אם הייתי שואלת אתכם - גברים, נשים, בזוגיות או רווקים - מה הקו האדום הכי ברור שלכם בזוגיות, רובכם הייתם עונים: בגידה. אם הייתי ממשיכה ושואלת מה הייתם עושים אם הייתם מגלים שבגדו בכם, רובכם הייתם אומרים שבאותו רגע זה היה נגמר. במציאות, מסתבר, זה הרבה יותר מורכב.
לשמחתי, אף פעם לא חוויתי בגידה במלוא מובן המילה, או לפחות לא גיליתי שהייתה כזאת. בפעם היחידה שבה הבנתי שבן זוג שלי שכב עם מישהי אחרת, היינו ממש בהתחלה של הקשר, לא יותר משבועיים או שלושה. קבענו שיגיע אליי לדירה אחרי שיום קודם לא נפגשנו, הכנתי ספגטי בולונז, ואחרי שהוא סיים לאכול קערה שלמה, הוא סיפר לי שלילה קודם הוא פגש במקרה את האקסית שלו, וזה נגמר במיטה.
את הפייסבוק ואת האינסטגרם שלנו כבר ראית?
כאמור, היינו ממש בהתחלה, עדיין לא הספקנו לפתח קשר אמיתי ובטח שלא אהבה. אפילו לא כעסתי, פשוט הבנתי שכנראה הכנסתי את ראשי הבריא למיטה חולה ואמרתי ביוש. ובכל זאת, למרות שאפילו לא הספקנו לבנות אמון במידה ראויה לניפוץ, זאת הייתה תחושה נוראית של השפלה ושל דחייה, כי בסופו של דבר, הוא לא בחר בקשר הקצר שהתחיל איתי, אלא העדיף אותה.
אם ככה זה מרגיש בקשר ראשוני שאפילו לא ממש קרה, אני לא יכולה לתאר לעצמי איך מרגישה בגידה בזוגיות ארוכה, כשאתם למעשה כבר ממש משפחה. פניתי לשלוש נשים שחוו על בשרן את הפחד הכי גדול בזוגיות והחליטו, למרות הכל, לסלוח לבן הזוג ולנסות לשקם את הקשר, כדי לנסות להבין איך זה מרגיש והאם באמת אפשר להתגבר על בגידה.
אצל חלי (פרטיהן המלאים של חלק מהמרואיינות שמורים במערכת, לבקשתן) זה קרה אחרי כמעט 9 שנים של נישואים וארבעה ילדים. בדיעבד, היא מספרת על קשיים לא מעטים בקשר עוד הרבה לפני הבגידה. "מהר מאוד אחרי שהתחתנו נכנסתי להריון. ילדים, שהם דבר מקסים ונפלא, לא מתבלים את הזוגיות בוורוד ועם כל ילד שהתווסף, יחד עם החיים והשגרה, התקשורת בינינו הלכה והידרדרה. סקס כמעט לא היה, ולאורך כל השנים רציתי ללכת לטיפול אבל בעלי לא רצה. תמיד שאלתי אותו: "למה אתה לא רוצה? יש לך מישהי אחרת? אני מסריחה?" אבל הוא תמיד אמר שהוא אוהב אותי ואין שום בעיה".
לפני כשנתיים נסע בעלה של חלי לחו"ל, לכמה נסיעות עבודה. אחרי הטיסה השלישית, היא החלה לחשוד. "אנחנו דתיים, אז אנחנו מכבים את הפלאפונים בשבת, אבל שבת אחת, כשהוא היה בשירותים, ראיתי שהפלאפון שלו לא במקום וזה היה מוזר. בשבת אחרת, כשנחתי עם אחת הבנות במיטה, היא לקחה את הפלאפון שלו ופתאום המסך נדלק, וראיתי הודעה מאיזו אישה. עכשיו, אני דתייה, אני שומרת שבת והכל, אבל הייתי חייבת לבדוק. נסגרתי בחדר והלב שלי דפק. ראיתי המון התכתבויות ביניהם באנגלית ומיד עשיתי צילומי מסך של הכל ושלחתי לעצמי".
