צרות של עשירים: הקשר בין פריס הילטון ליאיר נתניהו

בוידאו: פריס הילטון וקים קרדשיאן מחפשות את הרכב

לפני ימים מספר פרסמה קים קרדשיאן את רגעי השיא של חגיגות יום הולדתה ה-40 בליווי הקדשה אינטרוספקטיבית שהוכיחה אחת ולתמיד כי היא מלכה, ולא סתם מלכה, אלא צאצאית ישירה של מארי אנטואנט. "רקדנו, רכבנו על אופניים, שחינו עם לוויתנים, שטנו בקיאקים, ראינו סרט על החוף... אני מבינה שעבור רוב האנשים זה משהו שכרגע נמצא רחוק מהישג יד ונזכרת בענווה עד כמה חיי מיוחסים". נשים מובטלות, חולות ומתות הביעו את מורת רוחן מענוותה המנותקת של קרדשיאן ואף זכו להד תקשורתי שספק אם ישפיע על מעמדה כ-"משפיענית".

את הפייסבוק ואת האינסטגרם שלנו כבר ראית?

כבר לפני שבועיים, לצד פרסומים כי ארה"ב נמצאת בפאתי הגל השלישי של מגפת הקורונה, השיקה קרדשיאן ליין קוסמטיקה חדש והציעה להמונים הספונים בביתם לרכוש טרנינג יוקרתי שאותו דיגמנה לצד מר"ן פריס הילטון. קים, כזכור, היא הגולם שקם על יוצרו. זוהי הילטון שהקדימה להפגין הזדהות עם האזרח הקטן עוד בגל השני, כשהצהירה כי ממש כמונו, גם היא זקוקה נואשות לרשת ביטחון כלכלית. סודה זה ועוד, נחשפו בסרט תיעודי חדש.

ספק דוקומנטרי ספק פרופגנדה, "This is Paris" חושף כי במשך 25 השנים שבהן התנהגה כמו מפגרת, פריס סתם עשתה את עצמה. היא מעולם לא היתה מפונקת, מוחצנת או קלת דעת. קולה נסבל לחלוטין כשהמצלמות כבות, והעיניים שלה בכלל חומות. המסכה שעטתה מאז פריצתה לתודעה הציבורית היא למעשה תולדה של פוסט-טראומה. הכוונה אינה לסרטון אינטימי שלה שהודלף בשנת 2003, או לתקופת המאסר הקצרה שריצתה ב-2007, אלא דווקא לשהותה בפנימיה יוקרתית לנוער בסיכון במשך כ-11 חודשים, כשהיתה מתבגרת מופרעת.

הסרט מעלה נקודות חשובות למחשבה. בראשן - למי אכפת? ובכן, ישנן לא מעט נקודות השקה בין פריס הילטון הפוסט-טראומטית לבין דונלד טראמפ, מנהיג העולם הפוסט-חופשי. שניהם אריים בלונדינים עשירים ומגלומנים, בוגרי בתי ספר לעבריינים מיוחסים, שלא היו מתקבלים גם לעבודה במקדונלדס לולא היו נצר לשושלת הנכונה. שניהם השתתפו בתוכניות ריאליטי, השפילו אחרים למטרות בידור ורווח והושפלו בעצמם לשם אותן מטרות. שניהם מנותקים, חשים עצמם קורבנות, נואשים לתשומת לב ואינם יודעים שובע. היש קנדידטית מושלמת מפריס לנשיאות ארה"ב, 2024?

כגרסת הבּטָא של קים קרדשיאן, המציאה הילטון את הנוסחה המודרנית למיתוג רווחי של סנוביות חסרות כישרון וכישורי חיים, וככזו היא ממשיכה לשמש אות ומופת לדור חדש של משפיעניות טיק-טוק ודוגמניות אינסטגרם. הישגיה הבולטים כוללים את מעמדה כיקירת הפפראצי של תחילת המילניום. את חלקה בסדרת הריאליטי "The Simple Life" - פורמט חדשני שבמסגרתו היא וחברתה ניקול ריצ'י - צמד מיליונריות סמי-מפורסמות בשעתו, לועגות לפשוטי העם, וכיכובה בסרטון הסקס האמור, שהניב יותר דבש מעוקץ בעידן הפאק-יו שקדם לעידן ה-MeToo#.

