"הפעם הראשונה שלי הייתה בגיל 33", מספרת יעל, (שם בדוי, כמו כל שמות המרואיינות בכתבה) אישה בשנות הארבעים לחייה. "עד אז, יצאתי אולי לשלושה דייטים". כמו יתר המרואיינות, גם במקרה של יעל, המכשול העיקרי בינה לבין אובדן הבתולים היה עצמה. או ליתר דיוק, חוסר הביטחון העצמי שלה. בגיל 30, לאחר שהשילה רבות ממשקלה, החלו הדברים להשתפר. "לא רציתי להישאר ככה, בתולה רווקה שמנה בלי ניסיון", לדבריה. "רציתי לחוות את החיים. לאט לאט הרגשתי יותר בנוח ונרשמתי לאתרים".
את הפייסבוק ואת האינסטגרם שלנו כבר ראית?
אבל הדרך מכאן לאובדן הבתולים לא הייתה קצרה כפי שקיוותה. בגיל 33 עברה לתל אביב לבדה, כשהשעון ממשיך לתקתק בראשה. "כל הזמן חשבתי, 'מתי זה כבר יקרה'", היא אומרת. "כאילו, אני נראית סבבה, אני יוצאת, גברים רוצים אותי…". יעל יצאה לדייטים, אך אלה נגדעו בטרם הספיקו להבשיל לשלב המיטה. אחרי מספר ניסיונות כואבים, הכתה ביעל אותה תובנה מכאיבה שמכה בכל רווקה תל אביבית בנקודה זו או אחרת - להשיג כאן מערכת יחסים רצינית זה מסובך.
עוד בוואלה!
יעל, איבדה את בתוליה בגיל 33
יעל קיוותה שהפעם הראשונה שלה תהיה מיוחדת. כיוון שהייתה לא רק בתולת מין אלא גם בתולת קשר, רצתה להתנסות קודם בחוויה הראשונית והתמימה יותר. מצד שני, השתוקקה להיפטר מבתוליה כמו מרהיט ישן ומכוער, ללא כל סנטימנטים, להמשיך הלאה ולהתמקם בנינוחות בחיים הבוגרים. "ידעתי שהבתולים עוצרים אותי בכל כך הרבה תחומים", היא מסבירה. "הרגשתי שאני מפגרת אחרי כולם, ובצדק".
יעל עשתה את החישוב שלה והחליטה: "אעשה את זה עם הגבר הראשון שיהיה סבבה ואימשך אליו". לילה אחד בילתה במועדון, ואז הוא הגיע - הילד בן ה26-27 על הקורקינט הלבן. השניים יצאו במשך חודש, במהלכם היא דחתה את הסקס שוב ושוב. "רציתי להרגיש שאנחנו כמעט בזוגיות, ואז זה יהיה בסדר", היא מסבירה בנימה של שעשוע. "כעבור חודש נפגשנו אצלי בדירה. ידעתי שזה יקרה, והצהרתי על זה בפני החברות הקרובות".
שניה לפני שחדר אליה, יעל סיפרה לו שהיא בתולה. טיימינג מוצלח לבשורות, באופן כללי. "הוא שאל אם זה בסדר", היא נזכרת. "אישרתי לו. שכבנו. זה היה לא הכי נעים, אבל לא נורא כמו שפחדתי...אולי כי היה לו קטן". למחרת בבוקר, הסיטואציה רק הידרדרה. "הוא הלך מוקדם בבוקר, אמר שיש לו מבחן", לדבריה. "כל היום הוא לא דיבר איתי, סבלתי מכאבי תופת ודימומים. כמו מחזור, רק שלא הייתי אמורה לקבל. כעבור כמה ימים הוא שלח לי הודעה, רתחתי עליו והוא לא ענה".
הצטערת ששכבת איתו?
"ברור שהתאכזבתי ממנו, מצד שני אני לא באמת הופתעתי. בכנות, לא הייתי מאוהבת בו, אבל כן הרגשתי חרא בגלל איך שהתייחס אליי. אני לא מאשימה את עצמי או מתחרטת. אני שמחה שעשיתי את זה אתו. הייתה לי מטרה אחת. אני משתדלת גם לא להתחרט על השנים הארוכות של הבתולין. אם הייתה לי דרך להחזיר את הגלגל, הייתי רוצה שיהיה אחרת, ברור. אבל כמו שאני מכירה את עצמי, לא הייתי נותנת לזה לקרות עד שלא הייתי מרגישה נוח בגוף שלי".
