אז מה אם יש ביניהם 32 שנה. הלב רוצה את מה שהלב רוצה

בוידאו: לינור ורמי מדסקסים את היחסים

רק שתדעו שכשמקלידים "רמי ורד" בגוגל, ההצעה הראשונה שעולה היא "רמי ורד גיל", יחד עם המספר 57. לינור, אגב, בת 25. לא אמרתי עדיין שום דבר, כן? רק הנחתי כאן את הגילאים שלהם, בלי טיפת שיפוטיות, על מה שאתם חושבים עכשיו אתם יכולים להאשים רק את עצמכם.

את הפייסבוק ואת האינסטגרם שלנו כבר ראית?

אבל האמת שלא משנה מאיזה כיוון של שנת 1963 נסתכל על זה - בין לינור לרמי יש מתח. היא יכולה למכור עד מחר את סיפורי ה"דמות אב" שלה, לצרוח על רונית שיש לה "ערכים" ובגלל זה לא מצחיק אותה שמדביקים להם רומן או להגיד לרמי עצמו ש"הכל בצחוק", אבל מכימיה כמו שלהם אי אפשר להתעלם. העובדה שהם מחפשים אחד את הקרבה הפיזית של השניה ורק מחכים לרגע בו הם ישכבו יחד על המיטה, כשהראש שלה נמצא שני סנטימטר מהחזה שלו, אומרת הכל.

אני אמנם לא יודעת איך זה עובד אצל גברים, כי מעולם לא הייתי אחד (אני מניחה שזה בערך אותו הדבר - אולי רק אנלוגי יותר), אבל כל אישה יודעת מה המרחק הפיזי שהיא צריכה לשמור מגבר כדי לא לשדר מסרים סותרים. רוב הנשים לא יישבו קרוב מדי על ספה עם מישהו שהן לא מעוניינות בו, בטח ובטח שלא ישכבו על ידו במיטה בין מצעים וכריות, וידברו איתו ממרחק של כמה סנטימטרים. יש משהו בפיזיות שלהם שגורם לכולם לראות את הניצוצות שעפים שם - העובדה שהם קרובים מספיק כדי להריח הבל פה ולזהות את ריח הגוף אחד של השניה פשוט צועקת את מה שהם כל כך מנסים להחריש.

לינור יכולה לנבוח על רונית שזה לא בסדר שהיא אומרת "רומן" כי זה לא נכון, אבל רונית, בוטה ומעצבנת ככל שלא תהיה, אומרת את מה שכולם רואים - וזה שהשניים האלו מתים להיות ביחד והם לא עושים את זה אך ורק בגלל ששניהם מבינים שהפרש של 32 שנים הוא משהו שפשוט לא עובר בגרון מבחינה חברתית - לא בשבילה, ותתפלאו, גם לא בשבילו.

ומצד שני, אני חייבת לשאול - למה בעצם?

נתחיל בזה שרמי הוא ממש לא גרוטאה עייפה בת 57 שצריך לתפעל עם מלגזה וויאגרה. נכון - יש לו חמש חוליות בגב שלא יושבות נכון, מה שגורם לו לשכב על הרצפה בצורה משעשעת וגם לחרוק קצת בעליה, אבל באופן כללי מדובר בגרוש טרי עם המון חוש הומור שלא לוקח את עצמו יותר מדי ברצינות. ואני לא יודעת אם זה הילד האוטיסט, הגירושים או החובות שהוא דיבר עליהם לא פעם, אבל מעבר לצחוקים - מדובר בגבר שמחובר באופן די מקסים לרגשות שלו. הוא רגיש, הוא נחמד, ולמרות שאני יודעת שהוא אגרסיבי ואלים ברשת, בעיקר כשמדובר בפוליטיקה - הוא מזהה אצל לינור גם את הניואנסים הקטנים ביותר. הוא קולט מתי היא עצובה או עצבנית והוא שם בשבילה, וגם כשהוא חושב שאותם עצבים הם מוגזמים (כמו ברגע שבו היא יצאה החוצה כדי לצעוק על רונית), הוא נותן לה את החופש שלה לפעול כמו שהיא רואה לנכון, שזו בגרות מסוג אחר, כזו שלא מגיעה עם הגיל אלא באה מתוך הבנה שכל אדם הוא שונה וצריך לעשות את הדברים בדרך שלו, והיכולת שלו לכבד אותה ולהכיל אותה בלי לנסות לשנות או לחנך אותה, מקסימה.

