שפנפנות הפלייבוי של יו הפנר בווידויים קורעי לב: "חווינו התעללות רגשית וטקסי מין משפילים"

שפנפנות הפלייבוי שחיו לצד יו הפנר ממשיכות לחשוף את האמת על יקירן לאחר שהלך לעולמו - ומוציאות את כל הכביסה המלוכלכת (תרתי משמע) החוצה, כשהן טוענות שהחיים באחוזה המפוארת של מייסד מגזין פלייבוי לא היו באמת זוהרים כפי שהוצגו על הנייר. לאחר מותו בספטמבר 2017, כשהיה בן 91, השפנפנות של הפנר התראיינו והחלו לחשוף פרטים מטרידים על החיים לצדו, כמו גם על הכללים הנוקשים, הפעילויות המיניות בחדר השינה שלו ותנאי המחייה הלא קלים באחוזה.

3 שנים חלפו מאז מותו והשפנפנות ניצלו היטב את רגעי התהילה האחרונים שלהן לטובת אוטוביוגרפיות בהם חשפו פרטים כואבים נוספים על התפקיד שקיבלו על עצמן כשפנפנות הפלייבוי של הפנר. הנה כמה מהדברים שהן חשפו לאורך השנים:

את האינסטגרם ואת הפייסבוק שלנו כבר ראית?

יו הפנר היה "רודף נשים" במלוא המובן. היו לו המון "בנות זוג" ושפנפנות פלייבוי שזמינות לו בכל שעה ביום. בעוד אלו שחיו איתו באחוזה הצטיירו כלפי חוץ כנשים שיודעות לחיות את החיים הטובים - הן חשפו שבין דלתיים סגורות הן חוו אירועים טראומתיים למדי. חלקם אירעו בטקסי המין הידועים של הפנר. כל הנשים שהתגוררו באחוזה התבקשו לשכב עם הפנר, רק שהחוויה המינית לא הייתה כפי שאתם מתארים לעצמכם.

שפנפנת פלייבוי הולי מדיסון סיפרה בספרה "בעומק מאורת הארנב" שהבנות התבקשו ללבוש פיג'מות תואמות, להיכנס לחדרו של הפנר ולהתחיל להתמזמז אחת עם השנייה בזמן שהוא צופה בפורנו, מעשן סמים ומאונן. הולי סיפרה שבתורות הן ניגשו לענג את הפנר, "אך הוא תמיד גמר לבד". היא אמרה: "לא הייתה שום אינטימיות. שום נשיקה, שום דבר. זה היה כל כך קצר שאני אפילו לא זוכרת איך זה הרגיש, מעבר לגוף כבד שהיה עליי".

גם כוכבת הריאלטי כיום ושפנפנת הפלייבוי בעבר קנדרה וילקינסון אמרה שהיא מצאה את הסקס "כל כך בלתי נסבל" שהיא לא יכלה להישאר מפוכחת בגלל זה. היא כתבה בספרה "להיות קנדרה": "הייתי צריכה להיות שיכורה מאוד או לעשן הרבה סמים כדי לשרוד את הלילות ההם - לא היה שום דרך טובה לעבור את זה".

לדברי הבנות, הפנר לעיתים קרובות היה מעליב אותן על המראה שלהן. רבות העידו שנותרו חסרות ביטחון ודאגו כל הזמן למראה שלהן אחרי שחטפו ממנו ביקורות קשות. הולי נזכרה במקרה אחד: "'לעולם אל תשימי שוב שפתון אדום', הזהיר אותי הפנר בקול נמוך ופנה לעבר הדלת. הוא עצר והסתובב כדי לראות את תגובתי. כשהחליט שלא נגרם מספיק נזק, הוא הכה פעם נוספת לפני שיצא בפזיזות מהחדר ואמר: 'את נראית זקנה, קשה וזולה'. זה כבר פגע בי".

קנדרה נזכרה בסיטואציה בה הפנר ירד עליה בגלל המשקל שלה ואמר: "כולנו היינו בלימוזינה בדרך לחתימת ספרים עם הף כשהוא לקח אותי הצידה. 'הכל בסדר?' הוא שאל. 'אני מרגישה שמנה, הף', אמרתי לו. 'כולן כל כך יפות. זה גורם לי ממש לחוסר ביטחון'. הוא השיב: 'טוב, את באמת קצת גדולה מהן. אולי כדאי שתתחילי להתאמן'. כשחזרנו הביתה הלכתי לחדרי ובכיתי עד שנרדמתי. התאכזבתי מעצמי. הייתה לי את כל האחוזה הזאת וחיים נהדרים ליהנות מהם, וכל מה שעשיתי היה לשכב ולאכול. הרגשתי כל כך עצלנית ואומללה. זה אמור היה להיות גן עדן, אבל מבחינתי זה ממש לא היה".

הבנות שגרו באחוזה קיבלו 1,000 דולר דמי כיס מהפנר עצמו בכל יום שישי. כשנכנסו לחדרו לקבל את הכסף, הוא ניצל את ההזדמנות כדי להעביר עליהן ביקורת. בספרה "סיפורי באני: מאחורי דלתות סגורות באחוזת פלייבוי", תיארה איזבלה סנט ג'יימס את השגרה העגומה. היא כותבת: "היינו צריכות ללכת לחדרו של הף, לחכות בזמן שהוא מרים את כל הקקי של הכלבים מהשטיח - ואז לבקש את הקצבה שלנו". היא הוסיפה: "כולנו שנאנו את התהליך הזה. הף תמיד ניצל את ההזדמנות הזאת להעלות כל דבר שהוא לא היה מרוצה ממנו במערכת היחסים שלו איתנו. מרבית התלונות היו על חוסר ההרמוניה בין החברות - או על חוסר ההשתתפות שלנו ב'מסיבות' שערך בחדר השינה שלו. אם היינו מחוץ לעיר מסיבה כלשהי ומפספסות את אחד מלילות 'היציאה' הרשמיים שלנו, הוא לא היה נותן לנו את הקצבה. הוא השתמש בזה כנשק".

בעוד ששפנפנות פלייבוי יכלו ליהנות מלילות בעיר על חשבון הפנר, לחברות החיות באחוזה לא היה חופש רב, סיפרה קנדרה. היא אמרה שהייתה חייבת לחזור הביתה בכל ערב עד השעה 21:00, מה שגרם לה להרגיש כלואה. היא אמרה: "הלילות היו קשים כי בזמן שחברותיי יצאו לבלות, אני הייתי צריכה להיות בבית עד השעה 21:00. קיבלתי הודעת טקסט מחברה שכתבה 'כל כך כיף בווגאס. הלוואי שהיית כאן! חוגגת עם כל שחקני הכדורגל האלה' וזה היה הרסני. הרגשתי כל כך לכודה וכועסה כשפספסתי משהו טוב". הולי הסכימה ואמרה: "כולם חושבים ששער המתכת הידוע לשמצה נועד להרחיק אנשים מבחוץ, אבל התחלתי להרגיש שהוא נועד להשאיר אותנו בפנים".

כמו שעת העוצר והקצבה השבועית, החברות המתגוררות באחוזה היו צריכות לפעול על פי כללים קפדניים אם הן רצו להישאר בה. כשהצטלמו מחוץ לאחוזה, הן היו צריכות להיראות מושלם - וננזפו אם נתפסו שיכורות. הן נאלצו לשתוק בכל פעם שהפנר התראיין באחוזה. הוא אפשר להן לצבוע את השיער רק לבלונד, אך הן יכלו לעבור ניתוחים קוסמטיים ככל שרצו. הן לא יכלו להחזיק במכונית משלהן, אלא להשאיל אחת מהפנר ולהחזיר אותה כשהחליטו לעזוב את האחוזה.

עם הכללים המחמירים באחוזה והתחרות על תשומת ליבו של הפנר, אין פלא שהאווירה הייתה מתוחה בין החברות. בעוד שקנדרה, הולי וחברה אחרת, ברידג'ט מרקוארדט, נראו כאילו הסתדרו טוב במהלך הצילומים לסדרת הריאליטי "בנות מהבית ליד", המציאות הייתה אחרת לגמרי. קנדרה אמרה: "באותה עונה ראשונה, ברידג'ט, הולי ואני המשכנו לשמור על מרחק ביננו, למעט כשצילמנו. השארנו את הבעיות שלנו מחוץ למצלמה והייתה תחרות לא מדוברת על זמן המסך כשהמצלמות היו בסביבה. כל אחת מאיתנו רצתה שהאחרות ייראו טוב ויצליחו, אך בין אם הם יודו בכך ובין אם לא, אני חושבת שכולנו רצינו את אור הזרקורים ורצינו להיראות טוב יותר משאר הבנות בכל פרק".

הולי סיפרה שהיתה הרבה קנאה בין הבנות, במיוחד כשקיבלה את המשרה הנחשקת של "חברה מספר אחת" של יו הפנר. היא הסבירה: "פתאום חברות שפעם לעגו לי החלו לנשק לי את התחת, הביאו לי מתנות והרעיפו עלי מחמאות כשנודע להן שאני החברה מספר אחת של הף. השינוי הפתאומי באופן שבו חלק מאותן נערות התנהגו היה ברור וחסר בושה, אבל אני מניחה שהן חשבו שאני מטומטמת מדי מכדי לשים לב לזה או שאהיה אסירת תודה על ההתנהגות שלהן אליי ולכן לא אתנגד לזה".

עם 22 חדרי שינה וברכות שחייה, אחוזת פלייבוי נראתה כמו שיא הפאר והפזרנות. אולם בפנים הדברים היו אחרים לגמרי. חברות לשעבר גילו כי צואת כלבים פוזרה בכל עבר באחוזה ומגזינים של פורנו היו פזורים בכל חדר. מליסה האו תיארה בספרה גם שטיחים "מלוכלכים" באחוזה ואת המצב הירוד של חדרי הבנות. לדבריה, "למרות שכולנו עשינו כמיטב יכולתנו לקשט את חדרינו ולהפוך אותם לביתיים, המזרנים על מיטותינו היו מגעילים - ישנים, שחוקים ומוכתמים. גם הסדינים כבר לא היו במיטבם".

אבל ללא ספק הטראומה הגדולה ביותר הייתה שהשפנפנות התחייבו במסגרת תפקידן לבצע "פעילויות מיניות" בחדר השינה של הפנר, במיוחד בתקופת החניכה שלהן באחוזה. הביצועים שלהן עמדו במבחן שבדק האם הן כשירות להיות בנות הזוג החדשות של הפנר (להזכירם - אדם שהיה מבוגר מהן בשישים שנה לפחות). גם החברה "הראשית" של הפנר עבדה קשה יותר עבור המותג ונאלצה לישון בחדר השינה שלו. היא לא זכתה להטבות נוספות מלבד תואר "החברה הראשית" שנוסף לשמה.