבים גדולים עסוקים בעיקר בלנוח ולנשנש סטייקים. אחרת לא ברור לי למה כל הנשים בתוכנית עסוקות כל הזמן בלהסביר למצלמה, לחברי השבט, לגיא-בעלה-של-יעל-בר-זוהר ובעיקר לעצמן כמה הן חזקות ועוצמתיות, לעומת פשוט לשתוק ולהיות חזקות ועוצמתיות. יוצאת הדופן היחידה היא ירדן ג'רבי, אבל היי, היא ממילא רגילה לנצח בעולם של גברים, חץ מאשר כשהיא רואה את עידן "שואג כמו אריה" והעיניים שלה מתמלאות בלבבות, אבל מעבר לזה היא מבינה שאין לה צורך להוכיח שום דבר, אז היא שותקת.
עוד בוואלה!
זה התחיל אי שם באילנה אביטל שהגיעה לאי ומיד החליטה לקחת על עצמה את תפקיד קבלן השיפוצים, ובזמן שהגברים התחילו לבנות מחסה היא בעיקר הסתובבה סביבם והסבירה להם שהיא בנתה כבר 300 בתים בידיים חשופות בלי שום עזרה ושהם עושים הכל לא נכון בניסיון לתפוס מקום ולהיות חשובה, והתגובה של השבט היתה בעיקר התעלמות, ואז כרטיס לכיוון אחד החוצה.
חבל שמי שמצליח להפנים שהמשחק לא שייך לחזקים הם דווקא הגברים החלשים פיזית. סמיון נראה כאילו הוא בכלל הגיע לאי לשזף שפשפות ואפילו דוד דביר בן ה-70 מעולם לא טרח לציין שהוא בכלל איירון מן, שניהם בטוחים בעצמם ובמקום שלהם בלי להגיד לנו כלום. מי כן מתעסק באובססיביות בכוח? אלה איילון, שמהרגע שהגיעה לאי כועסת על כולם שהם חושבים שהיא בלונדינית טיפשה (אני מהמרת שאף אחד לא באמת קרא לה ככה, כך שיש מצב שהיא הגיעה עם ההנחה הזו מהבית). גם כשהיא זוכה במשימות וגם כשהיא נמצאת במצב סביר לחלוטין בשבט היא עדיין משתמשת בכלים הבודדים שהיא חושבת שיעבדו בשבילה - להיות כוסית ולהסביר לכולם כמה היא חכמה למרות שהיא כוסית. וחבל, כי אם היא לא היתה עסוקה בלחפור לנו שהיא לא מטומטמת, אולי לא היינו חושבים על זה בכלל.
עוד אחת שלא מצליחה להרגיש שליטה היא ליטל סמדג'ה, אישה שהחיים חישלו ולא אמורה להתרגש משום דבר, אבל מה לעשות שאת תחילת הקריירה הקצרה שלה היא בנתה על דמות הפרחה החופרת, מה שכנראה גרם לה לחשוב שזה מה שהיא צריכה להיות בטלוויזיה: אישה צווחנית וכעוסה שלא מצליחה לחבר שני משפטים ועסוקה בלהסביר שהיא לא נתקלה מעולם בבעיות חברתיות. כזו שצורחת על קוז'יקרו לא להרים עליה את הקול בזמן שאני בכלל צריכה להגביר את הטלוויזיה כדי לשמוע מה הוא אמר, כי אם נחזור שניה לתאוריית הפינצ'ר, קוז'י הכי דני ענק - שקט, כבד, לא מאוד מועיל, אבל לגמרי אטרקציה.
אם ליטל לא היתה עסוקה כל כך בלצרוח על כולם ומתנהגת יותר כמו ליטל שראינו בכתבת הטלוויזיה שעשו עליה אחרי שהיא חזרה מהאי היא כנראה היתה במקום אחר לגמרי. כי ליטל האמיתית היא שורדת, לא בתוכנית ריאליטי אלא בחיים, ואני מוכנה להמר שכשהיא יושבת עם חברות היא רגועה ונעימה ומצחיקה ומכילה, ובגלל זה בבית אוהבים אותה. אבל היא חושבת שלהיות "ליטל האמיתית" זה לא מספיק מעניין טלוויזיונית, אז היא מתנהגת כמו קופיף מטורלל תוך שהיא ממלמלת ללא הפסקה "אני חזקה, אני חכמה, אני הייתי יכולה להיות בפוליטיקה" ולא מבינה למה היא מגיעה אחרונה בסולם האהבות של שבט "משהו משהו".
ואני בכלל לא רוצה להתחיל לדבר על נאווה בוקר, שהבינה בפרק הקודם שבמשך שלושה ימים היא בכתה לשבט הלא נכון אז היא עשתה אתחול וסיפרה את כל הסיפור (המאוד עצוב) שלה מההתחלה עוד 3 פעמים, רק שהפעם היא הוסיפה גם טראומות מאש. השיא הגיע בעיני בשיחת ה"סלב לסלב סלב" בה כל הסלבס סיפרו כמה קשה להיות סלב, ישראל הסביר לכולם שהוא סלב על כי זכה במיליון שקלים בגלל אהבת קהל (לעומת, למשל, ירדן ג'רבי, שכולה הביאה מדליות) ונאווה נדחפה והבהירה שעם כל הכבוד לכל מי שכותבים לו טוקבקים מרושעים - אצלה הטוקבקים הכי קשים, כי למי אכפת שניקול אמרה שהיא חשבה להתאבד, אף אחד לא ריחם על נאווה כבר 4 דקות שלמות.
לפחות בפרקים האחרונים ראינו קצת התקדמות מצד שתי נשים - אלינה ועדי. גם אלינה הגיעה לאי עם מחשבות בלונדיניות כעוסות, אבל אחרי שהמעמד שלה קצת התבסס היא מתחילה לשחרר את ההיסטריה ולהירגע. פתאום היא מככבת במשימות, יושבת במשא ומתן מול ישראל, זוממת עם זוהר ומפסיקה להגיד על עצמה שהיא "בלונדינית חזקה". לפחות הפרק.
השניה היא עדי ביטי, שמוכיחה שני דברים: הראשון הוא שזבל של אדם אחד הוא הפרס של מישהו אחר, והשני הוא שלפעמים כל מה שאנחנו צריכים זה אדם אחד בודד שיראה את האור שלנו כדי שנוכל לזרוח. הרי ביטי היא לא עוד ילדה סתומה בת 18 עם חיבה לטיק טוק, היא לוחמת קטנטנה ובלונדינית שנמצאת באחת התעשיות הקשות ביותר בישראל עוד לפני שהיא בכלל ידעה לאיית, והיא מתמודדת עם סקנדל תקשורתי שהרבה אנשים לא היו שורדים, בטח לא עם הקלאס שלה. ומעבר להכל היא גם מוכשרת, כך שבאמת לא הבנתי איך כשהיא הגיעה לקפרה היא נדחקה כל כך רחוק לשוליים. כאב לי לראות אותה מתלוננת ובוכה, אבל אני מוכנה לתת לה פס כי זה מה שקורה לצד אנשים כמו ישראל, שכל מה שמעניין אותו זה להסביר לכולם כמה הם טיפשים וחלשים וכמה הוא אדיר ומפורסם.
בכלל, בכל פעם שאני רואה את ישראל אני מרגישה כאילו ההפקה התבלבלה ובמקומו הגיע החיקוי שלו מארץ נהדרת. שמישהו יסביר לי למה הוא מתעקש להסביר לכולם שהוא אסטרטג-על, כי אני די בטוחה שסמיון יבעט אותו החוצה ממש בעוד כמה מועצות שבט. חוץ מזה שאני ממש לא מבינה למה הוא מתעקש לדבר איתנו על ההישגים שלו, עד לפני שנתיים ההישג הכי גדול שלו היה להצליח להעיף בקבוק באויר מבלי שהוא יתרסק על הרצפה של היאסו בתל אביב, ואז הוא ישב בבית ממוזג במשך שלושה חודשים - ועם כל הכבוד, כולנו עשינו בדיוק את זה במשך חודשיים וחצי, ואני חושבת שכולנו נשמח להסביר לו שההישג הכי גדול במקרה הזה הוא לא להשמין.