זוג עושה סקס במטבח. ShutterStock
ShutterStock

יש לכם סקס מעולה? כנראה שהזוגיות שלכם לא מאד מוצלחת

15.1.2021 / 10:34

כל מי שנמצא או היה אי פעם בזוגיות מונוגמית מחייבת מכיר את הפרדוקס הנורא הזה - ככל שהזוגיות יציבה יותר ככה הסקס גרוע יותר, ולהיפך. קארין ארד חושבת שהיא הבינה למה זה עובד ככה. המסקנות לא מעודדות. אישי

מי ומה מונוגמיה/AP, Reuters, Getty Images, Shutterstock

בוא נודה על האמת. הסקס בזוגיות הוא לא משהו. למעשה, בזוגיות טובה הדבר הראשון שצריך לוותר עליו הוא סקס טוב. עושים סקס, אבל אם נהיה אמיתיים, אחרי שנה, שנתיים, גג שלוש - הוא מפסיק להיות ביטוי לתשוקה והופך למעין מטלה מובנת מאליה שעשויה להתרחש כשנכנסים למיטה בלילה.

את הפייסבוק ואת האינסטגרם שלנו כבר ראית?

פעם חשבתי שזו רק בעיה שלי, אבל מאז עברו כמה שנים טובות (וכמה פחות טובות) ואט אט חלחלה אצלי ההבנה שאין הרבה מה לעשות במערכת יחסים כדי "לעבוד" על חיי המין. לא משנה כמה פורפליי, צעצועים, משחקים, כישרון וידע תנסו להכניס בה - הסקס תמיד יפסיד למערכת היחסים. גם אם הוא היה מצוין בהתחלה, הוא יתקלקל - ולא בגלל שהשתנתה הטכניקה, או כי פרטנר אחר היה עושה את הדברים אחרת.

לא - האמת העצובה היא שרובינו עושים את אותו הדבר במיטה אחד לשני. אין באמת דרך לגוון את האספקט הטכני של חיי המין, וככה התחום הזה בחיים שלנו פשוט נידון להירקב יחד יחד איתנו, סימולטנית. כל זה נכון רק במידה שיש לכם מערכת יחסים טובה. ככל שהיא טובה יותר - הסקס פחות מעניין, וככל שהיא גרועה יותר, ככה הסקס משתפר - וזו הסיבה בגללה אנחנו ממשיכים לרצות את האנשים שלא מתאימים לנו.

זה מתסכל, אבל עובדה. אין כמעט אדם בעולם שלא תוהה איך זה יכול להיות שכל פעם מחדש הוא נופל על אלו שכל כך ברור שלא מתאימים למערכת יחסים ארוכת טווח, ולדעתי זו התשובה.

זוג סקסי. ShutterStock
כן, גם הם יפסיקו להימשך האחד לשניה/ShutterStock

אז למה? למה מערכת יחסים טובה לא מביאה איתה גם סקס טוב, בניגוד לאמונה, שאינטימיות וקרבה הן אלמנטים שאמורים להועיל לו? למה האסור כל כך אירוטי, ולמה סקס, שממנו יוצאים ילדים, הוא מכת המוות הניצחת לארוטיקה אצל זוגות? זה כאילו הבריאה לא רצתה שנעוף על עצמינו יותר מדי ולכן יצרה אותנו עם פגם נוראי כזה, שבגללו ניאלץ לבחור תמיד בין ביטחון ואהבה לבין התרגשות ותשוקה.

הרי תשוקה היא ביטוי של הבחירה החופשית והאינדיבידואליזם שלנו, ההעדפות, הזהות - במיוחד בעידן הזה, שבו אנחנו מורשים לחוות מיניות ככלי ביטוי ולשם ההנאה בלבד, ולא בהכרח לשם רבייה, ואין לנו מושג איך שומרים עליה. אנשים מנסים לפתור את הבעיה הזאת כבר עשורים ולא מצליחים, כי סקס טוב לא נעוץ באמת במה שקורה במיטה עצמה, אלא בסטייט אוף מיינד שלנו בשאר הזמן, ותלוי בכמה אנחנו רוצים זה את זו.

רק מה הבעיה? זוגיות, כפי שהיא מתנהלת, בכלל לא משאירה מקום לפעולת הרצייה - קשה לרצות מאד את מה שכבר יש לנו, נכון? ולכן כששואלים אנשים מתי הם הכי רוצים את בני הזוג שלהם, התשובה היא תמיד: "כשהוא/היא בחו"ל", כלומר כשיש מספיק מרווח כדי להרגיש בחסרונו של הלז. או: "כשהוא עושה משהו שהוא טוב בו/ כשהיא על הבמה/ כשאנחנו במסיבה ואני רואה אנשים אחרים מתרגשים מהנוכחות שלו/שלה", כלומר כשאנחנו חווים את בן הזוג כיישות עצמאית ונפרדת מאיתנו, ולא כהמשך ישיר של הגוף שלנו - כשיש מרווח ביננו, כשיש מקום לשאוף אליו.

