אהבה חדשה? כל מה שרצית לדעת על המחליפה של חתונמי

בוידאו: מפגש הגברים של חתונה ממבט ראשון

היום (חמישי) יעלה הפרק הראשון של התוכנית "אהבה חדשה", הפקת מקור של רשת 13, שעוסקת בנושא האהוב עלי - זוגיות. ואם פעם חשבתי שדינמיקות בין גברים לנשים הן פטיש חולני שלי, בימי פוסט חתונמי כבר ברור לי שאני ממש לא לבד. מדובר באחת מתוכניות הריאליטי שראו אותה הכי הרבה אנשים שבדרך כלל לא צופים בז'אנר, והשיח על הדמויות הרקיע שחקים בכל פינה. כולם דיברו עליה, כולל גברים, קשישים וטף. כוכבי התוכנית "חטפו" כמות אדירה של תגובות, זכו לטורי פרשנויות ועניינו את כל המדינה, במיוחד בתקופת הסגר שבה גם ישבנו בבית כחבורת פתיים וחיכינו שהחדשות המזעזעות ייגמרו ותתחיל התוכנית היחידה שלא מתעסקים בה בקורונה, וגם - בונוס, צולמה בעולם שבו עוד מותר ללחוץ ידיים ולהתחבק.

את האינסטגרם ואת הפייסבוק שלנו כבר ראית?

מה שמטריד אותי היא השאלה האם "אהבה חדשה" באמת תהיה אהבה חדשה או רק ריבאונד קליל. לא שאני נגד סטוץ מהנה, אבל מאז שצצו הפרומואים של התוכנית אני תוהה מה הסיפור שלה. אז ככה. במקום להיפגש בחופה ולהיות חודש יחד, ארבע רווקות עוברות יחד למתחם מגורים, כל אחת בדירה, ומקבלות כל שלושה ימים דייר/בנזוג חדש שהותאם להן על ידי המומחים. בתום שלושת הימים היא יכולה לעבור לגבר הבא או להמשיך איתו לעוד שלושה ימים. מלווים אותן שלושה מומחים - דור הררי, פסיכולוג בכיר ויועץ זוגי ומשפחתי, חמוטל לוי-לשם, מאמנת לתהליכי זוגיות שמתמחה בשלבי תחילת הזוגיות, וד"ר לפסיכולוגיה לירז מרגלית, חוקרת זוגיות שמתמחה בזוגיות בעידן הדיגיטלי, שמסבירה למה בעצם לא צריך יותר משלושה ימים כדי לבחור:

אז הדיגיטליות לא ממש הועילה לחיי האהבה שלנו, הא?
"מאחורי מסך יותר קל להעמיד פנים" מסבירה ד"ר מרגלית "והמקום שאנחנו נותנים לאהבה ירד בצורה משמעותית. מבחינה אבולוציונית המוח שלנו רגיל להרבה פחות אפשרויות, והשפע הזה מייצר מצב שאנחנו קוראים לו 'פרדוקס הבחירה'. לא משנה אם זה בחנות ג'ינסים או בטינדר, אנחנו תופסים אפשרויות כעושר, מדד להצלחה ונחשקות, זה גורם לציפיות שלנו להיות גבוהות מדי, ומשם אפשר רק לרדת. הרי אין דבר כזה מושלם, תמיד יש עלות אלטרנטיבית, והמינימלית שבהן היא הויתור על כל האופציות בהן לא בחרת".

אז במקום להעלות את הסיכוי, ריבוי האפשרויות בעצם מוריד אותו?
"ממש כך. הטינדר ואפליקציות אחרות גורמות לאשלייה של חיזור ושל נחשקות, וזה משהו שאין בעולם האמיתי במימדים האלה. לאנשים מאד קשה לוותר על התחושה הזאת, כי היא הכי מתגמלת שיש. הרבה פעמים אני אפילו רואה שכשיש להם מישהו והם צריכים לוותר על התשוקה, הם ממש מכשילים את עצמם כדי לחזור לשם. זו גם הסיבה שאנשים עם היד מאד קלה על ההדק, כי כשהם רואים את החברים שלהם כביכול עם המון אופציות, הם שואלים את עצמם מה הם מפסידים. היום אנשים מתגרשים אפילו רק בשביל האופציה שאולי יהיה להם יותר טוב".

את ההגיון שמאחורי תקיעתם של שני אנשים למשך חודש יחד, תמיד הבנתי היטב - אני בדיעה שלא משנה את מי נפגוש, אם נהיה חייבים להיות במחיצתו למשך זמן ארוך, בסופו של דבר נמצא מה לחבב בכל אחד. את ההגיון של סבב שלושת הימים היה לי קצת יותר מסובך להבין, אבל מסתבר שמחקרים הוכיחו שדווקא זה פרק הזמן אידאלי כדי לקבל לעבור את שלב הרושם הראשוני, ולגבש דיעה.

למה דווקא שלושה ימים? זה לא קצת כמו "טינדר"?
"בדייט אנחנו מצויים בתהליך של ניהול רושם, שבו אנו מנסים להשפיע על האופן שבו אנו נתפסים על ידי הצד השני, ורוב האנשים מתאמצים לשחק את תפקיד המוצלחים. תהליך זה של ניהול רושם שמתרחש באופן קבוע בדייטים ראשונים דורש מאיתנו המון אנרגיה, אנו נדרשים להיות מודעים לכל מילה שיוצאת לנו מהפה ולכן הדמות הניבטת לצד השני היא לא בהכרח אותנטית. עם זאת לאחר פרק זמן מסוים עם הצד השני, המסכות נעלמות. אנו לא יכולים לשמור על פסאדה לפרק זמן של יותר ממספר שעות ברצף. לאחר השלב הזה יכולה להתחיל להיווצר אינטימיות, וזה מה שמתרחש באותם שלושה ימים".

ובכל זאת, אפשר לפתח לפתח אינטימיות אמיתית בזמן כל כך קצר?
"זה מספיק כדי לייצר תנאים לקבלת החלטה האם ממשיכים עם הבחור לשלושה ימים נוספים או עוברים לבחור הבא. אלה שלושה ימים מאד מרוכזים - הם לא יכולים לברוח לחברים, הם לא יכולים לרות טלוויזיה, והם מנותקים לחלוטין מהנייד, שאני קוראת לו מוצץ דיגיטלי. כל אלו מייצרים את התנאים להיכרות מעמיקה עם הצד השני."

הנייד מפריע?
"את לא מבינה כמה - מאז הכניסה של הניידים אנשים פחות חולמים בהקיץ. מבחינה מוחית חלימה בהקיץ היא צורך שמאפשר לנו מנוחה בין פעילויות ועיבוד של הפעילות הקודמת, עיבוד שדרוש לנו כדי לעבור לפעילות הבאה. הנייד החליף את הצורך הזה. הבעיה היא שהוא נותן לנו רק את האסקפיזם, ולא באמת מאפשר עיבוד מידע, כי כשאנחנו בנייד, גם אם פאסיביים, אנחנו עדיין עסוקים במשהו חיצוני לנו. לא סתם אנחנו מצליחים לפתור בעיות כשאנחנו בדרך לישון או במקלחת - להפסקת פעילות, אפילו לשעמום, יש תפקיד מאד חשוב ביצירתיות, ובגלל הניידים כבר אין לנו כמעט זמן לבד מול עצמנו. ממחקרים גילינו שהנייד מכניס אותנו למצב תודעה מיוחד, מעין 'טראנס' שמאפשר ניתוק מהכאן ועכשיו, בעוד כל ענייני היומיום, המודעות לזמן, למקום ואפילו תחושת העצמי נעלמים. הכינוי השגור לתיאור מצב זה הוא "אזור הכלום". בעת גלישה בנייד התגלה דפוס פעילות מוחית שעד היום לא ראינו - מצד אחד יש מעורבות גבוהה (אנג'ייג'מנט) ומצד שני הפעילות המוחית מאד נמוכה. אנחנו לא מתאמצים כשאנחנו בנייד, בדומה לצפייה בסדרה, ולכן זו הפעילות שהמוח שלנו אוהב, רק שגלישה בנייד הרבה יותר מתגמלת מצפייה בטלוויזיה בגלל החיזוקים בעולם הדיגיטלי (כגון לייקים ותגובות) מה שמייצר התמכרות. לכן שלושה ימים בלי נייד או טלויזיה הם הרבה יותר אפקטיביים משלושה ימים רגילים, ומחקר שנעשה באוניברסיטת ניו יורק הוכיח שהיום הרביעי לא היה מוסיף עוד מידע - או שנמאס , או שנשאר טעם של עוד".