עוד באותו יום חלי חשפה בפני בעלה את מה שגילתה, והדבר הוביל למסכת של הכחשות, תירוצים ושקרים. "עברתי על כל ההתכתבויות שלהם וגיליתי שזה התחיל כבר בנסיעה הראשונה שלו לחו"ל. הוא היה שולח לה תמונה של החדר וכותב שהוא מחכה לה, הם היו כותבים אחד לשני הודעות אהבה, דיבורים על סקס, דברים שהיה לי מאוד קשה לראות. היו שם תמונות שלהם ביחד אבל הוא אמר לי שזה פוטושופ, אחר כך הבטיח שהוא מחק את המספר שלה אבל גיליתי שהוא שמר אותה בשם אחר וממשיך לדבר איתה. הוא שיקר לי המון".
שבוע אחרי שגילתה על הבגידה התברר לחלי שבעלה עדיין מתכתב עם אותה אישה. באותו הרגע היא ביקשה ממנו שיעזוב את הבית, אבל הוא התחנן בפניה שתסלח לו, אמר שהוא מצטער על כל מה שעשה וביקש להישאר. היא הסכימה, אבל בדיעבד גילתה שבזמן שהם בטיפול ומנסים לשקם את הקשר, הרומן נמשך עוד חצי שנה.
אחרי שהוא בגד בך, שיקר לך כל כך הרבה והמשיך את הקשר עם אותה אישה - למה החלטת להישאר?
"שאלה קשה. עד היום אני לפעמים שואלת את עצמי למה. תמיד הייתי אומרת: "גבר שלא טוב לו - שיקום ויילך. אל תבגוד. זה קו אדום". ובהתחלה באמת רציתי שהוא יילך. אז למה השארתי אותו? אין לי תשובה יפה, הוא הכאיב לי והכאב לא ייעלם אף פעם, אבל אני חושבת שזוגיות זאת עבודה. היום יש לי בן זוג אחר בבית. הוא החבר הכי טוב שלי, כמו שהוא לא היה כל השנים שלפני הבגידה. הסקס השתדרג, התקשורת השתפרה, יש לי גבולות ברורים והוא מכבד אותם". את שיקום הקשר חלי התנתה בהליכה לטיפול זוגי, שהתברר כתהליך מורכב אפילו יותר מכפי שציפתה. "אני חשבתי שהייתי מאה אחוז בקשר הזה, שהייתי מהממת, אבל כנראה שלא הייתי מאה אחוז. במהלך הטיפול את מגלה ששניכם שותפים לדרך הזאת אל המקום הנמוך שאליו הגעתם. אני לא לוקחת אחריות, כן? הוא זה שבגד. אבל בטיפול כל החרא צף, הכל בחוץ ומשם אי אפשר עוד לרדת, ואת מבינה שגם את צריכה לעשות עבודה. זה מאוד מעצבן. הטיפולים הראשונים היו לי מאוד קשים. באתי לטיפול כי הוא בגד בי ובסוף אני זאת שיוצאת אחרי כל טיפול וצריכה לעבוד על עצמי".
והיום? את מרגישה שהצלחתם לשקם את האמון?
"האמון לעולם יהיה בשיקום, וכנראה שאני לעולם אהיה חשדנית. עד היום אני מפחדת להשלות את עצמי ומתפללת שאני לא חיה בסרט ושהטוב שיש לנו היום הוא לא סתם סיפור שהוא מספר לי. אני גם לא מרפה, אני מציקה לה. אני נכנסת לפייסבוק שלה ויש לי גם את הטלפון שלה ואני מתגרה בה באקסטרים, אני חולה על זה. לפעמים היא חוסמת אותי ולפעמים מחזירה. אבל לפי התגובות שלה אני יודעת שאין ביניהם כלום".
אז הצלקות עדיין שם.