לדבריה, מידת הנינוחות שלה בגופה עדיין תלויית משקל אבל קצת פחות. אולי בזכות בן זוגה הנוכחי, אתו היא מנהלת מערכת יחסים מכילה ואוהבת מעל לשנתיים. "היום השמנתי לצערי לא מעט, גם בגלל קורונה אבל לא רק", היא משתפת. "כמובן שאני רוצה לחזור למה שהייתי, אבל לשמחתי אני מרגישה בנוח עם החבר שלי, גם היום, כי הוא גורם לי להרגיש ככה". כיום, היא מספרת, איננה מונעת מעצמה סקס בגלל כמה קילוגרמים נוספים. עם זאת - כמו כולן, כנראה - היא נהנית מסקס הרבה יותר בתקופות שבהן היא מרגישה טוב עם המראה שלה. "וכשאני שמנה פחות נוח לי, מה לעשות".
מה למדת מהניסיון שלך על איבוד בתולין בגיל מבוגר?
"שאחרי שזה קורה זה כבר לא משנה. כלומר, את סוחבת את התיק הזה עד שמישהו פותח אותו. לגבר הבא זה כבר לא ישנה, הוא לא ידע או ירגיש".
עתליה, איבדה את בתוליה בגיל 27
עתליה, 31, שאיבדה את בתוליה בגיל 27, נפלה קרבן בטעות דיסני קלאסית. "האמנתי באהבת אמת, וחיכיתי לבחור שאני אהיה מאוהבת בו כדי לשכב אתו", היא מספרת. כמי שבאה מבית מסורתי, עתליה אף שפטה לחומרה את חברותיה שאיבדו את בתוליהן בטיול אחרי צבא ושכבו עם מספר גברים. "חשבתי שזה זול", לדבריה. "בבית שלי הייתה אווירה שברור שלא עושים את זה אלא אם זה מישהו שאת יוצאת אתו הרבה זמן, ולא הייתה לי זוגיות ארוכה עד אז".
נוסף על הרקע המסורתי, גם הדימוי העצמי הרעוע של עתליה לקח חלק בדחיית הפעילות המינית. "לא הרגשתי יפה, לא ידעתי איך לתקשר עם גברים", היא משתפת. "מה שמצחיק הוא שהיום אני הרבה יותר שמנה ממה שהייתי פעם, אבל איכשהו ככל שאני גדולה ומשמינה ומתבגרת אני דווקא יותר בטוחה בגוף שלי מפעם".
לשינוי בתפיסה העצמית שלה, היא אומרת, יש כמה הסברים: "אולי זה סוג של השלמה כזאת. גם כל הבאדי פוזיטיב ברשתות עוזר לי, וגם הבנתי שהמבנה גוף שלי הוא כזה שאני אף פעם לא אהיה דקיקה. כשנתקלתי בגברים שהחמיאו על זה ואהבו את זה, גם זה עזר לי להרגיש יותר בנוח".
בגיל 27 מצאה "בחור חמוד", להגדרתה, והחליטה שחיכתה מספיק. "אמרתי לעצמי, 'די, אני לא בעונש'", היא מספרת. בסופו של דבר, החוויה לא הותירה עליה רושם רב, והסתכמה במיצוי המטרה. הפעם השניה, עם גבר אחר, הותירה עליה דווקא רושם עמוק - ולא לטובה. "היה לו איבר גדול וכאב לי ממש", היא נזכרת. "הוא אמר לי 'מה הבעיה שלך? פשוט תשבי כבר'. זה היה דוחה וממש נעלבתי".
כתלמידה חדשה ומבוהלת בעולם הסקס, עתליה טרם ידעה איך להגיב בסיטואציה כזו. איבוד הבתולין בגיל מאוחר גרם לה, לדבריה, לעיכוב גם בבניית עמוד השדרה שלה: היא עדיין איננה האישה הבוגרת שיודעת לדרוש או לסרב. "הרבה פעמים אני מרצה בסקס, וגם אם הם לא יורדים לנשים אני ארד להם", היא מודה. "כל הטעויות האלה שנשים עושות בגיל 22, 23, אני התחלתי לעשות בגיל 27".
את חושבת שהמצב היה טוב יותר אם היית מתחילה לקיים יחסי מין בגיל מוקדם יותר?
