"היא הייתה המאמי הלאומית בזמן שאותי הציגו כנבל", כותב אמיר למגיבה בפייסבוק שלו. "באותה מידה היא יכלה לראות אותי ולתמוך בי במקום להצטרף לעליהום עליי". לא ברור איפה בדיוק הצטרפה דנית לעליהום, נהפוך הוא - היא גוננה על זהבי בכל מדיה אפשרית, ברמה שגרמה לחלקנו לצרוח על המסך. מה שבטוח הוא שסוף סוף, אחרי ימים ארוכים שהתחבא בבונקר, פליט "חתונמי" הכי מותקף יוצא לאור השמש, ומגיב לביקורת נגדו. ובשונה מדנית הוא בוחר בדרך, איך לומר, לא בדיוק דיפלומטית. התגובות טעונות ארס, היחס לדנית עוקצני ושלל בני המשפחה שיוצאים להגנתו בתגובות לא בדיוק מוציאים אותו טוב יותר.
את הפייסבוק ואת האינסטגרם שלנו כבר ראיתם?
אבל זו דרכו של אמיר להתנער מנפטלין הבושה, והיא לפחות מאפשרת לנו לשפוט אותו ללא התערבות העריכה. וכן, אמיר ודנית יקרים, זה חמוד שקשה לכם לגלות כמה אנשים ממהרים לשפוט, אבל להזכירכם, השתתפתם בתכנית ריאליטי. הסיבה היחידה שתכניות כאלה קיימות היא כדי לאפשר לאנשים ריקניים כמונו לצפות בכם, לשפוט, למלא בשיפוטיות הזאת שיחות מסדרון ולהרגיש עם עצמנו טוב יותר. איך אמר רוגל אלפר בטורו הגאוני ב"הארץ"? "זכותי לומר לאמיר: לדעתי, אתה גיי. את זכותי לדעתי זו הרווחתי בעשרות שעות צפייה". הגיע הזמן לא רק לשפוט - אלא גם להכריע, כי שמענו מהסאגה הזו די והותר. דנית לבנת ואמיר זהבי מתבקשים לעלות לדוכן העדים, דינג דינג דינג. ג'ינג'ר, ארצה.
עוד בוואלה!
לאחר שסירב להתראיין ולהיראות בציבור, זהבי כאמור בחר בדרך הישירה לתקשר עם העם. הוא העלה פוסט בעמוד הפייסבוק שלו בתוספת סרטון, שבו הוא נראה שוב חיוור כשבוי של החמאס, רועד ומצולק. הפעם, ההופעה לא נועדה רק לבטא רחמים עצמיים, אלא גם להזמין את העוקבים לשאול אותו שאלות, עליהן ישתדל, לדבריו, לענות בכנות. בניגוד ללבנת, שמשדרת מלאכית שבורת כנף, זהבי לא חוסך מעוקביו עוקצנות וביקורת. לכאורה, במבחן דעת הקהל הוא שוב מפסיד, אבל לא בהכרח. לאחר שהציג פעם אחר פעם דמות קרבן מיוסר, יתכן שדווקא המענה הישיר והלא מלוטש הוא הצעד הנכון ביותר לשיקום תדמיתו, כמי שהואשם מעל הכל בחוסר כנות.
הרי הביקורת נגד זהבי לא באמת סבבה סביב הנטייה המינית; הפקפוק בה הוא רק תוצר לוואי של חוסר אמון בדמותו. לא באמת משנה לנו אם הוא נמשך לנשים, לגברים או לכסאות. אנחנו כועסים על שהשלה את דנית, על ששיתף אותה מאוחר מדי בהיעדר המשיכה אליה (והרבה אחרי ששיתף את המצלמות ואת יעל הפסיכולוגית), על כך שהתעקש "לתת לזה צ'אנס" על אף שדנית כבר הראתה לו את הדלת החוצה ושאמר "כן" בפרק הסיום, למרות שמפניו השתקף "לא" מוחלט. לא משנה באמת למה אמיר כן נמשך, מה שמשנה זה שלדנית הוא לא, ואת חוסר המשיכה שלו זהבי הסתיר ממנה, לפי דבריה, במשך שלושה שבועות.
עוד היא מספרת כי במסגרת הווידוי, חשף בפניה שדיבר על כך עם יעל שבועיים לפני כן. מהראיונות משתמע שלקחה את זה די בסבבה, לכן, לא לגמרי מובן ממה היא מזועזעת עכשיו. כלומר, כן קצת מובן: היא מזועזעת מחומרת הפער בין מה שסיפר לה ומה שהציג למצלמות. עם זאת, אמיר כן גילה לה כי קיים פער כלשהו כבר במהלך הצילומים. ובעצם, מה זה "פער כלשהו"? כשמישהו מספר לך שהוא לא נמשך אלייך, זה לא חשוב אם הוא עוטף את הבשורה בצמר גפן מתוק, תותים וקצפת - הרי זה מה שכולנו עושים. אף אחד לא יגיד לך "את מגעילה אותי, לכי הביתה", אלא אם הוא עבריין או חולה נפש. לרוב, זו תהיה התפיידות מגומגמת בסגנון "את מדהימה… אבל אני… לא יודע… משהו חסר". תפקידך כשותפה ערה בסיטואציה הוא להקשיב למסר.
