אישה מריחה עורף של גבר שהיא מחבקת
    צילום: ShutterStock

    למרות שאמרתי לא, היא נכנסה להיריון. נעצרו לי החיים

    בתקריות מיניות שונות הנפגעות הן בדרך כלל נשים, אבל גם גברים יכולים להיות קורבנות. אופיר סגרסקי דיברה עם גבר שהיה קורבן של גניבת זרע, ועם עו"ד שלצערינו לא נותנת לגברים הרבה תקווה

    AP, Reuters, Getty Images, Shutterstock

    יולי 2018. "רשת", חבולה מפיצול הערוצים, מנסה את מזלה עם סרטוני רשת שנויים במחלקות ובראשם סרטון בנושא "גניבת זרע". דהיינו, מצב שבו אישה משקרת לגבי נטילת אמצעי מניעה או סיכויה להיכנס להריון, ובכך מצליחה לשכנע את הגבר לוותר על שימוש בקונדום במטרה להרות ממנו. את הסרטון מובילה עורכת הדין לדיני משפחה זהר גולן, באמתחתה משפטים מעוררי פלצה כמו "מה שהוא לא ידע, זה שהכל תוכנן בקפידה", ו"היא בישלה ברחמה משהו ששייך גם לו". האחים גרים, רשמו לכם. התגובות הזועמות מיהרו להגיע כזירעונים לביצית - והסרטון הוסר.

    את הפייסבוק ואת האינסטגרם שלנו כבר ראיתם?

    אבל גולן לא הייתה באמת חריגה בשיח. כשמדברים על גניבת זרע, רבים חוטאים בדמוניזציה מופרזת של נשים, ובכך מחזקים את סטריאוטיפ האישה התחמנית, המכשפה, טורפת הזרע והאורבת לגבר בשנתו. הדימוי הזה הוא מיתוס, ובעיני רבות, מיתוס שיש לעקור מהיסוד. הדרך לעשות את זה, מבחינתן, היא לסרב לשתף פעולה עם כל דיון בנושא. הדרך שלי היא אחרת. לטעמי, קודם כל, גניבת זרע היא מעשה אמיתי ופסול. נקודת המוצא הזו חשובה, מפני שבה לעתים קרובות מתפצל הדיון, באמירות כמו "אין דבר כזה גניבת זרע", "זו הגזמה של גברים ששונאים פמיניסטיות", או גרוע מזה - "בעיה שלו שהוא לא שם קונדום". האמירה האחרונה היא לא פחות מהאשמת הקרבן, ולקוחה כמעט במדויק מלשונן של תגובות נגד קרבנות פגיעה מינית.

    עוד בוואלה! NEWS

    מה הוא באמת מרגיש אלייך כשהוא מסיר פתאום את הקונדום

    לכתבה המלאה
    ככה זה מתחיל (צילום: שאטרסטוק)

    מהסיבה הזו, משונה ואף מכעיס בעיניי שפמיניסטיות מסרבות לקחת חלק בדיון על גניבת זרע - הרי אנחנו הראשונות שאמורות לכרות אוזן כשגבר משמיע בפנינו קולות מצוקה. לא על זה אנחנו מדברות כל הזמן? על פריצת התפקידים המגדריים המסורתיים? על לגיטימציה לקשיחות הנשית ולרוך הגברי?

    הנצחת דימוי האישה המכשפה זה לא פמיניסטי, אך באותה המידה גם לא פמיניסטי להנציח את דמותה כקרבן. אישה שמוכנה להכיר באחריות הגבר כלפי האישה אך לא באחריות האישה כלפי הגבר, איננה פמיניסטית בעיניי. מי שמאמינה באמת ובתמים שנשים מסוגלות לכל, יודעת שהן מסוגלות גם להתעלל. השאלה היא האם דווקא באופן הזה, באיזה היקף ובאיזו חומרה.

    כדי להבין את זה, פניתי למרחבים הווירטואליים, שבדרך כלל מספקים לי מגוון מרואיינים. הפעם, דלו החיפושים מרואיין אחד בלבד, אולי בגלל הבושה סביב הנושא ואולי כי כמו שאומר אבישי (שם בדוי), 34, "אין הרבה סיפורים כאלה". במקרה שלו, מדובר בסיפור באמת יוצא דופן.

    "הייתי בן 20 ואני וחברה שלי נפרדנו", הוא מספר. "אחר כך, המשכנו 'למחזר' אחד את השנייה". החברה, שסבלה אז מחוסר יציבות נפשי, לטענתו, שיתפה את אבישי ברצונה להיכנס להיריון כדי להשתחרר מהצבא. אבישי סירב, והקפיד לאחר מכן לוודא שהיא נוטלת גלולות למניעת הריון. היא הרגיעה אותו, והם המשיכו להיפגש ולשכב.

    ואז הגיעה הבשורה. "יום אחד היא פשוט אמרה לי שהיא בהיריון", הוא נזכר, "שהיא שכחה לקחת גלולה או משהו כזה. היא אמרה שהיא מתכננת לשמור את ההיריון כדי להשתחרר מהצבא, ומיד אחר כך לעשות הפלה. בצבא משחררים רק כשיש דופק". מספר שבועות לאחר מכן היא עברה הפלה טבעית והתקשרה אליו בדמעות. "אני לא כל כך הבנתי אותה - היא גם ככה נכנסה להריון בשביל התועלת שלה ותכננה גם ככה להרוג את העובר, אז מה זה משנה", אומר אבישי. "אבל היא לקחה את זה קשה".

    בשלב הזה קשה לדמיין מה יכול להשתבש (צילום: שאטרסטוק)

    ההיריון נמשך שבועות ספורים בלבד, אך בזמן הזה, להגדרת אבישי, "נעצרו לי החיים". אבישי, כמי שלא רצה ילד אך גם לא היה מוכן להפוך לאב נוטש ומזניח, התכונן לשינוי הגדול ביותר של חייו. מצד אחד חברתו הבטיחה לו להפיל כך או כך, ומצד שני הוא ידע כי היא עשויה להתחרט ולשמור את ההיריון. במקרה של תרחיש כזה, היה לו מובן מאליו שיישאר בשביל הילד, והמחשבה לא נתנה לו מנוח. "במשך כמה שבועות לא התעסקתי בשום דבר חוץ מזה", הוא נזכר.

    המקרה פצע את אבישי עמוקות, אך הוא מדגיש שמדובר במקרה מיוחד. "היא הייתה במצב מאוד קשה בחיים שלה", הוא חוזר ומדגיש. "אני לא חושב שזה תירוץ לכלום, אבל זה גם לא נעשה מתוך איזה תכנון - היא פעלה מתוך מצוקה מאוד גדולה. זה מקרה נורא ספציפי".

    אין בסביבה שלך אנשים נוספים שחוו גניבת זרע? או שניסו לגנוב מהם?
    "אני מכיר הרבה אנשים שחוששים מזה, ואנשים ששוכבים עם נשים שאומרות להם בפירוש שאם הן יכנסו להיריון הן לא יעשו הפלה, אבל זה לא קרה לאף אחד. יכול להיות שמישהו מתבייש לספר לי, אבל אני מתקשה להאמין. בראש של אנשים זה כן קיים, אבל זה קיים באותה מידה שחוששים מתלונות שווא לגבי אונס, והן הרי לא קורות ברמה שבאמת צריך לחשוש מהן. פוחדים כי הדבר עצמו הוא מפחיד; זו בשורה שיכולה לשנות לך את כל החיים. כגודל האסון ככה אתה מפחד ממנו, בלי קשר לכמה סיכויים שהוא יקרה. כמו שאנשים מפנטזים לזכות בלוטו. מה הסיכויים? אבל מפנטזים".

    אנשים לא בדיוק מקליטים את השיחה שלפני הסקס, או חותמים על הסכם (צילום: שאטרסטוק)

    מעניין להבין, באמת, מה היקף התופעה של סיפורי גניבת-זרע. אני מתכוונת, גניבת-זרע פר-אקסלנס, כמו זו שמתאר אבישי. כי כולנו מכירות את המקרה הנפוץ, שממוסגר כ"גניבת זרע" בצורה סובייקטיבית לחלוטין: שניים שוכבים בלי אמצעי מניעה, הם יודעים שיש סיכוי להריון אבל מקלים בזה ראש, ולבסוף, כשהאישה נכנסת להריון - היא שומרת אותו כנגד רצונו של הגבר. זה לא דבר מקסים, להפוך גבר לאב כנגד רצונו, אבל קשה לומר שהאישה היא לגמרי אשמה או שהגבר הוא לגמרי קרבן.

    המקרה המובהק נשמע נדיר למדי, כי צריך להיות באמת פסיכית לגמרי כדי להתעקש ליצור ילד שאביו לא מעוניין בו או להפוך לאבא את מי שלא מעוניין בזה. עו"ד אביבית מוסקוביץ, בעלת משרד לדיני משפחה, טוענת דווקא שפניות בנושא גניבת זרע נוחתות על שולחנה בהמוניהן. לדבריה, ניתן לזהות את הפונים לעניין גניבת זרע כבר בטלפון, עוד לפני שהם מספרים מה הבעיה. "הרבה מהמתקשרים מאד נבוכים מגמגמים מעט, לא יודעים איך להתחיל לספר את הסיפור", היא מספרת. "פעמים רבות מדובר או בגבר צעיר מאוד או בגבר נשוי שהכניס אישה להריון בעודו נשוי לאחרת". וזה מסביר, אולי, מדוע הם גם לא ששים להתראיין.

    פעמים רבות, גם אחרי שאזרו אומץ לפנות לעו"ד מוסקוביץ, התשובה שיקבלו תהיה מאכזבת למדי. "צריך לזכור שמדובר בשני אנשים, בדרך כלל בגירים, שמקיימים יחסים, וכתולדה מזה יש היתכנות שהאישה תיכנס להריון", היא אומרת. "לכן, בין השאר, בפסיקות בדרך כלל לא כל כך יכירו בזה. אם נדמה את זה באופן מטפורי, זה לא מצב שמישהו ישן בלילה ובאה אישה וחלבה את זרעו. מבחינת מערכת המשפט שניהם שיתפו פעולה, לכן המינוח 'גניבת זרע' מאוד מקובל בקרב העם, אבל בעולם המשפט אין לו הרבה תקומה".

    עוד בעיה, בדומה למקרים של תקיפות מיניות או "התגנבות", היא ההוכחה. בדרך כלל, לא תהיה הקלטה של האישה מבטיחה שהיא נוטלת גלולות או מתחייבת שלא להיכנס להריון, ובכלל, השיחה של לפני הסקס היא לא בדיוק סיטואציה שאנשים נוהגים להקליט. "ולכן נוצר מצב של מילה נגד מילה", לדברי עורכת הדין.

    החוק לא מגן על גברים מפני גניבת זרע (צילום: שאטרסטוק)

    אבל מעל הכל, נראה שהנזק שנגרם לאב פשוט לא נתפס בעיני מערכת המשפט כנושא המרכזי. שזה אכזרי, ואולי גם מוצדק, כי בין האם לאב הזועמים הולך ומתפתח הקרבן העיקרי של הסיטואציה. "לכן בית המשפט תמיד יראה לנגד עיניו את טובת הילד", מתריעה מוסקוביץ.

    כבר ילד? מה עם איזה פיצוי על נזיקין לאב?
    "האב יכול לטעון שזו גניבת זרע, אבל עולם המשפט לא רוצה כל כך לפצות את האב, כי הוא מתכנן להשית עליו מזונות. אם האב משלם מזונות אבל האם מפצה אותו על נזיקין, הילד מפסיד את מזונותיו בדלת האחורית. אין ספק שמציאות כזו תחתור תחת טובת הילד, זו עוד סיבה ל'למה לא'".

    מעבר לשיקול השתת המזונות, מוסקוביץ מודה שבתי המשפט פשוט לא אוהבים תביעות כאלה. "אומרים שנודף מהן ריח רע", היא אומרת. "את תתקלי במינוח של 'גניבת זרע', אבל מתייחסים למקרים כאלה באספקט של מזונות ומשמורת. אחרי שהוא טען לגניבת זרע, אומרים, 'טוב, בוא נדבר פרקטית".

    מדבריה עולה שעדיף לשמור את האנרגיות לקרב על משמורת ומזונות. ולפני זה, כדאי להתכונן אליו. "ראשית יערכו בדיקת אבהות", מספרת עו"ד אביבית מוסקוביץ. "מי שיסרב לבדיקה, יתכן שבית המשפט ילמד שיש לו מה להסתיר. בעקבות זה בית המשפט עשוי להכיר בו כאב - גם ללא ביצוע הבדיקה - כל עוד יש ראיה פוזיטיבית לכך, ויטילו עליו לשלם מזונות".

    חשוב לציין שילד שבא לעולם דרך "גניבת זרע" לא יאבד שום דבר מהזכויות שלו למזונות. "הוא יקבל מזונות לא פחות מילד אחר ולפעמים אפילו יותר, מהסיבה הפשוטה שהאבא מסרב לשמש כאבא", לדברי העו"ד. היא מספקת דוגמה מאחד התיקים שהגיעו לבית המשפט, ובו גבר נשוי שקיים יחסים עם אישה ממקום עבודתו:

    "היא סיפרה לו שהיא לא מצליחה להיכנס להריון, והוא אמר לה 'אני אתן לך ילד במתנה'. פתאום, כשהיא הרתה, זה כבר לא נראה לו, וכשהילדה נולדה הוא סירב להכיר בה. כשהם הגיעו לבית המשפט, לאור העובדה שכל הנטל נפל על האם, הוא נתן לה סכום מזונות כשליש יותר מהמקובל".

    יש בך הזדהות כלפי גברים שפונים אלייך בנושא הזה?
    "אני עוסקת בדיני משפחה. אם לא הייתי אוהבת מאוד בני אדם, לא הייתי עובדת בעבודה הזאת. כשבא אליי בן אדם שנקלע לבעיה מהסוג הזה, ומה לעשות - בני אדם לפעמים שוגים, הם לא מלאכים - ברור שאני מכילה ומבינה אותו ואת הצער שלו. מאוד כואב לי. אני לא יכולה לדבר איתו בסגנון קר. אבל בסופו של יום, חלק מהאנושיות שלי זה גם לומר את האמת, מה מצפה לו. זה חשוב, כי אנשים לא תמיד ערים לכך שהסיטואציה טומנת בחובה מורכבות".

    טרם התפרסמו תגובות

    הוסף תגובה חדשה

    בשליחת תגובה אני מסכים/ה
      לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

      התרעות פיקוד העורף

        walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully