בחודש יוני 2016 הורשע ברוק טרנר, אתלט מאוניברסיטת סטנפורד היוקרתית שבקליפורניה, בתקיפה מינית של עמיתה לספסל הלימודים - וקיבל חצי שנה בכלא בלבד. המקרה עורר הדים בכל ארצות הברית, בעיקר בקרב מי שהתאכזבו מהעונש הקל. חלקן החליטו לקחת את החוק לידיים: קבוצת פייסבוק של מכשפות שהתארגנה לילה אחד להטיל על טרנר קללה בשם הנשים שבהן פגע.
את הפייסבוק ואת האינסטגרם שלנו כבר ראית?
זו לא הפעם האחרונה שבה תופעת "המכשפות נגד הפטריארכיה" הרימה ראש. נשיא ארצות הברית לשעבר, דונלד טראמפ, שנודע בהתנהגותו הגסה והמיזוגנית, הוצב כמטרה למספר כישופים על ידי התארגנויות דומות במהלך כהונתו. ויש גם מי שמאמצות את התווית "מכשפה" בצורה מטאפורית יותר. כיום, ניתן למצוא כמעט בכל עצרת מחאה פמיניסטית כמו "צעדת המופקרות" חולצות ושלטים עם הסלוגן "אנחנו הצאצאיות של המכשפות שלא הצלחתם לשרוף".
זיהוי עצמי עם דמויות כל כך שליליות יכול להיראות תמוה. בתרבות הפופולרית, נשים עם יכולות קסם כמעט תמיד היו הדמויות הרעות. המכשפה שמפתה את עמי ותמי לבית הממתקים כדי לאכול אותם, או שולחת קופים מעופפים למנוע מדורותי וחבריה להגיע לעיר האזמרגד. וכמובן, המכשפות "האמיתיות", גם אם הן לא היו מרושעות באמת, עדיין היו נשים שהוצאו להורג בהמוניהן על לא עוול בכפן. אז למה שמישהי תרצה להזדהות עמן?
עוד בוואלה!
למעשה, בחמישים השנה האחרונות המכשפה עברה מתיחת פנים שהפכה אותה מדמות מרושעת לאהובה. הסיטקום האמריקאי "מעשי כשפים" הביא בשנות השישים והשבעים לקהלים בכל העולם את סיפורה של סמנת'ה סטיבנס, מכשפה ממוצעת שמנסה לשרוד בפרוורים האמריקאיים ללא קסם. הסיטקום "סברינה המכשפה הצעירה" שילב בשנות התשעים (ושוב, לפני כמה שנים, בנטפליקס) בין עלילות קסומות לדרמת התבגרות. כל קורא של סדרת הארי פוטר מכיר את הרמיוני החכמה ולונה האקצנטרית אבל האמיצה.
אז מה סוד הקסם של המכשפות, ואיך הן הפכו לפתע ממפלצות מרושעות לגיבורות ראויות לחיקוי והערכה? כל תרבויות ודתות העולם האמינו בעל טבעי בצורה כזו או אחרת. וכולן הבדילו בין מי שיכול לבצע מעשים על-טבעיים ומי שאסור לו. בתנ"ך, למשל, מופיעים שלל כהנים ונביאים שמבצעים ניסים בחסות האל - אבל גם איסורים רבים "לעשות כתועבת הגויים", לחזות את העתיד ולנסות לכשף אדם אחר. חוקי הטבע ברורים, רק מי שמקבל רשות מיוחדת מהאל יכול לעבור עליהם ולבצע קסם - וגם אז, מקור הכוח אינו האדם עצמו, אלא האל.
כשהנצרות צמחה מהיהדות, היא לקחה היבטים רבים של ראיית העולם הזו לעצמה. אבל כשהדת הזו התחזקה והתפשטה בכל רחבי אירופה, נציגיה נתקלו שוב ושוב באמונות מקומיות שערערו על ההגמוניה של אלוהים. במקרים מסוימים, האמונות הללו בוערו ונעלמו. באחרים, הן עברו ניצור - אמונות מקומיות בכוחות על טבעיים הפכו למעשיות על קדושים, מלאכים ושדים. ברוב אירופה, הכנסיה הקתולית נותרה הכוח ההגמוני היחיד. כישוף היה אמונה תפלה - כי רק אלוהים יכול לשנות את חוקי הטבע, ורק הכמרים והנזירים, שהיו בקיאים בתאולוגיה, ידעו את סודותיו.
