אז תקוה גדעון קיבלה קמפיין ראשון, בתחתונים וחזיה, ומעבר ליח"ץ שהחברה זכתה לו כשהיא לקחה דוגמנית שיצאה לפני רגע וחצי מהווילה המפורסמת במדינה ונפרדה-או-לא מבן זוג מפורסם לא פחות, אותו בן זוג נמצא כבר ככל הנראה נמצא במערכת יחסים עם עומר נודלמן, שהיא גם זו שהיתה הדוגמנית של אותה החברה לפני תקווה. ג'קפוט יחצ"ני גדול מזה אין. אני בטוחה שיחצ"ני החברה פותחים שמפניות ורוקדים את ריקוד הגשם על הליהוק הזה.
את הפייסבוק ואת האינסטגרם שלנו כבר ראית?
אלא אם, כמובן, תוסיפו לזה שערוריית ריטוש עסיסית, כזו שתגרום לכולם לצקצק ולכעוס ולהגן על תקווה בגופם הלא מרוטש, לצעוק שהגוף שלה מספיק יפה גם בלי פוטושופ, ולהביא עוד צפיות לקמפיין. למי שלא מעודכן במעללי הרוטשה/ לא רוטשה של תקווה, הנה תקציר: תקווה הצטלמה לקמפיין אופנה להלבשה תחתונה, ועכשיו החברה חוטפת אש כי לטענת כמה בלוגריות התמונות רוטשו. לצילומים הוזמנו צלמים מכל מגזין, עיתון ומדור רכילות אפשרי, כי תקווה מתראיינת על דימוי גוף, על כך שהיא אוכלת פיצות ועל כך שהיא מתרגשת, ובסוף דלפו לרשת תמונות של הקמפיין הסופי, בהן, לטענת אנשים מסוימים, תקווה נראית רזה יותר, וצבע העור שלה נראה שונה -לבן יותר, כתמתם יותר - תלוי מאיפה מסתכלים.
מכאן הכל תופס תאוצה. כולם כועסים מאוד וצורחים, ומקליקים ומשתפים, אבל סליחה, מישהו חייב להגיד את זה - אמנם הם טיפה הגזימו עם הקילוגרמים ששויפו מהגוף הסקסי של גדעון, אבל מעבר לזה, מה הבעיה? לא נמאס קצת להיכנס לכוננות ספיגה ממטח תגובות בכל פעם שלמישהי מטשטשים כתם לידה?
עוד בוואלה!
לא נעים לי לספר לכם את מה שכולם יודעים, אבל גם את הדוגמניות השדופות ביותר מרטשים - כי גם הן לא מושלמות, וגם להן יש נקודות חן, וורידים ברגליים וחצ'קונים על התחת, ואף אחת מהן לא רוצה להיות מרוחה על איילון עם הפגמים שלה, ולמרות שכולנו מי טו וכולנו נשים חזקות, יש הבדל בין להיות גאה בגוף שלך בים או במיטה עם מישהו שאת מחבבת לבין לתת לכל עם ישראל לבחון לך את הגילוח כשהם עומדים ברמזור.
תקווה היא אישה יפה, עם גוף יפה ועל פי התמונות מאחורי הקלעים יש לה יותר ביטחון מארבע דוגמניות שדופות שחוגגות על עלה של חסה, אבל תסלחו לי זו ממש לא סיבה לוותר על פוטושופ. ריטוש לא נועד כדי לגרום לאישה להיראות כאילו היא לא אכלה חודשיים. ריטוש נועד כדי לטשטש פגמים קטנים וגדולים, להחליק צלוליט, או לתקן צבעוניות בעייתית, תאורה, כהויות ועוד מיליון דברים שעבור כל אינסטגרמית עם פייסטיון הם בסיסיים לחלוטין.
למה? כי להיות מרוחה על דפי עיתון ועל מסכים של לפ-טופים, ואפילו בכתבה באתר אינטרנט זה לא קל לאף אחת, שמנה או רזה, מפורסמת יותר או פחות. זה אינטימי, וזה מפחיד, וזה מלחיץ וזה גורם לך לפחד ולהכניס את הבטן. כן, גם אם את מספרת בגאווה שאכלת פיצה לפני כן. ופוטושופ בסופו של דבר הוא הגנה. מעטה של ביטחון לאישה שנאלצת לעמוד בתחתונים וחזיה בסט גדול ומיוחצ"ן, עם צלם ועוזר צלם ומאפרת ומעצב שיער וצוותי צילום ויחצ"נים ומפיקים ומה לא. ולא אכפת לי כמה תקווה בטוחה בעצמה, אני בטוחה שגם נטע אלחמיסטר היתה שמחה לדעת שבתמונות הסופיות יוודאו שהתאורה לא גורמת לה להראות כמו רוח רפאים.
אבל כל סיפור הריטוש הזה בעיני מוריד בעיקר מהמקטרגים, שכביכול עושים את זה לטובתה, וכדי לתקן את עוולות דימוי הגוף שעושים לנשים בעולם האופנה, אבל כל הרעש המיותר הזה משיג את התוצאה ההפוכה, והלוואי והוא בכלל לא היה עולה לכותרות. כי גם אם היא צריכה להגיב ולומר שהכל טבעי ושום דבר לא טושטש, היא עדיין נזרקת למשבצת שבה היא צריכה, שוב, להגן על הגוף שלה - וזה כואב, לא משנה באיזה מידה את.
אז תסלחו לי, אבל בעיני זה בכלל לא דיון. כי בניגוד לדוגמניות רזות ויפות שמוזמנות לצילומים על תקן גוף או פרצוף, תקווה הגיעה על תקן אישיות - ולא אישיות עדינה ורכה, אלא כזו שיודעת מה היא רוצה ולא מפחדת להגיד את זה, ואם היא לא תאהב את התמונות הסופיות, היא כנראה תצליח לפתוח את הפה שלה ולהגיד. כי בסופו של המילה האחרונה על התמונות האלו שייכת לה, ותסלחו לי אבל עם כל הכבוד - זה הדבר היחיד שחשוב - אם היא מרוטשת או לא וכמה, זה ממש לא משנה.
כאילו, חוץ לכמה ה"אושיות" המשועממות שאיבדו את עבודתן בקפה השכונתי בגלל הקורונה - בשבילן זה זהב. כי אם יש משהו שהמצקצקים אוהבים זה מטרה ראויה, בייסיקית ומיינסטרימית לכעוס בגללה, ואם אפשר גם שתהיה כזו שתביא המון המון קליקים לבלוג נטול הצפיות שלהם.
תגובת Fix: אנו גאים בתמונות הקמפיין של תקווה גדעון. הרשת לא ערכה או ריטשה את התמונות לקמפיין, בחרנו בה כמי שהיא ואת התמונות תראו בקרוב.