שירי ולירן נפרדו - מה הסיכוי שניר והגר יסיימו כמוהם?

ניר והגר הם הזוגיות התאומה של שירי ולירן גרסת 2020 - הכל שם ממש דומה - בשני המקרים היא הייתה אלרגית אליו מהרגע הראשון והתנהגה אליו בחוסר סבלנות על גבול הבוז. בשני המקרים הוא בחור רגוע ומכיל, כזה לא שרואים הרבה, שמשום מה לא היה מוכן לשחרר לא משנה כמה עינויים הוא עבר. בשני המקרים היא הייתה נוירוטית, חרדתית ושנואה על ידי הקהל הישראלי, בעוד הוא הפיק מאיתנו בעיקר רחמים ותסכול כי לא ממש הבנו למה הוא ממשיך לרצות אותה, מה הוא מוצא בה, ואיך היא בכלל מרשה לעצמה. גם ניר והגר, בניגוד לכל הציפיות, אמרו בסוף התוכנית "כן". בגדול, בכל הפרמטרים הבולטים ניר והגר הם העתק הדבק של שירי ולירן, וגם רצה הגורל שימים ספורים אחרי סיום העונה שירי ולירן הודיעו שהם נפרדים. הטיימינג היה כל כך מוזר שאדם שנוטה לקונספירציות עתידניות היה חושב שהם דופל-גנגרים שנקלעו בטעות לאותו יקום, וקיומם לא אפשרי באותו מקום לפי חוקי המסע בזמן. אבל אנחנו אנשים הגיוניים. אותנו פחות מעניין לאיזה יקום הם שייכים, ויותר מה הדבק שמחזיק אותם, והאם ניר והגר יכולים להימנע מסוף דומה. בתוכנית הפולו-אפ הסתבר שהם עדיין יחד, חצי שנה אחרי, והסיבה העיקרית שניתנה על ידי ניר היא הטענה שהוא "ראה מעבר" להתנהגות שלה - את המהות האמיתית של מי שעומדת מולו.

את הפייסבוק ואת האינסטגרם שלנו כבר ראית?

מבינה את זה. קרה לי גם שסירבתי להאמין להתנהגות או למילים שמישהו אמר לי, נכנסתי למוד "רואה נסתרות", החלטתי שאני יודעת יותר טוב ממנו מה יש ביננו, ופעלתי לפי ה"מידע" שהיה לי בתוך הראש ולא לפי העובדות בשטח. תאמינו או לא, בסוף הם השתכנעו. איך? כי יש פער בין ההתנהגות של אדם לבין התחושה הפנימית, והפער גדול אפילו יותר כשמדובר באדם חרדתי שמביע התנגדויות מוגזמות, וכי מה שיוצא החוצה במצבים הקיצוניים האלה הוא אף פעם לא האמת, אלא דרכה של הנפש להגן על עצמה מפגיעה.

הסיבה השנייה היא שכולם, לא משנה באיזה גיל ומצב נפשי, תמיד מחפשים "זקן סיני חכם" שיגיד להם את "האמת" על עצמם. הצורך במישהו שיודע יותר טוב ממני מה נכון לי ומה אני מרגיש/ה משותף לכולנו, והוא הסיבה בגללה כמעט כל מי שאני מכירה בעולם הזה הלך למגדת עתידות בשלב זה או אחר של החיים, או למד בודהיזם, או קרא ספרים של דיפאק צ'ופרה.

בדיוק בגלל הצורך הבסיסי הזה, גם ניר וגם לירן הצליחו לשכנע את הבנות שהם יודעים משהו שהן לא. הצד של הבנות גם מובן לי - כשמישהו טוען בתוקף שהוא רואה מעבר למה שאת מציגה החוצה, רואה את מי שאת באמת, יש בזה משהו מכשף - משהו שרוצים להאמין לו - אחרי הכל, מי לא רוצה לגלות דרך העיניים הסלחניות של אדם שמאוהב בך, עצמי חדש וטוב יותר?

ועדיין לא ברור למה מישהו כל כך מתעקש על מישהי שמתנהגת אליו ככה - למה הוא לא כעס והלך משם, כמו שהגיוני להגיב כשעוברים מתקפה. שאלה טובה. הרי גם אם נוריד את פרמטר המצלמות, הציפיות של הצופים וההפקה "לתת צ'אנס ולעבור תהליך", עדיין ישנם מקרים בהם אנשים נשארים במערכות יחסים שבהן הם מקבלים כתף קרה או אפילו סופגים מיני-התעללות. זה לא נדיר, ובואו נודה על האמת - כולנו נוטים לרצות יותר את מי שלא רוצה אותנו, כי כשמישהו לא רוצה, אנחנו אוטומטית חושבים שהוא שווה.