אבל גם אז, הכנסייה הנוצרית הקתולית לא היתה כל-יכולה. ידה ועיניה לא הגיעו לשום מקום. אנשים רבים נאחזו באמונות מסורתיות לצד אלו הנוצריות גם מאות שנים לאחר הגעת הנצרות. אם המיילדת בכפר המרוחק בפולין למדה מקודמתה על מרקחת מיסטית מסוימת שיכולה להבטיח את בריאות התינוק הנולד, אף אחד לא שאל מה "המקור" של הקסם ואם הנציג המקומי של הכנסייה, שיושב רחוק משם, מסוגל למצוא לכך תיקוף בברית החדשה. בשולי החברה, הקסם הישן שרד.
זה עבד יפה למשך מרבית ימי הביניים. אבל עם תחילת שגשוגה של אירופה - ובעיקר לאחר המצאת הדפוס - עיני האפיפיור היו מסוגלות להביט רחוק יותר. פתאום, מנהיגי העולם הנוצרי הבינו שחלקים גדולים מאוד מבני דתם מאמינים בדברים שונים ומשונים - ושחלק גדול מעם גם לא ממש מרוצה מהאפיפיור. בתגובה, צמחו גם שורה של תנועות אלטרנטיביות לקתוליות, שהשיא שלהן היה הרפורמציה הפרוטסטנטית, שהתחוללה במאה ה-16 וקראה תיגר ישיר על ההגמוניה האפיפיורית על האמת הנוצרית.
אז הכנסייה הקתולית שינסה מותניים והגדירה מה "נכון" ומה "לא נכון" באמונה הנוצרית. היא ציירה קו בחול - וקהילות שלמות גילו פתאום שהן יושבות מבלי להתכוון בצד הלא נכון של הקו. אמונות מקומיות הוכרזו כסטייה וכמינות, והאינקוויזיטורים נשלחו לקצוות אירופה לבער את נגע הכפירה ולהחזיר נוצרים טובים לסורם. וכשחלקם שאלו את עצמם מאיפה הגיעו "פתאום" גרסאות כל כך שונות של הנצרות התקנית, ההסבר היחיד היה קונספירציה גדולה של השטן כנגד הכנסיה. ומי היו משרתי השטן? המכשפות, כמובן.
כך, המכשפה דומיינה מחדש בדמיון האירופי כאנטי-כומר. אם לאלוהים יש כנסייה היררכית, עם כמרים, בישופים ואפיפיור, הרי לשטן יש מודל דומה - אבל הפוך. זו היתה הצלחה אדירה כל כך שאפילו הפרוטסטנטים, שדחו את ההיררכיה הכנסייתית של האפיפיור, אימצו את האמונה במכשפות.
ולמה לא? אם לאלוהים יש אנשי דת שעושים את דברו, זה הגיוני שגם לשטן יש נציגים בעולם שלנו. כך גם אפשר להסביר למה למכשפות יש כוחות על טבעיים - הם הוענקו להן על ידי השטן, בטקס שנועד לחקות ולבזות את שלל טקסי הנצרות.
"שיגעון המכשפות", שתקף את אירופה בגלים בין המאות ה-14 וה-17 היה התגובה הטבעית של גברים שראו את הכוח מחליק מידיהם וחיפשו שעיר לעזאזל בקרב הגורמים החלשים ביותר בחברה. בין רגע, המיילדת, האלמנה, הרווקה הזקנה והאישה שהחזיקה בסודות רפואיים שעברו מדור לדור הפכו לסוכנות של הרשע הגדול ביותר בעולם. האמונה במכשפות רק הוכיחה את האמונה באל - אם יש מכשפות, ויש להן כוחות על טבעיים, אז יש שטן שהעניק להן אותם. ואם יש שטן - יש אלוהים.
ההתגבשות של דמות המכשפה המודרנית גם נתנה לה המון כוח - עכשיו כולם ידעו מה זו מכשפה - הם ידעו שיש לה כובע ומטאטא, חתול וקלחת, ושהיא בדרך כלל אישה שלא משחקת לפי החוקים של החברה. המכשפה הפכה לדמות מוגדרת שהקהל מזהה, ושאפשר לשלב בסיפורים, ציורים ומחזות. היא היתה סמל, וכמו כל סמל - היא היתה יכולה לצמוח ולהתפתח, ולקבל משמעויות חדשות בידיו של יוצר חדש, או על ידי חברה שמגדירה את עצמה מחדש.
