רבים הרבה? אולי הבעיה שלכם בזוגיות בכלל גנטית

בסרטון: תולדות המונוגמיה

מכירות את הריב הזה על הבוקר עם בן הזוג? היום עוד לא התניע, לא ברור איך בדיוק דבר הוביל לדבר, אבל כבר בשעה שבע בבוקר יש מטענים שיעמיסו עליכן כל היום? (תשאלו את גל ותום מהאח הגדול, שכמעט נפרדו בגלל ריב בוקר) אולי יש לכן זיכרון מהחופשה ההיא, שחיכיתן לה כל כך, ואז חצי מהזמן רבתם כי אחד מעוך במיטה והשנייה בזמן הזה התעוררה, התארגנה עם תיק, קפצה לבריכה, הזמינה מקום במסעדה עם הדירוג הכי גבוה באזור לערב, חזרה לחדר, ומצאה את אותו גוש מעוך במיטה, הפוך לצד השני? תתפלאו לגלות, שחלק משמעותי מהריבים הקבועים במערכת יחסים (זוגית, אבל לא רק) קשורים להרגלי השינה הגנטיים שלנו. הפתרון בקצרה: תפסיקו לנסות לשנות אחד את השנייה.

את הפייסבוק ואת האינסטגרם שלנו כבר ראית?

ד"ר קרן אור-חן, מבית הספר לעבודה סוציאלית באוניברסיטת חיפה, ומקימת המרכז לפסיכולוגיה חיובית, חוקרת את נושא השינה במשך שנים. המחקר החל בשנת 1997 ונערך בחמש מדינות: יפן, ישראל, ארצות הברית, גרמניה, ואנגליה, כדי לבחון דפוסי שינה בגילאי 75-20. למרות שקרן מעידה שאפשר לזהות גם על תינוק איזה טיפוס הוא, לפי איך שהוא קם מהשינה, בודקים אנשים מעל גיל עשרים: "בגיל ההתבגרות הרבה אלמנטים שמשפיעים על השינה, אז חוקרים בשלב שבו אדם מתחיל להתייצב וחוזר אל הדפוס הגנטי שלו." בנוגע לגילאי הגג, היא מציינת שלא סתם אנשים בגיל השלישי קמים מוקדם, להעיר את הציפורים לפנות בוקר: "מדובר בשינוי הרגלי השינה בגלל הורמון המלטונין, הורמון השינה, שמיוצר בתדירות נמוכה ככל שאדם מזדקן."

תוצאות המחקר גילו כי כל בן אדם נולד עם אחד משלושה דפוסים: קצר שינה, מדיום או ארוך שינה, כאשר ההבדל המשמעותי הוא בין הקצר לארוך, רוב האוכלוסייה נמצאת איפשהו באמצע. המחקר נערך בכמה מדינות, מה שמעיד שהמסקנות לא תלויות תרבות, סביבה ומקום, אלא אלו דפוסים שאנחנו נולדים גנטית איתם. אומנם מעטים נמצאים באחד משני הקצוות, אך הקיטוב ביניהם עוזר להבין את ההבדלים בין הטיפוסים, שיוצרים לא מעט קונפליקטים בחיינו, בלי שנדע.

מה מאפיין קצר וארוך שינה?
"הקצר מתאפיין בהליכה מהירה לשינה והירדמות מהירה, יש לו שינה מאוד איכותית וטובה, וגם קימה מהירה, קפיצה מהמיטה. זה מאוד בולט אצלם, לקום ולהתעורר אצלם זו מילה אחת. ארוכי השינה יש להם הירדמות איטית... נכנסים בטקסיות למיטה, מדברים על כמה שהם אוהבים לישון, מתייחסים לזה בכבוד, זה טקס. בממוצע 40 דק עד שהם נרדמים ויש להם שינה לא טובה, קלה, לא רגועה, והתעוררות מאוד איטית. קמים, אבל לוקח להם הרבה זמן להתעורר. הם זקוקים לקפה ושאף אחד לא ידבר איתם. הם זקוקים לתהליך התעוררות שלא קיים אצל קצרי שינה, שאם הם היו יכולים לא לישון - לא היו ישנים. זה בזבוז הזמן הכי גדול של החיים שלהם. ארוכי שינה, אם גזלת דקת שינה מהם, הם רוצחים את החיים שלך. ממש נעלבים כשלוקחים להם את השינה."

אור-חן מספרת שההבדלים מתבטאים לא רק בהרגלי שינה, אלא גם בהיבט של טיפוסי יום ולילה. קצרי השינה הם טיפוסי יום: "השעות הטובות שלהם מחקרית זה 5-6 בבוקר, אז הם יותר יעילים, מתקתקים את היום," בדגש על היום, כי איך ששוקעת השמש נגמרת להם הבטרייה ומבחינתם, בשעה שמונה-תשע הם מוכנים ללכת לישון, "הם לא יכולים לקרוא חומר מקצועי בעשר בלילה." ארוכי השינה הם טיפוסי לילה, המתעוררים לחיים בשעות הערב, אז הם הכי יעילים. אבל זה מעמיד אותם במצב בעייתי: "הם הולכים לישון מאוחר, וגם צריכים לישון יותר, וגם צריכים לקום מוקדם כי החברה המערבית מתנהלת בבוקר. אנשים לא מבינים את המשמעות של זה."