למה? כי ככה אנחנו בנויים - אבולוציונית תמיד נרצה מישהו שישדרג לנו את הגנים, שלא לדבר על המרדף עצמו שמשחרר לנו דופמין במוח, וכי להשיג מישהו שרמת המוצלחות שלו בשוק החופשי של החרמנים גבוהה משלנו בדרגה או שתיים, משדרג אותנו בעיני עצמנו ובעיני הסביבה, וכן הלאה.

איך אנחנו מחליטים מי מוצלח יותר? לפי ההתנהגות - הרי שאף אחד לא באמת יודע את ערכו יחסית לאדם אחר, ולכן אנחנו עסוקים בלהפגין כלפי חוץ הרבה יותר ביטחון עצמי ממה שבאמת יש לנו, וכשמישהו לא מתלהב מאיתנו זה מערער אותנו. זם גורם לנו להאמין שאם הוא חכם מספיק כדי "לעלות" על השקר, הוא בטח שווה יותר מאיתנו, מה שגורם לנו לרצות אותו, וגם לשכנע את עצמנו שאם נצליח לגרום לו לרצות אותנו בחזרה, זה יגרום לנו להרגיש מעולה. אני חייבת להודות שלהמיר מישהו שלא חושב שאת/ה משהו מיוחד ולהביא אותו למצב שהוא בטוח שאת/ה הדבר הכי טוב שקרה מעולם, זה מספק בפני עצמו, אבל כמובן שבראייה לאחור כל ההגיון הזה שקבע שהוא מוצלח ואי לכך הערך שלך תלוי בכמה הוא רוצה אותך, מטופש מלכתחילה.

הרי אין פה ערך אמיתי לבני אדם שקובע מי שווה יותר או פחות. כל אדם יכול להעמיד פני מוצלח יותר ממה שהוא חושב את עצמו אם רק ישחק טוב את הקשה להשגה, ולהיראות פחות מוצלח ממה שהוא אם ירצה מישהו יותר מדי או מהר מדי - מדובר במשחק פוקר שמבוסס על כישורי העמדת פנים, משחק שהמנצח בו יהיה מי שמצליח לעשות את זה יותר זמן מהשני.

וזה בדיוקמה שקרה גם פה. בשני המקרים הבחורה נכנסה למערכת יחסים, אם אפשר לקרוא לזה ככה, עם בחור שממש רצה אותה, מה שגרם לה מיד לחשוב שהוא כנראה לא מוצלח מספיק, ולדחות אותו על הסף. הערך העצמי של הבחור נפגע מהדחייה (וגרמה לו לחשוב שהיא יותר שווה ממה שהיא) ולהחליט להשקיע בקמפיין כיבוש, וכדי להסביר לעצמו למה הוא מוכן שייתייחסו אליו ככה הוא טען שהוא 'רואה משהו מעבר'. בסופו של דבר העקשנות והחיזור העיקש שלו הכניעו אותה, היא החלה לפקפק באינסטינקטים הראשוניים שלה, ואולי אף לתהות אם יש משהו במה שהוא אומר - אולי באמת היא לא יודעת מה היא רוצה - אולי הוא יודע יותר טוב ממנה מה יש ביניהם. כל אלה, פלוס עייפות החומר, גרמו לה לשחרר ולנסות להתמסר, הגיע סוף התוכנית, אמרו כן, ודידו אל מעבר לשקיעה. בום.

אבל כאן העניינים מתחילים להסתבך, כי המשחק עובד גם הפוך - אם הערך העצמי יכול להשתפר על ידי השגת מישהו "שווה", הוא גם יכול להתפנצ'ר כשזה נכשל. וביננו, גבר שמופעל על ידי אותו מנגנון הזה גם נותן לתחושת ערך העצמי שלו להיות מוגדרת על ידי אירועים חיצוניים כמו השגת בנות זוג ש"ישדרגו" אותו, ואם הוא חושב שזה שהיא לא מעוניינת אומר שהיא שווה, הוא גם יחשוב שההתמסרות שלה בסוף מעידה לרעתה. ואז ההתלהבות שלו יורדת.

אצל ניר ראינו את הירידה ממש לקראת סיום התוכנית. בסצנת הסיום לפני ה-48 שעות שקדמו להחלטה, הגר התחילה להרגיש את הסוף ועלה לה פחד שהפעיל אצלה תחושת חסך, והפך אותה לקצת נידית. ניר ארז את המזוודה וניסה במשך חצי שעה לצאת מהדירה, ולא הצליח כי היא הייתה פי מאה יותר חמה אליו - נגעה בו, הכינה לו קפה, חיבקה אותו ארוכות, ואילולא היו שם מצלמות, אני מבטיחה לכם שהבגדים היו נושרים והוא לא היה יוצא מהבית באותו ערב.

שימו לב שבדיוק אז הוא התחיל להתלבט אם כדאי לו להמשיך - התלהבות היתר הזאת הייתה קצת מוזרה לו, האיש שהתרגל כבר לכאפה על בסיס שעתי, ובמונחי פוקר, גרמה לו לראות את הבלוף שלה - ככה זה - כששחקן מפגין חרדה הוא מגלה את היד שלו, ומפסיד. וכך, בתוכנית הסיום כבר פגשנו ניר אחר. לא מגומגם, לא ביישן ולא מתחנן לתשומת לב. אחרי חודש ללא מצלמות, גם הוא מצא את עצמו עם הגר שונה לגמרי - כזו שאומרת לו כמה הוא מדהים, תולה בו עיניים מעריצות וכשהוא לא יוצר איתה קשר היא מבקשת ממנו לתת לה צ'אנס ויוזמת חזרה.

איך קרה שרק אחרי הפרידה היא התחילה פתאום לקלוט שהיא "מרגישה" אליו משהו, וכשהוא מתנתק לגמרי, היא מסלימה ל"מאוהבת"? האם היא באמת מאוהבת, או שיותר קל לה לרצות מישהו שלא מסור אליה לגמרי? כי גם היא רוצה את מי שגורם לה להרגיש דחויה. נשמע מוזר, אבל כשיש לך בעיות אינטימיות ופחד מקרבה, הגיוני להתחבר בקלות רבה יותר דווקא לאנשים שאיתם הסיכוי להגיע לאינטימיות נמוך. זו הסיבה שכולנו מכירים נשים שמדברות כל הזמן על כמה שהם רוצות זוגיות ובפועל הן "יוצאות" עם גבר שלא מעוניין במחויבות או בכלל נשוי - כי רק ככה הן יוכלו לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה - ככה הן יכולות להמשיך לבכות שאין להן זוגיות, להאשים מישהו אחר בכישלון, וגם להישאר באיזור הנוחות - לא לבד אבל בלי אינטימיות אמיתית, ועם הרבה דרמה.

בנתיים ניר והגר חזרו, אבל אולי זה קשור בעיקר לטיימינג. התוכנית בדיוק עלתה לשידור, שלא לדבר על הקורונה והבידודים ששיבשו את כל המערכות. בעולם נטול המשתנים הללו החזרה הזאת לא הייתה מחזיקה מעמד יותר מכמה שבועות, כי בשלב הזה הוא היה כבר מגיע למסקנה שהיא פחות שווה ממה שהוא חשב, כי אחרת איך זה הגיוני שהיא רוצה להיות איתו, ואו שהתפקידים היו מתהפכים והגר הייתה חוזרת להיות קצרת רוח כלפיו, או שהוא היה מואס בגרסה הרכרוכית שלה. מניסיון, הדרך היחידה שבה שני אנשים שנוטים לרצות את מי שלא רוצה אותם, יכולים להחזיק יחד רק על ידי יצירת מערכת בלמים ואיזונים סדיסטית כזו שבה פעם הוא למטה ופעם היא - פעם הוא מפחד להינטש ופעם היא.

וזו גם הסיבה לפרידות והחזרות - גם אם הם מתחלפים בינהם וכל פעם מישהו רוצה יותר, קשה להחזיק מעמד יחד כי אחד תמיד חי בפחד והשני בתחושת מיאוס, ומערכת יחסים כזאת אולי יכולה להיות מלאת תשוקה, אבל גם לשרוף את עצמה ולשחוק את המעורבים. לא סתם מערכות היחסים הכי טובות שאתם מכירים הן גם אלה שנראות הכי משעממות. שעמום הוא חלק חיוני מתחושת ביטחון, ומי שהדלק לתשוקה שלו היא תחושת נטישה, יתקשה להתמיד במערכת יחסים שמספקת ביטחון, רגש או לא רגש.

מה יקרה עם ניר והגר? ימים יגידו. אני מקווה שבכל מקרה הם לא יסיימו כמו שירי ולירן. מילא להיפרד, אבל בבקשה לא בפוסט יח"צני מתנחמד שלא אומר שום דבר, והוא מפוצץ לעייפה בסופרלטיבים מתאמצים והטיות של המילה "בית".