"יש לי דעות מאוד פרובוקטיביות ובוטות ואני לא מסננת, אז יחד עם כל הטוב שבזה, אני מקבלת כל הזמן גם דיק פיקס", מספרת מריה הופ (או בשם הבמה שלה, סלין רייבן), 34, מרמת השרון. לפני כחמש שנים הקימה עם בן זוגה את מועדון הסקס "קורבו", עמו נולדה דמותה הנועזת של סלין רייבן, המשמשת ברשתות החברתיות כפניו של המותג. מאז מדווחת הופ כי היא מקבלת לתיבות האינבוקס שלה כמות אדירה של תמונות אברי מין גבריים חשופים ללא אישורה. "הפרופיל שלי כל הזמן מדבר על מיניות ויש יותר תוכן מיני שגברים אוהבים לעקוב אחריו, בעיקר באינסטגרם, אז הם כנראה חושבים שזה בסדר", היא משערת.
הופ לא מסתירה את אישיותה הקינקית (להגדרתה), ומספרת שלאורך מרבית חייה חקרה מיניות ועסקה בה. בין היתר, העבירה הרצאות בנושא מיניות פתוחה וקיימה מפגשי נשים. "זה בא מהמקום הטיפולי, כי גם אני קרבן אונס וגם המיניות שלי דפוקה", היא מספרת באגביות האופיינית לה. "תמיד הייתי אדם מאוד מטפל, ופעם הייתי אפילו מאוד היפית, נפגשת עם נשים בנות 40 שהסתכלו על הפות שלהן בפעם הראשונה במראה", היא צוחקת.
את הפייסבוק ואת האינסטגרם שלנו כבר ראית?
בשנים האחרונות הופ שינתה כיוון, וחזרה לעסוק במיניות מזווית חדשה. לאחר שהכירה את בן זוגה סאשה והפכה פעילה למען בעלי חיים, הבינו השניים כי עליהם להקים עסק שיממן את חייהם כזוג אקטיביסטי. הם התבוננו על ארגז הכלים שברשותם, והגיעו למסקנה אחת: "בגלל ההיסטוריה שלי והניסיון שלנו בהפקה ומיניות ובני אדם, החלטנו לעשות מסיבות סקס ברמה אירופאית". פעמים רבות, מספרת הופ, משתמשים העוקבים בעיסוקה כתירוץ להטרדתה ברשתות החברתיות.
עוד בוואלה!
עד כה, הגיבה האושייה בחסימה ומחיקה של הודעות. בחלק מהמקרים, נכנסה עם המטרידים לשיחה שמטרתה הסברה כנגד התופעה. "אם זה בן אדם שיש לנו חברים משותפים או שהפתיע אותי מבחינת הפרופיל שלו, אני יכולה להיכנס איתו להסברים ושיחת חינוך מתוך תקווה לשנות אותו, לערער את המציאות שלו, שלא יעשה את זה יותר", לדבריה.
לאחרונה גילתה הופ דרך התמודדות נוספת עם הבעיה - תביעה משפטית. היא נחשפה לאפשרות כאשר פנתה לעורך דינה בעקבות מקרה בו הותקפה ברשת שלא באמצעות דיק פיק. "מישהו שקרא לי זונה ושוהה בלתי חוקית, ושאלתי את עורך הדין אם יש מה לעשות", היא מספרת. "על הדרך שאלתי גם על דיק פיקס. הוא אמר שאפשר לתבוע ושזה גם עובד. אמרתי לו 'יאללה, יש לי ים כאלה'".
אז את תובעת עכשיו את כולם?
"לא, בחרנו את הכי קיצונים - אנשים שאני לא מכירה, שלא היה שום קשר בינינו ושום הבעת עניין מצדי. יש הבדל בין מישהו ששלח דיק פיק ונעלם לבין מישהו שאמרת לו 'זו הטרדה מינית' והוא עונה 'יאללה יאללה לכי לכי יא שרמוטה'. מקרים כאלה הכי טובים מול שופט כי הייתי גם ברורה, גם מנומסת, והוא התנהג כמו שהתנהג".
התביעות עודן בתחילת הדרך, ולכן הופ עדיין לא יכולה לספר האם צלחו ומה גובה הפיצוי שתקבל בעקבותיהן, אם בכלל, אך לדבריה - בין אם תקבל פיצויים ובין אם לא, היא מתכוונת להוציא את סיפור התביעה לאור. "אני רוצה לעשות מזה עניין", לפי הנוסח שלה, "כי נשים בכלל לא מכירות את האופציה. גם אם את זונה, אסור לשלוח לך דיק פיק בלי שהסכמת. גם אין דלתיים סגורות בדברים כאלה, אז אני יכולה לפרסם את השם שלו, ובצדק. ובאמת בחרתי כאלה שהם לא תחום אפור, שאמרתי להם 'זה מפריע, זה מטריד, אסור לעשות את זה'".
