בוידאו: הרגעים שלפני הדחתו של בני
בכל פעם שאני חושבת שהפרקים לא יכולים להיות משעממים יותר, הפקת הישרדות מראה לי שהשמים הם הגבול. תודה רבה על פרק שכולו פרומו למירוץ למיליון וניסיון נואש לגרום לנו לצפות ב"וילת המושבעים". הפקה יקרה, אני חייבת לגלות לכם משהו - ממש כמו "פצצוחה", הווילה הזו לא תתפוס. בבקשה תתקדמו.
את הפייסבוק ואת האינסטגרם שלנו כבר ראית?
אבל הם לא מתקדמים, ממש כמו שבווילה יש אנשים שלא מתקדמים. בפרק הזה, וגם בכמה שקדמו לו, מסתבר שיש שתי דרכים בהן השורדים מקבלים את העובדה שמכבים להם את הלפיד - באחת מהן גורמת להם להיראות כמו חבורת פקאצות עצבניות בטלנובלה שנזרקו על ידי החבר, וכל מה שהן עושות זה לשבת במעגל ולספר כמה גברים הם מטומטמים תוך כדי גוגל של דברים כמו "בובת וודו" ו"שיקוי אהבה". רק שכשמדובר בשורדים במשחק טלוויזיה זה הרבה יותר פאתטי.
אז קבלו את האקסים הממורמרים של האי - חלקם יושבים במושבעים וחלקם הבליחו לרגע בפרק של אתמול. המשותף לכולם הוא שהם לא מוכנים לקבל את הדחתם בשום אופן. אה, והם כתובים על פי סדר אקראי, רק כי אם אני אדרג על פי רמת הפאתטית יש מצב שיוציאו עלי חוזה בבאר שבע.
עוד בוואלה!
זהר שטראוס
אני עדיין קצת בהלם ממה שהלך בפרק הזה מצד זהר. וזה לא הלק - אותו דווקא חיבבתי. אני חושבת שזהר הודח עוד כשחשבנו שקורונה זה משקה, אבל זה לא מפריע לו לכעוס ולהתמרמר כאילו הכל קרה ממש אתמול. הקשקוש הכעוס על זה שהעיפו אותו "בגלל" הפציעה, בניגוד ל"למרות" הפציעה, הכעס על אסי ש"בטעות" הוא קורא לו אבוטבול (אם לזהר אין מחברת שבה הוא רשם "אסי בוזגלו חייב למות" 3000 פעמים בעמוד עם ציור של איש קטן תלוי אני מתפטרת) ובעיקר האזכורים הבלתי נגמרים של מי אמר למי, מה, מתי ולמה נשמעים בדיוק כמו אקסית שנזרקה, שמסבירה לחברה הנוכחית למה היא הייתה בעצם האהבה האמיתית של הבחור שזרק אותה. זהר - הדיחו אותך, זה הכל - לא בגלל שנפצעת או בגלל שאתה גנגסטר או בגלל שאתה איום, אלא כי ככה יצא, כמו שיוצא לפעמים. די למולל את כל ההתרחשויות האלו כמו מחרוזת תפילה. שחרר.
בני ברוכים
אני מודה שבמשך כמה פרקים טובים באמת האמנתי שבני עבר תהליך, התקדם והפך לאדם שליו ובטוח בעצמו, אבל ההתמוטטות העצבנית שלו בפרק המשעמם שקדם לפרק המשעמם הזה הוכיחה שהוא עדיין אותו קורבן חסר ביטחון שהתחיל בתוכנית. הכעס הבלתי נשלט, ההשתלחות בירדן על זה שהעברת שרשרת החסינות היתה אסטרטגיה, והעצבים על כך שמישהו מהם "זיגזג" והעיף את הזגזגן הראשי של התוכנית, תוך שהוא לרגע לא רואה את הגיבנת של עצמו, גרמו לי להתכווץ מבושה. אני ממש מקווה שהוא יצפה בתוכנית ויבין שכל הכעס הזה, שבעיני בכלל לא קשור לשורדים אלא משהו שהביא איתו מהבית יחד עם התחושה שכולם רוצים לדפוק אותו - לא משרת אותו, אלא רק מוציא אותו קטן.
