בכל סרט טוב יש, לצד תמונות השיא המובנות מאליהן, סצנות קטנות של שלמות, כאלה שגורמות לך לרצות לצפות בפעם השנייה והשלישית כדי לחוות שוב את הרגע. קצת קשה להאמין, אבל אתמול היו לפחות שני רגעים כאלה, שהפכו את פרק הסיכום הראשון של "חתונמי" לאחד המוצלחים ביותר של העונה, אם לא המוצלח שבהם.
את הפייסבוק ואת האינסטגרם שלנו כבר ראית?
על הנייר לא הייתה סיבה לצפות למשהו מיוחד מהפרק הזה. מור ומאור באו בשביל הקוריוז ושיחקו יפה את המשחק. אריק ודובי, המיותרים תמיד, היו מיותרים מתמיד. כולנו ניחשנו שדניס והדר ביחד וכמובן צדקנו וידענו שהזוגיות של דנית ואמיר, כפי שכתבה אופיר סגרסקי בטורה המופלא, תשרוד בקושי את המונית הביתה. אתמול התברר שזה מאוד לא היה רחוק מהמציאות. לרוני ונועם עוד נגיע בהמשך.
עוד בוואלה!
דנית הפכה להיות, סביר להניח שבניגוד לרצונה, הגיבורה הטראגית של התכנית. רמז מטרים לכך קיבלנו ביום ראשון, עם הידיעה שפורסמה במדורי הסלבס על הצפייה המשותפת של הכוכבים בפרק הסיום, במהלכה דנית בכתה בלי שאמיר יהיה לצדה. לא היה קשה לנחש מדוע.
אמיר עשה לצופים את הדבר שהוא הכי טוב בו ושעשה גם לדנית בסופו של דבר: גוסטינג. בעצם, הוא עשה את זה לדנית עונה שלמה, רק שהיא לא ידעה את זה כי הוא היה לכוד בין דרישות ההפקה לשדים הפנימיים שלו והיא לא השכילה להבין שהיא בכלל לא חלק מהסיפור פה. לכל אורך התקופה אמיר היה נוכח-נפקד ודנית שמה לב לזה באיחור שנע בין מספר שעות לכמה חודשים טובים. כן, גם היא אשמה, והיא הראשונה שתודה בכך, אבל כמו בעולם האמיתי, כשמתבצע פשע, לא נכון ולא מוסרי להאשים את הקורבן.
אמיר הוא אכן "פושע", עבריין רגשי. רק אתמול הבנו את היקף ההתעללות שלו בדנית. "התגעגעתי אליך ביומיים האלה", אמרה לו במונית בעודו שואל "כן?" רפה ומטה את הראש. לא עבר זמן רב לפני שנתן לה את הבעיטה הסופית והמוחלטת ורץ שוב להתחבא כשהוא משאיר אותה מפורקת במשך יותר מחצי שנה. אמיר מצדיק כל סופרלטיב רע שהוצמד לו, ולו מהסיבה שזו הייתה השנה השנייה בה הוא מנסה להשתתף כדי לקצור את 15 דקות התהילה שלו. מי שמנסה לטעום בכל הכוח מההצלחה ולא רואה את האחר, בל יתפלא כשיגלה שהמון זועם רץ בעקבותיו עם קלשונים.
אחרי הפרידה הזאת דנית הייתה צריכה לראות, להרגיש ולחוות שוב כל מה שהוא אמר עליה, לקרוא בדיעבד את שפת הגוף שלו ולהבין שמעולם לא היה לה סיכוי. לו היה לאמיר מינימום אינטגריטי הוא היה חותך מוקדם, או לכל הפחות מעביר מסרים שלא משתמעים לשתי פנים ופשוט אומר בפרק הסיום "לא". אין לו, הוא מוג לב מהסוג הגרוע ביותר והיא, נשמה עדינה, הגיעה לספה המוכרת והתייפחה, הודתה שהיא נמצאת באותו חלום רע שכולנו חלמנו לפחות פעם אחת, כשאנחנו עומדים עירומים בכיכר העיר וכולם צוחקים עלינו.
"כעסתי, נפגעתי, לא הבנתי... ואז פתאום נעלם", אמרה דנית. היא באמת ובתמים לא הבינה. בתמים בהחלט, הנאיביות עטפה אותה לכל אורך הדרך. היא הודתה בכך שהנורות האדומות היו מפוזרות כמו פנסים על מסלול נחיתה, אבל היא לא ראתה אותן. וככל שהייתה עיוורת, כשפקחה את העיניים גילתה כמה עמוקה הייתה הפציעה ואיזו צלקת היא השאירה. אנחנו יכולים להיות ציניים (ובהחלט היינו), יכולים לבקר אותה (ועוד איך ביקרנו) - אבל היא פשוט נשמה טובה, וזה הניצחון שלה: לפחות עם ישראל יודע שכולה עשויה מטוב לב.
"אני באמת מקווה שמעכשיו אני אלך בדרך שונה מזו שהלכתי עד עכשיו", היא מסכמת ויעל מפרשת: "פגשתי פה דנית אחרת היום. יותר חזקה. מוזר להגיד, אבל דווקא דרך הדמעות שלה יכולתי להרגיש את זה שהיא מתגברת, לוקחת פרספקטיבה, קצת מנסה להבין מה היה שם ומה לא היה שם". ניתוח נכון, אבל אם צריך לנחש מהי "הדרך השונה" של דנית, אני מהמר על כך שהיא תהיה זרועה מעתה בחשדנות ובהרבה פחות אמון בגברים.
אם אצל דנית המילים הכתיבו את עוצמת הרגע, רוני ונועם ממש לא היו צריכים להגיד שום דבר כדי שנרגיש את הסדק העצום שנפער ביניהם. נועם, חובב ים מושבע, הרגיש כמו דג מחוץ למים דווקא על היאכטה במיאמי, כשרוני שרה עם החברים שלה בלטינית והוא שחרר צחוק מאולץ למצלמה. משם זה רק הלך והידרדר.
רוני נכנסה לחדר כשהיא משגרת מבט אגבי לנועם ומתיישבת במרחק של חצי מטר ממנו, כדי שחס וחלילה לא יחשוב אפילו לנסות תחילתו של קאמבק. הוא דווקא כן חשב על זה, לפחות אם שופטים על פי המבטים העורגים שלו אליה, שהתחלפו במהרה בעיניים מצועפות. אנחנו עדיין לא יודעים מה באמת קרה שם במיאמי (כמה חבל שלא נחשפנו לעוזי לפני כן. שידוך מושלם לג'ינג'ר), אבל נראה שנועם דווקא היה נותן עוד צ'אנס ורוני החליטה בשביל שניהם, או לפחות הייתה יותר דומיננטית בתהליך הפרידה. נועם - החייכן, הסטלן והדברן - התאמץ להוציא מילה והשתנק. את השתיקה הארוכה שלהם סיכמה רוני במילה אחת: "נפרדנו". זה היה מצוין, טלוויזיה במיטבה.
רוני ונועם היו במהלך העונה הזוג המשעמם. הם פיצחו את השיטה. כשבירח הדבש נועם הבין שזה לא יילך הוא אמר לרוני "בואי פשוט ניהנה". והם נהנו, ועוד איך. בהתחלה זייפו, אחר כך השקר הפך לאמת והם התאהבו. אנחנו ראינו את אותות האזהרה שרוני ראתה, הפריע לה הגובה שלו (אולי בהמשך פחות) והעובדה שהוא תייר מזדמן בלי אופק (בהמשך הרבה יותר), ועדיין - זה היה כואב, לא רק להם אלא גם לנו, כי באמת מגיע להם רק טוב.
והיי, אמיר, בפעם הבאה שאתה חושב איך להתמודד עם סיטואציה פשוט תהיה נועם. Be that guy.
אף אחד לא הופתע מההצלחה של דניס והדר, שצמחו להיות הפאוור-קאפל של העונה ואולי של כל שלוש העונות. נראה ששום דבר, חמסה-חמסה, לא יפריד בין המתכנת הרוסי לזאת שלא רצתה רוסי. הם נראו טוב בתכנית, הם נראו מצוין אצל נדב בורנשטיין ב"חי בלילה" ומה נאמר? נראה שאפילו אמא של דניס מקבלת אותה.
זה היה פרק מצוין, ועכשיו מחכה לנו תכנית שלמה על ניר והגר. אם הקדישו להם את הפינאלה, על בסיס התקדים של שירי ולירן ההימור הוא שהם ביחד או שלפחות היו ביחד עד לאחרונה. אז למה אנחנו צריכים לצפות? משהו שינוע בין סערת רגשות שכוללת זריקת מחבתות זועמת על הטלוויזיה לרצון לעקור לעצמנו את העיניים מרוב שעמום. נזדיין בסבלנות.