"הצלקות תמיד יהיו, אבל הנפילה הזאת בסופו של דבר רק שידרגה לנו את הנישואים. אם הוא לא היה בוגד בי היינו עדיין עצובים וממורמרים, היום טוב לנו ביחד. פעם, בחגים עם המשפחה, הייתי מדגמנת זוגיות, אבל בעצם הייתי לבד, היום אנחנו אחד עם השני ולא אחד ליד השני. פעם הוא היה כמו שייח' בבית, היום הוא שותף מלא להכל. אני לא הייתי מאושרת לפני הבגידה, הייתי אישה עצובה מהלכת. היום אני חושבת שמגיע לי להיות מאושרת ואני דורשת את מה שמגיע לי".
את אומרת שהיום את שמה גבולות ובאה בדרישות שבעבר לא היו. את חושבת שיש לזה קשר למה שקרה?
"בטח. אני תמיד הייתי אישה חזקה שיכולה הכל, יכולה לבד גם. נתתי לו תחושה שאני לא צריכה אותו, ואני מניחה שאחת הסיבות שהוא הגיע לקשר ההוא היא שהיא הייתה זקוקה לו. בעידן החדש נשים הן מאוד חזקות, הן יכולות הכל לבד ולא צריכות אף גבר, אבל כנראה האגו הגברי צריך שיזדקקו לו".
גם ליאור, שגילתה שבעלה בגד בה אחרי יותר מעשר שנות נישואים עם שלושה ילדים משותפים, מספרת על תקופה לא קלה שקדמה לבגידה, עליה גילתה לפני כשמונה שנים:
"היו בינינו המון ריחוק ומתיחות", היא מספרת, "הרגשתי דחויה ולא נאהבת ולא הבנתי מה לא בסדר. ברור שחשבתי על בגידה, היו לי חשדות שאולי יש לו מישהי בעבודה אבל כששאלתי אותו הוא הכחיש. אז חשבתי שהוא הפסיק לאהוב אותי או שהוא פשוט בדיכאון, כי נראה היה שממש לא טוב לו. הוא גם לא אחד שנראה שיכול לעשות כזה דבר. הוא בנאדם יותר מדי טוב".
על הרומן שניהל הוא סיפר לה, אחרי חודשים ארוכים של ריחוק, כיוון שפחד שתגלה וניסה להקדים תרופה למכה. "בוקר אחד הוא אמר לי שיש לו קשר עם מישהי מהעבודה, שזה לא קשר רומנטי אבל שהם מדברים הרבה ושבעלה התחיל לחשוד, אז הוא רוצה לספר לי כדי שאני לא אשמע משהו לא נכון. לא ידעתי איך להגיב. יותר מאוחר התקשרתי אליו לעבודה ואמרתי לו שמגיע לי לדעת בדיוק מה קרה. ואז הוא סיפר לי את האמת. ככה, בטלפון".
גם ליאור, לפני שבכלל העלתה בדעתה אפשרות של בגידה, סימנה מעשה כזה כקו אדום מבחינתה. "אני זוכרת שבמהלך הנישואים, את יודעת, לפעמים אחרי הרבה זמן עם בנאדם יש תקופות של מריבות ונמאס לך ממנו, אז הייתי אומרת לפעמים הלוואי שיבגוד בי ואז תהיה לי סיבה להתגרש. אבל זה אף פעם לא נכון עד שאת חווה את זה. זה כל כך כואב, משהו בלב פשוט מת".
איך הגבת אחרי שגילית?
"בהתחלה הרגשתי כמו בחלום, כאילו אני במקום אחר. אני מודה שבאיזשהו מקום גם הרגשתי הקלה מסוימת כי סופסוף הבנתי מה הסיבה לתקופה הקשה הזאת שעברנו, זה סגר לי איזשהו מעגל. בהמשך השבוע דיברנו והוא סיפר לי הכל. אמרתי לו: 'איך יכולת לעשות את זה? איך לא נגעלת לעשות דבר כזה?' אבל ניסיתי לשמור על איפוק ולשלוט בעצמי כדי לא לעשות משהו פזיז."
למה החלטת להישאר?
"אני לא יודעת מה המניע הפנימי שגרם לי להמשיך. משהו באינסטינקט ההישרדותי שלי אמר לי 'תמשיכי, יהיה לך טוב בסופו של דבר'. ידעתי על מה אני רוצה לשמור והחלטתי שאני לא אתן לשום דבר, ובטח לא לאישה הזאת, להרוס לי את מה שבניתי. אנחנו ביחד כבר המון שנים, הוא אבא טוב וכן, הוא גם בנאדם טוב. לא רציתי שהמקרה הזה יערער לי את כל החיים".