תטען הסנגוריה של לבנת כי מצדה אכן הבחינה בנורות האדומות, ואף שקלה לסיים את התהליך, אלא שזהבי בחר שוב להשלות אותה כי יש להם סיכוי. אכן, כולנו זוכרות את ההבטחה האומללה "להילחם על הקשר" וכן את ההסכמה של דנית להתמסר מחדש. בשלב הזה, ניכר ששניהם חושבים שבניית מערכת יחסים אמורה להרגיש כמו טיפול שורש ללא הרדמה. שניהם ידעו כבר לאן הם נכנסים, או ליתר דיוק לאן הם ממשיכים, ושניהם יצאו מוזרים ומזוכיסטים במידה שווה. דנית, מצדה, המשיכה לפרגן לו גם הרבה אחרי סיום הקשר ואחרי שחסם (!) אותה (!) בכל הרשתות החברתיות (!), כשהיא מספרת בראיונות כמה הוא עדיין אדם מדהים בעיניה. היא נפגעה, אבל ברור לה שאמיר לא פעל מרוע ושבסך הכל רצה בטובתה. שזו כמובן טעות, כי אמיר רצה ועדיין רוצה מעל הכל בטובתו. כשהתלונן על מר גורלו מול המצלמות הוא ניסה לקנות את אהדת הציבור לגמרי על חשבונה, והבין רק לאחר השידור שהשיג בכך את ההפך הגמור.
אבל אל תראו את דנית כזאת תמימה: גם בראיונות שלה היא חושבת קודם כל על עצמה, ונאחזת בתדמית הקדושה המעונה כדי לזכות בחיבוק הקהל. כמובן שהתדמית הזאת, כמו כל תדמית, לא יכולה להחזיק מעמד לאורך כל הדרך, וגם בה יש סדקים. למשל, בראיון ל"מאקו" טענה דנית כי אמיר הוא בכלל לא הטעם שלה, אבל בחרה לתת לו צ'אנס כי הייתה באופוריה, או כי האמינה במומחים, או כי התאהבה באופי שלו או משהו כזה. כל זה היה הגיוני אם לאמיר היה אופי, אם המומחים היו אמינים או אם לא היינו רואים אותה נמרחת עליו מהרגע הראשון. להמציא בדיעבד שגם את בעצם לא נמשכת אליו, אחרי כל רגעי ההתרפקות שהראו המצלמות, זה קצת מגוחך.
בכלל, התשובות של דנית בראיונות לא ממש מתחברות לאיזשהו נרטיב אחיד. היא מספרת שחסם אותה בווטסאפ ובאינסטגרם, אבל גם שהיא לא כועסת (אז למה לספר על זה?); היא ידעה על חוסר המשיכה, אבל גם הייתה בהלם לגלות אותו לאחר התכנית; הוא התעלם ממנה אבל גם שמר איתה על קשר, וכהנה וכהנה. כמו שהגיב זהבי לחלק מהעוקבים, "יש לה מספר גרסאות כמספר הראיונות שהיא עושה". אולי כמי שלא מצטיינת בקריאת סיטואציות, גם דנית עצמה מתקשה לסדר לעצמה את הסיפור בראש, אבל אולי היא עושה כאן מהלך תקשורתי מתוחכם. מצד אחד, היא מנדבת לנו פרטים שמגבירים את הזעם שלנו על אמיר, ומצד שני מתנערת מכל חשד לזעם מצדה. היא כאילו אומרת לנו, "אופסי, חשפתי כאן משהו, אבל אין לי שום דעה עליו. המציאות היא לא שחור לבן ואני מתוקה ותמימה, חיחיחי".
במובן הזה, באופן עקיף, זהבי צודק שלבנת נוטלת חלק בעליהום עליו. אם איננה מטומטמת לחלוטין, היא מבינה מה תעורר הידיעה שחסם אותה ברשתות החברתיות. דנית גם דואגת לציין שעשה זאת לאחר שיצאה לעזרתו וגוננה עליו, מה שבטח לא מוסיף לזהבי נקודות זכות. גם התייחסותה החוזרת ונשנית לחוסר המשיכה מנציחים את תדמיתה כקרבן. "אני מניח שאם דנית הייתה כל כך פגועה מהאמירה הזאת, היא לא הייתה רצה מאולפן לאולפן כדי לההמשיך להעלות את זה", עונה אמיר לטוקבקיסטית שנפגעה בשם לבנת. לטוקבקיסטית אחרת הוא משיב, "דנית שיתפה כתבה שהשמיצה אותי בתחילת השידורים. במקום להגן עליי, היא בחרה להסיט נגדי. זה פגע בי מאוד, אבל בחרתי להתנתק ולא להתנצח". הוא צודק: דנית משחקת כאן משחק כפול. מצד שני, אם הוא אכן חסם אותה לאחר שהגנה עליו - מגיע לו.