אבל דברים השתנו מאז. אם בעבר הלא רחוק שימש סקס אסטרטגיה שיווקית בטוחה, כיום יש העדפה ברורה לקורבנוּת סקסית. אותו אינסידנט שרומם את פריס למעמד של סלבריטאית ב-2003, עוזר לקבע את תדמיתה כקורבן ב-2020. ג'סטין ביבר, קניה ווסט, קים קרדשיאן ו-"אומנים" נוספים בנו לאחרונה על נוסחת הדוקומנטרי הדרמטי כדי למתג את עצמם מחדש לדור שבאמת מאמין ש-"Sharing is Caring". הדבר מעיד על נכונות הציבור לסלוח על קטנות כמו קפיטליזם חזירי או הרס תרבות המערב כשמדובר בפרסונות עם דימוי ציבורי שלילי שהחלו לסבול ממחלת ליים (ג'סטין ביבר), מאניה-דיפרסיה (קניה ווסט) או התקפי חרדה (קנדל ג'נר). אין ספק כי בעתיד תאמץ שרה נתניהו את הטקטיקה של פריס ותפיץ סרט בו היא מסבירה כי התנהלותה הביזארית גם היא למעשה תולדה של פוסט-טראומה.

על אף כי ההתעללות ממנה סבלה פריס באותה פנימייה אינה מצטיירת כמחרידה בהרבה מחוויית הטירונות והשירות הצבאי בארץ, פריס עדיין מתקשה להירדם בלילות. אפילו כשהיא לנה במיקונוס. פריס מפרטת את העונשים, החוקים הנוקשים, והיחס המזלזל לו זכתה בשנתה ה-17. כל אלו, היא מעידה על עצמה, ערערו את בטחונה ובכך עיצבו את דמותה וכמיהתה להצלחה ו-"ביטחון". "אני פשוט לא יכולה להפסיק לעבוד", היא מסבירה לחברה ששואלת אם היא רוצה להקים משפחה. "אני פשוט לא יכולה להפסיק לעבוד עד שיהיו לי מיליארד דולר". בסוף הסרט, היא זוכה לחיזוקים מכמה נשים בוגרות הפנימייה אך מכיוון שהן פחות פוטוגניות מפריס במיקונוס, נראה כי החלק הארי של עדויותיהן מאותה תקופה נשאר על רצפת חדר העריכה.

הילטון בת ה-39 חולשת על אימפריה של 19 ליינים של מוצרים שונים. שמה או פניה קידמו סדרות, סרטים, ספרים, אלבומים, מגזינים, יינות ובירות, המבורגרים ונעליים, תיקים, ביגוד, ביגוד לכלבים מאוד מאוד קטנים, ומני אקססוריז שערכם מוערך בכ-10 מיליון דולר בשנה. מותג הבשמים שלה מוערך בכ-3 מיליון דולר. היא הרוויחה 400 אלף דולר ועדיין זכאית לאחוזים ממכירות סרטון הסקס שהפיץ בן זוגה לשעבר. בתמורה ל-100 אלף דולר היא עומדת מול צלמים בהשקות ומסיבות, ובתמורה למיליון דולר היא מספקת סט דיג'יי שבו היא עומדת מול לפטופ ולוחצת על פּלֶיי. איך היא נראית? מיליון דולר. כולה קומפלט - מיליון דולר. חותמים לה על הצ'ק - מיליון דולר. אבל פריס רוצה מיליארד.

באופן מפתיע, תסביכיה של פריס אינם חריגים ביחס למעמדה. ידוע כי קיים קשר ישיר בין רקע סוציו-אקונומי לבין בעיות חברתיות, רגשיות והתנהגותיות. אולם לאחרונה, יותר ויותר מחקרים מגלים כי ילדי עשירים מהווים גם הם אוכלוסייה בסיכון. דלי האמצעים מתחילים לפשוע עת הגיעם למצוות ולרוב נתפסים על ידי הממסד בגין עוונות כמו נשיאת נשק, השתתפות בקטטות ושאר סיטואציות בלתי נמנעות בניסיון לשרוד בשכונות מצוקה. בצדה השני של הסקאלה, תמיד צעד אחד קדימה, עומדים ילדי הקקות - צאצאים משועממים למשפחות לבנות, משכילות ועמידות, שעל פי המחקר, מתחילים לעצבן כבר בעשור הראשון לחייהם.