אז הם פשוט תקועים יחד בחדר שלושה ימים? איזה סטרס.
"חלילה. יש פעילויות שבחרנו בקפדנות, פעוילויות שמכוונות להגביר את האינטימיות ביניהם. למשל פעילויות אקסטרים או פעילות גופנית, כי כשהגוף נמצא בעוררות פיזיולוגית הוא מעצים תחושות ורגשות פי כמה, ועוזר להציף דברים על פני השטח. יש גם פעילויות עם הזוגות האחרים, כדי לראות איך הם מתפקדים חברתית כזוג עם עוד זוגות, ועושים יחד משימות כמו להכין ארוחת ערב, כדי לבדוק שיתוף פעולה, ויש עוד פעילויות שנועדו לבדוק מה קורה בזמן פחד - מי מרגיע, אצל מי מקצינים תפקידי מגדר, וכולי."

בנוסף להפוגות שמאפשרות הפעילויות, הבנות מקבלות גם ליווי של פסיכולוג. הוא אמנם לא נמצא איתן, אבל בעת הצורך הן יכולות לבקש לדבר איתו. גם זו מנוחה. מצד שני, בדיוק כמו על ספת הפסיכולוג, המומחה לא יגיד להן מה לעשות, רק ישאל את השאלות הנכונות כדי לעזור להן להגיד למסקנות לבד.

עד כמה אתם מעורבים במיונים?
"הושקעה שם המון מחשבה, והסתמכנו גם על מחקרים וגם על ראיונות. אם יש דבר אחד שחוזר במחקרי זוגיות הוא הפער הגדול בין מה שבחור או בחורה אומרים לך לגבי מי הם רוצים לבין מי שהם באמת נמשכים אליהם. בסופו של דבר אין לנו באמת מושג מה אנחנו רוצים, והרשימה שאנחנו מחזיקים רחוקה מאד ממה שקורה במציאות."

אז על מה בכל זאת ביססתם את ההתאמות?
"הנחת היסוד היא שאין באמת דבר כזה 'התאמה' מוחלטת - יש לכל אחד הרבה בני זוג פוטנציאלים. הקשבנו למה שהן ביקשו, לקחנו בחשבון רקע משותף, תחומי עניין וכולי, אבל מתוך ההבנה שמה שיקבע את ההצלחה הוא התהליך שהם עוברים יחד, ורמת הרצון שלהם להשקיע. אנשים שמים המון דגש על הבחירה - ה'כן' או ה'לא' - וכל דבר הכי קטן הוא טריגר לשבירת כלים. אבל בסופו של דבר האדם הוא זה שדואג שזה יעבוד או ייהרס, וההחלטה עצמה רלוונטית רק ביחס ישיר לרצון ולתהליכים שהוא עושה, ופחות לתכונות הספציפיות של הפרטנרים."

זה לא קצת כמו טינדר?
"יש מושג שקוראים לו TOD (זמן על המכשיר), מושג שנוצר כדי לתאר את המשאב הכי חשוב שיש כיום בעולם הדיגיטלי - זמן. האפליקציות מנסות לצוד את תשומת הלב שלנו, ומנסות לספק ריגוש מידי ומהיר שיגרום לנו לרצות לבלות יותר זמן באפליקציה. כל יחידת זמן נוספת שאנו מבלים באפליקציה היא רווח נקי. אפליקציות כמו טינדר אינן מעוצבות כדי למצוא בן זוג למשתמשים, אלא כמשחק מחשב ששואב אותך לשחק עוד ועוד. הממשק של טינדר בנוי כדי לעודד את המשתמשים לבלות זמן באפליקציה, כשהמשתמשים לא יודעים איזו החלקה תוביל ל"תגמול" הנכסף, ממש כמו במכונת מזל בקזינו ואתרי הימורים. התחושה של הנחשקות, והאשלייה שכל האפשרויות פתוחות, עובדות ישירות על מעגלי התגמול במוח ומייצרות התמכרות. ככל שהחוויה מתגמלת יותר, כך גדל הרצון שלנו לחזור עליה, ובמשך הזמן, אנו נזקקים לרמות גבוהות יותר של גירוי כדי להגיע לאותה רמת סיפוק שחשנו בתחילת התהליך."

אז סוויפ ימינה זו בעצם התמכרות?
"כן. ובגלל שהתגמול הוא בלתי צפוי, כל הפתעה חיובית, למשל בדמות תמונה שמוצאת חן בעינינו, מעלה את רמות הדופמין פי 3 או 4, ורמות העוררות והריגוש גבוהות יותר כשמזיזים את האצבע ימינה או שמאלה מאשר בפגישה עם האדם עצמו. הכיף הוא בחיפוש. המשתמשים לא רוצים להפסיק לחפש ונשארים עוד ועוד באפליקציה. זו גם הסיבה בגללה מעצבי האפליקציות דואגים שהמשתמשים יקבלו את הרושם שמספר האפשרויות הוא בלתי מוגבל. במקום לראות את היתרונות במציאת בן זוג, אתרי ההיכרויות מדגישים דווקא את הוויתור על שפע האפשרויות."

נשאלת השאלה האם בעולם הדייטינג הזה, שבו מתייחסים לבחירת בני זוג כאל קניית קוטג', אנחנו באמת צריכים עוד תוכנית ריאליטי של ספין דייטינג שנמשך שלושה ימים במקום כמה דקות, והאם הניתוק מהנייד באמת יעזור להם להתמקד ולייצר את האינטימיות החמקמקה. ד"ר מרגלית בטוחה שהפורמט הוא שילוב מוצלח מאד שמאפשר הזדמנות אמיתית להכיר, לצד פרק זמן בו ההחלטה לחתוך או להמשיך יכולה להיעשות בקלות יחסית.

ומה עם סקס? שלושה ימים זה לא קצת מלחיץ?
"זה נון-אישיו, כי הסיטואציה שבה נמצאות הבנות כל כך אינטנסיבית, שזה מקבל פחות מיקוד, אבל שלושה ימים מספיקים כדי לוודא משיכה בסיסית - ברגע שיש כימיה מינית וכימיה ברמת האינטיליגנציה, גם אין הרבה סיכוי שהסקס לא יהיה טוב, ואם זה לא מתאים, "אהבה חדשה" בנוייה ככה שאין באמת זמן להגיע לתחושה של מיאוס טוטאלי, וגם אם זה ייגמר אחרי שלושה ימים, זה יהיה עם הרבה פחות מטען והרבה פחות פגיעה."

"אהבה חדשה", פורמט מקורי של "רשת 13 " ואבוט -המאירי שיופץ בעולם ע"י חברת פרימנטל (המפיצה של "אקס פקטור" "גוט טלאנט" ועוד) יעלה לאוויר ביום חמישי הקרוב, ה-8.10 ב"רשת 13".