יותר מזה, אמיר בעצמו משחק את אותו משחק כפול. "זה באמת כואב לשמוע את המשפט הזה", הוא מוסיף באחת התגובות, "אני לא הייתי יכול להתגבר על עלבון כזה בשלב כל כך מוקדם בקשר. מבחינתי בהקשר הזה היא גיבורה". אין ספק שאמיר למד כאן שיעור ביח"צ מדנית: קודם כל הוא חושף את צדה המכוער ואחר כך מפרגן מכל הלב, כדי לצאת בוגר יותר. יאמר לזכותו שהוא מוסיף כאן אלמנט עליו דנית ויתרה, והוא לקיחת אחריות. נכון, הוא לא מזכה אותה בהתנצלות ישירה ציבורית, שהייתה יכולה להיות נחמדה אחרי שהלבין את פניה ברבים, אבל הוא כן משחרר כמה מילים של חרטה. זה בניגוד לדנית, שמבהירה שוב ושוב שהיא לא מתחרטת על כלום, שלא הייתה משנה דבר ומתעקשת שהיא "נלחמה על הקשר כמו לביאה". לא, כפרה, לביאה הייתה חותכת מזמן. לביאה הייתה אומרת, שומע מאמי? אני לביאה, אתה שפן, זוז לי מהפריים למה יש לי כמה בופאלוז לצוד פה".
שניהם טעו. ההבדל הוא שלכאורה אמיר טעה את הטעות שלו כלפי דנית, ודנית טעתה כלפי עצמה. עם זאת, קריאה חוזרת בכתובים מגלה לנו שדנית משתמשת בתמימות שלה ככלי נשק. נוח לה לבחור לראות את המציאות שחלמה ולהתעלם מהחלקים הצורמים בה, וכך, בעיניים נוצצות מכמיהה היא דוחקת בצד השני להשלים עם הפנטזיה. אמיר אכן יצא מגה-דוש בחוסר הכנות המילולי שלו, אבל האמת שהוא היה כן מאוד בשפת הגוף. וכמו שאנחנו מצפות מבן הזוג לקרוא אותנו, להקשיב למה שקשה לנו לומר ולקלוט את מה שנאמר בין השורות, כך גם אמיר זקוק היה לבת זוג קשובה יותר. בבחירה שלה "לראות את הטוב בכל דבר" יש משהו אגואיסטי, כי במילים אחרות היא אומרת, "זיהיתי סימני מצוקה ובחרתי להתעלם מהם". היא מזכירה לי בחור אחד שיצאתי איתו פעם, העריץ אותי ותלה בי עיניי עגל מהרגע הראשון. הוא הקשה עליי מאוד להיפרד ממנו. בניגוד לאמיר התאפסתי על עצמי ועשיתי את זה כעבור שלושה דייטים, אבל לא היו סביבי מצלמות, מומחים וצוות הפקה שלם שלחצו עליי "להתמסר לתהליך".
עד היום לבי יוצא אל אותו בחור שבור לב, בגלל המסירות החונקת שהפגין כלפיי. בעולם הבדס"מ קוראים לזה "שליטה מלמטה", והכוונה היא למצב שבו הנשלט או הנשלטת בתוך מערכת יחסית בדס"מית הופכים את היוצרות בהפעלת מניפולציות רגשיות. הסיטואציה הזו נחשבת בקהילה לפסולה וראויה לגנאי. האם באמת אפשר להאשים את הנשלטת הכובלת אליה את השולט בדרכים עקלקלות? מדובר כמובן בסיטואציה מורכבת, שבה לא ברור באמת מי המקרבן ומי הקרבן, והערפל הזה הולך ומתפשט גם על יחסי הכוחות בין דנית לאמיר.
חרף כל המורכבות, בבית המשפט הציבורי כמו המסורתי יש להגיע למסקנות. מסקנות בית המשפט ע"ש ג'ינג'ר: אמיר, אתה פחדן, דנית, את לא מחוברת. גזר הדין: דנית לבנת תתבקש להמשיך לצאת לדייטים, ולהתאמן בהקשבה לצד השני. מובן שיש לך חרדת נטישה, אבל ברייקינג ניוז: אתם בתל אביב. לכולם יש חרדות. אמיר זהבי מתבקש לאתר את כל הבחורות שעשה להן גוסטינג ולהתנצל פנים אל פנים. יאללה, עופו הביתה.