ילדי השמנה והסולתה נוטים לגנוב מהוריהם וחבריהם, לשקר ולרמות ללא משים, ולבצע מעשי ונדליזם חסרי תכלית שמאירים את הפן החיובי בארגונים כמו דאע"ש. חרף גילם הרך, ההשלכות של מעשיהם מינוריות או הופכות לשכאלו באמצעות עורכי דין. טחון כתפרן, משני צדי הספקטרום הכלכלי-חברתי, מתחיל הנוער להתנסות בסמים ואלכוהול בכיתה ז'. אך בזמן שאזובי הקיר חוטאים בבירה ו-וויד, בני צמרת הארז מתדרדרים במהרה לגרֶיי גוּס וקוֹק בחסות דמי האשמה שמשלמים להם הוריהם כדי שיצאו ויבלו עם החבר'ה, כי להם לא יהיה זמן עד הפנסיה.

בתמונה: פריס בת 15

אחת הרעות החולות שרודפות את האצולה ושרציה היא העובדה שהם לעולם לא ידעו כמה שפר עליהם גורלם. כמו הוריהם ולמרות שעל פניו יש להם הכל, מאחר ועושר הוא יחסי, ילדי האלפיון העליון חיים בתחושת חרדה מתמדת שאין להם מספיק. מוקפים במצליחנים בני מצליחנים המתחרים ומתקנאים זה בזה, רווחו של חברך הוא ההפסד שלך. הלוא כיצד יכולים שני ילדים כאלה להיות חברי אמת כשהערך העצמי של שניהם תלוי בכיבוש הכס הבודד בראש הפירמידה? ייתכן כי מסיבה זו נוטים ילדים אלו להימנע מקשרים עמוקים שעלולים לחשוף כי הם אינם מושלמים, ולהשקיע מאמץ רב בהפגנת שלמות חסרת מאמץ.

בגילאי התיכון מתחלפת התשוקה לרכישת מותגי יוקרה בשאיפה להפוך למוצר צריכה מבוקש בעצמם. השילוב בין ציפיות המשפחה והסביבה הקרובה, לבין סלחנות יתר ותחושת "מגיע לי" מולדת, מובילה במקרים רבים למגוון עשיר של בעיות הסתגלות ואופי חרא באופן כללי. בפרט בולט השילוב הבלתי נסבל של תכונות כמו עודף וחוסר ביטחון, ביקורתיות שטחית וחוסר יכולת להתמודד עם ביקורת, תלותיות לצד אגומאניה, תאוות בצע לצד עצלנות, והצורך הבלתי נדלה בליקוקי תחת, לצד הנטיה להתנהג כמו asshole. כמובן שבאמריקה, כמו באמריקה, Assholism היא הפרעה פסיכולוגית.

בשנת 2013, כשהיה בן 16, הואשם אית'ן קאוץ', בן להורים מיליונרים מטקסס, בתאונת פגע וברח בה נהג שיכור לאחר שגנב ארגזי בירה מהסופר המקומי, הרג 4 אנשים, פצע 9 ואז אמר לאחד מהם, "היי אחי, אני אית'ן, אנחנו נצא מזה בלי בעיות". מומחה מטעם ההגנה טען כי קאוץ' הוא הקורבן האמיתי בסיפור. הנער פשוט asshole, זה מעבר לשליטתו. "אית'ן סובל מ-אפלואנזה", הסביר המומחה. "המחלה תוקפת צעירים שזכו לפינוק מופרז בילדותם. אית'ן מעולם לא למד להתנצל כשפגע במישהו. הוא מעולם לא נענש. היו לו מכוניות וכסף והוא נהנה מחופש שאף צעיר לא יכול להתמודד איתו. גילו הרגשי משתווה לזה של ילד בן 12. הוא יזדקק לשנים של תרפיה". קאוץ' אכן יצא מזה בלי בעיות כשזכה בעונש מגוחך של מאסר על תנאי.

שלוש שנים לאחר פרשת קאוץ', בעצרת בחירות באיווה, הצהיר דונלד טראמפ כי גם אם היה יורה במישהו, לא היה מאבד מצביעים. אנליזה מעמיקה של דמותם השנויה במחלוקת של קרדשיאן, הילטון, טראמפ ושכמותם, עשויה להכין אותנו ליום בו יירש יאיר נתניהו את מקומו של אביו כראש הממשלה. פגומים ככל שיהיו, אנשים במעמדם משפיעים בסופו של דבר של סדר היום הציבורי. ערכיהם ותפיסת עולמם מעצבים, וימשיכו לעצב את עולמנו. אמנם איננו חייבים להזדהות איתם, אך עלינו להכיר בכך שאם לא נתייחס לבעיות שלהם, הן עלולות להפוך במהרה לבעיות שלנו.