אהבה חדשה הוכיחה שבכלל אין לנו זכות לקטר על דושים

בוידאו: אורי ארד מסביר לרוני שעשתה לו עוול

קודם כל, ברור שרוני צודקת. יונני יכולה להגיד שלא קרה כלום כמה שהיא רוצה, אבל הסרת עוקב באינסטגרם זה אקט אגרסיבי, והנימוק שלה "לא נעים לי לראות שאת מעתיקה ממני באינסטגרם" זה באמת אחד הנחותים שראיתי. בכלל נראה שסביב יונני מתרחשות כל הדרמות, ומסתבר שהדבר היחיד שחשבתי שאפשר לסמוך עליו בתוכנית הזאת - אחוות נשים - נעלם לכל הרוחות מיד כשהמצלמות כבו. כסיף הייתה בקשר עם עומר מאחורי הגב של יונני, שגילתה את זה כי חקרה לעומק חשבונית של חניון שנפלה לכסיף מהתיק בתוכנית בוקר, רוני עברה חרם של כיתה ד' כי ניסתה להגן על כסיף מההשפלת הגילוי שיש קבוצת הווטסאפ שפתחו בלעדיה, וקיבלה אפס תמיכה ממנה ברגע האמת. איכס.

את הפייסבוק ואת האינסטגרם שלנו כבר ראית?

לכלוכים, ריבים, קנאה, התנשאות - לא נותר אפילו פירור מהדבר הזה שאנחנו קוראות לו "אחווה נשית", ו"העצמה". הכל קשקושים. עובדה. זה החזיק כמה שבועות ועכשיו נשארה בעיקר צביעות וראיונות זועמים בצינור. חוץ מזה, במשך העונה מצאתי את עצמי מצטמררת כמה פעמים בפרק, ולאו דווקא מההתנהגות של הגברים בעונה, אלא דווקא מההתנהגות של הנשים, והבנתי משהו קצת מדכא - שבעצם אין לנו זכות לקטר על גברים. לא שהם כאלה מדהימים, אבל אנחנו לא פחות מעצבנות, במקרים מסוימים אפילו ממש בלתי נסבלות:

אנחנו מאד לא כנות
עם כל הפמיניזם והדיבורים על שיוויון, אנחנו לא באמת רוצות אותו. אחרת למה אנחנו עדיין מתעקשות לצפות מגברים להתנהג בדיוק כמו הארכיטיפ המיושן שלהם כל עוד מדובר במערכת יחסים רומנטית ו/או חיזור? למה אנחנו מצפות שהם יעשו את הצעדים לקראתינו, שהם יתקשרו, יתמכו, יקנו מתנה, או ישלמו בדייט? "כי זה טקס, לא בגלל הכסף" יגידו המתחכמות, אבל זה בדיוק העניין - הטקס הזה מנציח תפקידי ג'נדר שמזיקים לכולנו - נשיות וגבריות הם מילים שצריכות להתרוקן מן המשמעות שלהן כדי שנוכל לנקז את המוגלה מהפצע הקולקטיבי שלנו. אז בואו נגיד לעצמינו את האמת פעם אחת - כל עוד אנחנו ממשיכות לרצות רומנטיקה מהספרים של ג'ין אוסטין וגבר שמתעקש לשלם עלינו, גם נמשיך להרויח 15 אחוז פחות על אותו תפקיד, ואין לנו זכות להתלונן.


גם אנחנו הופכות לדושיות בהינתן לנו הכוח
נכון אנחנו תמיד בוכות על זה שגברים מנצלים את החולשות שלנו כדי להשיג את מה שהם רוצים ולהיעלם? אז קודם כל, בואו נודה שאנחנו עשינו את זה לעצמנו. ההתנהלות החופשית מדי שלנו הפכה אותם לקונגלמרטים של תחום הדייטינג. הרי זה עניין פשוט של היצע וביקוש - ברגע שיש יותר נשים שנואשות לזוגיות עד כדי כך שיעשו הכל כדי למצוא חן, כולל דברים שהן לא שלמות איתם - שאר הנשים יצטרכו להישאר לבד או ליישר קו עם הקונצנזוס. אף אחת לא רוצה להישאר לבד רק בגלל שבמרחק הקלקה יש מישהי זורמת יותר, וכך, בלית ברירה, הגברים הפכו למצרך מבוקש, ואנחנו לצרכניות היסטריות בזמן מיתון.

תמיד חשבתי שזה קשור לגברים ואהבת הכוח שלהם, אבל כמה עונות של "חתונמי" ועונה אחת של "אהבה חדשה" גרמו לי להבין שטעיתי - חוסר איזון במאזן הכוחות, לא משנה לאיזה צד, תמיד יעוות את היחסים, וגם אנחנו, ברגע שנותנים לנו כוח, הופכות למפלצות. בתוכניות הדייטינג יש המון המון סלחנות לפאשלות נשיות לעומת ביקורת מוגזמת על גברים, מה שהופך את הגברים, במיוחד ב"אהבה", לאנשים שצריכים לרצות כדי לעבור את האודישן, ולסבול בשתיקה דברים שהם לא היו משלימים איתם במציאות. שיכרון הכוח הזה מוציא מהנשים דברים לא נעימים, וגם יוצר סיטואציה שקרית שתתפוצץ להן בפרצוף שבועיים אחרי תום התוכנית.

