שוק: זו התמונה של שמחה גואטה שהכעיסה את הגולשים

בסרטון: שמחה גואטה מעצימה נשים בים

תקראו למשטרה! שמחה גואטה העלתה תמונה שבה היא הורידה לעצמה בערך חמישה קילו והחליקה צלוליט ברגל! ותפסנו אותה! על חם!

איזה כיף זה, לתפוס סלבס בחוסר הביטחון שלהם, הא? בטח כאלו שמטיפים לאהבה עצמית וקבלת הגוף ו"אני שלמה עם זה שאני שמנה" כמו שמחה. זה מאפשר לכולנו להרגיש קצת יותר טוב עם העליבות שלנו. אני יודעת שמצופה ממני להגיד "נו נו נו" על החיבה של שמחה לפוטושופ. בכל זאת, מדובר באישה שעושה קריירה מלספר כמה היא אוהבת את הגוף שלה ועכשיו היא נתפסה מרטשת את אותו גוף אהוב, שקרנית שונאת שמנות שכמותה.

את הפייסבוק ואת האינסטגרם שלנו כבר ראית?

העניין הוא שאני לא חושבת ששמחה שונאת את הגוף שלה יותר מכל אחת מאיתנו, רזה או שמנה. העובדה שהיא הורידה פייס-טיון (למי שלא מכיר - איזה כיף לכם בעולם הנפלא והתמים שאתם חיים בו) והחליטה שלא בא לה צלוליט בתמונה לא הופך אותה לשקרנית, או רמאית, או מה שזה לא יהיה שראיתי בטוקבקים שהיא חטפה. כי נחשו מה - מותר לה לאהוב את עצמה ואת איך שהיא נראית ועדיין לשפץ את המציאות כדי שתתאים לסטנדרטים שהיא חושבת שהיא צריכה לעמוד בהם. לכל אחד יש כאלה - לא משנה מה המשקל.

כולנו הרי לא לגמרי מרוצים מעצמנו. זה יכול להיות משקל, עור פנים, אף, או אפילו הזוגיות או סוג ההורות שלנו, וכולנו משפצים לפעמים את המציאות הלא מושלמת הזו כדי להתאים למה שאנחנו תופסים כ"נורמלי". שמישהו יסביר לי מה ההבדל בין תמונה שעברה ריטוש או הצרה לתמונה של משפחה מושלמת ומחויכת, שמאחוריה יש זוג הורים באמצע ריב, שני ילדים שהפסיקו לבכות רק לאותן 30 שניות בהן צולמה התמונה והרבה מאוד כעס מופנם ועצבים רופפים.

ואם כבר - אז בואו ניקח את זה עוד שלב: כשגבר אומר לך שהוא "אוהב אותך טבעית" האם הוא מתכוון קצת סומק, ג'ינס וטי שרט וחיוך, או שהוא רוצה את הגרסה נטולת הדיאודורנט, עם העיגולים הכהים מתחת לעיניים, החרדות, הריב עם ההורים וכמה ימים לפני התור לשעווה? רף ה"טבעי" שלנו כבר מזמן נמצא אי שם למעלה - עם שיער שעבר החלקה, חיוך מכיל ומבין, סמול טוק מדויק באירועי חברה ו"שיהיה יום נפלא" בסוף המייל.

מצד אחד יש על כולנו לחץ בלתי פוסק להיות מושלמים - עם גוף מטופח ומשפחה מקסימה ומשכורת טובה וילדים מחונכים ודירה עם שילוב אקלקטי בין איקאה לאקססוריז איכותיים, ומצד שני, בכל פעם שמישהו מדבר על הקושי להיות מושלם יש חגיגה ואהבה אינסופית כלפיו. כל עוד הוא או היא עושים את זה במסגרת "שיתוף דרמטי" במדיות הנכונות. תודה על הסטנדרט הכפול, אגב, ממש כיף לחיות ככה.

הרי אנחנו רק מחכים שמישהו יפוצץ את בועת השלמות המלחיצה הזו ויגיד רגע "חבר'ה, קשה לי". כמהים לאותה תמונה "טבעית" (שמאחוריה סשן של 66 תמונות) עם פוסט על הצורך בכדורים פסיכיאטרים, חרדות, הקושי של ההורות, ההפלה, או המשקל - כל סלב יודע שמדובר במשהו שיביא לו כתבת שער או לפחות תוכנית בוקר. הבעיה שגם את הקשיים שלנו אנחנו צריכים למסגר בצורה מדויקת, ואז לעמוד מאחוריהם בגאווה. הרי לאף אחד לא באמת אכפת כמה שמחה שוקלת ואם כמו כולנו היא שונאת את עצמה קצת אחרי שבוע של אכילה רגשית נטולת כל רסן, כמו כולנו. הריטוש התמים הזה פשוט הזכיר לו שגם היא, כמו כולנו, מזייפת. כנראה כי זה מזכיר לנו עד כולנו מזויפים רוב הזמן, וכמה זה מתסכל שאין לנו לגיטימציה להרפות מדי פעם.

אנחנו כועסים על דניאל גרינברג שהיא יפה מדי אחרי לידה, שונאים את קלואי קרדשיאן כשהיא מעלה תמונה שלא דומה לעצמה ואנחנו נעלבים בשם כל השמנות כשמרטשים תמונות של תקווה גדעון. ומה שהכי מצחיק הוא שכשמישהי רזה מעלה תמונה ומדברת על הפרעות אכילה - אנחנו מחבקים אותה. אולי כי אנחנו קצת שמחים שרע לה בתוך הגוף המושלם הזה.

אבל חלילה אם מישהי שמנה תגיד שהיא לא מרוצה ממשהו בגוף שלה ורוצה קצת פוטושופ - לא - שמנות חייבות להיות מודל של העצמה נשית וקבלה עצמית, בתוכן אין מקום לקושי או לתסכול מול המראה, רק לבורקסים ואהבה. כאילו אם את שמנה את חייבת לפצות את כולנו באישיות נטולת רבב ולאהוב את עצמך ללא סייגים - תמיד.

מה לעשות, אנחנו קצתו צבועים, ומצפים ממפורסמים לדברים שאנחנו לא מצפים מעצמנו, והכי נוח לנו לאהוב את האנשים סביבנו עם איזון מדויק בין רע לטוב - אם כלפי חוץ יש לך מזל אז משהו חייב להיות רקוב, ואם רע לך מבחוץ מגיע לך להיות יפה מבפנים - את רווקה שמחפשת חתן? את כנראה אישה נפלאה שלא ברור בכלל איך את לבד. שמנה? את כנראה אדם נהדר שאוהב את עצמו. סתם מכוערת? בטוח יש לך אופי נהדר, בעל מקסים ועבודה טובה. יפה? סנובית. מצליחה בעבודה? כלבה. אמא למופת לחמישה? לא מגשימה את עצמה. רזה? תהי רעבה ותאכלי סרטים בבקשה. לפחות זה דיאטטי.