בוידאו: אופיר סגרסקי בסטנדאפ על טינדר
לקריאת חלק א' לחצו כאן
"לפעמים הדגלים שלנו גם מתחלפים", מציין שרון. "יש רגעים שאת הולכת לחברים ואני מתבאס מזה". "אבל אתה לא מביע את זה". "נכון, רף נשיכת השפתיים שלי גבוה יותר". ופה אנו נוגעים בסוגייה נוספת שעלולה להקשות עלינו בהמשך - קשיי תקשורת. אני אוהבת ומוכנה לדבר על הכל ותמיד, והוא, אפעס, פחות. כגבר, וגבר שבא מבית לא דברני במיוחד, הוא לא מורגל לעסוק הרבה ברגשותיו או ליצוק אותם למילים. אחרי שנה ושלושה חודשים עם דברנית מקצועית, ניכר שעשה דרך, ועדיין, יש מקום לשיפור. למרבה הצער, בו בזמן שהוא מתקשה לדברר את רגשותיו, אני לא מסוגלת לסבול את התחושה שמסתירים ממני משהו, ומריחה את ההסתרה מקילומטרים. ברגעים האלה, אנחנו מסוגלים להגיע לפיצוץ.
את הפייסבוק ואת האינסטגרם שלנו כבר ראית?
"כדאי לדעת שאתם יכולים להגיד שאתם מתבאסים מבלי שזה אוטומטית ישנה את הסיטואציה", מסייעת לנו היועצת. "אני יכולה להתבאס שאתה יוצא עם חברים, וזה לא אומר שאתה לא תצא עם חברים שלך. אולי אפילו להגיד את זה. 'זה מבאס אותי, ואני רוצה פשוט שתדע שזו המציאות שלי, לא כמניפולציה, לא בשביל שתבטל את התכנית שלך'". "פעם עניתי לו, 'זה מבאס אותי אבל תעשה מה שבא לך'". "שזה קצת פאסיב אגרסיב", משלימה אותי הלוי. "אבל זו גם הייתה תגובה להודעה שהיא פאסיב אגרסיב", אני מסנגרת על עצמי. "הוא אמר לי: 'כמה את תכעסי עליי אם אני…'". "זה לא פאסיב אגרסיב, ככה אני מדבר", מצטדק בן זוגי.
עוד בוואלה!
הוא צודק, צורת הפניה הזו מאפיינת אותו: "כמה תכעסי אם אני אבקש קפה", הוא שואל אותי בבוקר במבט אשם, ספק כבדיחה וספק ברצינות - כי באמת יש לו שריטה עמוקה כנגד בקשת עזרה. כל סוג של עזרה, אפילו קפה. וגם זה גם קשה לי. "אני לא נהנית מעמדת האמא האחראית שצריך לחשוש ממנה או להתגנב מאחורי הגב שלה, גם בהקשר של פתיחת הקשר", אני מעמתת אותו. "החלטנו את זה, זה כבר שם, לא צריכה להיות בושה ומבוכה סביב זה. פשוט תגיד לי, 'קבעתי עם מישהי'. ברגע שאתה שואל אותי 'כמה תכעסי…' אני חושבת, רגע, יש לי סיבה לכעוס? אולי אני אכעס? סבבה, אז אני כועסת". היועצת, כדרכה, מתמצתת את דבריי לרעיון חד וברור: "בקיצור, לא ללכת על ביצים, אבל כן לשמור עליה", היא פונה אליו. "היא חדשה בתוך הנושא הזה וזה לא פשוט, אז אפשר לבוא לזה עם חמלה ורגישות והבנה שכן, אתה מגביל את עצמך זמנית".
השיחה שלנו עם הלוי רק הולכת ומדגישה את הפערים ביני לבין שרון. מה יהיה עלינו במערכת יחסים פתוחה? האם נשרוד את המבנה החדש הזה, הנפיץ, שעלול להדגיש את הפערים ולחדד אותם? לגישת המומחית, לא טוב להיות מונעים מפחד. בטיימינג מושלם, אני צופה בימים אלה בדוקו מטריד במיוחד על כת בניו יורק, ("הנדר - כת הסקס של ניו יורק"). אחד רעיונות המרכזיים שמנחיל הגורו שלה במאמיניו הוא להתעלם מהפחד. הפחדים שלנו, לדבריו, הם אמונות מגבילות. לאחר שאחד מחניכיו מתפכח מהאשליה, הוא אומר משהו כמו, "זה טיפשי. אם אני עומד על כביש ראשי, ונוסע מולי אוטובוס, אני רוצה שהפחד שלי יניע אותי, כי הפחד הזה יציל לי את החיים".
אבל עמידה אל מול אוטובוס נוסע היא סיטואציה פשוטה בהרבה ממעורבות במערכת יחסים. בעוד שבמקרה האוטובוס עליה למדרכה היא התשובה הנכונה המובהקת, מערכת יחסים יכולה למות גם מהיאחזות במדרכה; מהישארות במוכר, בבטוח, במשעמם. לכן, יש רגעים בהם הפחד מפתיחת היחסים גורם לי לרצות לסגת מההחלטה, וברגעים אחרים, נדמה לי שההחלטה עצמה הייתה מונעת מפחד - חרדה עמוקה מפני בגידות שמלווה אותי מגיל צעיר מאוד, אולי 7. "והפחד היותר עמוק שלי מבגידות, זה פחד משקרים וחוסר כנות", אני מוסיפה. "ברגעים שאני מרגישה ששרון מסתיר ממני משהו או לא עד הסוף כן איתי, אני יכולה להתחרפן". "ברגעים שהיא אומרת את זה, אתה יכול לעצור שניה במקום להתנגד לזה, ולבדוק", מסבירה אותי מאשה לבן זוגי. "יכול להיות שיש לך משהו מעניין להבין שם".
מתוך הצורך הזה, בכנות ושקיפות, אני מבקשת גם שיח פתוח בינינו על המפגשים שלנו עם פרטנרים אחרים. "אבל את לוקחת אחריות על זה ששאלת, ואת לא עושה לו על זה דרמה אחר כך", משביעה אותי מאשה. "אל תשאלי שאלות שאת לא רוצה עליהן תשובה כנה. ואם את רוצה, תעמדי בה". "אני לא יכולה לשאול ולהיפגע מהתשובה בכל זאת?", אני שואלת אותה, כתוהה, "אז איפה כל הכיף?". "מותר לך להיפגע, אבל אל תוציאי את זה עליו", עונה הלוי. "אלה שני דברים שונים. את לא יכולה לצפות מאדם להמשיך ולהגיד לך את האמת כשהוא יודע שהאמת הזו תתהפך עליו, שהוא יחטוף על זה. יש להיות בקושי ויש להיות בדרמה. בקושי את יותר עם עצמך ומחוברת לעצמך. בדרמה את יותר אצלו, בסיפור שלו, מה לא בסדר אצלו - ואת יוצאת עליו בהאשמות. האחריות שלנו היא לפתור את הדרמה בינינו לבין עצמנו ולבוא אליו עם קושי, לא עם דרמה".
איך עושים את זה? "קודם כל תגידו את זה", לדברי הלוי. "תגידו, 'אני מאוד מופעלת כרגע. בוא נדבר על זה מאוחר יותר, כשאני אהיה לא ברע'. ואז תוכלי לנסח את מה שאת רוצה להגיד לו. וזה מאוד נכון למערכת יחסים פתוחה, כי מה שהורס מערכות פתוחות ומערכות יחסים בכלל זו דרמה. זה לגמרי בסדר לקנא. סופר בסדר. אבל לפעול מתוך קנאה - הרסני. ברגע שאת בהתקף קנאה, כל דבר שתעשי יהיה לא יעיל ופוגעני".
אני מקבלת עליי את ההנחיה של היועצת ומבטיחה לשפר את דרכיי. אממה, צריך שניים לטנגו, או לפחות להצליח בשניים בטנגו בצורה סבירה לפני שמצרפים פרטנרים נוספים. ובקיצור: לא מספיק שאלמד להרגיע את הטון הביקורתי שלי - גם הוא צריך ללמוד לזהות דברים שאינם ביקורת. כבר קרה ששיתפתי אותו בקושי שלי, בדיוק כפי שהיועצת הורתה לנו עכשיו, אבל הוא התגונן כמו מפני האשמה.