הכל ישתנה בעולם האמיתי
אף צופה לא מסיק שככה היו מתנהלים הרווקים והרווקות האלה גם בעולם האמיתי, נכון?
להיפך - בעולם האמיתי יחסי הכוחות מוטים לצד השני - במציאות לאישה יהיה קשה למצוא מישהו שיחכה שלושה דייטים לסקס, לא כל שכן יסבול פרצופים, התלבטויות, ביקורת ובריחות בבכי מהחדר כי משהו לא מצא חן בעיניה בבחירת שיר הקריוקי שלו. יש סיכוי לא רע שהגברים האלה לא היו בוחרים את הנשים הללו אם היו נתקלים בהם בבר בכלל, ועצם העובדה שיש מצלמות ושהנשים "בוחנות" אותם גורמת להם לנסות"להצליח" במבחן, מה שכנראה לא היה קורה במציאות. במציאות כנראה שערן לא היה סובל את ההתנהגות הדרמטית הזאת, ורוני לא הייתה מגיעה למצב בו היא מרשה לעצמה להתנהג ככה. כפי הנראה נכונה להן אכזבה כשמערכת היחסים תעבור לחיים האמיתיים, כי נדירים הגברים במציאות שהיו נשארים סבלניים לכל זה, וסיכוי סביר שלא הייתן רוצות להיות עם כאלה סמרטוטים בכל מקרה.

אנחנו נורא דרמטיות
לא צריך להסביר, נכון? כל פרק מישהי מהבנות או בכתה, או התעצבנה על שטות, או התנהגה כאילו הגבר שאיתה עבר איזה קו אדום. בכל המקרים, ללא יוצא מן הכלל, זו הייתה דרמה מוגזמת. זוכרים את נועה יונני על האופניים הזוגיים באחד הפרקים הראשונים? זעקות השבר על מהירות הנסיעה (האיטית), ועל כך שהוא לא עצר בשניה שהיא ביקשה (כי הוא חיפש מקום)? הרי אין יקום שבו תגובה כזאת נחשבת מקובלת, נכון? נהפוך הוא - במיוחד בתחילת קשר, נשים בדרך כלל עושות עבודת הסוואה מאומצת במיוחד כדי להסתיר את חוסר הביטחון הפתאטיות, ההיסטריה ורגישות היתר. באמת שהגיע הזמן לטפל בזה ולהירגע כי זה לא מושך בשום צורה.

אי אפשר לרצות אותנו
גבר רוצה אותן מאד? זה חונק אותן. גבר לא בטוח שהוא רוצה? הוא נכה רגשית. הוא מתנהג ממש יפה? הוא פלייר. הוא אומר לך את האמת שלו בפנים? הוא מיזוגן. אי אפשר לרצות אותנו בשום צורה. רוב הזמן בתוכניות האלה אני רק רואה נשים מתלוננות על איזה דבר, וכשנותנים להן אותו, מתלוננות על היעדרו של משהו אחר. הייתי בטוחה שהבדיחות הגנריות על הבעל המסורס מוגזמות, אבל צפייה בכמה עונות מוכיחה את האמת העצובה - ברגע שמאפשרים לנו, אנחנו מאבדות שליטה על הסוגרים ומרשות לעצמנו להתנהג כמו פרימדונות בנות 16 ומצפות מהם לסבול את זה בשקט.

אנחנו לא הוגנות
בסיטואציות רומנטיות הרבה נשים מאבדות את היכולת המדהימה שלהן להבין את האחר, ובשם יצר ההישרדות הנשי מחפיצות גברים בצורה גרועה בדיוק כמו ההחפצה שלהם אותנו. רוב הזמן הן מתייחסות אליהם כאל דמות קרטונית דמות מימדית שמייצגת איזה חלום רומנטי שלקוח מתוך דיסני ומתעלמות לגמרי ממי שעומד מולן. כשרואים מישהו כאמצעי ומפספסים את היותו גם אדם לעצמו, קל להתעלם מהרצונות והרגישויות שלו, ועדיין לצפות ממנו להתייחס לכל פיפס שלנו בעדינות יתרה כי אנחנו "נשים", והם "גברים", ומגיע לנו. זה מגיע לרמה כזאת שאם חלילה הוא מגדיל ראש ומחליט להקל עלינו בלי לשאול, מיד נזדעק "אל תעשה ממני עלמה במצוקה", "אני לא צריכה עזרה, אני בסדר". נכון, את לא צריכה עזרה, אתם שווים, וזה אומר שהוא לא חייב להיות סבלני לחוסר הביטחון והתקפי הבכי ההזויים שלך, בטח אם הוא לא מקבל חזרה את אותו יחס ממך. כבר מזמן הגיע הרגע לצאת מהמיינד-סט המיושן הזה, שאומר שבגלל שאנחנו נשים מגיע לנו הכל ללא תנאי. אם לשפוט לפי מה שראינו בעונות האחרונות של הריאליטי, כנראה שהאסימון הזה לא נפל עדיין, ובנתיים נשים ממשיכות לדרוש מגברים דברים שהן לא מוכנות לספק להם, ועל הדרך גם להמשיך לבכות על חוסר השיוויון.