לינור כהן. באדיבות המצולמים
באדיבות המצולמים

מסכן, במשך שנה שלמה לא נתתי לו לראות אותי בלי חזייה

22.10.2020 / 8:34

כשרוית ולינור גילו שהן חולות בסרטן השד הן היו אופטימיות. רק אחרי שעברו את מסכת הניתוחים הבינו שההתמודדות שלהם רק התחילה - כך משפיעה כריתת שד על הזוגיות - שני סיפורים מדהימים עם סוף טוב

עוז מרון

בוידאו: טכנולוגיה חדשנית לשיפוץ שד באמצעות שומן גוף

"היינו יחד שלוש שנים, זוגיות פרק ב' של זוגיות טובה. לי יש ילדה משלי ולו יש שלו. כמובן שהיו בעיות בלי קשר למחלה, עניינים שקשורים למצב הזה של פרק ב'. לא זוגיות מושלמת. כמו אצל כולם. אני טיפוס די חזק, אבל כשגיליתי שאני חולה היה לי חשוב יותר מתמיד להציג החוצה שהכל קטן עלי. תמיד הייתי ככה. זאת אני, וזה גם אחד הדברים שהוא אהב בי. ממש נכנסתי לחדר הניתוח עם חיוך על הפנים. אמיתי, לא מזוייף. פשוט גייסתי את כל הכוחות, ניסיתי להיות הכי אופטימית. אני שידרתי עסקים כרגיל, והוא איש לוגי שהיה לצידי כל בדיקה וכל ניתוח. מה שהיה צריך לעשות הוא עשה. הוא היה מאד מאד מסור ולידי באופן מושלם. אי אפשר היה לצפות את ההמשך. ההתמודדות שלנו התחילה אחר כך."

רוית (שם שמור במערכת) 43, עברה כריתת שד לפני שש שנים, וחשבה שההתמודדות עם המחלה והניתוחים המייסרים הם עיקר העניין. בדרך הקשה גילתה שההשפעה של המחלה הזאת על דימוי הגוף, על תחושת הסקסיות ועל הערך העצמי שלה כאישה הן חמורות לא פחות - אולי לא מסכנות חיים, אבל לגמרי מסכנות את איכות החיים, במיוחד אם את נמצאת בזוגיות או רוצה אחת. לרוית היא גרמה לפירוק של מערכת היחסים שלה.

את הפייסבוק ואת האינסטגרם שלנו כבר ראית?

ד"ר שגית משולם, אחראית שחזורי שד בבלינסון שמלווה נשים בתהליך השחזור לפעמים אפילו שנים לאחר מכן מכירה את התופעה מקרוב: "בזמן המחלה, אפילו במצבים הכי טובים בזוגיות כשהגבר באמת אוהב אותך איך שאת, הכל כאילו בסדר, אבל תוך כדי התהליך שניהם לא מדברים על הפיל בחדר - 'אתה אוהב אותי כמו שאני אבל אני זה לא אני' כי הן לא מרגישות עצמן. בזמן שהן חולות לא מתייחסים ליום שאחרי, אבל הבעיות בזוגיות ובדימוי העצמי מגיעות אחרי ההחלמה, כשהאישה צריכה להתרגל לעצמה מחדש".

שד משוחזר קעקוע. באדיבות המצולמים
השד המשוחזר של רוית והקעקוע/באדיבות המצולמים

"בתקופה הזאת לא עבדתי, ושלושה חודשים אחרי ניתוח עברנו לגור יחד, משהו שנקבע לפני כן, כשאני רק מתחילה את ההחלמה. התכנסתי בתוך עצמי, ובניגוד מוחלט לבדרך כלל, שאני טיפוס שמח, הייתי מאד מאד עצובה ועצבנית - הכעסים היו דרך להתמודד עם התסכול מהכל. מזה שאני בבית ולא עובדת, מהמצב הגופני שלי, מהמצב האישי שלי. לגבי הדימוי העצמי שלי, לא ידעתי מאיפה בכלל לתקוף את זה. היה לי רע, והוא קיבל פתאום מישהי אחרת לגמרי."

כמו שקורה לנשים שרגילות להיות חזקות, גם רוית עשתה בחירה לא מודעת שלא לשתף את בן זוגה: "אף פעם לא באתי ואמרתי "קשה לי, בוא תהיה בשבילי. לא ביקשתי עזרה במשך כל התהליך, אבל בפנים התחוללו גם דברים אחרים. קל יותר להכיל אדם שאת רואה אותו מסכן, שבור, עצוב, וכשמישהו הודף, בועט ומוציא אגרסיות, יותר קשה להתמודד איתו. וככה התרחקנו לאט לאט. הוא ברח לתוך העבודה, אני הייתי לבד מהבוקר עד הלילה, ובהדרגה לא יכולנו לנהל תקשורת נורמלית בכלל. אני חושבת שבכיתי בתקופה הזאת יותר משבכיתי כל החיים."

הקרע רק הלך וגדל עד שהפך לבלתי נסבל עבור שניהם, עד שהוא עזב את הבית, וזמן מועט לאחר מכן הם התגרשו.

"הייתי צריכה למצוא דירה ולארגן הכל מחדש וכל זה כשאני שבר כלי, בתחתית של התחתית. הילדה שלי, שזקוקה לי, היא הדבר היחיד שהחזיק אותי מתפקדת. הכל תקתק מאה אחוז, אבל בפנים אני שבורה. היא הולכת לבית ספר, אני חוזרת לישון. חמש דקות לפני שהיא חוזרת אני קמה, מארגנת הכל. הייתי או ישנה או דואגת לבת שלי. זהו."

בשלב הזה רוית עוד לא מבינה שההתמודדות שלה עם הדימוי העצמי שלה כאישה, עדיין לפניה. היא לא לבד. נשים שעוברות סרטן שד וכריתה, חלקית או מלאה, עוברות כולן את המשבר הזה עם הגוף שלהן, עם הנשיות. גם לינור כהן, 38, נכנסה לתהליך אופטימית למדי.

לינור כהן. באדיבות המצולמים
לינור כהן/באדיבות המצולמים

"בגיל 29 הרגשתי משהו מוזר בחזה. למחרת אמרו לי שאני צריכה לעבור ביופסיה. בכלל לא ידעתי מה זה סרטן, וזה טוב, כי לקחתי את זה די קל. חשבתי שישימו לי סיליקון, אני ארזה מהכימותראפיה - הסתכלתי על הפן החיובי. אגב, זה לא נכון, את דווקא עולה במשקל בגלל הסטרואידים. כשזה התחיל הייתי כוסית עולם, ואחרי שנה התנפחתי, והיו לי מלא פצעונים על הפנים. איבדתי את כל הנשיות שלי."

לינור עשתה כריתה חלקית ועדיין הצליחה להישאר אופטימית, אבל כשגילו שהסרטן התפשט והיא עברה עוד ניתוח, הפעם לכריתה מלאה. זה כבר שבר אותה.

"כל השנה הראשונה פשוט לא יכולתי להסתכל על עצמי. אחותי הייתה מחליפה לי תחבושות כשאני עוצמת עיניים, וזה גם לא נגמר. עברתי בערך 10 ניתוחים עד שהכל הסתדר. כשחזרתי לצאת לדייטים התחילה בעיה אחרת - כל אחד שידע שהיה לי סרטן, חיפף אותי. אנשים היו מתאהבים, וברגע שהייתי מספרת על המחלה הם היו בורחים. גם הסקס היה בעייתי. כששכבתי עם אנשים הייתי תמיד עם חולצה או חזייה, ואם היו באים לגעת לי בחזה הייתי מזיזה להם את היד לצד הבריא, בלי שהם מבינים למה. מערכת היחסים הראשונה שלי הייתה רק שנתיים אחרי הסרטן, וגם, מסכן, במשך שנה הוא לא ראה אותי בלי חזייה."

אל דאגה, לסיפורים של רוית ושל לינור יש סופים טובים, אבל לפני שנגיע אליהם, הנה כמה פרטים שחשוב לדעת - בשד משוחזר אין רקמות, אין תחושה, אי אפשר להניק ממנו, ובנוסף לצלקת רוחבית גדולה, גם הפטמה המשוחזרת לא ממש נראית כמו פטמה, ועם כל זאת, מסתבר ש-80% מהנשים שעברו כריתה לא יודעות שהן זכאיות לליווי צמוד של פלסטיקאי.

"כריתה שנעשית ללא מעורבות של פלסטיקאי לוקחת בחשבון רק את הוצאת הגידול ולא את מראה השד לאחר ההחלמה." מסבירה ד"ר משולם "נקודת הזמן של הניתוח היא קריטית ולא ניתנת לתיקון מאוחר יותר, ולכן מעורבות של פלסטיקאי בזמן הכריתה עשויה במקרים רבים למנוע עיוות משמעותי שמוחמר בהמשך ע"י ההקרנות, וזה קריטי, כי ניסיון לתקן את העיוות הזה לאחר מעשה הוא כמעט בלתי אפשרי. הבעיות בזוגיות ובדימוי העצמי מגיעות דווקא אחרי ההחלמה" היא מוסיפה "אם בזמן המחלה כל האנרגיות מתווכות לאיום המיידי על החיים ורק אחרי זמן מה יש לה פתאום אפשרות להסתכל ולהתעסק ב"מותרות" של איך אני נראית ומרגישה כאישה".

