שירה איסקוב תצעד בשבוע האופנה. חשים אי נוחות? תתמודדו

בסרטון: שירה איסקוב מגיעה להעיד בבית המשפט

בשבוע האופנה 2021 שיתקיים בחול המועד פסח, נוכל כולנו לצפות בערוץ 13 שיעביר אותה בשידור חי, בשירה איסקוב, האישה ששרדה ניסיון רצח מזויע על ידי בעלה אביעד משה, בתצוגת שמלות סטרפלס שהכותרת שלה היא "מצדיעים לשירה איסקוב". איסקוב תלבש שמלת סטרפלס של המעצב ויוי בלאיש, כמחווה לשמלת הסטרפלס שמשה זרק לפח כי הייתה חושפנית מדי בעיניו.

את הפייסבוק ואת האינסטגרם שלנו כבר ראית?

זו מחווה מקסימה מצידו של מוטי רייף, שחיכה לה מתחת לבית עם פרחים אחרי הראיון המצמרר ב"עובדה", והמחשבה מאחוריו היא מדוייקת, וכמו שהיא לא לבד במצוקתה, איסקוב גם לא תהיה לבד על הבמה. הקונספט הוא "נשים חזקות" וכל ההכנסות קודש לעמותת "רוח נשית", ולכן על המסלול יעלו עוד נשים בשמלות סטרפלס ביניהן ריטה, גילה אלמגור, ליהיא לפיד, גאולה אבן, ד"ר יפעת שאשא ביטון, יעל אבקסיס, קרן מור וטיטי איינאו.

זו מחווה מקסימה ורעיון נכון, אבל הוא אינו חף מבעיות. בתור התחלה הדבר הראשון שעולה בראש כששומעים את זה הוא תהייה - מה הקשר? הרגע ניסו לרצוח אותה, ועוד חודש היא תצעד כפליטת ריאליטי על מסלול דוגמנות? זה מרגיש זול, ציני וקשה לעיכול, במיוחד כי עולם האופנה הוא מבין המקומות שגם בימים כתיקונם שבהם מחפיצים, ומפשיטים נשים מכוחן תוך ניצול אכזרי של רצונן להתפרסם ו/או לעמוד בסטנדרטים של דימוי הגוף הרווח שם.

בנוסף, תמיד כשמשתמשים בטרגדיה ככלי לביטוי בזירה שהיא נוצצת ומסחרית, זה מרגיש כמו ניסיון ניצול של סיפור כואב כדי להרוויח רייטינג וידיעה בחדשות. אבל עדיין היה (לפחות לי) קשה ליישב את הדיסוננס הקוגנטיבי שבין הטרגיות של המקרה הספציפי והתופעה שמאחוריו, לבין הבחירה לצעוד בשבוע האופנה, מה גם שהצעה להיכנס לבית האח הגדול בוודאי לא תאחר להגיע.

אני יודעת, זה בעייתי לחשוב את זה, ועוד יותר בעייתי להגיד את זה בקול רם, אבל מה לעשות שזה מוזר לכולנו לחשוב שמישהי ששרדה ניסיון רצח תעשה על זה קריירה? אולי אם הייתה עוברת עוד שנה היה לי יותר קל לתפוס את המורכבות הזאת? אין לדעת. הרי כולנו בנויים מסתירות פנימיות שכביכול לא מתיישבות זו עם זו - החיים מורכבים מסתירות כאלה, ועדיין מרגיש לי משונה ששירה איסקוב תדגמן בשבוע האופנה לצידה של טיטי.

כשניסיתי להבין למה זה כל כך מסובך לי, ירדה בת קול מן השמיים וענתה לי בקולה הלעגני של אופירה אסייג: "אוי, מסכנה. מסובך לך? יש לך 'דיסוננס'? תתמודדי!". מה אומר ומה אגיד? אסייג צודקת. מה ששלה, שלה. הרי גם אין פה רווח מסחרי ואפילו מטרה טובה - תרומה, ואין מתאימה משירה איסקוב לייצג את הרעיון הזה. חוץ מזה, שירה איסקוב היא כבר לא שירה איסקוב, אלא הרבה הרבה יותר מסך סכום חלקיה. איסקוב היא האייקון, התמצית והפנים של השינוי ביחס של החברה והחוק לנושא החשוב הזה - היא מייצגת אישה חדשה, ומובילה חשיבה חדשה. השינויים שכבר עשתה בנוגע לקבלת גט, ומשמרות על ילדים של אימהות שחוו אלימות, מדברים בעד עצמם.

איך שלא נסתכל על זה, שירה איסקוב היא לא רק אישה ששרדה תופת אלא גם סמל - סמל להתנגדות הנשית, לכוח, ובעיקר, לחוסר בושה. בתוך כל ההתנהלות העוצמתית שלה והבחירה האמיצה לתת למצלמות להאיר על כל צלקת ושן שבורה, ובכך לסייע לחסל סופית את הנטייה של נשים שעוברות התעללות להרגיש אפילו טיפה של בושה או תחושת אשמה על מצבן. שירה איסקוב היא דגל, ודגל כזה צריך להתנופף על כל במה אפשרית.

אז נכון, זה קצת משונה שיש נערת פוסטר לתופעת הנשים המוכות, אבל המטרה כאן מקדשת את האמצעים. רק דבר אחד נשאר בעייתי: שלא תטעו לרגע ותיפלו בטריק הפופוליסטי של "הנה אנחנו מטפלים בבעיה". צעידה של נשים חזקות בשמלות סטרפלס בשבוע האופנה היא אמנם דרך אלגנטית להתייחס לנושא, אבל לא הרבה יותר מזה. בואו לא ניתן למחווה הגדולה לסנוור אותנו - מדובר בטיפול קוסמטי בלבד, שאין בו משום פתרון לבעיה, וצריך להמשיך להילחם בתופעת האלימות במלוא העוצמה, כי שירה איסקוב היא לא הראשונה ולא האחרונה. חייבים להמשיך לפעול בשטח, כדי שלעוד נשים שחוות אלימות תהיה הזדמנות לצעוד. גם אם לא בשבוע האופנה, אלא סתם ברחוב, בדרך למכולת.