זה קשה עד כמעט בלתי אפשרי, כי מצד אחד צורך בסיסי שלנו כבני אדם הוא לביטחון ואמינות, ומצד שני יש לנו צורך בסיסי לא פחות בריגוש, חידוש, סיכון, ובבלתי ידוע. לסנכרן שני דברים כל כך הפוכים זה קצת בעייתי. אנחנו מצפים מאדם אחד להיות גם איש אמוננו הבלתי מעורער, החבר הכי טוב וגם מאהב מרגש ומלא תשוקה, וכל זה כשתוחלת החיים שלנו כפולה ומשולשת. אנחנו מצפים מאדם אחד לספק לנו נוחות ובאותו זמן גם ריגוש, שגרה ובאותו זמן גם הפתעות, וזה אפילו נראה לנו כמו ציפיה סבירה.

זוג אוכל במטבח. ShutterStock
הם זוג מקסים, אבל מישהו מזהה כאן מתח מיני?/ShutterStock

אם הייתי צריכה לבחור מילה שמתאימה לקונספט הזוגיות, זו הייתה המילה "שלי". המילה שמגיעה יחד עם תשוקה, לעומת זאת, היא "רוצה". באהבה אנחנו שואפים למזער את המרחק, ולדעת שיש לנו אחד את השני תמיד - מנסים לנטרל את המתחים ופשוט לנוח יחד. משיכה דורשת בדיוק ההיפך - זו ניזונה מהעובדה שאין לנו משהו, שאנחנו מאד משתוקקים לאיזה דבר, או למישהו שלא נמצא. במשיכה אנחנו רוצים לקרב אלינו, לכבוש את ה"אחר", לא במובן של גיוון אלא ברמה המהותית. מה זה אומר? שכדי להרגיש משיכה עזה אנחנו צריכים מישהו שיהיה אפשר ללכת עד אליו כדי לחוות את הנפרדות ואת האיחוד שנובע ממנה - תשוקה זקוקה לספייס בדיוק כמו שאש צריכה אויר כדי לבעור.

יש פה סתירה מבנית. לצפות מעצמנו להרגיש תשוקה לפרטנר שחי אתנו באותו הבית כבר שנים וימשיך לחיות שם לנצח, זה כמו לצפות שיתחשק לנו עוד מהמאכל שהרגע שבענו ממנו לגמרי ויש לנו אספקה קבועה ממנו לעשר השנים הבאות. סקס זה לא אישיו בכלל - גם חיות עושות סקס, זה אינסטיקנט, זה הטבע - סקס מעולה ומרגש זה הדבר שכולנו רוצים, כי אנחנו היצור היחיד (חוץ מאולי חייזרים, לא יודעת) שיש לו חיים אירוטיים, וחיים אירוטיים ניזונים מן הדמיון. אנחנו יכולים לחוות את הציפייה למימוש ואפילו להגיע לאורגזמות מרובות, בלי להיות עם מושא המשיכה שלנו, רק בגלל היכולת לדמיין, ולהרגיש כאילו זה באמת קורה, למרות שאין איתנו איש בחדר - להרגיש הכל בלי שום קשר למציאות. כי סקס זה הרבה פחות הדבר שאנחנו עושים, והרבה יותר המקום שאנחנו מבקרים בו בתוך עצמנו באופן בלתי אמצעי.

אלמנט נוסף שהתשוקה לא יכולה לחיות איתו הוא תלות, בעיקר מהסוג ההורי, הטיפולי, שאצל רובינו (בתקווה) עומד בניגוד מוחלט למיניות. וייב טיפולי ונידיות מהסוג ההורי/ילדותי מחסלים מיד כל מתח מיני, ובתוך תא משפחתי היחסים זולגים לכיוון הזה המון פעמים, במיוחד אם יש ילדים. גם בלי ילדים. מי לא חווה ירידה במשיכה לפרטנר ברגע שהבנו שהוא יעשה הכל כדי שלא נלך? הרי אין דבר מכבה מיניות מזה. משיכה זקוקה למסתורין שמביאה איתה העצמאות, האדג'יות, וניזונה מהצורך שלנו לעבור את הגשר כדי להגיע לדבר שאנחנו רוצים, או אם נישאר במטאפורות אוכל (אני רעבה, שמים לב?) משיכה זקוקה לרעב שנבנה בזמן הבישול (או זמן ההמתנה לטייק אווי) של הדבר שכל כך בא לנו עכשיו.

זה מבאס מאד, אבל מספק הסבר מצוין לסיבה בגללה כל כך הרבה מאיתנו דוחים מעל פנינו אנשים טובים ומוצאים את עצמנו נמשכים שוב ושוב ל'בחורים הרעים', ולאנשים שעושים לנו לא טוב. איך להצליח להיות במערכת יחסים טובה שנוסכת בנו ביטחון מבלי לאבד את תחושת ה"אחר", את הנפרדות שכל כך חיונית למשיכה? אין לי מושג. לי עוד לא יצא לפגוש זוג שהצליח, אבל אם טראמפ היה נשיא ארצות הברית כנראה שבאמת הכל אפשרי, ואני בוחרת להישאר אופטימית. באופן בלתי אמצעי, בלי שום קשר למציאות.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    3
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully