אופיר סגרסקי
צילום: צילום מסך

פתחנו את היחסים כי לשכב עם אנשים אחרים זה מרגש ושונה

מאשה הלוי, מגשרת ויועצת לזוגות פתוחים ופוליאמורים, חיה בזוגיות מאפשרת כבר שנים, ומספקת ליווי לזוגות שרוצים גם. אופיר סגרסקי ובן זוגה החליטו לעשות את הצעד האמיץ הזה ולספר לנו איך זה. ספוילר- כן, זה מסובך. חלק 1

סטנדאפ טינדר (אופיר סגרסקי)

"אתם יכולים לפרסם את זה על עצמכם?", שואלת אותנו מאשה הלוי, מגשרת ויועצת לזוגות פתוחים ופוליאמורים, ומחברת הספר ל"לחיות פתוח - על מונוגמיה והחיים מעבר לה". "היא עיתונאית, ואני בן זוגה, אז אני מקבל על עצמי את הפומביות", עונה לה שרון, בן זוגי. לפני ימים אחדים, כששאלתי אותו אם ירצה להתלוות אליי לראיון-טיפול הזה כדי לשוחח על פתיחת הקשר שלנו, הוא ענה מיד, "בטח". פתאום, אני כבר לא בטוחה לגמרי מאיפה בא ה"בטח" הזה. הוא באמת רוצה להיות כאן? "הייתה לי הסתייגות קלה לפני זה", הוא מוסיף. "אנחנו גם מצלמים וידאו ביחד, ובאחד הפרקים האחרונים שפרסמנו היא רצתה לדבר על זה בחופשיות, ואני אמרתי שזו כבר תפוצה ממש רחבה".

את הפייסבוק ואת האינסטגרם שלנו כבר ראית?

כשהכרנו, שרון ידע עם מי יש לו עסק. עוד בטרם נפגשנו, הוא קרא כתבות שלי וצפה בקטעי סטנדאפ, והבין שביישנות היא ממני והלאה. ברבים מהתכנים שיצרתי אני מדברת בחופשיות על מין, יחסים ונושאים מגדריים, מבלי לבחול בדוגמאות מחיי האישיים. ככל שהצטרף אל החיים הללו, ביקשתי להקדיש לו מקום נרחב יותר בכתיבה וביצירה שלי. "רוצה לקרוא את הכתבה לפני?". "- אני סומך עלייך". זה הדיאלוג הקבוע בינינו לפני פרסום מסמך שכולל אותו ואת קורותיו. נדמה שדווקא בתור אדם מופנם יחסית, הוא נהנה לטבול בנועזות שלי מדי פעם, משתעשע במחשבה להפוך לאדם כזה בעצמו. שנינו אוהבים יצירה, חשיפה וקהל. מה שמבדיל בינינו, זו כמות המחסומים שבין הפנטזיה למימוש.

עוד בוואלה! NEWS

את אופירה אסייג כלום לא יכול להשתיק, וזה כל הקסם

לכתבה המלאה
מגשרת ויועצת לזוגות שרוצים לפתוח את היחסים. ד"ר מאשה הלוי (צילום: מיכל בנדק)

הפעם, אני מצעידה אותנו אל סכנה כפולה: פתיחת הקשר שלנו, וחשיפתה. שני הצעדים הללו קורים במקביל, והיועצת שלנו צודקת, כנראה, כשהיא מרימה גבה על המהלך. ומצד שני, אנחנו באמת, באמת כבר כל כך רגילים לפומביות שלי. "מה שעלול לקרות עם פומביות בשלב הזה, מעבר לזה שיחשבו עליכם דברים לא טובים, זה שהמשפחה שלכם והחברים יזדעזעו וגם לא יהיו לצדכם כשתצטרכו אותם", היא מזהירה. "פתיחת מערכת יחסים זה דבר מאתגר, ואתם תצטרכו תמיכה מאנשים שמבינים מהי, שהיו במקום הזה, שיודעים שזה בסדר לקנא ושזה הגיוני שקורה X ו-Y". אנחנו אומרים לה, בשמץ יהירות, כי הסביבה שממנה אנו באים מאוד ליברלית ופתוחה. זה לא עושה עליה הרבה רושם. "כשמישהו יגיע כאוב, השאלה אם האנשים סביבכם יגידו לכם, 'מה חשבת?'. זה יכול להיות מכוונה מאוד טובה - שיפסיק להיות לכם קשה, אבל התוצאה היא שלא יתמכו בכם".