זה היה החלון דרכו המכשפה ברחה מכלא הנבלית והפכה לדמות אהובה ושימושית. אם הכנסייה של היום היא לא הכנסייה של פעם, אז גם מי שנרדפו והוחרמו על ידיה זכאים להזדמנות שניה. אם מכשפה היא אישה לא שגרתית, אז נשים שמסרבות לחיות לפי תכתיבי החברה המסורתית יכולות לאמץ אותה כדרך להעצים את הזהות העצמאית שלהן. אם כישוף הוא דרך לא-טבעית להשפיע על המציאות, אולי זה בדיוק מה שאנחנו צריכים בעידן שבו כל הכוח נלקח על ידי ממשלות גדולות ותאגידים בינלאומיים. ומי הטמבל שחושב שחתולים שחורים זה דבר רע?
המורשת של המכשפה היא לא חיובית לחלוטין. האמונה במכשפות הובילה למותן של נשים רבות במהלך ההיסטוריה. אבל היא גם איפשרה לנשים אחרות לגלות את הכוח הטמון בתוכן, להתנגד לתכתיבי החברה ולהשיג עצמאות. אם אנחנו שואפים לשיוויון, עלינו להכיר בכוחה של המכשפה כשווה בין שווים. דמות חזקה, מאיימת ומוזרה - אבל גם עצמאית, שמסוגלת לעמוד על שלה. והיא לא הולכת לשום מקום.
הכותב הוא דוקטורנט להיסטוריה באוניברסיטת תל אביב, ממייסדי עמוד הפייסבוק "היסטוריה גדולה בקטנה" ומנחה "הפודקסט של היסטוריה גדולה בקטנה"
והחודש, תזמורת הבארוק הירושלמית מקדישה ערב שלם לחגוג את דמויותיהן של אינספור מכשפות בתרבות ובמוזיקה:
הפסטיבל, שמוקדש לנשים מלחינות ולייצוג נשים במוסיקה במאה ה-17, יעלה שלל פעילויות מוסיקליות ביולי 2021. הפסטיבל ייתן במה למלחינות מהבארוק - שמרביתן נשכחו במהרה לאחר מותן - ולייצוג נשים ביצירות האמנות של הבארוק.
שמותיהם של מלחינים רבים מתקופת הבארוק שגורים בפי הציבור - באך, ויוואלדי, הנדל, מונטוורדי, קורלי ורבים אחרים. עם זאת, מעטים יודעים על פעילותן הרבה של מלחינות נשים שנאלצו להתמודד עם סביבה פטריארכלית שהקשתה ולעתים אף ניסתה למנוע פעילות אמנותית של נשים. אותן נשים יוצרות עוררו בקרב החברה הגברית פחד מצמית שנבע מכוחן היצירתי והיחס כלפיהן הזכיר את היחס שהופנה באותה התקופה לנשים חזקות מתחומים מקבילים כמו רפואה ומחקר, נשים שבמקרים רבים הוקעו כ"מכשפות", נרדפו ולעיתים אף הועלו על המוקד.
גישה זו היוותה מקור השראה לשמו של הפסטיבל. המלחינות שיבואו לידי ביטוי בפסטיבל זה יהיו הקורטיזנה ברברה סטרוצי (1619-1677, ונציה), הנזירה לוקרציה אורסינה ויזאנה (1590-1661), ולאונורה דוארטה שגדלה במשפחת אנוסים אמידה באנטוורפן (1610-1678).
במרכז הפסטיבל - האופרה המרהיבה "לה קליסטו" מאת פרנצ'סקו קוואלי (1651), שתבוצע בבכורה ישראלית על ידי נגני תזמורת הבארוק ירושלים, זמרי מיתר אופרה סטודיו של האופרה הישראלית, המנצח דוד שמר והבימאית שירית לי וייס.
האופרה "לה קליסטו" תבוצע בירושלים, בתל אביב ובחיפה. שאר אירועי הפסטיבל המגוונים יתקיימו בחללים שונים ברחבי ירושלים ובעיקר בבית רוח חדשה - הלא הוא בית החולים שערי צדק הישן. לצד הקונצרטים ישולבו הרצאות בנושאי נשים באמנות המאות ה-16 וה-17 וערב שירה בשיתוף "מקום לשירה".