ומצד שני יש את לינור - גרושה בת 25 עם עבר של תביעות בגלל עסק מפוקפק לדיאטות. למרות מה שהיא ניסתה לשדר לנו בתעודת הזהות שלה, היום כולנו רואים שלא מדובר בילדה מטופשת וחלולה בת 25. נכון, יש מצב שיש שם קצת דאדי אישיוז והיא מחפשת דמות אב, אבל מהצד זה לא נראה ככה. זה נראה כאילו היא רואה בו גבר, ומה שעוצר אותה הוא רק הגיל שלה.

וזה מובן. לא משנה עד כמה את בוגרת, בגיל 25 את עדיין מחפשת אישור מהסביבה שלך. 25 זה גיל בו אכפת לך מה יגידו, ולא רק שאכפת לך, את גם מוכנה להקריב את האושר האישי שלך בשביל ההרגשה שאת "בסדר". רק בגיל מאוחר יותר את מתחילה להבין שאת חשובה יותר ממה שאחרים חושבים עלייך, ושעם כל הכבוד לדעות של אנשים שחושבים שהם מכירים אותך - אף אחד לא יודע טוב יותר ממך מה יעשה אותך מאושרת. חוץ מזה שעם הזמן את גם מבינה שכולם דפוקים, ואף אחד בעולם הזה הוא לא לגמרי "בסדר", וגם - וזה החלק הכי חשוב - לאף אחד לא באמת אכפת מהאושר שלך. כולם רק רוצים שיהיה להם על מה לדבר, הדבר היחיד שישתנה הוא האם את תתעוררי בחיוך לצד אדם שעושה לך טוב, או תתעוררי לבד עם התחושה שאת עושה את מה ש"צריך" לעשות.

האמת שזה לא ממש משנה מה אני, או אף אחד מאיתנו, חושבים על החיבור הזה. אבל אני ממש מקווה שהשניים האלו ימשיכו להתלבט ולא יעשו שום דבר בשבועות הקרובים. מדי יום הניצוצות ביניהם רק מתלהטים, וההתלבטויות שלהם הופכות להיות מוחשיות, כואבות ואפלות יותר. כי עם כל הכבוד לגל ותום שגורמים לנו לחייך בנחת למראה הנשיקות והריבים, ההתלבטויות של השניים האלו הם מה שמחזיק עונות שלמות של סדרות דרמה ו- 90 דקות של קומדיות רומנטיות. דמויות מלאות סתירות שרוצות להיות יחד אבל לא יכולות בגלל הנסיבות, מה שגורם לסבל אינסופי וקהל שיושב בקצה הכיסא ומריע להם. כולנו נהיה בעדם ואז נגדם - נרצה שהוא יזרוק לפח את כל ההתלבטויות וינשק אותה בלהט ואז נכעס על עצמנו שאנחנו אנשים מזעזעים, ואז שוב נראה אותם יחד ונהיה בעדם ונתקשר לחברים שלנו ונגיד יחד כמה זה מגעיל. אני מאוד מקווה שהשניים האלו ימשיכו לרקוד את הריקוד הזה עוד הרבה זמן ולסבול בעונג מכל רגע, כי מאז הזום אין לאף אחד מאיתנו רכילות משרד עסיסית לדבר עליה - וזה לגמרי סוגר את הפינה.