עד לבוקר הפגישה שלנו, פתחנו את מערכת היחסים בעיקר על הנייר. חזרנו לאפליקציות ההיכרויות ושרון גם נפגש עם שתי נשים שהכיר לאחרונה, אבל אף אחד מאיתנו לא מימש אינטרקציה אינטימית או מינית עם מישהו מחוץ ליחסים. בשונה ממנו, מרגע שחזרתי לאפליקציות, נזכרתי למה שנאתי אותן. כמו שאני אומרת בסרטון המדובר, זה כמו לחזור לרכב על אופניים: מתיש, מזיע וכואב. בזמן שאני מתייסרת משיחות עם מכחישי אותיות אית"ן, שרון, שדי לו בנתונים פיזיים מתאימים לצורך משיכה, נלהב יותר לחזור למשחק. "אני מחפש משהו לא מחייב שכולל בעיקר סקס", הוא עונה למאשה לשאלתה על אופי פתיחת יחסינו, ומוסיף, "לשיח שלפני ואחרי כן יש חשיבות". בחוויה שלו, הו כמה גברי, החיבור הרופף בין סקס לרגש. "אני יכול מאוד מאוד לאהוב את אופיר ולשכב עם מישהי אחרת, ואין קשר בין השניים", הוא טוען.

על אף שרעיון הפתיחה הגיע ממני, באופן מוזר, דווקא לשרון ברור יותר איזה צורך הוא עשוי למלא עבורו. "מבחינתי, זה לאו דווקא בשביל הסקס עצמו, אלא יותר המשחק שמסביב", אני מנסה לארגן את מחשבותיי. אנחנו יחד רק שנה ושלושה חודשים, וזו אמנם לא התרגלות של "עשרים שנה", כמו שאומרת מאשה - אבל כן שלב שבו מנקרת מדי פעם השאלה, האם אשכב רק איתו לעולם. ייתכן שפתחתי את יחסינו רק כדי להרגיש שמותר לי, ולמען האמת, מרגע שלקחנו את ההחלטה ונעשה מותר, המימוש בפועל הרבה פחות מעניין אותי. לרגעים קצרים כן. למשל, כשאני פותחת בהתכתבות קצרה, ספק פלרטטנית, עם אדם זר שמצליח לסקרן אותי. אז, חולפת בראשי הפנטזיה לפגוש אותו, אבל ברוב הפעמים אני מסתפקת בפנטזיה הזאת ושבה לעיסוקיי.

"אז את לא מחפשת מין", מנסה בן זוגי להבין. "לא חושבת שאי פעם חיפשתי מין", אני עונה. "אם אני חרמנית, אני יכולה לאונן. בכל פעם שחיפשתי קשר עם בן אדם, חיפשתי משהו מעבר. אני הייתי שמחה לשכב עם אנשים אחרים, כי זה מלמד ומרגש ושונה. קשה להצביע בדיוק על איזה צורך זה ממלא אצלי", אני חוזרת במבוכה לנקודת ההתחלה.

"את אומרת, 'הצורך הראשון זה שאני אחליט על עצמי, שלא יגידו לי, והצורך השני הוא היכרות יותר מעמיקה ואינטימית עם אנשים שתהיה מותרת'", מדובבת אותי מאשה. היא מבחינה בקוצר נשימה מסוים אצל שרון. "קצת לא נשמת שדיברתי על האפשרות?", היא שואלת בשעשוע. "לא תהיה לי בעיה עם זה שהיא תשכב עם אחרים", לדבריו. "אני עדיין חושב מה היא תחשוב כשאני אעשה את זה. אני לא יודע איך היא תגיב לזה, וכן, חושש מהיום שזה יקרה". מובן מאיפה החששות שלו נובעים. לו יש ניסיון במערכות יחסים פתוחות, לי אין. הוא יודע שאני עדיין חוששת מהקונספט כולו - ולכן הוא חושש בשבילי.

כדי להתכונן לנסיעה האתגרית שלפנינו, הצבתי בדרך, לפחות בינתיים, כמה באמפרים - כללים שיתחמו את הכאוס במסגרת מגוננת. מעל כולם, עומדת הדרישה שלי ממנו לספר לי לפני כל מפגש שלו עם אישה אחרת. "אני מבין את הצורך לדעת שזה קורה לפני, אבל לפעמים דברים זורמים באופן ספונטאני", הוא מוחה, ואני מגנה על החלטתי: "אני מרגישה שצריך להתחיל את זה בצעדים קטנים. בעולם אידיאלי, גם יש לך את הזוגיות איתי וגם אפשר לזרום עם כל מה שקורה מסביב, אבל אני עוד לא שם".

