וידאו: מי ומה מונוגמיה
גילוי נאות: לא האמנתי שזוגיות יחידה, כזו המתחילה בגיל ההתבגרות ונמשכת עד לסוף החיים, זה רעיון טוב. הרי את כל מה שידוע לי על אהבת אמת, למדתי מהניסיון ומטעויות העבר שלי. רק אחרי שעברתי פרידות, ניתחתי דברים בדיעבד והתבגרתי בפני עצמי, רק אז הגעתי למצב שבו אני מתנהלת בזוגיות מלאה ובריאה.
כך החלטתי לדבר עם זוגות שכמעט ולא עברו שברונות לב רומנטיים, כי הם הכירו בגיל צעיר ולא נפרדו מאז. כמעט כל המרואיינים שלפניכם לא מכירים את עצמם בלי בני ובנות שלהם: הם עברו הכל ביחד, מבית הספר, שנת השירות או הצבא.
את הפייסבוק ואת האינסטגרם שלנו כבר ראית?
שאלתי אותם שאלות קשות, כי לא הצלחתי להבין: איך אפשר לדעת מיהו האחד, בלי שמגלים מי אינו האחד? ספוילר: לא, אין מתכון, אפשר לחוות מספר קשרים בדרך לאהבה האחת - ואפשר לחוות את האהבה האחת ולא מספר קשרים. כך או אחרת, כשזה זה, שום כוח שבעולם לא יכול להפריך את העובדה שזה זה.
עוד בוואלה!
צריך למצוא את האחד שלך, וזהו
רז ברמי, בת 28 גרה עם בן במעלה גמלא שברמת הגולן עם ביתם בת השנתיים, והיא נמצאת באותה זוגיות מכיתה ט', מעידה על עצמה שהיא לא סובלת מפומו. "בן ואני מסתכלים על חברים שלנו, ואומרים: איזה כיף שלא חווינו את כל התלאות שהם עברו כרווקים".
איך מחזיקים כל כך הרבה שנים ביחד, כשאנשים סביבך החליפו מלא זוגיויות?
"אף פעם לא ויתרנו אחד על השנייה. המתכון לדעתי הוא תקשורת. אם משהו מפריע, מדברים עליו עד שפותרים אותו ולא הולכים לישון בריב אף פעם. גם אם את חושבת שאת צודקת, גם אם נפגעת ואת עצבנית, את צריכה לנסות ולהזדהות עם הצד השני, לראות את הדברים דרך העיניים שלו".
סיטואציה שמוכרת לרבים ורבות, היא שבמהלך הזמן פוגשים מישהו אחר, נמשכים אליו או מתאהבים בו. אנשים בגיל צעיר נוטים לבגידה הרגשית הזו, מפני שאנחנו מחליפים מסגרות ומשתנים בלי סוף. זה לא קרה לך?
"אני מודה שכל החיים ראיתי קטנטנות, פלורסיינטה והמורדים, ומבחינתי המציאות היא כמו בסדרות המתוקות האלה: צריך למצוא את האחד שלך, וזהו. אז לא היו לי תחושות כאלה. בעצם, אף אחד מעולם לא התעלה על בן. הוא תמיד היה הכי הכי".
חוויתם דברים משמעותיים גם בנפרד?
"הוא טס לארבעה חודשים לדרום אמריקה אחרי הצבא, ואני הצטרפתי לחודש האחרון. זה היה קשה, אבל ידענו שאם הוא לא יטייל לבד, כשאני לא אתו לכל משך הזמן, הוא יתחרט על זה לכל החיים. בהתחלה הוא הכין אותי לזה שהוא לא יתקשר כל יום, אבל בסוף זה הגביר את הגעגוע ביננו והוא דיבר איתי כל הזמן".
את חושבת שאפשר לממש את עצמנו מינית עם בנאדם אחד?
"כן. שכשמכירים כל כך, טוב אז גם מעיזים דברים חדשים ביחד וגם מכירים מה נעים מה פחות. אני חושבת שדווקא ההיכרות העמוקה, כשכל הזמן מנסים לאתגר ולגוון את הביחד, מוסיפה עניין".
ולא תהית מעולם מה לא חווית, מה נמצא שם בחוץ?
"שאלו אותי הרבה, האם כדאי לפרק משהו טוב סתם בשביל להגיד שניסיתי? לדעתי לא. אני חושבת שאיפה שטוב לך אתה צריך להישאר, במיוחד אם זה מקום שמעצים אותך".
ומה עם פחד מכך שזה יכול להיגמר?
"שום דבר לא מובן מאליו, כן? אם יש מישהו שנמצא בתקופה מאוד קשה, צריך להכיל את זה ולא כל הזמן לפחד שאולי זה ייגמר. צריך פשוט להיות ביחד, לחבק, לדרבן ולתמוך - כי אנחנו משפחה, הוא כבר הרבה מעבר לחבר שלי. הוא ממש חלק ממני. האמת אני חושבת שכבר שנים אנחנו חולמים חלומות שונים, אבל משתפים אחד את השני ומסתכלים קדימה ביחד".
מה גורם לאהבה לעבוד?
"אהבה צריכה להיות בלי אגו. אגו הורס מערכות יחסים. נגיד, בחתונה שלנו רקדנו ריקוד סלואו שהפך לסלסה. בן בחיים לא היה עושה דבר כזה, אבל זה היה ממש חלום שלי אז הוא פשוט עשה ובכיף גדול. צריך להגשים את החלומות אחד של השני, בשביל השני, לא לחשוב מה לי ייצא מזה".
הבטחנו שבחיים לא ניפרד
הרגשתי שאני מוכרחה לקבל את נקודת המבט הגברית, ושוחחתי עם איתי טריפמן, בן 31 מבאר שבע. איתי ונופר הפכו לזוג כשגרו באותה הקומונה בשנת השירות שלהם, וכיום הם הורים לאביב בן השנתיים. "תמיד אני צוחק על זה שרוב הזוגות קודם כל מכירים ואז עוברים לגור ביחד, אבל אצלנו זה היה הפוך".
אז איך החיים המשיכו מאז?
"שנינו שירתנו בצבא, אני נשארתי לקבע. אחרי שנופר השתחררה היא טסה לעגלות, ואז עברה לבאר שבע ללמוד בבן-גוריון. מרגע שהשתחררתי הצטרפתי אליה. למדנו, עבדנו וקנינו בית בעיר".
עברתם מהר לחיים של גדולים. אף אחד מכם לא טייל אחרי הצבא?
"טיילנו ביחד במשך חודשיים במרכז אמריקה".
אנשים כל כך מחפשים ריגושים, סטוצים, את הבלתי מושג. איך שמרת על מה שיש לך עם נופר מול זה?
"יצא לי לדמיין איך היה אם הייתי עם מישהי אחרת, כמו שלפעמים מדמיינים איך היה אם הייתי נהיה אסטרונאוט או משהו. בסופו של דבר, תמיד אמרתי: זה לא היה עובד לטווח ארוך. חוץ מזה, אני חייב להגיד שלא הייתי מוקף אף פעם בסטוציונרים, ושעולם הדייטים זה משהו שאני כל כך שמח שנחסך ממני. טינדר? פחד מוות נראה לי. אני אדם שצריך מישהי לחפור לה בסוף היום, ולא מישהי לסטוץ".
הצלחת לחקור את עצמך בשנים האלה?
"בהחלט. יש שאלה שריחפה מעלי כמה פעמים - מעניין מי הייתי לולא נופר, כי מי שאני התעצב דרך הזוגיות הזאת מאוד. והתשובה שיש לי לזה: כנראה אדם אחר מאוד. אבל אני אוהב את מי שאני".
איתי ונופר חגגו לאחרונה 13 שנות אהבה. הם ביקשו מההורים של נופר לשמור על בנם הקטן, כדי שיוכלו לראות סרט במיטה. "צפינו ב"סיפור נישואין, ומפה לשם, חגגנו את הזוגיות בצפייה בסרט על גירושין", הוא צחק. "התחבקנו והבטחנו שבחיים לא ניפרד".
אין לי טעם לקום ולעבוד, ליצור ולחיות, אם הוא לא יתקיים בעולמי
המחקר המפליא שינה את השקפתי כבר השלב הזה, בייחוד כששוחתי עם ניקולא אורבך בן ה-36, החי עם בוריס בן ה-43 כבר 20 שנה. ניקולא הוא דוקטור לספרות ולדמוגרפיה, בוריס הוא רואה וחשבון וחשב. ניקולא קורא לבוריס "הסובייטי", ורק פעמיים בשנותיהם יחד קרא לו בשמו, כשכעס עליו במיוחד (כי הוא נרדם באמצע סרט!). ניקולא יצא מהארון בגיל 10, אף שגדל בעולם הדתי, והכיר את בן זוגו, "הסובייטי" כפי שהוא מכנה אותו, בגיל 16.
איך הכרתם?
"הייתי בן 16. בוריס היה עוד עולה חדש והפגין שליטה מדהימה בהיסטוריה, תנ"ך, תלמוד ועוד. דיברנו במשך יום שלם. אחרי שלושה ימים אמרתי לבוריס שאני עוזב את הבית ועובר לגור איתו. בוריס שינה את כל מסלול חייו, עזב את הלימודים וגר איתי. אחרי שבוע הלכנו ביחד למשרד הפנים עם אמא שלי ושינינו את שם משפחתנו לשם משפחה משותף. שבוע לאחר מכן, פתחנו חשבון בנק ביחד".
איך הסתדרתם בהתחלה כה אינטנסיבית?
"בשנה הראשונה מספר הריבים הדרמטיים היה אינסופי. אבל הדרך להישאר ביחד היא לדעת לעבור את הדרמות ולא ליפול. הרי זוגיות היא סוג של מרוץ, ישנן דרמות בכל שלב בקשר, ואם יודעים לצלוח אותם יחד - זה המפתח להצלחה. גם אם מישהו מוותר באמצע ואומר נמאס לי, השני עוצר הכל באותו הרגע ונלחם עליו".
נשמע שעברתם שנים מפרכות
"הנה סיפור שיבהיר עד כמה. בגיל 17 נשארנו מרוששים בלי כסף, עברנו לאילת והיינו חדרנים במלון הילטון. היה לנו ריב גדול שבו נשבענו שנפרדים, ואז מתוך הלהט הוא זרק את הארנק שלנו עם כרטיס האשראי מהקומה השלישית. בשנייה הזו עבר למטה מישהו, גנב את הארנק ורץ. נשארנו רעבים ובלי כסף, והסובייטי ירד לחפש אוכל בפחים. הוא חזר מנצנץ מזבל ב-1 בלילה עם חלה יבשה, רק כדי
להבטיח שהוא ידאג לי תמיד. אכלתי אותה ובכיתי".
אין לי מילים
"הוא כל חיי. אין לי טעם לקום ולעבוד, ליצור ולחיות, אם הוא לא יתקיים בעולמי. כל דבר שאני עושה בחיים שלי עובר דרכו. אין לי חשיבות לשום דבר אחר, לא למשפחה, לחברים, לספרות ולשירה, להוראה ולתארים - הכל מתבטל כשהוא מגיע. ואם הוא לא מתקיים בעולם שלי אין לי עולם. אני לא מאפשר לו לנהוג, הוצאתי אותו ממילואים, אני חי בפחדים שיקרה משהו".
זה הפחד הכי אמיתי של אהבה, לא?
"כן. אני יודע שאני צעיר ממנו אבל אני מעדיף ללכת ראשון ושהוא יישאר. אפילו אם הוא מאחר בכמה דקות מהזמן שהיה אמור לחזור מהעבודה, אני מדמיין אסונות ותאונות דרכים. יש שיאמרו שזה אובססיבי מדי ולא אכפת לי, זאת אהבה, אהבה היא טוטאלית".
הומואים רבים שהכרתי נהנים מחיי מין עשירים יותר משל סטרייטים. האם אי פעם נפרדתם כדי לחוות אותם?
"זה לא נכון, חיי המין של גייז משעממים כמו של סטרייטים!", הוא צוחק. "אבל הובלתי אותנו למערכת יחסים פתוחה, אני לא מתבייש להגיד את זה. זה אמנם יצר הרבה ריבים, אבל כשיש דבק חזק שהוא רגשי, זה עובד. אני מאמין במערכת יחסים מונוגמית במובן הזה שהיא נשארת לאורך שנים, אבל אין ספק שהיות והבלמים החברתיים הוסרו, ובימינו הדברים פתוחים, קשה יותר לעמוד מול הרצונות שעולים בנו".
אנחנו פולטים את מה שאנחנו חושבים, אין סינון ביננו
אחרי כל זה, חיפשתי מישהו שיראה את הצדדים הרכים של מערכת יחסים, והתרגשתי מהכנות של מור וילוז'ני. מור בת ה-29, היא בת הזוג של ניר יודוביץ', בן אותו הגיל, מאז שהם בני 17. "ואני בחורה משוגעת", היא צחקה, "יהיה לי קשה להציג את עצמי בפני בני זוג פוטנציאליים חדשים".
כולם מרגישים קצת משוגעים! את בטח מתכוונת לחרדות, דברים שקורים לרובנו בראש, לא?
"אולי כל אחד קצת משוגע, ובכל זאת! ניר אומר שזה נכון. הוא כבר מכיר אותי לגמרי, ולחשוב שהייתי צריכה להתחיל עם זה מחדש עם מישהו שיקבל את מי שאני... כאילו, איך עוד מישהו יכול להכיל את זה? ההרגשה היא שאם הייתי יוצאת עכשיו לשוק הרווקות, אלוהים ישמור מה היה קורה".
ספרי
"הכרתי את ניר בכיתה ז', שיחקנו טאקי בבית הספר, והתקרבנו בתיכון. ניר טוען שאני התחלתי איתו, כשהזמנתי אותו לחכות איתי כשאח שלי התאמן בכדורגל ליד הבית שלו. כשהתגייסתי לצבא, פחדתי שניר ואני לא נדע איך לדבר בטלפון, כי עד אז תקשרנו רק באסמסים. זה גרם להרבה דמעות כי הוא לא היה אומר שהוא אוהב אותי בסוף השיחות, אז הייתי בטוחה שהוא עוד שנייה נפרד ממני".
את עדיין צריכה לשמוע את זה בכל שיחה?
"היום אני יודעת להסביר את עצמי יותר טוב, לזהות מה מגיע מפחד... וכבר אין מחשבות של האם הוא הולך להיפרד ממני. כבר הרבה שנים שאני מרגישה שהוא הבנאדם שהכי נוח לי איתו, ואין את הקשיים הדרמטיים שהיו כשהייתי בצבא".
כשראית את כל החברות רווקות סביבך בתל אביב, ולך היה את השגרה הברוכה עם ניר, איך זה הרגיש?
"לא היו לי הרבה שיחות על זה כי אני לא מקור עצה טוב, אני לא יודעת מה זה דייטים. גם לא באמת הבנתי מהי מערכת יחסים - פשוט גדלתי לתוכה, עם ניר. שנינו השתנינו ביחד, לא התפשרנו או משהו כזה. הפשרה היא בעצם זה שאת לא יודעת מתוך מערכת היחסים מה יש שם בחוץ, וראיתי דברים אחרים טובים מאוד אם לא יותר שקיימים בחוץ. אבל בסוף, מה שיש לנו אין לאף אחד, זה בטוח".
אז הצלחת לא להסתכל החוצה?
"אולי זה גם האופי של שנינו, להישאר במקום הנוח ולא לחקור. שורה תחתונה - אני מרוצה".
איך אהבה מרגישה אחרי כל כך הרבה זמן?
"מאוד נוחה, במובן הטוב של המילה. אני יכולה להיות מי שאני ואני יודעת שיש מישהו שיקבל אותי. לפעמים אנחנו בשוק מאיזה דברים יוצאים לנו מהראש כי אנחנו פולטים את מה שאנחנו חושבים, אין סינון ביננו. אני עכשיו בתקופה שלפעמים בא לי להכאיב לו, מעין אהבה כואבת, עוד לא פענחתי מאיפה זה בא."
אהבה זה דבר שלא יכול למות והוא לעולם לא חד צדדי
חיפשתי זוג שבכל זאת נפרד וחזר במהלך היחסים, והגעתי לגל ברקן, בת ה-53, אם לשלוש בנות, המאוהבת באותו גבר כבר 35 שנים, אבל ממש - עם פרפרים בבטן. אפשר לקרוא בבלוג שלה על הדרך שעברו יחד.
אז איך זה התחיל?
"היינו בני 14. הוא הלך ללוח לפתור משוואה, ופתאום, אחרי שנתיים וחצי באותה כיתה כשני יריבים, ראיתי אותו באמת. לאחר מספר חודשים למדנו יחד למבחן, ולמחרת בבוקר ידעתי שהחיים כבר לא יראו אותו דבר. תוך ארבעה חודשים הודעתי לו שזה לנצח, ושאם הוא רוצה החוצה שיזדרז. הוא התעקש, משום מה, להישאר איתי".
יחד עד היום?
"שנינו התגייסנו לצבא, וכשהוא עבר לגור לבד החלטתי שהגיע הזמן לפרידה. רציתי שהוא ינסה דברים אחרים, וכשנקים משפחה הוא לא יחשוב מה אולי הפסיד בחוץ. גם לי לא הזיק לנסות. הוא בכה, אני בכיתי, ובמשך שנה וחצי לא היינו יחד, אבל נשארנו חברים. אני ידעתי שאהבות כמו שלנו לא מתות, וחיכיתי. בסוף קורס קצינים של שנינו חזרנו. לא יכולנו כבר לא להיות יחד".
אז מה ההגדרה של מערכת יחסים?
"מערכת יחסים זה משהו אחר לגמרי. זה הניהול, המנוע. היא מצריכה החלטה משני הצדדים, מפגש של רצונות ויכולת לעבוד בזה כל הזמן".
איך מוצאים אותה?
"הרובד הראשון היא להיות מוכנה לאהבה באופן כזה שהאהבה יכולה למצוא אותך, וכשזה יקרה, את גם תדעי".
נשמע שיש לך תשתית טובה
"ההורים שלי מאוהבים עד היום, זה מה שראיתי בבית. אז ידעתי שזה אפשרי. מגיל צעיר לימדו אותי גם שהשמש זורחת לי מהתחת, אז באתי ממקום מאוד חזק של אהבה עצמית".
אתם רבים לפעמים?
"אחרי 35 שנה ביחד אני רק רוצה לנשק אותו ולא להוריד ממנו את הידיים. גם אם יש קונפליקט ביננו ההתעסקות איתו היא מענגת, כי היא מדגישה את החוזק של מערכת היחסים. כל התקשורת שלנו כל כך אחרת ממה שאני רואה בחוץ שאני אומרת לעצמי וואלה, שיחקתי אותה. בכל זאת זה קורה לעיתים נדירות".
אין אהבה חד צדדית?
"אין דבר כזה אני אוהבת אותו והוא לא אוהב אותי, לא קיים. אם את חושבת ככה מישהו מכם התבלבל. או שאת נמשכת אליו מתוך מקומות לא נכונים, או שהוא כל כך מפחד, שאין לו אפשרות להכיר באהבה".
איך מזהים אהבת אמת?
"מרכיביה של אהבת אמת הם משיכה, חברות ו-X פאקטור - אלמנט רוחני חמקמק שאי-אפשר להתכחש אליו. בשביל אהבה אמיתית ונצחית, צריך את שלושתם. בנוסף, יש הבדל מהותי בין אהבה לבין מערכת יחסים. אהבה זו אנרגיה, היא כוח המחליט עלינו. זה דבר שלא יכול למות והוא לעולם לא חד צדדי".