בעקבות היעלמותה ורציחתה של שרה אבררד בלונדון ומעצרו של שוטר כחשוד בחקירה, התקבלה החלטה ברשויות החוק באנגליה להרחיב את פרשנותו המעשית של חוק פשעי השנאה, ולכלול בתוכו גם מיזוגניה והתנהגויות מבוססות ג'נדר שנמצאות בשטח האפור, כשמה שיקבע את מהות המעשה תהיה תחושת הקורבן לגביו.
את הפייסבוק ואת האינסטגרם שלנו כבר ראית?
זה אומר שאם אישה מרגישה מאויימת, או רק חושבת שעוקבים אחריה ברחוב - כל מה שנדרש כדי להתחיל בחקירה הוא עדות של האישה המאויימת, והמעשה יקבל יחס שיטורי כמו פשע שנאה לכל דבר. בצעד לא אופייני, המערכת, שאוזלת ידה בנוגע לעבירות מין לא חדשה לאף אחת, הגיעה להחלטה מהירה, לבצע ניסוי בשטח, החל מהסתיו ולאורך חצי שנה, שאת מסקנותיו יקחו בחשבון בהמשך הדרך.
עוד בוואלה!
את התגובה המהירה הזאת אפשר לייחס לקרבן האחרון שזעזע את הציבור, והוא רציחתה של שרה אבררד, מנהלת השיווק בת ה-33, שלאחרונה נמצאו שרידי גופתה, ומכאן הדרישה הציבורית לעשות משהו בעניין הנשים שנאלצות ללכת ברחובות לונדון הריקים באישון לילה עם מפתחות בידן, כנשק, או מחוברות לאפליקציה שתפקידה להקפיץ עזרה במקרה של היתקלות בלתי נעימהץ
משהו חייב להיעשות, והכוונה טובה, אבל נשאלת השאלה האם זה באמת יעזור, והתשובה מורכבת. כבר ידוע שקיימים פערים עצומים בפרשנות של סיטואציות שנמצאות על הספקטרום המיני. לצורך העניין, לי יש נטייה לגרור אנשים בעבודה לשיחות על מין תוך כדי נפנוף בויברטורים, מעשים שאפשר בקלות להגדיר כ"בלתי ראויים למקום העבודה". מצד שני, אני כותבת על זוגיות, וסקס הוא חלק די חשוב ממנה (מקווה שכולנו מסכימים על זה). חוץ מזה, מה בחורה אמורה לעשות כשהיא צריכה לכתוב כתבה על ויברטורים ומחפשת נסיינים? את הדבר היחיד שאפשר לעשות במקרה כזה - להסתובב במערכת ולשאול אנשים משני המינים אם הם מעוניינים בויברטור, וגם להגיד להם שהם חייבים להשתמש בו עד מחר ולדווח, כי יש דד ליין.
יש סיכוי שזה גורם אי נוחות לאנשים מסוימים? כן. יכול להיות. כי לא כולם אוהבים לדבר על הנושא הזה בחדר מלא אנשים, ומה שאותי משעשע, יכול להוות אי נעימות למישהי אחרת. האם אני מתכוונת לגרום לאי נעימות? ממש לא. זה פשוט נושא שאני הוגה בו ומדברת עליו הרבה - ותאמינו לי שאין לי שום כוונה להטריד מינית את הגברים שאני שואלת אותם אם יצא להם להשתמש ב"באט-פלאג". מבחינתי זה נושא ככל הנושאים, והוא יכול לנוע על הסקאלה בין מצחיק, למרתק, לכל קשת הרגשות, בדיוק כמו צפייה בחדשות ביום בחירות. אפשר ליפול על ראיון עם מרב מיכאלי, ואפשר למצוא עצמך מאזינה לנאום ה"יש לי חלום של בן גביר", ולהקיא לתוך דלי כל הלילה. מצד שני, אם הייתי גבר, אני די בטוחה שהסיכויים שלי להיקרא לחדר של משאבי אנוש היו פי כמה גבוהים יותר.
תסכימו איתי שיש הבדל בין סטוקינג מפחיד ברחוב לבין מחמאה שמנוסחת בצורה גרועה, ללא כוונת זדון, למרות שההסטוריה מלמדת שישנן נשים שייתייחסו למחמאה כזאת כאל הטרדה, ואם תשאלו אותן הן יאמרו שבהחלט הרגישו מאויימות. אי הבנות וגרסאות שונות של המציאות עלולות לצוץ גם בסיטואציות מורכבות יותר כמו בדייט ראשון שנגמר במיטה אחרי שתיית אלכוהול, או קריאת סימנים גרועה כמו שקרה לדניאל עם קארין עלייה באח הגדול. הוא בסך הכל עשה טעות מתוך לחץ, והיא גרמה לזה להיראות כאילו מדובר בטיפוס מפוקפק שיש להיזהר ממנו.
אני בהחלט חושבת שצריך לעשות שינוי חקיקתי, ולהחמיר את הענישה בתחום הזה, אבל לקטלג כל התנהגות אנושית גרועה כפשע שנאה נראה לי טיפה מוגזם. זה כמו שיתחילו לעצור עכשיו את כל מי שכותב טוקבק שבו הוא מאחל לי למות מסרטן כי אני "פמינאצית" - שגם זו הרי התנהגות די אלימה שמבוססת על ג'נדר. ומה לגבי ארז דריגס? מבחינה חוקית לא היה כאן פשע, וגם אחרי הרחבת החוק אי אפשר לטעון בוודאות שהוא פעל מתוך שנאת נשים איומה ומסוכנת, ויש המוני מקרים נוספים כשאחרי שמתחילים לחפור בהם עלולים להישאב בקלות לתחום האפור.
הרחבת החוק, למרות הכוונות הטובות, לא תלבין ולא תשחיר את השטחים האפורים שגורמים למחלוקות. אין מנוס - מישהו בסוף יצטרך לכמת את התחום הזה לפרמטרים ברורים ומידתיים שכל אהבל ושוטר מקוף יכולים להסיק ממנו את גבולות המותר והאסור מבלי להידרש להתמחות בתיאורית השיפוט המוסרי של קוהלברג. כחברה היינו צריכים ללמד גברים ונשים כבוד הדדי, אמפתיה, יכולת לקיחת תפקיד, ואהבה עצמית כדי למגר את התופעה הזאת מן השורש. אבל לצערי זה רק טור דיעה, לא סרט מד"ב.