אצל רוית תהליך ההתמודדות התחיל רק אחרי הגירושים: "הייתי לבד. כעסתי עליו מאד כי הרגשתי שהוא נטש את הפצוע בשדה הקרב. גם כשהוא ניסה ליצור קשר במרוצת שש השנים שהיינו בנפרד, למרות שעדיין אהבתי אותו, לא הגבתי. חסמתי אותו מכל מדיה אפשרית. אחרי שנתיים חזרתי לעבודה והתחלתי תואר שני, אבל למרות שעברתי תהליך, עדיין התנזרתי לחלוטין מכל אינטראקציה עם המין הגברי. הרגשתי שאני לא יכולה לחשוף את עצמי. איך אגיע למצב אינטימי עם גבר אם אני עצמי לא מסוגלת להתמודד עם זה מול עצמי במראה?"

ד"ר שגית משולם. עידו לביא,
ד"ר שגית משולם, אחראית שחזורי שד בבית החולים בילינסון/עידו לביא

"החלטתי שאני עושה קעקוע שמסתיר את הצלקת (בתמונה) זה פרח עם עלים, עדין ויפה, ומה שהיה חשוב לי בגלל הפטמה המשוחזרת, זה האמצע של הפרח שהוא על הפטמה וסביבו יש עלי כותרת. זה יצא מושלם. תקשיבי זה מטורף - זה שינה לי את הגישה. ביומולדת שלי לפני שנה קיבלתי פתאום ווצאפ מחבר שלו, שלא הכרתי, שבו היה כתוב שהוא שלח לי מייל. הלכתי למיילים החסומים ומצאתי - 'אני אוהב אותך, לא הצלחתי להוציא אותך מהראש כל התקופה הזאת, בואי ניפגש'.

אצל לינור, שגם היא עשתה קעקוע של פרח, הדברים החלו להשתפר, ואחרי תקופה קשה, ממש לפני שנתיים היא יצאה לדייט שנגמר קצת אחרת:

"הכרנו בפייסבוק בקבוצה של קעקועים. שלחתי לו 'היי' והוא לא ענה לי, כי הוא בדיוק יצא עם מישהי והוא לא טיפוס שמזגזג. רק אחרי חודשיים או שלושה הוא שלח לי חזרה "את עדיין פנויה לשיחה?". התכתבנו שבוע ואז החלטנו להיפגש, וישבנו בגינה יחד עם הכלבים שלי. היה וייב טוב, ועברנו אלי הביתה. דיברנו עד איזה ארבע בבוקר, שתינו קצת, וסיפרתי לו הכל. הוא נשאר לישון. לא שכבנו. באותו ערב נפגשנו שוב, אחרי שלושה ימים נתתי לו מפתח והוא עבר לגור איתי, והיום אנחנו נשואים ומנסים להיכנס להריון. מה שמיוחד בו זה שהוא לא נתן לי להרגיש לשנייה שהייתי חולה, ועד היום זה ככה. לא משנה מה, הוא גורם לי להרגיש הכי סקסית בעולם, והוא זה שבצורה מסוימת החזיר לי את הביטחון באיך שאני נראית".

גם רוית בסופו של דבר נשברה והחליטה לענות למייל ששלח לה בעלה לשעבר. אחרי חודשיים, אמנם, אבל בכל זאת: "לקח חודשיים של המון חושבים אם להיכנס לפינה הזאת או לא, עד שאמרתי 'טוב די אני לא יכולה, זה חזק ממני', ושלחתי לו אני לראשונה הודעה - 'אוקיי, במחשבה שנייה בוא ניפגש'. זה היה מטורף. מלא רגש, הכל זרם בצורה מושלמת ומאז אנחנו צמודים, ולא רק זה אלא שמערכת היחסים ביננו השתדרגה. היו לנו כמה שיחות על מה שהיה. אמרתי לו שאני לוקחת אחריות על זה שלא ביקשתי עזרה ולא נתתי לו להתקרב. הזמן אפשר לדברים לשקוע אצל שנינו, הייתי כבר מפוייסת עם עצמי, התקשורת ביננו השתפרה פלאים, ואפילו הקטע המיני לא נפגם. הוא תמיד ידע בדיוק מה אני צריכה, אז לא הייתי צריכה לעשות שיחות הדרכה, והכל זרם בעדינות ובטבעיות. נכון, זה לא אותו מגע כמו השד הטבעי, אבל כשהמערכת לא בנויה רק על סקס, זה לא פוגם בשום צורה ביחסים. וואו, אני מרגישה שזכיתי" היא עוצרת לרגע "בהכל. בלעבור את התקופה הזאת חזקה, בלקבל חזרה את אהבת חיי. עברתי תקופה כל כך קשה, והיום אני באמת מרגישה שזכיתי."

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    4
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully