לצרוח, לברוח או להחזיר? כך תגיבי במקרה של תקיפה

אתמול בקפה השכונתי נכנסתי לשיחה עם בחור אחד, ובשלב מסוים הגענו לדבר על נשים, גברים ומערכות יחסים, כי לשם כל השיחות איתי מגיעות תמיד. מפה לשם גם נושא הפלישה למרחב הפרטי עלה, דווקא מצידו - הוא תיאר סיטואציה שבה אישה נכנסה לו למיטה ללא הזמנה וכפתה את עצמה עליו. גם זה קורה. אז החלפנו חוויות מכל מכל הפעמים ששכבנו עם אנשים כי הם "כבר היו שם, ולא נעים", צחקנו קצת וחזרנו לדבר ברצינות. "ברור שזה נורא", אמרתי לו, "אבל אי אפשר להשוות את זה למקרה ההפוך, מהסיבה הפשוטה שאם גבר נכנס בכפייה למיטה של אישה - היא לא מרגישה רק אי נעימות - היא מרגישה בסכנה." מה שגברים לא תמיד לוקחים בחשבון הוא שילדות קטנות, כל הילדות הקטנות, מתחילות את החיים במרחב הציבורי בידיעה שגברים הם יצור שצריך לבדוק טוב לפני שנותנים בו אמון בסיסי. מרגע שהן מתחילות ללכת הן שומעות משפטים כמו "אל תדברי עם גברים זרים", "תמיד תבדקי שאף אחד לא הולך אחרייך", וכולי, ולא טורחים, כי אולי זה מסובך מדי, להסביר לילדה שלא כל הגברים מסוכנים, גם אם הם הולכים אחרייך ברחוב, בחושך.

את הפייסבוק ואת האינסטגרם שלנו כבר ראית?

ככה אנחנו גדלות. עם חשדנות בסיסית כלפי גברים, ועם חשש אמיתי בהקשר הזה. ואז אנחנו מתחילות לצאת לדייטים ומוסיפים לנו שמן למדורה עם משפטים כמו "גברים רוצים רק סקס", "גברים רוצים ממך רק דבר אחד", "הם כולם שקרנים ובוגדים". באמת, לא ברור לי איך אנחנו מצפים שיקרה אי פעם משהו טוב בין גברים לנשים בעולם הזה, ולדברים הרעים כבר התרגלנו. הסטטיסטיקה של האלימות בין גברים לנשים (בעיקר מצד הגבר) הולכת ומחמירה, וגם בלי שנתעמק בפסיכולוגיה של המצב, נראה לי שלא יזיק לדעת להגן על עצמך קצת, נכון?

ככה פגשתי את ליאור גמליאלי, אומן לחימה מדופלם, במדשאה של גן מאיר, לשיעור של "הגנה עצמית". מה זה אומר? חשבתי שאלמד כמה טריקים לא ישימים, כמו לתקוע לאיש הרע מפתחות בעין, וכמה תרגילי תקיפה, מאלה שמתאימים יותר לשיעור ג'ודו מאשר לאישה רנדומלית שצועדת ברחוב בעקבים. לא שאני מזלזלת ביעילותן של בעיטות קונג-פו, אבל ביננו, אני לא רואה את אף אחת מהנשים שאני מכירה דופקות לאנס בעיטת מספרת בפנים. אז מה בכל זאת צריך לעשות במקרה של תקיפה?

מעבר לאמצעים הפיזיים וטכניקות קרב המגע שמספק ליאור גמליאלי ל-750 הנשים של קהילת Be safe שקמה בישראל בחודשיים האחרונים, הוא מעשיר גם באמצעים מנטליים - בניסיון להפחית את מקרי האלימות וההטרדות המיניות האלימות כנגד נשים בישראל, השיעורים מתמקדים הרבה מאד גם בהלך הרוח של התוקף ובמניעת התדרדרות הסיטואציה: "התוקף לא מעונייו להסתבך" מסביר ליאור "הוא ניגש למי שנראית לו הכי פחות בעיייתית, זו שתקפא במקום ולא תעשה רעש, יעשה מה שיעשה ויברח".

כנשים,כשאנחנו חושבות על האופציה המזעזעת של תקיפה, כמעט ולא יוצא לנו לחשוב על העובדה הזאת, שגם לתוקף הפוטנציאלי שלנו יש פחדים. ברור לנו שיש לו בעיות נפשיות, אבל מאחר והוא חזק יותר פיזית, הוא נראה לנו גם נטול פחדים. והוא לא. "הוא מפחד להיתפס, ויעשה הכל כדי שזה לא יקרה, ולכן הדבר הראשון שאת צריכה לעשות כשאת מרגיה מאויימת זה רעש".

מה, לצרוח?
"לצרוח, להפעיל צופרים, ללחוץ על כל כפתורי האינטרקום של הבניין, להשתולל ולהרעיש כמה שאת יכולה. רוב הסיכויים שתוקף שמבין שהסיכוי שלו להיתפס עלה במידה משמעותית, יעדיף לשחרר."

