"הגוף שלי הביא לי רק צרות וכאב": אישה אחת שהפכה לגבר

ילדה בת 6 קמה בבוקר, מסדרת 2 קוקיות בשיער, לובשת את החולצה הלבנה החגיגית, נועלת את הנעליים החדשות, נרגשת מאוד, לא מצליחה לאכול את ארוחת הבוקר, מזדרזת להכניס לתיק החדש הגדול והוורוד שלה סנדוויץ' מאמא ובקבוק מים קטן, ויוצאת ליום הראשון שלה בכיתה אלף.
הכל חדש ומרגש, המורה נראית מקסימה, הילדים מבוישים, כולם מביטים זה על זה, סקרנים, פותחים קלמר, מציירים ציור, בהפסקות רצים וקופצים ופורקים את כל המתח בחצר, והנה צלצול אחרון וצריך לחזור הביתה. אבל רגע, איפה התיק שלי?

את הפייסבוק ואת האינסטגרם שלנו כבר ראית?

הילקוט החדש הוורוד שאמא קנתה לי! הנחתי אותו פה ליד הברזייה ועכשיו הוא נעלם! מחפשת מתחת לספסלים, אולי ליד השירותים, בכיתה, במסדרון. צהרים, חם, כולם כבר הלכו ואני ממשיכה לחפש את הילקוט הוורוד החדש, אמא תכעס עלי מאוד אם אאבד אותו, איפה שמתי אותו?! אני מקיפה את כל בית הספר ופתאום רואה אותו מרחוק ליד הבותקה של השומר, או אב הבית כמו שהמורה הציגה אותו, יששש!! הוא בטח מצא לי אותו ושמר לי עליו! אני רצה ואומרת לו היי זה התיק שלי!

מהרגע הזה החיים שלי ישתנו לנצח.
מהרגע הזה אני אאבד עוד הרבה פעמים את התיק הוורוד שלי.
ותמיד יש תנאי כדי לתת לי אותו בחזרה.
וזה יהיה הסוד שלנו.
סוד שלי ושל איש זקן, גדול, מגעיל עם ריח רע, שגונב לי שוב ושוב את התיק שלי, את הילדות שלי, את התמימות שלי, את השמחה שלי, את הגוף שלי, ואת האהבה העצמית שלי.
ככה הבנתי שבעולם הזה גברים לוקחים מה שהם רוצים
ככה הבנתי שבעולם הזה נשים נותנות כי אין להן ברירה
ככה הבנתי שגוף הנקבי שלי מביא לי רק צרות וכאב.

היום, אדם (שם בדוי) הוא טרנסג'נדר אבל הוא לא מרגיש שייך לאף הגדרה או קהילה. והוא לא באמת עובד במגדלי עזריאלי. לא בקומה 40 ולא בקומה מינוס 2. כשאני פגשתי אותו הוא היה בין עבודות מזדמנות והרגיש די אבוד בעולם. הוא סיפר הרבה כמה קשה לחברה לקבל אותו, כמה קשה לו למצוא מקום עבודה, בית לשכור, זוגיות, אהבה. כאילו הוא לא עבר מספיק בחיים.

היה לי ברור שזה סיפור שאני חייבת לספר. לא היה לי ספק. כן היה לי חשש, כי אף פעם לא ניסיתי לגלם גבר, בטח לא בסגנון דוקומנטרי כזה שצריך להרגיש מאוד אמין ואותנטי. אבל הסיפור הזה תפס לי כל כך חזק את הבטן ששום פחד ביצוע לא היה גובר על הדרייב שלי לספר את סיפורו של הטרנסג'נדר הספציפי הזה.

לכל דמות בסדרה 'אישה אחת' בחרתי מקצוע שונה מזה שיש לה במציאות, גם כדי לשמר את האנונימיות שלה וגם כדי לאפשר לבימאית הפרק ולי, חופש אומנותי לחזק ולעגל את הסיפור שבחרנו לספר.
בפרק הזה, אישה אחת שהפכה לאיש, הבימאית הנפלאה, לימור שמילה, ואני ניסינו לספר את הסיפור של אדם מבלי שנשאר רק עם טעם 'קורבני' בפה. רצינו סיפור שיש בו גם קצת אופטימיות, שתהיה בו נקודת אור שפויה שתיתן אוויר לכל הטרנסג'נדרים שחיים בינינו, ולאלה שהם בדרך.
ולכן, מיקמנו את אדם שלנו על גג העולם. הפכנו אותו לאיש הייטק מצליח עם זוגיות ואהבה חדשים.
כי כל כך מגיע לאותה ילדה קטנה עם התיק הוורוד. והכי מגיע לאיש הגדול שנהיה ממנה, למי שעבר דרך חתחתים כדי להרגיש שלם עם הגוף שלו ועם בני מינו. אסור לנו אף פעם לשפוט.
שבוע גאווה שמח לכל חברי הגאים, הסטרייטים, והטרנסים באשר הם.

קרדיטים פרק 'אישה אחת שהפכה לאיש':
יוצרת הסדרה ושחקנית - נילי צרויה
תסריטאיות ע"פ ראיון אמיתי - לימור שמילה ונילי צרויה
בימאית - לימור שמילה
מפיקות - לינור לביא ונילי צרויה
צלמת - זיו ממון
עורכת - שני ביינרט
מלחינה - Like you, Miracle - lir Shilton
מעצבת וידאו פתיח - נטע כהן
מאפרת ומעצבת שיער - סיוון סגל
שיר פתיחה - מאיה בלזיצמן ומתן אפרת - 'שיר קדמשנתי'

פרק זה לקוח מתוך סדרת הרשת 'אישה אחת' ביוטיוב, בפייסבוק, ובאינסטגרם.