היא ממליצה לנו לצפות בסדנת תקשורת מקרבת, ומסבירה: "תקשורת מקרבת היא כלי חשוב בתור מערכת יחסים לדפוסים שחוזרים על עצמם, או כשיש משהו מאוד טעון שרוצים לדבר עליו. היא עוזרת לכם להבין מה הצרכים העמוקים שלכם, למשל, מה יתן לך לפגוש עכשיו חברים ולא לראות אותי. אולי יש שם מתחת כמה צרכים, כמו לעמוד במילה שלו כי הוא כבר קבע איתם וזה תוכנן מראש, או צורך לבלות. מנגד, למה את צריכה שהוא יהיה לידך עכשיו? אולי את צריכה לדעת שהוא חושב עלייך, אולי את מרגישה לבד, אולי את צריכה להרגיש ביטחון שהוא עדיין אוהב אותך".
לדבריה, אחרי שנבין את הצרכים שמסתתרים מתחת לבקשות שלנו, נוכל למצוא להם שלל פתרונות, ואת הפתרונות האלה אפשר לחפש ביחד. "לא תמיד זה אפשרי", היא מסייגת. "לפעמים שני הצדדים מופעלים ולאף אחד אין יכולת או רצון לחפש מענה לצד השני. זה בסדר שאנחנו רוצים לכעוס, אבל אנחנו גם רוצים להיות יעילים במערכת היחסים הזו ולא להרוס אותה בגלל שאנחנו כועסים".
"אפשר גם להיות אמפתי לקושי שלי, אבל להגיד 'מצטער, אני לא יכול לעזור עכשיו'", אני מוסיפה. "ואולי עם תוספת משפט של 'נראה מה אני יכול לעשות, אולי אקפוץ אלייך יותר מאוחר או שניפגש מחר'", ממשיכה אותי מאשה. "להציע מה הוא כן יכול לעשות או מה שאת יכולה לעשות בשבילו, גם אם לא באותו רגע. מערכת יחסים פתוחה חייבת המון תקשורת ומודעות".
אני פונה לשרון בהצעה לדיון על סיטואציה עתידית אפשרית: הוא מספר לי ששכב עם מישהי, זה גורם לי להרגיש חוסר ביטחון, ואני אומרת לו את זה. "האם אתה מסוגל לשמוע את הדברים האלה ולהקשיב להם, ולא לראות אותם כהאשמה?". "כן", הוא עונה. "תוסיפי את הדברים האלה, 'אני לא מאשימה אותך'".
אם כבר עסקנו בתרחישים היפותטיים, מאשה מכינה אותי לתגובות האופציונאליות שיכולות להתעורר בי בעקבות הפעם הראשונה שבה ישכב עם אישה אחרת. "תגובה אחת היא שתרגישי שאת מתה לעשות איתו סקס, והתגובה השניה היא שאת לא יכולה להסתכל עליו, מרגישה גועל ולא רוצה שהוא יגע בך. שתי אופציות שכיחות, קחי אותן בחשבון ואל תבהלי מאף אחת מהן. ה'בעע' יעבור תוך יומיים, ואז תצטרכו לשבת ולדבר ולראות מה עניינים. כל פעם שאין לך האשמה כלפיו, ואת מודעת לזה, פשוט תוסיפי את זה. אל תגידי אם יש לך, כי זה סתם יהיה שקר. אבל אם הוא שכב עם מישהי באופן מוסכם ביניכם ואת תרגישי את הגועל, תגידי, 'אני לא יכולה להיות לידך עכשיו, אבל זו לא האשמה, לא עשית שום דבר לא בסדר. פשוט קשה לי'".
אלה דקותיה האחרונות של הפגישה, וקצת חבל לי שלא שמענו ממנו הרבה במהלכה. "זה הכי מוציא אותי האישה השתלטנית", אני צוחקת. "לא הרגשתי שיש לי כל כך על מה לדבר", אומר הבחור. "אין לי אישיוז מאוד רציניים בנוגע לפתיחת הזוגיות, לא כאלה שאני יכול לתמלל כרגע, בכל אופן. אני מרגיש שאם היא תשכב עם מישהו אחר זה יחרמן אותי עליה יותר, כי אני ארגיש את הקנאה הקטנה הזו שאומרת שעכשיו אני צריך לעבוד קשה יותר כדי להשיג אותה חזרה. אני מרגיש שזה מאוד בריא שיש חרדה בסיסית בקשר, שאני אהיה בחרדה מסוימת שהיא עלולה לקום וללכת, אז אני צריך להשקיע כדי שהיא לא".
"מה שהוא מנסה להגיד זה שהוא עוד לא צריך להתמודד", מתרגמת אותו הלוי. "את לא באמת שמה מולו התמודדות עכשיו, כי את אומרת שאת לא באמת צריכה את זה ולא באמת מחפשת את זה. אם זה יקרה, אנחנו לא יודעות איך הוא יגיב. גם הוא לא יודע". זה לא מה שהוא ניסה לומר, ובכל זאת, יש בדבריה מן האמת. ספוילר: בסוף אני שכבתי עם מישהו לפניו. הוא לקח את זה בסבבה וצחוקים, וכעבור כמה שעות שאל בדאגה אמיתית אם אני הולכת לנטוש אותו. זה היה מתוק.
אבל כמה ימים לפני זה, בקליניקה, עוד אין לנו מושג שהפער הזה הולך להתהפך. כך או כך, "בתחילת הדרך, חוסר סימטריה הוא לא פשוט", מכינה אותנו מאשה באותה הפגישה. "עד שלא תתנסי בזה בעצמך, לא תהיה לך את החוויה בגוף, אלא רק את האינטלקט. קחי את זה בחשבון. לא כי את חייבת עכשיו לייצר סימטריה אלא כדי להבין שזה יכול להיות אתגר". והיא צדקה. לא רק בכך שחוסר סימטריה מאתגר, אלא גם בכך שרק אחרי ההתנסות הפיזית, משהו משתחרר. אצלי, נפלה התובנה שמין עם מגוון אנשים זה דבר נהדר. עד הרגע הזה, שכחתי להעריך את השוני שבין גופים, קצבים, ריחות. פתאום התעוררתי. פתאום זה לא היה כל כך מסובך.
אני לא יכולה לדעת עכשיו איך אגיב אחרי שבן הזוג שלי ישכב עם אישה אחרת. יכול להיות שאגיב בדיוק כמוהו, בתמיכה מהולה חרדה. יכול להיות שאגעל, שאכאב, שאכעס, ויכול להיות שאגשים את הפנטזיה שלי - להגיב לזה בפרגון עמוק וכנה. "התחלות הן תמיד קשות", מתריעה הלוי. "ואחר כך, זה קל יותר?", אני שואלת אחרי אנחה עמוקה. "אחר כך מתרגלים", לדבריה. "בפעם המאה שבן הזוג שלך יוצא עם מישהי אחרת, גם אם אין לך עכשיו מישהו כרגע, זה בסדר. זה כמו שהוא יוצא עם החבר'ה".
שבוע אחר כך ויומיים אחריי הפתיחה הרשמית שלי, הוא משתף אותי במחשבה לשכב עם אישה שיש לו איתה קשר ידידותי ממושך. "איך אומרת מאשה, 'אני בקושי עכשיו'", אני כותבת לו. "אני אוהב אותך", הוא עונה. "לא אעשה משהו שיפגע במה שיש לנו. לפעמים יש לי ניתוקים, לפעמים אני טרוד ולא מבין למה ולפעמים אני לא מצליח להבין או לתקשר איתך. זה נפתר אחרי כמה שיחות. את מיוחדת. אני לא מפסיק לדבר עלייך. לילה טוב, כוכבת שלי". לא תמיד הוא יכול לתקשר, אבל כשכן, הוא עושה את זה טוב יותר ממני. אנחנו נתמודד עם זה כמו גדולים. נראה לי.