רגב הוד
ברוכים הבאים למופע של רגב שבו הוא הכוכב היחיד והראשי, שבו כולנו הגענו ליקום הזה רק כדי למחוא לו כפיים. הנה אדם שבאמת צריך לחיות על במות, שהרי מדובר בדיווה מהסוג הגרוע ביותר: זו שבטוחה שכולם צריכים (ורוצים) למות בשבילה. אני באמת לא מבינה מה הוא עדיין כל כך כועס על זה שאלה לא ביטלה את החסינות עם הפתק שלה והצילה את הפרצוף המוזרק שלו מהדחה. הוא היה לגמרי בטוח שהיא צריכה לזרוק את העתיד שלה בתוכנית בשבילו, שהרי הוא רגב הוד, והוא הרי נתן לה את הזכות להציל אותו, והיא לא העריכה, המטומטמת. בניגוד לכל ישראל אני כן ראיתי את פרקי הווילה, ושם הוא כל כך כעס שממש פחדתי שבעוד רגע יצמחו לו מחדש הגבות. ממש כמו אקסית שנזרקה מטעם היותה משוגעת ומרוכזת בעצמה - גם רגב לא מבין שעצם ההתנהגות שלו מוכיחה שאלה עשתה את ההחלטה הנכונה בזה שהיא לא טרחה להציל אותו, כי אם באמת היה אכפת לו ממנה הוא לא היה צועק ותוקף, אלא מבין ומתקדם. והחלק הכי עצוב - אני בטוחה שהוא עד היום כועס, לא מבין שמה שהיא עשתה זה לגמרי בסדר.
דנה רון
יחסית לזה שהיא לא השתתפה בתוכנית, לדנה היה בהחלט הרבה מה לומר. להגנתה אני אגיד שכל ההתנהגות הנוירוטית, הריבים עם הזבובים וחבישת-הורדת-חבישת הכובע הם בעיני תוצאה של מגורים משותפים ארוכי טווח עם זהר, שבא לה מקולקל מהרגע הראשון. עדיין לא החלטתי אם הפרישה שלה היא המזל הגדול של כולנו או הפספוס הענק של העונה הזו, אני רק יודעת שהיא כמהה לזמן מסך ולא קולטת שהיא לא באמת חלק מהתוכנית. כמו אישה שיצאה לדייט אחד, לא קיבלה שום סימן חיים אחריו, ובמשך חודשים מספרת לכולם על החרא שזרק אותה מבלי להבין שבשום שלב לא היתה שם מערכת יחסים. אבל היי, לפחות היא קיבלה אחלה של שיזוף.
אני לא יודעת אם האקס-שורדים האלו מבינים היום שהם בסך הכל הודחו מתוכנית ריאליטי ולמרות זאת הכל בסדר בעולם (כאילו, דיי בסדר, סוג של, למרות שלא ממש). אבל יש הבדל כל כך גדול בין לצפות באנשים כמו ניקול, סמיון ועדי ביטי, שנראים רגועים ושמחים לקבל עוד קצת זמן מסך בין מופעי המרמרה של כל השאר. בסופו של דבר נראה שהחלק הכי חשוב במשחקים האלו, שבעיקר משחקים בראש של האנשים שנמצאים שם, זה להבין שמדובר בסך הכל בתוכנית טלוויזיה, ושלשחרר את המשקעים ממנה זה הדבר הכי קריטי, ולא סתם האנשים שעדיין נמצאים שם הם אלה שהצליחו לשחרר ולעבור הלאה תוך כדי המשחק, כולל אסי ששינה כמה עמדות, ישראל ששינה פאזה ואלינה ששרדה מתקפות - לשחרר זאת מילת המפתח כאן - כן, גם אם הדיחו אותך, או זגזגו לך או אכלו לך או עצבנו אותך. בסוף כולם נפגשים בהשקות ונלחמים על אותם קמפיינים ודקות בתוכניות אירוח, ומי שחוזר עם כעס ואנרגיות רעות לא באמת יתקדם, לא בתוכנית וגם לא בחיים. אמנם זו אחלה טלוויזיה, אבל ממש כמו בחיים, אובססיה היא משקולת שמכבידה רק על מי שמחזיק אותה.