"אלה הדברים שקשים לי, הפייק והשקרים. עכשיו לכי תוכיחי."

בוידאו: יו"ר יש עתיד בראיון לטל שלו

זהו, היום זה היום. בוקר הבחירות הגיע (דה ז'ה וו, מישהו?) ואיך כולם אומרים? "צאו להצביע". אני לא הולכת לכתוב כאן עכשיו פסקה מלאת פאתוס על כמה כל קול חשוב, נדמה לי ששמענו את זה מספיק ואפשר לסכם שהבנו, אבל לא בטוח שהחלטנו. נכון, השעות עוברות והזמן דוחק ויש לנו עד 22:00 בערב, אבל זה שהבחירות קורות פה כל חצי שנה לא אומר שההחלטות נהיו יותר קלות. אז כשירות אחרון וסופי בהחלט לעידוד אחוזי ההצבעה וגם כחומר קריאה ליום שבתון שרבי, קבלו את התחקיר האחרון בפרויקט הבחירות שלנו, שמוקדש לאשתו של ראש המפלגה השנייה בגודלה, לפחות לפי הסקרים - ליהיא לפיד.

את הפייסבוק ואת האינסטגרם שלנו כבר ראית?

מה עושים בעצם ביום שלפני הבחירות כשאת אשתו של אחד הפוליטיקאים המובילים?
"כרגע יש לי לדעתי 112 שיחות וואטסאפ שונות שאני צריכה לענות עליהן, ה-Whatsapp web זה הדבר הכי גאוני שגיליתי, אחרת לא היו לי אצבעות עכשיו. לאנשים יש המון שאלות לקראת מחר, מה עשיתם בנושא של קשישים, נכים, אלימות נגד נשים, אז אני שולחת תוכניות או הצעות חוק שהמפלגה הציעה וקידמה. זה לא ממקום של "בואו תצביעו לנו", אנשים באמת רוצים לדעת והנושאים שמעניינים אותם הם מאוד עמוקים ונוגעים בחיים שלהם".

אבל למרות היום העמוס, היא הסכימה להניח רגע את הפוליטיקה בצד ולדבר איתנו, רגע לפני שהיא חוזרת לבוחרים:

לפיד, בת 53, אמא לבן (25) ולבת (24), ולבנו הנוסף של יאיר (33) מנישואיו הראשונים. היא נולדה בערד ובגיל 12 עברה עם משפחתה לרמת השרון. בראיונות היא מספרת על המעבר מעיר קטנה ומדברית כמו ערד לרמת השרון, על האנשים שנראו הרבה יותר אופנתיים וצבעוניים ועל תחושה שהיא לא ממש מבינה את השפה.

בצבא הייתה צלמת בעיתון "במחנה" ואחרי השחרור המשיכה לעסוק בצילום, במוספי "הארץ" ו"מעריב". אחרי שהפכה לאמא לשניים הפסיקה לעבוד כצלמת והחלה להתפרנס מכתיבה. 15 שנים כתבה טור שבועי לרשת ידיעות תקשורת, פרסמה 13 ספרים, בהם - סודות ששמרתי בבטן, אשת חיל, זרות (שיצא בתחילת החודש) ועוד, לפיד מעבירה הרצאות בכל הארץ, ומשנת 2016 היא גם משמשת כנשיאת עמותת שק"ל - שירותים קהילתיים לאנשים עם צרכים מיוחדים. פרופיל הפייסבוק שלה פעיל, האינסטגרם עם וי כחול ו-35.5 אלף עוקבים, ןבעבר היה לה גם טוויטר.

סגרת את הטוויטר בגלל התגובות?
"היה לי קשה בטוויטר, זה פשוט מדיום שלא מתאים לי. קשה לי שרק לצד אחד יש את החופש להגיד את כל הדברים ואני לא יכולה באמת לענות, ואז אני נתקעת עם זה בגרון. לעומת זאת בפייסבוק ובאינסטגרם שלי הכל מרגיש מאוד חיובי, שם אני פחות פוליטית, יותר אישית. גם כשאני כותבת על יאיר אני כותבת על דברים שלנו, אני לא נכנסת לוויכוחים פוליטיים כאלה".

עוד בזמן שהייתה צלמת נרשמה לפיד ללימודים במדעי הרוח אך לא סיימה את התואר. "הרגשתי שאני צריכה להרחיב את הנשמה והידע, הלכתי ללמוד B.A. כללי באוניברסיטת תל אביב ולקחתי המון קורסים של כתיבה וספרות. עשיתי לי שנה וחצי כזאת נורא כיפית ועזבתי, אח"כ עשיתי עוד השלמות ולמדתי מגדר. אני מדי פעם לומדת איזה שנה איפשהו. גם את לימודי הצילום לדעתי לא כ"כ סיימתי, זה פחות חשוב לי. אני לומדת עד שזה ממלא לי את הלב".

בראיונות היא מספרת שהיא לא רק אוהבת לכתוב אלא צריכה לכתוב, ושהכתיבה היא חלק ממי שהיא. קשה לה להתרכז ברעש של הבוקר אז היא קמה מאוד מוקדם ולפעמים גם מתעוררת וכותבת בלילות.
לאורך הקריירה שמעה לא פעם קולות שאמרו שהיא מקבלת במה רק בגלל הייחוס המשפחתי, לכך ענתה, ובצדק, שאף אחד לא יקרא עוד עמוד ועוד עמוד רק בגלל שהסופרת היא אשתו של יאיר לפיד. וחמותה היא הסופרת והמחזאית שולמית לפיד.

זה מלחיץ להתחיל לכתוב כשחמותך ובעלך הם שמות גדולים?
"אני אגיד את זה ככה - אני לא יודעת מאיפה היה לי האומץ ואני לא יודעת מאיפה הייתה לי החוצפה. אבל הספר הראשון שכתבתי היה משהו שפשוט הייתי חייבת לצעוק, הוא נולד מתוך כעס. הייתי אז צלמת עיתונות קשוחה, עם שיער קצוץ, אופנוע גדול ותיק מצלמות ואחרי שליאור (הבן הגדול) נולד, הבנתי שעל האופנוע אין מקום לכיסא תינוק ושאף עיתון לא יחכה שאני אגמור להניק, ופשוט מצאתי את עצמי מחוץ למקצוע הזה. הכעיס אותי נורא שתמיד אומרים לנו שאנחנו יכולות להיות הכל, ו"תעשי רק מה שאת אוהבת", כשהאמת היא שאת לא יכולה לעשות רק מה שאת אוהבת. את צריכה לעשות המון דברים שאת לא אוהבת, בייחוד אם את אמא. בהתחלה ניסיתי לעשות תערוכת צילום על הנושא הזה אבל תינוקות והריון מצטלמים כל כך מתוק ואני רציתי לצעוק. משם הספר יצא ואחר כך התחיל גם המדור, אבל אני תמיד התייחסתי לעצמי כאל מישהי שכותבת מתוך החיים, על החיים, בעוד ששולה ויאיר תמיד נראו לי כסופרים. אנשים שבאים לכתיבה מתוך הבנת השפה והשכלה מאוד עמוקה".

בתחילת מרץ יצא הספר האחרון שלה, "זרות", שעלילתו מתרחשת בדיוק עכשיו, בזמן שבין ליל הסדר ליום העצמאות, והוא מרגש אותה במיוחד. "באיזשהו מקום הפעם הראשונה שהעזתי ממש לכתוב ספר שהוא רומן לגמרי, שהוא לא עליי, לא עלינו, זה עכשיו, כשהוצאתי את זרות. ועדיין, כששואלים אותי מה לכתוב מתחת לשם שלך - עיתונאית אני כבר לא יכולה להגיד, כי אני כבר לא עובדת בעיתון, אז אני תמיד רוצה שיגידו כותבת. אני צריכה ללמוד כבר להגיד "סופרת" אבל הנה, את רואה, אני אומרת את זה וזה מסמיק לי, אני עוד לא מרגישה ככה".

טיפ לקריירה?
"בתור מי שקיבלה הצעה לכתוב לעיתון מדור של טיפים לבית ולמשפחה, ולפרסם מתכונים כשלא ידעתי לבשל בכלל והייתי שורפת גם סלט - הטיפ שלי לקריירה הוא: תגידי כן. יש לנשים נטייה מאוד גדולה לפחד כשמציעים להן משהו גדול, לחשוש שלא יצליחו לעשות את זה. הטיפ השני הוא שלכל אחת יש מרפקים, הם קיימים באמצע הידיים. אם את לא תשתמשי בהם אז מישהו אחר ישתמש בשלו".

בראיון לאילנה דיין, לפני יותר מעשור, סיפרה על עצמה שכאמא היא תמיד הרגישה שהילדים האחרים לבושים נורא יפה ורק הילדים שלה עם כתם על הבגד, ולא מסורקים - מין אמא שלא מצליחה להשתלט.
בתה, יעלי, כיום בת 24, אובחנה עם אוטיזם בתפקוד נמוך כשהייתה כבת שנה. לדבריה, אחרי האבחון הפכה לאישה עצובה, מרירה וכואבת, ושיאיר היה זה שעזר לה להילחם ולעבור את זה, ולשים את הכל בפרופורציות.

עד לפני כשנה וחצי ליהיא לא הייתה מוכנה לדבר על יעלי בהרצאות שלה, כי היה קשה מנשוא לפתוח מול זרים פצע כל כך כואב ואישי. באוגוסט 2018, אחרי שראתה סקר של החברה למתנסים לפיו 90 אחוז מההורים לא מוכנים שהילד שלהם ישתתף בפעילות עם ילד בעל צרכים מיוחדים, הזדעזעה והרגישה שעל זה היא חייבת לדבר.

מה היית אומרת היום לאמא הטרייה שהיית, כשרק קיבלת את האבחנה?
"אני חושבת על זה הרבה פעמים כי מבקשים ממני לדבר עם הורים ועם אימהות שעכשיו הילדים שלהם אובחנו ותמיד מאוד קשה לי כי אין לי הרבה בשורות. יש לי עצה אחת שהיא העצה הכי טובה בעיניי: איפה שהילד נמצא, אם זה גן מיוחד, חוג או חדר המתנה של קלינאית תקשורת - להסתכל בעיניים, לחפש ולמצוא אמא אחת ולהציע לה חברות. חשוב לעבור את השנים האלה עם חברה שהיא גם אמא מיוחדת. לי יש זכות ענקית שיש לי חברה כזאת, חגית רון רבינוביץ המהממת, וזו המתנה הכי גדולה. אל תעברו את זה לבד. הכי טוב זה למצוא זוג חברים או חברה ולעבור איתם את המסע הזה ביחד".

למרות שהיא נשמעת מאוד פתוחה ומדברת כמעט ללא מסננים, לפיד מעידה על עצמה שהיא לגמרי מודעת למה שיוצא מפיה ומרסנת את עצמה כשצריך. אולי זו הסיבה שאין לה יותר מדי התבטאויות מעוררות סערה ברשת, למרות שברור לחלוטין שלא חסר לה מה לומר.

ב-2019 ליהיא פרסמה פוסט על הפיטורים מידיעות, שנעשו בשיחת טלפון, וכתבה שמשתיקים אותה. יאיר הגיב שהוא מתקשה להאמין שפיטרו אותה רק בגלל שהיא אשתו אבל שזה מה שקורה כשעיתון מתחיל לפחד מהשלטון. באותו הפוסט היא טענה שידיעות לא העלו את השכר שלה לאורך כל 15 שנות עבודתה, דבר שהצית גל של טענות ברשת על כך שהיא מקבלת מידיעות עשרות אלפי שקלים בחודש על כתיבת הטור שלה. כתגובה היא פרסמה את התלוש שלה והראתה שהשכר שלה עומד על עשרת אלפים שח ברוטו.

ב-2014 נטען ברשת שהיא שיתפה פוסט של רפי קישון, בו נאמר ש"החרדים הם כת הרסנית ואנוכית שהורסת את המדינה מבפנים כמו מחלה ממארת". כששאלתי אותה על זה היא אמרה: "תקשיבי, זה מה זה שקר. מישהו תייג אותי בפוסט הזה. בזמנו אנשים לא ממש הבינו עדיין מה זה תיוג, מה זה שיתוף, ואנשים ראו את זה בעמוד שלי וחשבו שאני שיתפתי. אני כמובן מחקתי את זה ברגע שהבנתי, בחיים לא הייתי משתפת משהו כזה. אלה הדברים שקשים לי, הפייק והשקרים, כי עכשיו לכי תוכיחי."

לאורך השנים היא ספגה עקיצות וביקורת על טקסי הפרשת חלה שבהם השתתפה, כשהמבקרים טענו שמדובר במאמץ למשוך מצביעים דתיים. "הוזמנתי בפעם הראשונה לטקס אצל האחיינית של עינת שרוף וזה היה נורא מרגש בעיניי. הלכתי לחקור את זה ולהבין את זה. המהות של הטקס הזה היא ההתכנסות של נשים שבמשך אלפי שנים השתיקו אותן, וזה היה המקום בו הן יכלו להעביר אחת לשנייה, אישה לחברתה ואם לבתה, את החוכמה הנשית שלהן. אני חושבת שזה טקס מאוד יפה ושמחתי להשתתף בו".

הם הכירו כשליהיא הייתה בת 20, צלמת ב"במחנה", והוא הגיע למילואים כעיתונאי. הוא היה אז גרוש עם ילד בן שנה וחצי, שעליו אמרה בראיון שהוא האח הכי מקסים שהייתה יכולה לאחל לילדים שלה. הכל התחיל כששלחו אותם לכתבה בלילה, אך כשרצו לחזור גילו שהמפתחות ננעלו בתוך הרכב. הם ירדו לחוף כדי לחכות שם לבוקר, הוא הוציא מהכיס ספר של אלכסנדר פן וקרא לה שיר, היא כמובן התאהבה, כשהייתה בת 22 התחתנו, והשאר הסטוריה.

בתחילת שנות האלפיים עברו משבר זוגי, והכותרות אפילו דיווחו על פרידה. היו גם שמועות שהופרכו על ידם בהקשר לרומן לכאורה עם מרב מיכאלי, וגם על הנושא הזה היא מדברת לאורך כל השנים בפתיחות ובכנות מרשימה. היא מספרת על משבר אישי גדול על גבול ההתמוטטות, ואיך מתוך המשבר, בסופו של דבר, הם הצליחו למצוא שוב את עצמם.

מה ההבדל בין להיות אשתו של כוכב טלוויזיה מצליח לבין להיות אשתו של פוליטיקאי?
"כשהוא היה איש טלוויזיה אז הוא היה מפורסם יותר או פחות, אהבו אותו יותר או פחות - זה לא היה לי כזה מהותי. עכשיו זה נורא חשוב לי כי עכשיו יש תחושה של שליחות. אני לא יכולה לעבור ושמישהו יגיד משהו לא טוב על 'יש עתיד' או על יאיר בלי שאני אעצור ואשאל ואדבר איתו על זה. וכפוליטיקאי הוא עובד ציבור, הוא של כולם, זכותם לשאול וזכותם להגיד וגם אני עכשיו מחויבת לציבור".

יש לך טיפ לזוגיות טובה?
"קודם כל להיות חברים. הדבר השני, שמתקשר לזה באיזשהו אופן ומהווה גם חלק מהפעילות שלי בנושא של משפחות לילדים עם צרכים מיוחדים, הוא הידיעה שזה עול נורא קשה ושהמון זוגות באמת לא שורדים. אחוזי הגירושים בקרב הורים לילדים עם צרכים מיוחדים הם מאוד גבוהים. צריך לשמור על שמחת החיים, לזכור שבית יכול להיות שמח וטוב גם כשקשה, וזה באמת דורש חברות מאוד גדולה".

איזו תכונה שלך היית רוצה להחליף?
"אני מפוזרת ושכחנית, אם אני יוצאת מהבית וחוזרת פחות משלוש פעמים זה הישג. הייתי שמחה להיות מסודרת מאורגנת ומתוקתקת, אני לא".

איזו תכונה שלך את אוהבת?
"אני בנאדם שאומר כן. שואלים אם אני רוצה להיפגש, אם יש לי זמן לבוא, אני תמיד משתדלת להגיד כן. אני מאחרת, אני לפעמים צריכה לצאת באמצע, אבל אני מצליחה בזכות זה לדחוס המון בחיים".

איזה מאכל הוא החולשה שלך?
"עוגת פרג של סבתא שולה או של שמו, אני לא עומדת בפניה. אני בכוונה לא קונה אותה כדי שלא תהיה לי בבית".

מה הסדרה הכי טובה שראית לאחרונה?
"אני לא רואה הרבה טלוויזיה בכלל, בטח לא בשנתיים כאלה של בחירות מהבוקר עד הלילה, אבל החברה הגאונה שלי זה מסוג הדברים שאני מסתכלת ואני אומרת יו, איך אני לא כתבתי את זה? וגם אחוזת דאונטון, וואו".

יש לך זמן לקרוא ספרים?
"אני קוראת הרבה פחות ממה שהייתי רוצה, עכשיו אני מחכה לרגע שייגמרו הבחירות ואני אוכל לקרוא את יוכי ברנדס החדש שנקרא "כשאלוהים היה צעיר", נורא בא לי עליו".

מה ההישג שאת הכי גאה בו?
"כל פעם שיעלי מחייכת אני מרגישה שאני בסדר".

יש משהו שאת מתחרטת עליו?
"מלא דברים, רגע! כל יום בלילה לפני שאני נרדמת אני מתייסרת על כל מה שהייתי צריכה לעשות אחרת באותו יום, עכשיו אני צריכה לבחור בין מבחר עצום וענק של דברים. אני מצטערת על כל הרגעים הקטנים בחיים שהם נורא מתוקים ושפספסתי אותם כי דאגתי, כי הייתי בלחץ. אני כל פעם מזכירה לעצמי ליהנות מהרגעים הקטנים האלה ואני משתדלת גם לצלם אותם כדי להמשיך ליהנות מהם".

את עדיין מתייסרת כמו פעם?
"עם הזמן כבר פחות. למדתי לחייך ולדעת שאף פעם לא יהיה מושלם, ואני עושה הרצאות לנשים באמת על הדבר הזה, שמותר לך, שאת לא חייבת להיות נהדרת כל הזמן".