את תמונות העירום הבלתי רצויות קיבלה הופ בעיקר מגברים, אך לדבריה, לא רק. "אם אישה תעשה לי את זה, גם אותה אני אתבע", היא מכריזה. "זה קרה לי בעבר, שמישהי הייתה אורחת שלי במסיבה ושמעה שאני 'בי' אז חשבה שהיא יכולה לשלוח לי תמונת עירום. אבל זה הרבה יותר נדיר". כרגע "רק" שתי תביעות מחכות בקנה, שתיהן נגד גברים, אך רבות "מסודרות בתיקיות", להגדרתה של הופ, כתכניות עתידיות למקרה שהתביעות הראשונות יוכיחו את עצמן.
לדברי עורך הדין יודן קוריצקי, שמקבל לאחרונה פניות רבות בנושא דיק פיקס, על תביעה בגין הטרדה מינית ניתן לקבל עד 120 אלף שקל ללא הוכחת נזק ("את מבינה כמה קיבלתי בחיים שלי ומחקתי?", צוחקת הופ, "מבינה מה הייתי יכולה לעשות עם זה?"). שליחת דיק פיק ללא הסכמה, לדבריו, נחשבת הטרדה מינית לכל דבר ועניין. את ההכרה המשפטית קיבלה בישראל לפני כשני עשורים, במסגרת תיקון החוק למניעת הטרדה מינית שעבר בשנת 99'.
"התיקון התייחס בעיקר להפצה של תכנים אירוטיים בלי הסכמת המצולם", מסביר עו"ד קוריצקי. "הפרשנות שנתנו לתיקון הזה הייתה כזו שהיא חלה גם על שליחה של תכנים אירוטיים ללא הסכמת המקבל, וככה משתמשים בחוק הזה גם לגבי דיק פיקס". כיום, נחשבת שליחת דיק פיק ללא הסכמת המקבל/ת לעבירה פלילית אך גם לעוולה אזרחית. משמעות הדבר היא שהנפגעת המבקשת להיעזר ברשויות החוק יכולה להגיש תלונה במשטרה, אך גם (או במקום זה) לפנות ישירות לעורך דין. למעשה, לדברי קוריצקי, במקרים מסוג זה האופציה השניה היא לרוב העדיפה לנפגעת. כלומר, ההליך האזרחי אפקטיבי יותר במקרה הזה מההליך הפלילי.
"קודם כל, את ההליך הפלילי מנהלת המדינה", מסביר קוריצקי. "הוא מתחיל דרך תלונה למשטרה שחוקרת, מזמינה את המתלוננת לתת עדות ואחר כך את האדם שהתלוננו נגדו להיחקר תחת אזהרה". אם המשטרה מחליטה שיש מספיק ראיות - היא מעבירה את התיק לפרקליטות. משם, הפרקליטות צריכה להחליט אם יש מספיק ראיות כדי לנהל את התיק בבית משפט, ומגישה כתב אישום. "בעצם, ברגע שהולכים במסלול הזה (פלילי) השליטה שלך מאוד מוגבלת", מסכם עורך הדין. "המשטרה יכולה גם להחליט שהמקרה מלכתחילה לא עובר את הרף של עניין ציבורי".
את ההליך האזרחי, לעומת זאת, מחליטה התובעת מתי להתחיל ומתי לסיים. האדם שנגדו התלוננת לא ילך לכלא (במקרה הזה גם לא בהליך הפלילי, כנראה, כי מדובר בעבירה קלה יחסית), אך סביר להניח שישלם פיצויים כספיים. ניתן לקבל אותם גם דרך הליך הפלילי, אך לדברי קוריצקי, זהו תהליך ארוך במיוחד ותקרת הפיצויים בו מוגבלת. "רוב האנשים שהולכים על ההליך הפלילי במקרים של עבירות מיניות, מגישים אחר כך את הראיות להליך אזרחי, כדי לדרוש כסף", מגלה קוריצקי. "חבל על הזמן, כי אפשר מלכתחילה לנקוט בהליכים אזרחיים". לכל זה תוסיפו את האינטראקציה הבלתי נעימה עם המשטרה, וקיבלתן תשובה די ברורה באשר להליך המומלץ במקרים של הטרדה מינית ברשת.
לתביעות בגין שליחת דיק-פיקס שלא בהסכמה ישנם תקדימים בישראל, מסתבר. אם חשבתן להתעשר מהן (הו, הסיפוק המתוק), ניאלץ לצנן קצת את ההתלהבות: "החוק באופן עקרוני מאפשר לתבוע על סך עד 120 אלף ש"ח בגין הטרדה מינית, אבל בפועל עדיין לא ניתנו פיצויים כאלה על דיק-פיקס, אלא רק אלפי שקלים בודדים", מבהיר קוריצקי. "אלה הטרדות מיניות שנמצאות בצד הנמוך של הסקאלה, לעומת למשל הטרדה מינית במקום העבודה". השופט קובע את הסכום לפי מידת הנזק שהוא מעריך שנגרם לתובעת, למרות שניתן לתבוע עד 120 אלף שקל ללא הוכחת נזק. במילים אחרות - אין צורך להביא חוות דעת של פסיכיאטר שאומרת שנגרם לך נזק נפשי, למשל. ולמען האמת, את לא חייבת אפילו להגיע לבית המשפט.
"המוטיבציה של הנתבע היא לסיים את זה מחוץ לבית משפט, מתוך שמירה על השם הטוב שלו", מסביר קוריצקי. "הוא יודע שאם ינהל הליכים בבית משפט זה יתפרסם וימצאו את השם שלו בחיפוש בגוגל, ולכן הוא יעדיף לסגור את הסיפור מחוץ לכתלי בית המשפט בצורה דיסקרטית כמה שאפשר". כמו כן, אם הנתבע בוחר לקחת את התביעה לבית המשפט ומפסיד, הוא עלול להידרש לשלם הוצאות משפטיות בגובה כמה אלפי שקלים.
ומה עדיף לתובעת? "מבחינתה, אם היא לוקחת את הנתבע לבית משפט היא צריכה לדעת שהתהליך יהיה הרבה יותר ארוך עד שהיא תראה את הכסף", מזהיר קוריצקי. "כשהיא מגישה מכתב תביעה, לצד השני יש 60 יום להגיש כתב הגנה, אחר כך לה יש עוד 15 יום להגיש כתב תשובה לכתב ההגנה, ואז עד שקובעים דיון זה במקרה הטוב כמה חודשים, ברוב המקרים חצי שנה, ובכלל לא בטוח שהסיפור ייסגר בדיון הראשון. לעומת זאת, אם היא תתפשר עם הנתבע מחוץ לכותלי בית המשפט, כנראה שזה יהיה הרבה יותר מהיר. בנוסף, אם היא תפסיד בתביעה יכולים לחייב אותה בהוצאות משפט לטובת הנתבע".
מכל הסיבות הללו, לעתים קרובות יעדיפו כל הצדדים בסיפור לסגור אותו מחוץ לכותלי בית המשפט. כדי לפתוח בהליך הקצר הזה (בתקווה שאכן יהיה קצר), יש לאתר את כתובת המטריד ולשלוח לו מכתב התראה לפני תביעה. מכאן, יחליט המתערטל האם להרים את הכפפה. "אם הוא קורא את מכתב ההתראה ומבין שהוא הולך לקבל תביעה אם לא יענה, הוא כנראה ירצה להתפשר ויעשה את מה שמבוקש ממנו במכתב, ובזה זה יגמר", לדברי עורך הדין. "אם הוא לא מפחד מתביעה ומעוניין לקבל אותה - אתם תלכו לבית המשפט". כאמור, במקרה של הטרדה מינית, רוב האנשים יעדיפו לסגור את הסיפור מחוץ לבית המשפט, בעיקר בגלל הפדיחה.
לדברי עו"ד קוריצקי, נשים רבות כלל אינן מודעות לאפשרויות המשפטיות העומדות לפניהן במקרה של הטרדה מסוג זה, ואליהן הוא פונה במסר אישי: "אני מפציר במי שמקבלת דיק פיקס בלי שביקשה כאלה - בטח אם היא אמרה באופן מפורש 'לא מעוניינת' ולמרות זאת קיבלה - שתדע שיש לה פתרון משפטי בדמות הגשת תביעה לפי החוק למניעת הטרדה מינית. בנוסף, חשוב לציין שסעיף 3א1 בחוק למניעת הטרדה מינית מתייחס למצב שבו מטריד נוקט פעולה שיש בה התייחסות למיניות של אדם אחר או למיניות שלו עצמו, למרות שקיבל סירוב מפורש לכך. זאת אומרת, צריך להיות אלמנט של התעלמות מהבקשה. ברגע שזה קורה זה מחזק את הקייס".