"בדיעבד הרגשתי שהפסדתי שלא התחלתי לעשות את זה בגיל יותר מוקדם, ומצד שני, אני לייט בלומרית. עד היום הקונספט של סטוצים ויזיזים לא עובד לי כל כך, והייתה תקופה שקינאתי בחברות שלי שהיו מסוגלות לזה. אני נקשרת רגשית, אלא אם הוא טיפש - ואז אני לא נמשכת אליו. גם עכשיו קשה לי למצוא סקס, כי מרגיש לי שגברים מנסים כל דבר שזז, ואחרי שלוש הודעות 'טוב, מתי את באה אליי'".
למרות האכזבה מהשיח עם בני המין השני, לאחר אותן פעמים ראשונות התעורר ביעל צורך להשלים פערים. "עשיתי את זה במינון של אחת לחודשיים, אבל הרגשתי ממש זונה שאני עושה את זה", היא מספרת בנימה של הומור. "אבל תמיד אני מרגישה שאין לי מספיק ניסיון, חצי בתולה. בהתחלה פחדתי שגברים יזהו עליי את חוסר הניסיון".
אז מה המסקנה לגבי איבוד בתולין בגיל מאוחר?
"שזה לא נותן שום יתרון יחסי. אם את רוצה לשכב עם מישהו פשוט תעשי את זה, רק תבדקי קודם שהוא בן אדם. שהוא מכבד אותך. גם אם יום למחרת לא תדברו".
מרינה, איבדה את בתוליה בגיל 27
מרינה, 34, גם היא איבדה את הבתולין בגיל 27, ולא מפני שחיכתה לאחד. מאז שהיא זוכרת את עצמה הייתה ביישנית מאוד, בעיקר מול בני המין השני, ונפתחה לעולם הדייטינג רק בסביבות גיל 25, במהלך התואר הראשון שלה. "סוף סוף הרגשתי שאני בשלה לזה", היא מספרת. "עד אז, כמה שרציתי ככה פחדתי". גם הלחץ החברתי עשה את שלו, ומרינה החליטה שהגיע הזמן שלה להתקדם הלאה.
"זה משהו שלא הייתי מדברת עליו עם חברות שלי, כי התביישתי", היא נזכרת. "יכול להיות שהן שיערו, כי תמיד כולן מספרות על בני זוג ודייטים ואני בשיחות האלה לא מדברת. גם לא שואלים אותי". עתליה מעידה על עצמה שגם היום, כשהיא פעילה מינית, איננה מרבה לשתף את הסביבה בחוויות מיניות. לא רק משום אופייה הביישני, אלא גם - כמו תמיד - מתוך הבית שבו גדלה. "בבית אף פעם לא דיברו על דברים כאלה", היא מספרת. "לא היה לי מודל טוב של זוגיות. ההורים שלי תמיד חיו ביחד, אבל אף פעם לא ראיתי קרבה. הם לא הראו אהבה אחד לשני".
גם הפעם הראשונה שלה הייתה קרירה משהו. "היה דווקא חיבור טוב והתחלנו לצאת", לדבריה. "ואז הגיע השלב שהגענו למיטה, ואמרתי לו שזו הפעם הראשונה שלי. אפשר לומר שזה היה גם הקשר הראשון שלי. לא זוכרת כמה פעמים יצאנו, אבל זה היה מאוד התחלתי. אני לא מתחרטת, כי רציתי כבר להיפטר מזה, אבל זו לא הייתה חוויה שאני זוכרת לטובה. לא הייתה שם אינטימיות. הרגשתי שזה היה מאוד טכני".
את יכולה לשער למה?
"אני חושבת שמה שאמרתי לו נורא הלחיץ אותו. אחרי כמה ימים הרגשתי אותו פחות בקשר. ניסיתי להבין למה, והוא אמר שזה גדול עליו, ושהוא מרגישה אחריות כבדה מדי להיות הראשון שלי. אמרתי לו שזה שהייתי בתולה זה לא כי חיכיתי לנסיך על הסוס הלבן, אלא פשוט כי ככה יצא. המשכנו להיות בקשר אבל זה היה קשר מוזר, מין ידידות-יזיזות כזאת, ומהר מאוד נפרדו דרכינו. כאב לי שככה הקשר נגמר, אבל שמחתי ששכבתי אתו. זה שחרר אצלי משהו. הרגשתי שהבתולין היו איזשהו משא כבד שאני סוחבת".