"מאוד הגיוני שתלכי בצעדים קטנים", מצדיקה אותי היועצת. "החוויה שלך אחרת ממנו. זה אחרת, להיות שם פעם ראשונה. ועם כל הכבוד לתחושת ה-20 שנה שלכם, שנה וחודשיים זה מעט זמן יחד. סליחה על ההחפצה", היא צוחקת, " אבל בשלב הזה האדם השני הוא עדיין אולי כמו צעצוע חדש שלא בא לנו לחלוק עם אחרים. זו מערכת יחסים שיש בה עדיין רגשות מאוד חזקים". מכאן, היא ממשיכה ישירות לשאלה האם אנחנו גרים יחד, ואני מתקשה להבין את הקשר בין הדברים. "יכול להיות אלמנט מאוד מרגיע כשאת רואה את הבן אדם כל יום, יש אלמנט של שליטה. לא שליטה בבן אדם, אנחנו לא רוצים לשלוט אחד בשני, אבל יש ככה יותר תחושת שליטה בחיים".

איור: אופיר סגרסקי

כרגע אנחנו גרים בנפרד. זה פשוט מסובך מדי אחרת: אני אוהבת את יפו, הוא את צפון תל אביב. לו יש ילדים, לי יש חתול, ולשנינו חיבה אך גם סבילות מוגבלת ליצורים חסרי הישע שמביא איתו הצד השני. המגורים בנפרד שומרים על השפיות והנפרדות שלנו, אבל אולי בזמנים של הגברת הנפרדות, כדאי גם לחזק את תחושת הביטחון. "בנושא הזה, אני מרגישה שיש בינינו איזה פער", אני מגלה למאשה. כשרק התחלנו לצאת, הייתי ה-בחורה המגניבה והמשחררת. לא כי התאמצתי להיות כזו, אלא כי בכנות, לא היה לי כוח לכלום, גם לא להיקשר לבחור החדש הזה שהתחלתי לצאת איתו עכשיו.

"הוא אמר לי 'אני נוסע לסיני', 'נוסע לטורקיה' ושלחתי אותו לדרכו", אני מספרת ליועצת. "לאט לאט נרקמו רגשות, וזה נהיה רציני, והרגשתי שפחות סבבה לי עם נתקים ארוכים או רצף של סופי שבוע שבו אני לבד בבית, כי הוא עם הילדים. וזה בסדר וחשוב שהוא עם הילדים שלו, אבל זה יכול להיות קשה". סביב הפער הזה נוצרו בינינו כמה פיצוצים לאחרונה. באחרון, הוא הזכיר לי שלוש פעמים שונות בהן, כביכול, חנקתי את החופש שלו. "כאן התבאסת שקבעתי עם חברים, ושם התבאסת שביקשתי לנסוע לבד", הוא גלל לפניי. הרגשתי פתטית ועלובה. קודם כי נחשפתי כתלותית מבינינו, כזו שרוצה יותר, שלכאורה אוהבת יותר, ואחר כך כי הואשמתי משום כך.

"בכל מערכת יחסים, גם לא פתוחה, יש מישהו שמחזיק את דגל החופש, ומי שמחזיק כקונטרה את דגל הביטחון", מרגיעה הלוי. "זה ממש נוצר כשיווי משקל. אם זה היה הפוך, יכול להיות שאת היית צריכה יותר ספייס. ככל שאתה לא תרגיש שהיא מאיימת לך על החופש ואת לא תרגישי שהוא לוקח לך את הביטחון, תתאזנו. חשוב להגיד את זה, 'אני צריך יותר כבוד לחופש שלי', 'אני צריכה לדעת שאתה עדיין אוהב אותי'". בנקודה הזו, מוסיפה היועצת שלנו משפט שמשחרר אותי לחופשי: "מותר לה להתבאס על זה שהיא לבד בבית", ומוסיפה, "למה להילחץ שהיא התבאסה? אתה מגיב קצת ממופעלות, ואם לא תגיב משם, אלא נטו תסתכל על זה שהיא התבאסה, תוכל לראות מה אפשר לעשות עם זה. ולא תמיד תמצאו את העמק השווה. יכול להיות שתמיד הוא יצטרך יותר ספייס, ואת - יותר קרבה, ותוכלו לצחוק על זה". האמירה האחרונה שלה מזכירה לי שפעם שמתי לנו פלייליסט ביוטיוב. התחיל "Needy" של אריאנה גראנדה והוא אמר לי, 'השיר הזה מוקדש לך'". הבדיחה הזאת תרדוף אותו עד יום מותו.

בחלק הבא: זה מה שקרה כששנינו יצאנו לדייטים

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

    התרעות פיקוד העורף

      walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully