אחד הסימנים לכך שהעולם חוזר לאט לאט למה שהוא היה קודם הוא טקס האוסקר - אותו ערב שפאשניסטות מחכות לו בקוצר רוח, סטייליסטים מדברים עליו במשך כל עונת האירועים ומאפרים צופים בו בשקיקה, משל היה חוברת הדרכה שממנה יצטרכו להעתיק במשך השנה הקרובה.
את הפייסבוק ואת האינסטגרם שלנו כבר ראית?
גם הניסיון של השחקנים להעביר את האישיות שלהם על השטיח האדום ובמהלך הטקס מחזיר סוג של נורמליות. רג'ינה ג'ורג' דיברה על גזר דין שהומתק לגבר שחור במיניאפוליס בניסיון להראות שהעולם התחיל להתקדם בהמשך למחאת השחורים, וגלן קלוז קמה ונענעה את הישבן בלוק של צעירה אחרי גיוס בקליפ של עומר אדם. הרי זה לא באמת יהיה טקס אם כוכבים לא ינסו לגרום לכם לשים לב אליהם או לאג'נדות שלהם, נכון?
לפני כמה שנים, ממש בזמן גל ה - ME TOO כולם דיברו על 50-50 עד 2020 (להלן (fifty fifty by twenty tweny במטרה להכניס 50% מועמדויות נשיות עד לשנת 2020. זה לא קרה - קורונה, וגם בגלל שהעולם לא מתיישר כ"כ מהר, והנושא החם הפך להיות גזענות נגד אסייאתים, בהמשך לכך שדונלד טראמפ היה קורא לקורונה "הנגיף הסיני".
עוד בוואלה!
אבל דונלד טראמפ הפסיד את הבחירות והמורשת שלו נמחקה כמעט לגמרי. אף אחד לא קורא לקורונה הנגיף הסיני, ובטקס האוסקר הזה הכוכבות של הטקס היו שני נשים, פרנסס מקדורמנד והבימאית קלואי ז'או, שתיהן קיבלו אוסקר על סרטן "ארץ נוודים", ולמרות שקלואי היא אסיאתית, השיחה האמיתית מאחורי הקלעים דיברה על כך ששתי הנשים החליטו להגיע לטקס חפות מאיפור, בשיער לא מעוצב ובנעלי ספורט (לז'יאו). פשוט התגלגלו מהמיטה ולבשו שמלות ערב.
השיחות באינטרנט נעות מהילול הנשים על הביטחון להגיע לטקס חפות מאיפור ושמחה על כך שסוף סוף יש מודל לחיקוי שלא מזכיר בובת ברבי, לבין אלו שטוענים שזו מחאה מאולצת, שהן פשוט נראות רע, ושהיו צריכות להתיישר עם מה שמקובל, ולהזמין איפור/ שיער.
למרות שזה אולי נראה כמו נושא ריקני לדון בו, אי אפשר להתעלם מכך שהמראה של השתיים האלו גרם לכל הנשים להסתכל שוב. ז'יאו הגיעה לטקס עם צמות כאלה, כמו שעושים לילדה לגן, פרנסיס נראית כאילו לא טרחה אפילו להעביר יד בשיער. שתיהן הגיעו בוייב של "לא טרחתי אפילו לצחצח שיניים", ובאופן כללי לולא היו לובשות שמלות ערב, הן היו נראות כמו זוג שותפות לדירה מפלורנטין בטיול עם הכלב בשישי בבוקר אחרי לילה ארוך.
אני מבינה את החשיבות ואת הרצון למשוך את השיח לעבר נשיות אמיתית וחפה מאיפור ומזרקים, וגם את העובדה שז'יאו היא אישה שעומדת מאחורי מצלמה, ולא "כפופה" לחוקי היופי ההוליוודיים, אבל העובדה שהן נראות עד כדי כך לא מסודרות, גורמת לתחושה שמדובר באג'נדה טרחנית, יותר מאשר ברצון ליצור שיח.
הרי הן לא הראשונות להגיע לטקס ללא איפור - אלישיה קיז ידועה בתור זמרת שמגיעה לרוב הטקסים בלוק נטול איפור וכבר ראינו שחקניות שמוותרות על העקבים או פשוט בוחרות בלוקים קלילים וטבעיים. אבל פרנסיס וז'יאו לא נראות כאילו הן רוצות להרגיש בנוח. להיפך - הן נראות כאילו הן עובדות בלהיראות רע. השיער הפרוע, הנעליים המרופטות ותחושת "זריקת הז**" הכללית גורמים להרגיש כאילו הן רוצות שנדבר עליהן, בכל מחיר.
אני לא אומרת שקודים חברתיים הם משהו שחייבים לשמר בכל מחיר, ואכן, ב-2021 זה לגיטימי שאישה תרצה להרגיש בנוח, ותבחר לא לנעול עקבים או לנפח לעצמה את השפתיים למראה של ברווז עם הרפס, בוודאי אם אותה אישההיא לא שחקנית שמתפרנסת מהמראה שלה. אבל בין "להרגיש בנוח" לבין להיראות כאילו שלית את שמלת הערב שעמלו עליה 20 אנשים במשך שבועות מתוך ערימת אשפה, הדרך ארוכה.
האוסקר הוא מוסד בן 93 שנים, ולמרות שפעם אישה היתה חייבת להיחנק בתוך מחוך ולקפוא מקור כדי לעמוד ליד גבר בחליפה, היום כל אחת יכולה לבחור מה היא רוצה ללבוש. ואני חייבת לשאול, האם אנחנו באמת צריכים את ההתרסה הזו? קצת כמו איש חזק שהולך ומחטיף אגרופים לכל אדם שעובר לידו ברחוב כדי להוכיח שהוא יכול - האם אישה חייבת להיראות מוזנחת רק כדי להראות שהיא לא חייבת להיות מתוקתקת?
קוד הלבוש באוסקר אינו סקסיסטי - גם גברים בטקס האוסקר מצופים להגיע בלבוש מהודר - אולי נראה גברים מגיעים בחליפה בצבע וורוד פוקסיה, אבל לא יצא לנו לראות גבר שמגיע לאוסקר בטרנינד עם כתמים של עמבה. וומה עם מעצבי השמלות, שקיוו לזכות בתמונה נוצצת על השטיח האדום - שעמלו שעות, ימים ושבועות על מנת לוודא שהעיצוב מושלם, רק כדי לגלות שיצירות האומנות שלהם צוותו עם סניקרס ומראה של "הרגע התעוררתי"? מסכנים.
העניין כאן הוא כנראה לא ביטחון עצמי או נשיות, אלא כבוד. כבוד למוסד, כבוד לקודים חברתיים וכבוד לאנשים מאחורי הקלעים שעובדים כדי ליצור אירוע שכולו אסקפיזם וחגיגה של אומנות וכישרון. והשאלה היא לא האם זה בסדר שהן הגיעו לטקס בלוק מרושל - כי מן הסתם זה בסדר. השאלה היא האם העובדה שאפשר, אומרת שחייבים לנצל את זה דווקא לאירוע הזה, ובעיקר האם אנחנו באמת זקוקות להפגנת הכוח הזאת.