ישנם פערים גם מבחינת תכונות ומבנה אישיות. קצרי השינה הם יותר אסרטיביים ומוחצנים, פחות מופנמים. "מה שמעניין, שאפילו בתרבויות פחות מוחצנות, כמו יפן, אתה מוצא יותר מוחצנות." תוכנה אחת המאפיינת את אווכי השינה, זה קצב חיים אחר: "הם מתנהלים בשאנטי, עד שקוראים להם מהמחשב ועד שהם קמים..." אבל תוכנה נוספת ויקרה בהם זכו היא יצירתיות, הרבה אמנים הם ארוכי שינה. "אני תמיד אומרת בהרצאות שלי: מה הפלא? יש להם עשר שעות לישון, אז בטח שהם יצירתיים". ההבדלים הללו יוצרים גם דרכי חשיבה שונות לחלוטין.

באופן מפתיע, אחוז גבוה מהזוגות הנשואים הם הפכים: אחד ככה והשנייה להפך, למרות שאין נטייה מגדרית בטיפוסים - זה לא שנשים לרוב יהיו קצרות/ארוכות שינה, ולהפך, בכל זאת, הרבה זוגות איכשהו בוחרים לחיות עם הטיפוס ההפוך להם. לכן, כנראה שבהרבה בתים תוכלו למצוא את אותם הריבים בשעות הבוקר, הנובעים מהפערים האלו: מישהו קם כמו חץ מהמיטה, לרוב בכלל לא צריך את השעון המעורר, מוכן לכל משימה, מתחיל כבר לארגן את היום החדש, בעוד הצד השני נאבק לצאת מהמיטה, שם נודניק שלוש פעמים (קרן לא ממליצה: "גם ארוכי שינה צריכים לדעת לקום בפעם הראשונה, אוי ואבוי להם אם הם מושכים את הזמן במיטה, זה פוגע להם בשעון הביולוגי, זה מטמטם אותם"), זקוק לשקט שיאפשר לו להתעורר בעוד שעתיים. אם יפנו אליו מוקדם מדי, זה לא יגמר בטוב: "קצרי שינה קמים נורא חייכנים ונורא נחמדים. ארוכי שינה קמים מגעילים, זועפים. קצרי השינה לא מסוגלים להבין ארוכי שינה, וארוכי השינה לא סובלים את הקצרים שבשש בבוקר מציקים להם."

אור-חן עצמה היא קצרת שינה שחיה עם בן זוג ארוך שינה, וגם עבורם הפערים הללו היו מאתגרים: "במשך כמה שנים זה גרם לממש קונפליקטים. אני אומרת לו מילה בחיוך, הוא נוהם עליי, אני נעלבת מהטון והדיבור, קונפליקטים רבים מתקיימים בבוקר, אנשים לא מודעים לזה." זה יכול להיות מול בן הזוג בהתארגנות של הבוקר בבית, אבל יכול זה יכול להתבטא בעוד זירות: "זה יוצר קונפליקטים גם עם ילדים בהתעוררות בבוקר, הרבה הורים כועסים נורא על ילדים ארוכי שינה. גם עם הבוס בעבודה - יש כאלו שבאים חייכנים בבוקר, נותנים ישר מטלות, והבן אדם השני לא יודע עדיין איפה הוא חי. אני רואה את זה גם על הסטודנטים שלי, שלא ברור איך מגיעים לשיעור בבוקר."

פערי התפיסות בנוגע לשינה יכולים לשבש לא רק את שעות הבוקר, אלא גם להשפיע על האינטימיות והמיניות בקשר, כשאין תיאום בנוגע לשעות-השיא של כל אחד. "טיפוס אחד מתחיל להיכנס למיטה ב-11 בלילה והשני כבר נוחר 3 שעות, אנשים לא נפגשים". זו סיטואציה רגישה, שאם לא מבינים את מקור הפערים, יכולה להוביל במשך הזמן לקשיים מהותיים בקשר: זה יכול לעורר לתחושת דחייה, מצב של חוסר סיפוק מתמשך ולהפעיל בראש מרתון של מחשבות והשלכות על הקשר, שלא נובעות מבעיה באינטימיות, אלא פשוט מפערים גנטיים. בחלק ניכר מהתגובות האוטומטיות שלנו אין עניין אישי או מסר חבוי, זה סתם טיפוס מנומנם כזה.

עוד קושי זוגי בנושא יכול להתבטא בחופשת בטן-גב, או בסופ"ש רומנטי בצימר בצפון. זוכרים את זה? היו כאלה ב-2019. "קצר השינה קופץ מהמיטה כבר בשש בבוקר, בשמונה בבוקר כבר באמצע היום. בחדר שוכב במיטה ארוך השינה, שרק רוצה להגשים את הפוטנציאל הגנטי שלו. אין עבודה, אין ילדים, אין כלום, הם בחופשה! הם רוצים רק לישון! וקצר השינה לא מרפה: 'יש ארוחת בוקר במלון...' את לא מבינה כמה קונפליקטים יש ברקע על הדברים האלה." ארוכי השינה לא חפים מאשמה, גם הם יכולים להציק לקצרי השינה בשעות החלשות שלהם: "מתחילים בעשר בלילה שיחת זוגיות של יחסינו לאן, מאמללים את קצר השינה. למה שנדון בזוגיות כשאני כמעט ישן? זה גם לא הוגן. יש חוסר הבנה משני הצדדים."

אז מה הפתרון?
"קודם כל, בן אדם צריך לדעת מי הוא, עם מי הוא חי ולתעל את החיים בהתאם. מבחינה פרקטית, אני למשל, בשנים האחרונות, וזה ממש הציל את הזוגיות שלנו: אני, מילה לא יוצאת מהפה שלי בבוקר, ואני בן אדם שלא מפסיק לדבר. הפעם הראשונה שאני מדברת עם בן הזוג שלי זה ב-12 בצהריים, אז אני יודעת שיש לי גם עם מי לדבר. ברגע שמבינים את זה, זה הרבה יותר קל. ימות העולם, אני לא מדברת אתו בבוקר, אם יש משהו דחוף, אפשר לשלוח הודעה, אז הבן אדם קורא בקצב שלו."

קרן טוענת שצריך להכיר בכך שמדובר בהבדלים גנטיים, כך שאין טעם לנסות ולשנות את האחר. "אתה לא יכול להיות עסוק כל הזמן בלנסות לשנות את בן הזוג. זה גם מעייף וזה גם מייצר קונפליקטים". גם אם נצליח לשנות הרגלים, אלו פערים גנטיים שתמיד יהיו, אז במקום להשקיע את המאמצים בשינוי, עדיף להתמקד בהתאמה והתחשבות, לאור ההבדלים: "אם רוצים לקיים יחסים למשל, אפשר בערב. אחרי זה קצר השינה ילך לישון וארוכת השינה תלך לקרוא ספר או לראות טלוויזיה, זה בסדר גמור. ההתאמה הזו פשוט יכולה להציל ולשנות את החיים כזוג."

היא מציעה גם לתת מרחב ולהיות דינמיים גם עם ההתגמשות אחד בשביל השנייה. אם את קצרת שינה שאוהבת בשבתות לצאת לטיולים והרפתקאות, אבל עבור בן זוגך המיצוי האידאלי של יום המנוחה הוא לישון עד הצהריים ולהשלים את כל שעות השינה של השבוע, במקום להיות מתוסכלת כל שבת, לדעת לשחרר: "להתאים את הציפיות ולא את הבן אדם". אבל גם בתוך ההתחשבות הזו יש מקום לדינמיות, היא מספרת על האיזון אליו הגיעו בנוגע לשבתות: "כשמאוד חשוב לי, הוא ישתדל לקום מוקדם, וכשלא, אז לא."

עוד דרך לגשר על הפערים, היא להכיר בכך שיש הרבה שעות חופפות ביום ששני הטיפוסים הללו יכולים להנות זה מזה ולנצל אותן בהתאם. "מ-12 בצהריים עד 8 בערב אלה שעות טובות לשני הטיפוסים. אפשר להיפגש בצהריים, אם אין ילדים בבית, ולהנות מהמיניות, אפשר להתאים את החיים, אם אתה באמת רוצה את הזוגיות הזו והיא טובה לך."

היא מוסיפה שהרבה פעמים בזוגיות, השינוי מגיע דווקא כשאנחנו משחררים. החופש הזה מאפשר לנו לעשות את ההתאמה מתוך רצון להקל על הצד השני, ולא מתוך אילוץ חיצוני. "אם בני הזוג מכבדים אחד את השנייה, השינוי יבוא בעקבות תהליך. זה כמו בניקיון, אחד מאוד אוהב שנקי ומסודר ולשני זה פחות חשוב, אז כמה שנים אפשר להעיר כל פעם את אותן ההערות?" השוני מתבטא כפי שאפשר לראות, בהרבה היבטים מעבר לכמות שעות השינה, אבל הפתרון הפרקטי לא חייב להיות מורכב: "לשנות משהו קטן בהתנהגות, יכול לשנות את כל התמונה ולהציל את היחסים".

לפייסבוק של ד"ר קרן אור חן לחצו כאן