אם אתן שואלות את עצמכן מה לאיש הזה ולנפגעות תקיפה, אולי סיפור הרקע שלו יעזור להבין את הקשר הרגשי שלו לתחום. אחרי גירושי הוריו כתינוק, ואימו הפכה לחולת סכיזופרניה והרבתה להכותו, וגם בבית הספר הוא הפך למטרה לאלימות ובריונות. כשעבר להתגורר עם אביו החל ללמוד אומנויות לחימה, ובגיל 17 הפך אלוף ישראל. בצבא שימש כמדריך קרב מגע, ובהמשך העשיר את הידע שלו בלימודי התפתחות אישית ו-NLP, והחל לשלב בין התחומים.

בתחילת 2020, כשפרץ גל המהומות האחרון בישראל, החליט גמליאלי להקים את קהילת BE safe כדי לעזור לנשים להגן על עצמן ולשנות את הסטטיסטיקה: "תוקפים לאומניים פחות מפחדים להיתפס, כי הם מגיעים כדי לפגוע ולהרוס, אבל אלימות על רקע מיני זה שונה לגמרי. בשני המצבים - מי שתעבור את ההדרכה, תזהה בקלות את הסיטואציה ותעלה את סיכוייה להיחלץ מהמצב".

ואם המטרה היא להיחלץ, ברור שלברוח זו אופציה, ואחת הטובות שבהן: "אם את יכולה להימנע מעימות ופשוט לעזוב את המקום - הכי טוב" הוא קובע "אין סיבה להיכנס לעימות עם גבר אלים שכפי הנראה חזק ממך פיזית, אז אם את יכולה לברוח - זו אחת ההמלצות הטובות שאני יכול לתת לך. סבירות גבוהה שאם תתרחקי ממנו משמעותית, וגם תקימי מהומה תוך כדי, הוא לא ירדוף אחרייך."

לצורך ההיחלצות הזאת, גמליאלי מלמד כמה שיטות השתחררות מכמה סוגי תפיסה נפוצות. מסתבר שיש דרך יעילה להשתחרר ממצב שבו מישהו תופס אותך בזרוע אחת, ושיטה יעילה אחרת להשתחררות מתפיסה בשתי הזרועות, ומדובר בשיטות שמצמצמות את הפערים בכוח הפיזי בין התוקף לבין הקרבן - בהדגמה היה מאד ברור שהטכניקה הזאת תעבוד אם מישמים אותה נכון, לא משנה כמה הוא יותר חזק ממך (והוא הרבה יותר חזק ממני) מה שמאד מאד מעודד.

בקהילה החשובה רוב הזמן מוקדש לאימון על מנת להיחלץ מתקרית אלימה באמצעות דיבור והתנהגות פעילה, לפני שפורצת תקיפה: "רובנו נכנסים למצב של לחץ וקיפאון כשאלימות פורצת מולנו. הבנת המנטליות של תוקף וניצול חולשותיו לטובתנו יוכלו לטפל בבעיה גם באמצעות לימוד לדבר נכון. בקהילה אנו עוסקים גם בהצבת גבולות אקטיביים ומלמדים להיכנס למצבי דריכות תוך קריאת המצב והכנה לתגובה."

אני מבינה למה הוא מתכוון - הבעיה מתחילה הרבה פעמים עוד לפני שמתרחשת התקיפה - הרבה נשים שחוות תחושה של איום לא סומכות על עצמן מספיק כדי להיכנס למצב של התגוננות פעילה. לרוב הם יגידו לעצמן משהו כמו "לא, הוא בטח לא מתכוון", או "אני סתם מדמיינת ומגזימה", מה שמעכב את התגובה האסרטיבית והברורה שעשויה להציג את הגבולות בזמן ולמנוע התפתחות אירוע חמור יותר.

ליאור מקיים עבור חברות הקהילה הרצאות בזום בחינם וגם סדנאות פיזיות, שבהן, בין היתר הוא מלמד אותן לסמוך על השיפוט שלהן את הסיטואציה, ולבסוף, מטמיע על ידי חזרות רבות ודמיון מודרך, את האינסטינקט שיגרום למותקפת להשתמש בידע הפיזי שרכשה, לא לקפוא, אלא להיפך, להחזיר, ובצורה שכפי הנראה תפתיע את התוקף ותגרום לו לסגת - וגם זה לא עניין של כוח פיזי אלא יותר עניין של אטיטיוד. "כפתור הלביאה" הוא קורא לזה, ואחרי לא הרבה חזרות, כל אחת תצליח להפנים, שיש מקרים שבהם כל פעולה שתעשי עדיפה על כלום, ולעזור לנשים רבות להתגונן בפני תקיפה מינית.

ההצטרפות לקהילה הראשונה בישראל למטרת הגנה עצמית של נשים, היא חינמית דרך הפייסבוק והאינסטגרם שלנו