בסרטון: השחקנית והבמאית אנה סטפן, על ההטרדות וההתקפות של השחקן משה איבגי, נחשפת לראשונה בשמה ובפניה
"אני רוצה לעדכן את חברותיי וחבריי כי מחר עומד להתפרסם עלי תחקיר של שרון שפורר ב'מקום הכי חם בגיהנום'", מידע המשורר והעיתונאי רועי צ'יקי ארד את חברי הפייסבוק שלו. בתוך דקות ספורות מרגע פרסום הפוסט, הוא משותף בעמוד "סטטוסים מצייצים", ובן רגע מגיע לקהל נרחב יותר ממי שאי פעם יקרא את עדויות הנפגעות.
את הפייסבוק ואת האינסטגרם שלנו כבר ראית?
לדברי ארד, בכתבה מוזכרות "אמירות קשות מאוד על מין עם קטינות בראשית האלפיים, כשהייתי בתחילת שנות העשרים שלי". ההתנצלות, כפי שניתן לראות, נפתחת בהקלת ראש בחומרת המעשים: הוא היה צעיר מאוד, לדבריו, ושיכור, תירוץ שבא לבקר אותנו ככל הנראה הישר מתחילת שנות ה-2000, התקופה שבה התרחשו האירועים.
מכאן ממשיך חביב הברנז'ה המקומית בטיהור תדמיתו. "בעקבות התחקיר, הודעתי למעסיקיי על הפסקה מיידית, לזמן בלתי מוגבל, של עבודתי בהארץ. כמו כן מצאתי מחליפה בניהול עמותת מעין שתפעיל את כתב העת בלעדיי". העוגיות הפמיניסטיות כבר בתנור.
אל תפספס
כדי לקחת שליטה מוחלטת על נרטיב הקורבן עוד לפני שפורסם, מפליא המשורר גם לטשטש את אמיתות הסיפורים בטענה שאיננו זוכר אותם. ככותב מוכשר, הוא דואג לעשות זאת באגביות כמעט בלתי מורגשת. "גם אם אני לא זוכר את הדברים המתוארים", לדבריו, "לבי נשבר ויוצא אל הנשים שנשאו לפעמים שני עשורים שלמים תחושות עכורות כל כך בנוגע אלי".
באלגנטיות של מספר סיפורים מיומן, הוא מחליק את מסר-הביניים הזה בדרך לפאנץ': "טוב שהמוגלה פרצה החוצה. אף שלא היה בי זדון, העיוורון הוא דבר לא פחות נורא. אני מתבייש בעצמי. גם אם הודות למאבק נחוש, היחס לנשים השתנה מהתקופה המתוארת במרבית האמירות בכתבה, למין הגברי ולי נותרה עוד עבודה רבה על עצמנו עד שנשים יוכלו לחיות בביטחון, בכבוד ובשוויון".
מכאן ממשיך ארד לתאר עצב גדול, התנצלות כנה ותחושת כישלון שסופם במה שנדמה כמו לקיחת אחריות של ממש. "אני לוקח עצירה מוחלטת לזמן בלתי מוגבל של כל פעילות, ויוצא לנידוי-עצמי וחשבון-נפש", לנוסח הפוסט. "מלא עצב, אני מבקש סליחה מכל אישה שהרגישה אי פעם שפגעתי בה", הוא מתנצל שנית באותה טרמינולוגיה חלקלקה שמעבירה אחריות חזרה לקרבנות. ארד אמנם מצטער מאוד, אבל הוא לא מודה שעשה דבר מה אסור; הוא מצטער על מה שהן הרגישו. בגדול, נדמה שהוא מצטער בעיקר על שנתפס במעשיו.
אחרי קריאת הכתבה המדוברת, תגלו גם שהיו לו לא מעט הזדמנויות להתנצל קודם לכן, אך הוא סירב לעשות זאת עד לערב פרסום הכתבה. יותר מזה, הוא טייח את מעשיו בפני נפגעות שהתעמתו איתו, והתנכר אליהן כשדרשו ממנו הכרה בפגיעה. אבל את כל זה לא ידעו כ-200 המגיבים שצבאו על הפוסט של ארד בליל אמש, מביעים ברובם המכריע אהבה, תמיכה ומחילה על מעשים שטרם דוברו. כי כשתוקף מפרסם התנצלות רגע לפני פרסום גרסת הנפגעות, הוא גונב להן את הפוקוס ושולט בנרטיב של הסיפור. שנים הן חיכו להשמיע את קולן, ושוב, הגיע התוקף שלהן וצעק חזק יותר. שוב, חוגגים על הראש שלהן, ממש כמו אז בגיל ההתבגרות, כשנפלו קרבן למשורר וחבורתו.
המילה "חוגגים", אגב, איננה מוגזמת - אם תביטו בתגובות לפוסט של ארד, תוכלו להתבלבל ולחשוב שיש לו יום הולדת. באופן מצמרר, חלק גדול מתגובות התמיכה מגיע מנשים. "אני תמיד אוהבת אותך", אוהבת אותך לא משנה מה", "מקווה שתתאושש ותחזור לכתוב בקרוב", "אני סולחת לך", "אתה מחמיר עם עצמך" ו-"אני מהנשים שעמדת לצדן תמיד", הן רק קומץ מהתגובות שבוחרות להלל את דמותו של ארד על רקע חשיפת הקלון.
אותם קוראות וקוראים אדוקים של כותב "הארץ" כנראה יגנו חריפות את אייל גולן, אף שבמקרה שלו (מזעזע כשלעצמו) לא ברור כמה היה מודע לגילן של הנערות. במקרה של ארד, אין ספק - הוא ידע גם ידע. קוראי "הארץ" נוטים לעמוד בצד הנכון של פגיעות מיניות, אבל כשהן מגיעות לברנז'ה שלך, כשהתוקף אשכנזי ומחבר מילים יפה, כשהוא כותב בעיתון לאנשים חושבים - זה כנראה נראה אחרת. בעילת קטינות נראית כמו מעשה שובבות, ושידול קטינות כמו הומור מיוחד.
עוד סיבה לתמיכה הנשית הגורפת היא אולי שלאותן נשים יש ציפייה כל כך נמוכה מגברים, שעצם התנצלותם על פגיעה מינית ראויה בעיניהן לחיזוק חיובי, ממש כמו ילדים מופרעים שמקבלים מדבקה מהמורה ביום שבו הם לא מרביצים. אז נכון, התנצלות היא באמת, בבסיסה, דבר יפה. אחרי שפוגעים מותר להתנצל ואף רצוי. השאלה בפני מי, באיזה נוסח ובאיזה טיימינג. וגם אז, מגיבים ומגיבות יקרים, קחו בחשבון שאף אחת לא מחוייבת לסלוח.
גם אם רועי צ'יקי ארד כתב את מילותיו מתוך כוונות טובות וטהורות, הרי שהתוצאה מוסיפה חטא על פשע. בפועל, הוא הפך את עצמו בעיני רבים לגיבור, או אפילו לקרבן מרכזי, ולקח מהנפגעות את השליטה על האופן שבו מתווך הסיפור שלהן לחוץ. ויותר מאשר צורמת ההתנצלות עצמה, צורמות התגובות אליה, שממהרות לסלוח בשם נשים אחרות, רחוקות, חסרות שם ופנים. את דבריו בפייסבוק סיים ארד במילים, "לפעמים הרכנת ראש, הקשבה ושתיקה הן הדבר הנכון", ואולי באמת מוטב היה לו לשתוק.