ארז, איבד את בתוליו בגיל 25
מדבריהן של יעל, עתליה ומרינה, עולה תחושה קשה של דשדוש מאחורי החברה הנורמטיבית. אך מספר הנשים שפנו אליי אחרי פוסט פייסבוק שפרסמתי - עשרות בתוך שעות ספורות, מעיד אולי שאיבוד הבתולין בגילאי העשרים המאוחרות והשלושים המוקדמות איננו נדיר כל כך. בגלל הבושה האופפת אותו, הוא פשוט לא מדובר מספיק. כך קורה גם אצל גברים, שחשים כנראה אשמים פי כמה וכמה על היעדר הניסיון המיני שלהם. אחרי הכל, אנו חיים בחברה שמצפה מנשים לשמור את עצמן לאחד, בו בזמן שהיא מצפה מגברים לזיין מגיל צעיר והמון. ארז (40), מעיד על עצמו שנקבר תחת הבושה. הוא איבד את בתוליו אמנם בגיל 25 - לא מאוד קרוב לקבר - אבל הרגיש כבר זקן ובא בימים.
"הייתי עם ביטחון עצמי נמוך, מאוד ביישן, עם הערכה עצמית נמוכה", הוא אומר. "היו לי ניסיונות להכיר בנות אבל שום דבר לא הצליח. גם לא ניסיתי כל כך, אז זה פשוט לא קרה". אז איך זה כן קרה? בגיל 25, אי אז לפני אתרי ההיכרויות והרשתות החברתיות, שוטט ארז בחדר הצ'אט הישראלי של MIRC. באמצעותה זכה למערכת יחסים קצרה שלא כללה סקס ("כאב לה", הוא מספר). לאחר מכן, הכיר ארז אישה נוספת דרך אותה הפלטפורמה, ותוך זמן קצר השניים שכבו.
בשונה מהנשים שדיברו כאן, ואולי בזכות ניסיון מסוים שצבר במערכת היחסים הבתולית, ארז הגיע אל הפעם הראשונה שלו בביטחון גמור. "הרגשתי כאילו עשיתי את זה כבר שנים", הוא מתאר. " היא לא ידעה שזו הפעם הראשונה שלי, ואחרי ששכבנו אמרתי לה את זה. היא נקרעה מצחוק. אמרתי לה, 'לא, לא, אני רציני'. היא נדהמה. זה בא לי מאוד טבעי. אני מרגיש שסקס זה לא קשור לניסיון, אלא כמה אתה בוגר".
ארז מספר כי אחיו בן 28 ועדיין לא שכב עם אישה, ומדבר אתו על כך בתסכול רב. גם הוא, לדברי ארז, סובל מהערכה עצמית נמוכה, בעקבות אווירה קשה ששניהם ספגו בבית. "להורים שלי קשה לפרגן", הוא אומר. "עד היום, להוציא מאמא שלי פרגון זה קשה מאוד. גם אם אראה לה את העבודה הכי מדהימה שעשיתי אני אקבל ממנה תגובה פושרת. כילד, היא גם מאוד לא סמכה עליי, היא עשתה הכל בשבילי. וכשילד לא מקבל את האפשרות לטעות, להיכשל, לעשות דברים בעצמו - הוא מרגיש שהוא חסר ערך. שאין לו תוחלת, שאין לו יכולת לעשות דברים, שהוא לא מספיק טוב".
איזו עצה יש לך לתת לאחיך ולגברים נוספים במצב הזה?
"זה סוג של מסע, לאהוב את עצמך ולראות את עצמך אהוב. אחי מאוד רוצה שתהיה לו חברה ושהוא יאהב אותה ושהיא תאהב את אותה מוזיקה שהוא אוהב ושהכל יהיה מושלם, ואני אומר לו 'לך תתנסה. אתה לא יודע אפילו מה תאהב ולא תאהב, ורוב הסיכויים שמה שמפריע לך בדייט ראשון ושני זה הדבר האחרון שיפריע לך אחרי חצי שנה'. תפסיקו לנסות שהכל יהיה מושלם. תתחילו מלעשות את זה, ותשתפרו לאט לאט. וברגע שאתה מתחיל לקבל אהבה, אתה מתחיל לצבור גם הערכה עצמית. הנה, מישהי רוצה לשכב איתך, לגעת בך, לנשק אותך. זה לא קורה בפעם הראשונה, בונים את ההערכה העצמית לאט לאט".