גזענית או סתם כלבה? השערורייה של הבסטי של מייגן מרקל

אני חושבת שכולנו קצת בהלם מכל מה שקורה בעולם בשנה האחרונה. מגפות עולמיות, מאבקים גלובליים שמאיימים להפוך למלחמות אחים, ביזה ברחובות המפורסמים ביותר ברחבי העולם ובאופן כללי מצב יומיומי שמרגיש קצת כמו התחלה של סרט הוליוודי על סוף העולם, משהו שלא חושבים שהוא מציאותי מספיק כדי לפחד ממנו, אבל הנה - אנחנו מפוחדים כבר חודשים, ולא ממש נראה שזה משתפר.

אחד הדברים שנובעים מהעובדה שכולנו מתבצרים אי שם בפינה הפרטית שלנו ומתמקדים באיך כל מה שקורה בעולם נוגע בנו, הוא ריבים מתוקשרים שלפעמים יוצאים מפרופורציה, וכרגע העולם מדבר על ריב אחד ספציפי שבמרכזו שתי נשים שאתם לא ממש מכירים, וגם מייגן מרקל אחת.

את הפייסבוק ואת האינסטגרם שלנו כבר ראית?

זה מתחיל בבלוגרית לייפסטייל די בנאלית בשם סשה שמחזיקה אינסטגרם עם כ100,000 עוקבים ובלוג שנראה כמו כל בלוג אחר. לפני כמה ימים סשה העלתה את מה שהיא מכנה רשמית "קריאה גנרית לפעולה" בה ביקשה ממשפיענים ואנשים מובילים בקהילה להשתתף ולדבר יותר נגד גזענות. במקרה הזה אין צילומי מסך של אותה "קריאה גנרית לפעולה" (ותאמינו לי, בדקתי) אבל דווקא המשך הסיפור מגובה בצילומי מסך.

לאותה "פניה גנרית" ענתה בהודעה פרטית ג'סיקה מולרוני, מכרה של סשה, סטייליסטית מפורסמת ועשירה שמככבת בכמה תוכניות טלוויזיה וזכתה לרוב התהילה שלה כ'חברה הכי טובה של מייגן מרקל'. מסתבר שמלרוני לקחה את הפוסט בצורה אישית, והתחילה להתווכח עם סשה ולהסביר שהיא לא רוצה להעלות את הנושא באינסטגרם שלה בגלל שזה יכול לגרור תגובות שליליות נגדה. הוויכוח, על פי סשה, החריף, מה שגרם לג'סיקה להתחיל לשלוח איומים בהם היא אמרה שדיברה עם חברות מסחריות שעובדות עם סשה על "איך שהתייחסת אלי בצורה לא פיירית".

הפרשה התפוצצה כשסשה העלתה סרטון של 12 דקות בו היא מדברת על הקושי שלה כאישה שחורה, על הבריונות שהיא חוותה מצד ג'סיקה שעליה היא אומרת "אני לא קוראת לה גזענית, אבל היא מאוד מודעת לעושר, לכוח ולפריווילגיה שלה" וסיפרה שבזמן שהיא מדברת על המאבק בפומבי, מאחורי דלתיים סגורות היא נותנת לאישה לבנה לאיים עליה. בסרטון היא תוהה למה ג'סיקה חשבה שהפניה שלה מכוונת אליה, ספציפית, שואלת למה היא לא מוכנה לעשות יותר, למרות שג'סיקה כן מדברת למען מאבקים וקהילות אחרות, וסיימה בתיאור הפחדים שלה לגבי המשך הפרנסה שלה בגלל אותם איומים.
מכאן, אם לא ניחשתם, החיים של ג'סיקה התמוטטו כמו דומינו - התוכנית שלה בנטפליקס בוטלה, היא פוטרה מהתוכנית GOOD MORNING AMERICA והחברות אותן היא מפרסמת התנערו ממנה.

השיא הגיע כשג'ס ניסתה להשתמש בג'וקר האחרון שלה, החברות שלה עם מייגן מרקל, ואמרה "חוויתי חוויות פומביות ופרטיות עם החברה הכי קרובה שלי כשגזע היה במרכז, זו הייתה חוויה חינוכית". שזה משפט יפה שלא אומר הרבה חוץ מ"תראו, אני לא גזענית, יש לי חברה שחורה" הקלאסי.

עכשיו, אני לא אומרת לרגע שאין בעייתיות בתגובות של ג'סיקה, או בעובדה שרגע אחרי שהיא פרסמה התנצלות קורעת לב באינסטגרם הפרטי שלה ואמרה שהיא מתכוונת לאפשר לנשים שחורות להשתלט עליו כדי לקדם את העסקים שלהן, שלחה לסשה הודעה פרטית על כך שהיא מתכוונת לתבוע אותה בתביעת דיבה, אני פשוט שואלת האם מדובר באישה גזענית ורעה, או שאולי מדובר במשהו אחר - טמטום אולי, התנשאות כנראה, וחד משמעית מקרה חמור של מחשבה שהעולם סובב סביב התחת הלבן, העשיר והמעוצב שלה.

אני לא מעזה לזלזל בחשיבות המאבק בארה"ב, בתור מי שעלתה לישראל לפני 30 שנים וחוותה גזענות קשה ואלימה בעצמי, אני חושבת שמאבקים הם הדרך היחידה לקדם את החברה שלנו לכדי איזון כלשהו. אני גם מקבלת את העובדה שההתחלה של כל מאבק מגיעה תמיד אחרי שהמים כבר רותחים יותר מדי זמן, ורק אז הם מתחילים להקציף, לגלוש ולשרוף את כל מה שקורה מסביב. הקהילה השחורה בארה"ב סבלה במשך שנים לפני הפיצוץ של פלויד, שהיה ללא ספק רצח נוראי, אבל בשום אופן לא כזה שמייצג את כל השוטרים בארה"ב, ואני חושבת שהטירוף המוחלט והאלים שקורה כרגע ברחובות ניו יורק ולוס אנג'לס הוא אולי מוגזם, אבל בהחלט מובן. זה גם מה שקרה בתקופת ME TOO, כשנשים שתקו במשך עשרות ומאות שנים, ובשלב מסוים החליטו שדי, מספיק, והרעידו את הוליווד ואז את העולם.

אני מעריצה את הנשים של ME TOO ואת האנשים שיוצאים לרחובות ומפגינים למען עתיד טוב ביותר לילדים שלהם עכשיו בארה"ב, ואני גם מבינה שמאבק, מטבעו, הוא מוגזם, גדול ומלוכלך, והוא כזה כי הוא חייב להיות כזה, כדי לעשות רעש וליצור מודעות ולהכריח גם את כל מי שעצם עיניים עד עכשיו להסתכל לאמת המכוערת בעיניים. השאלה היא מה קורה עם קורבנות המאבק שלא בהכרח פשעו - הגברים שסבלו מהאשמות שווא בזמן METOO, ועכשיו, כל אדם שמעז להגיד משהו לאדם שחור, גם אם הוא "עיוור צבעים" והיה אומר את אותו הדבר לכל אדם בכל גוון אחר.

מה לעשות, מעבר לגזענות, טורפים מיניים ומקרים של אי צדק גלובאליים, בל נשכח, שבעולם קיימים עוד סוגים של אנשים: סתם חארות - שאם נבדוק את ההתנהגות שלהם לעומק נגלה שהם מתנהגים ככה לכולם, ללא הבדלי דת גזע ומין. יכול להיות שג'סיקה היא אישה רעה שחושבת שהעולם סובב סביבה (ותעיד על כך העובדה שהיא פנתה לבלוגרית בהמשך לפוסט, שלדברי סשה לא פנה אליה ספציפית), ואולי היא גם אישה דורסנית ומגעילה שחושבת שהכל מגיע לה ולכן לא מפחדת להשתלח, לאיים או אף לפנות לחברות כדי להרוס פרנסה של אדם אחר ולאיים בתביעות. אני פשוט לא בטוחה שהיא עשתה את זה בגלל שסשה היא אישה שחורה. אם תשאלו אותי, ההימור שלי הוא שג'סיקה היא בעיקר כלבה גנרית - אישה שבוחנת אנשים על פי מעמד, עושר, השכלה או גודל האחוזה שלהם, ולאו דווקא צבע העור. אולי קרה לה מה שקורה לכל אחד מאיתנו עם נציגי הוט - סשה לחצה לה על הנקודה הלא נכונה, וגרמה לכלבה שג'סיקה מנסה להסתיר לצאת החוצה. ותסלחו לי, אבל אני לא חושבת שמדובר בכלבה שספציפית לא אוהבת שחורים.

