מזל טוב לאנה ארונוב ובעלה על הולדת בנם הראשון - וכמו שאומרים, כשנולד ילד, נולדת גם אמא. אני מודה שבינתיים, שלושת הימים הראשונים של ארונוב כאמא גורמים לי לא רק לאהוב אותה יותר אלא להעריך אותה באופן שלא הערכתי מעולם.
את הפייסבוק ואת האינסטגרם שלנו כבר ראית?
בפעם הראשונה, אולי פרט לכמה פגישות מצולמות על ספת הפסיכולוג (או מה שהוא לא היה), אני מרגישה שארונוב מורידה את המסכות ומאפשרת לנו להכיר אותה ולראות את מי שהיא באמת, מה שמרענן כל כך, ולא רק בגלל מי שהיא. או לפחות מי שחשבנו שהיא.
נכון שכבר התרגלנו לראות את המפורסמות מנציחות את הרגעים החשובים בחייהן - אבל גם הרגעים האלה, למרות שכל המשפיעניות והסלבס מתעקשות לקרוא להם "אמיתיים" תמיד קצת יותר מושלמים ומפולטרים מן המציאות.
קחו את דניאל גרינברג למשל - שהתמונה הראשונה שלה מחדר הלידה נראתה כמו יום צילום שכלל איפור ושיער, ואחרי שקיבלה עליו תגובות שתהו האם השתמשה בפילטר - השתלחה בעוקביה שהם לא מפרגנים.
גם עדן בן זקן, טל טלמון, ורבות אחרות נראו כאילו הן מלאכיות מקסימות ומושלמות רגע אחרי הלידה. ואם האם הטריה לא נראית כאילו יצאה מקטלוג - אז הפוקוס יהיה על האבא (כמו שעשתה מיכל אנסקי) או שפשוט נזכה לתמונה של יד קטנה אוחזת באצבע עם מניקור מושלם. והתמונה הראשונה של אהרונוב מחדר הלידה הייתה הכל חוץ מפוטוגנית - היו בה כתמים של דם, שיער סתור ופנים חפות מאיפור. ואני מודה שמדובר באחת מתמונות הלידה היחידות שבאמת ריגשו אותי.
לא כי אני אוהבת את אהרונוב יותר או פחות מכל מפורסמת אחרת, אלא בעיקר כי היא נראית באמת מאושרת. אמנם עייפה יותר - אבל אמיתית. וזה כנראה מה שחסר לנו כל כך. נכון, רוב הסלבס כבר הבינו שאם הם ידברו על איזה קושי או יראו לנו צלקת ישנה הם "ייצרו חיבור". אבל בדרך כלל זה פשוט לא עובד, בעיקר בגלל שגם כשאנחנו מקבלים רגעים שאמורים לגרום לנו להרגיש קצת יותר טוב עם עצמנו, משום מה זה תמיד מרגיש כאילו תמונת הצלוליט תהיה על רגל באורך או עובי שלא נזכה לה לעולם, סימני המתיחה יהיו "חמודים" ופחות מורגשים משלנו, ואפילו האקנה ייראה טוב יותר מול 100,000 עוקבים.
ואז מגיעה ארונוב - ומעלה סטורי גם של בטן גדולה יומיים אחרי לידה. בטן שנראית כאילו היא עדיין בהריון ובעיקר כזו שכל אישה שילדה מכירה בכמה ימים (או שבועות) אחרי הלידה. וזה מרען וכיף, קודם כל כי זה לא מרגיש כאילו היא מנסה להטיף או להראות ש"היא בסדר עם זה". להיפך - היא העלתה סטורי בו רואים אותה מודה לפרופסור שטיפל בה, ואחרי שזכתה למבול של תגובות מפרגנות על כך שהיא "עדיין לא חזרה לעצמה" - החליטה להעלות תמונה עם הבטן.
זה שונה בנוף בעיקר בגלל שהיא עושה את מה שאף אחת אחרת לא עושה לאחרונה: היא נראית כאילו באמת לא אכפת לה, והיא פשוט שחררה (לפחות כרגע) את המרדף אחר השלמות, או אחר חוסר שלמות שמצטלם טוב וגורף לייקים.
בהרבה מקרים גם נשים שמעלות תמונות עם פגמים משקל עודף - תמיד מנסות ללחוץ עלינו (ואולי גם על עצמן) להאמין שהן באמת אוהבות את עצמן ככה. ואולי זה נכון, אבל כשזה באמת נכון לא צריך לדבר כל כך הרבה, לא? אצל ארונוב זה יצא נטול מאמץ, שלם עם עצמו, ואמיתי, וגרם לי להרגיש כאילו היא באמת עברה תהליך מדהים שהתחיל בקילוף אגרסיבי של שכבות הפוזה וה"ככה צריך" עוד בתוכנית "לאהוב את אנה", המשיך במערכת יחסים שאני מניחה שעימתה אותה עם מציאות שלא תמיד כוללת השקות נוצצות וארוחות רומנטיות אל תוך הלילה, הריון, מוות של הורה יקר, קורונה, ולידה.
אחרי כל הזיכוך הזה, מה שהתקבל בסוף זה אישה שנראית באמת שמחה - לא בשביל המצלמות, הלייקים, או כדי שיאהבו אותה ויזמינו אותה לתוכנית אירוח. אישה שחוגגת את החיים, הזוגיות והאימהות הטרייה, נהנית מהטוב ולא מנסה להסתיר או להצדיק את הפחות טוב. זה משהו שבאמת מרענן לראות בפיד ב-2021, כי אם יש משהו שאפשר ללמוד כאן, זה שאומץ אמיתי זה לא להודות ברגעים של חוסר שלמות - אלא גם להכיר ביופי הייחודי שלהם ולאהוב אותם. כי הם חלק מהחיים.