וכאן נשאלת השאלה - על מה לעזאזל מותר ואסור לנו לדבר? איך יכול להיות שבתקופה שבה כל כך הרבה גועל נשפך החוצה, כולנו צריכים לדבר יפה, לחשוב 20 פעמים לפני שאנחנו מעיזים להגיד את הדעה שלנו ולקשט כל פוסט פרטי בפייסבוק במילה "טריגר" כדי שחלילה לא נפגע בתת קהילה אחרת? האם באמת צריך להוריד מהטלוויזיה סרטים ישנים רק בגלל שהיום הם נחשבים גזעניים, למרות שעד היום הם נחשבו לקלאסיקות? ומה ההבדל בין זה לבין שריפת ספרי היסטוריה? כי ההיסטוריה של כולנו רצופה מאבקים ומצבים מכוערים, מזעזעים וקשים, האם זה הופך את התחושות שלנו לגביהם ללא רלוונטיות?

במקום בו כל ריב הופך לכל כך פומבי ומשמעותי ויכול לגרור איתו לא רק שיימינג, אלא גם אבדן מלא של פרנסה ומעמד, האם ג'סיקה לא צדקה מלכתחילה בכך שלא העלתה שום פוסט בנוגע למצב? כי תסלחו לי, אבל זה מרגיש כאילו כל סלב וכל עיתונאי וכל בלוגרית שמכבדת את עצמה רק מחפשים מאבקים יפים ונכונים להצטרף אליהם - ובכל פעם שמתעורר מאבק 'איכותי' אנחנו מוצפים בתמונות של סלבס עם פרצוף עצוב וכיתובים כמו "לשון הרע לא מדבר אלי" או בתזכורות להתקשר לסבא וסבתא, אבל מה שנשאר מאחור הוא הדעות האמיתיות והשאלות הרלוונטיות, הקשות, ולפעמים הלא פוליטיקלי קורקט - אתם יודעים, אלו כמו של רוז מגאוון, שלא פחדה להגיד את מה שיש לה נגד הארווי ווינשטיין כשכל היתר שתקו. הרי אף אישה לא רוצה שייקחו אותה לעבודה "רק" כי היא אישה - היא רוצה שיסתכלו עליה כאדם, ואם יש גבר מתאים ממנה, שייבחנו גם אותו. כך, אני מניחה, גם האנשים שצבע העור שלהם כהה יותר, שרוצים יחס שווה בגלל שהם לא יכולים להסתיר את השוני שלהם כמו רובנו, אבל אני בספק שיש אדם, בכל צבע, שירצה שכולם סביבו יתקפלו אוטומטית לכל מילה שלו רק כי הוא נמצא כרגע בצד הנכון של המאבק.

וכאן אני רוצה להגיע גם למייגן, שהתנערה באופן מלא מהחברות שלה עם ג'סיקה, ועל פי מקורביה (שזה שם קוד ל"מייגן אמרה") היא פשוט "מזועזעת" מהמילים של ג'ס ו"מדובר כנראה בתחילת הסוף של החברות של השתיים". אותה ג'סיקה שהייתה זו שהכירה למייגן את הארי, שהייתה השושבינה שלה ועברה איתה אינספור רגעים, בזמן וגם לפני שהייתה נסיכה, או עשירה, או מפורסמת כל כך. אני לא יודעת מה איתכם, אבל אני הייתי מצפה מחברות שלי לעמוד מאחורי גם אם אני טועה, וכן, גם אם אני טועה בענק, אבל זו רק אני.

אני לא מעיזה לדבר על שוויון מלא כי בעיני זה תמים לחשוב שכולנו באמת נהיה שווים בשלב מסוים בחיינו - אנחנו לא נהיה, כי כולנו קצת כמו ג'סיקה, לא בהערות האלימות והפוגעניות, ולמזלנו גם לא נקנסנו עדיין במחיר שהיא משלמת עכשיו, אלא בכך שהמחשבה הראשונה שעולה לנו בראש במקרים של מאבק או קושי היא "עד כמה זה רלוונטי אלי". עובדה שרובנו טרודים כרגע במלחמה האישית שלנו - בין אם זה איבוד פרנסה, סגירת בתי ספר וללא ספק גם המאבק של אנשים עם צבע עור כהה יותר. אבל השאלה היא איפה עובר הגבול במה שמותר ואסור לנו להגיד, והאם עכשיו כולנו צריכים לחשוב פעמיים לפני שנגיד לאדם אחר, טועה ככל שיהיה, שהוא טועה - האם אסור לנו לבקר נשים מאז מי-טו עכשיו גם כהי עור, לא משנה מה העובדות מספרות, רק בגלל שהוא משתייך למגזר, קהילה או מין שונה משלנו? מקווה שלא, כי יותר פעמים מאשר לא, כשבודקים לעומק, הבעיה האמיתית היא לא כזו גדולה ועם שם מפוצץ שמצדיק הפגנות ומחאות, כמו גזענות, סקסיזם או אפלייה. ברוב המקרים זה סתם טמטום.