ליאור מתארת תהליך שיקום מורכב ולא קל, שנמשך שנים:
"בהתחלה הרגשתי שאין לי עם מי לעבוד", מספרת ליאור, "הוא אמנם רצה להישאר ולשקם את הקשר, הוא עשה הכל בבית ודאג לי ולילדים, אבל היה לו מאוד קשה לגלות אלי רגש. אני חושבת שהוא היה מאוד מדוכא ולדעתי הוא גם עדיין אהב אותה. הוא ידע שהוא רוצה להיות איתי ולא איתה אבל היו המון עליות ומורדות, המון דברים שצפו בטיפול".
לאורך כל הזמן הזה יש ספקות או שאת בטוחה שתצליחו להתגבר?
ליאור: "יש ספקות, יש גם רצון לעזוב ולא להיות, יש את זה הרבה. אבל פשוט ממשיכים, לצד הכאב. עבדתי על הזוגיות כל הזמן, גם כשלא היה לי פרטנר, ובמקביל מילאתי את החיים שלי בדברים אחרים שעשו לי טוב. האמנתי שאם אני אתמיד המציאות שלי בסוף תיראה כמו שאני רוצה שהיא תיראה. זה לקח כמעט שלוש שנים והן היו קשות, אבל לאט לאט בעלי התחיל יותר ויותר להתקרב אלי, הוא התגבר על הדיכאון שלו ובשלב מסוים הרגשתי שהוא פשוט התאהב בי מחדש".
והיום האמון שלך בו חזר לחלוטין?
"אני סלחתי אבל לא שכחתי. תמיד יהיה לי ספק מסוים. אם הוא למשל ידבר עם מישהי אני ארצה לשאול מי זאת, אבל הוא יגיד לי עוד לפני שאני אשאל. אני שמה לב לא לשדר לו שאני מקנאה, אני רוצה להראות לו ביטחון. אני חושבת שחלק מזה שהוא התאהב בי מחדש זה כי הראיתי לו שאני לא נזקקת לו יותר מדי. יש לי את החיים שלי, את מה שעושה לי טוב, ואני לא מתרגשת. בזוגיות זה ככה. ברגע שאת מתרחקת ומשדרת ביטחון הוא רוצה להתקרב".
וככה את באמת מרגישה או שאת רק מנסה להיראות ככה מולו?
"בהתחלה לא הרגשתי ככה בכלל, עשיתי הצגה. זה בלתי אפשרי לא לעבור דרך מסכנות ופגיעות אחרי בגידה, אבל התפללתי להיות חזקה מולו. בסוף, כשזה מה שאת מרגישה באמת את משדרת את זה בלי להתאמץ, ואני שמחה שהגעתי למקום הזה. זה לקח המון שנים. עד עכשיו אני לפעמים כועסת על עצמי, על כמה הייתי תמימה ונזקקת, למה הייתי כל כך חלשה, למה הבאתי את עצמי למצב הזה. לעבור בגידה זה טראומה, והיא תלווה אותי תמיד".
למי היה לך יותר קשה לסלוח? לו או לעצמך?
"שאלה קשה. זה עדיין יכול לתפוס אותי, את יודעת, אם משהו נוגע לי בנקודה רגישה אני יכולה לכעוס על עצמי שוב על כל מה שהייתי בעבר. אבל כשטוב לי אני לא ארגיש את זה. אני חושבת שברגע שאת באמת סולחת לבן הזוג את משלימה עם עצמך וסולחת גם לעצמך, וכדאי לסלוח כדי להתחיל דרך חדשה. אני מאמינה מאוד גדולה בזה שאפשר לקיים זוגיות שניה עם אותו בעל, רק הרבה יותר טובה. כמו פרק ב' אבל משודרג, כי יש את הבסיס שלנו, את כל מה שבנינו ביחד, והיום הוא כל כך מעריך אותי ומכבד אותי על זה שהחזקתי ולא הרפיתי. לא צריך לוותר, אם הזוגיות התחילה באהבה גדולה אפשר לבנות את זה מחדש. נכון, היו לי כמה שנים קשות, אבל עכשיו יהיו לי 30-40 שנים טובות".
"אחד התהליכים בדרך לסליחה מלאה הוא גם לדעת לסלוח לעצמך", אומרת קרן שחר אליעזר, מטפלת רגשית המתמחה במערכות יחסים ובבגידות, "זה לא שאני אומרת שלצד הנבגד יש אחריות על הבגידה, ממש לא. הבגידה היא האחריות מלאה ובלעדית של הצד שבגד. אבל על המערכת הזוגית שלפני הבגידה יש אחריות לשני הצדדים. חלק מהתהליך של הסליחה הוא גם לסלוח לעצמי ולקבל את הבחירות שעשיתי, וזה תהליך לא פשוט. בגידה זאת טראומה מטורפת".
קרן יודעת טוב מאוד על מה היא מדברת, כיוון שגם היא עברה בגידה בעצמה. כמו חלי וליאור, גם היא החליטה לסלוח לבעלה, אבי ארבעת ילדיה, ולנסות לשקם עמו את הקשר, אך אחרי עשור, שבמהלכו הייתה בגידה נוספת, הבינה קרן שכל אחד מהם צריך ללכת לדרכו.
איך את מסבירה את הפער הזה בין הקו האדום שרובנו מותחים, בתאוריה, במקרה של בגידה, לבין זה שבפועל יש הרבה יותר נכונות לסלוח?
"במקרה שלי, עוד הרבה לפני שזה קרה, תמיד אמרתי לעצמי וגם לו שאם יום אחד אני אגלה שהוא בוגד בי, אני באותו רגע קמה והולכת. לא נשארת רגע אחד, גם לא כדי להבין מה לעזאזל קרה שם. וכמובן שנשארתי הרבה יותר מרגע אחד, נשארתי עשר שנים. בכובע המקצועי שלי אני יכולה להגיד לך שזה משהו שאני שומעת בקליניקה כל הזמן. בנאדם חי לפי ערכים מסוימים ויש לו קווים אדומים, אבל כשמישהו חוצה את הקו האדום, הכל מתערער פתאום ואנשים עושים דבר אחר לגמרי ממה שהם חושבים. אני יכולה להגיד לך שזה אחד הקונפליקטים הכי קשים שיש לנבגד שמנסה לשקם את הקשר אחרי בגידה, כי אם אמון זה ערך עליון אצלי ובגידה זה קו אדום, איך אני מנסה לקבל את זה ולסלוח? זה מאוד מערער".
את מתארת משבר אמון לא רק מול הבן זוג אלא גם בין הנבגד לבין עצמו.
"לגמרי. זה חלק מהעבודה שהנבגד צריך לעשות עם עצמו וזאת עבודה לא קלה, כי אם תשאלי כל אדם מה סולם הערכים שלו, אמון תמיד יהיה בין הראשונים".
מה גרם לך להחליט להישאר?
"הבנתי שיש לי עוד כמה ערכים בסולם הערכים ושערך המשפחה כנראה נמצא גבוה יותר מערך האמון. זה עזר לי לפתור את הקונפליקט הפנימי הזה של למה אני נשארת. אני באה מבית של הורים גרושים, אני יודעת מה זה ושנים ניסיתי למנוע את זה, אבל בסוף זה קרה כי בסיכומו של דבר צריך לשים על כף המאזניים גם את מה שנכון לך ברמה האישית ומה יעשה אותך יותר מאושר. זה לא משהו שהחלטנו ברגע, כמובן, אלא באמת אחרי ניסיון שיקום כשראינו שזה לא עובד. אבל יש הרבה מקרים שבהם זה כן עובד. אם יש אהבה וחיבור ורצון של שני הצדדים לשמר את הזוגיות זה עובד בהחלט".
והאמון באמת יכול להשתקם?
"התפקיד של הבגידה, בסופו של דבר, הוא לעורר. להגיד שיש פה כנראה משהו לא תקין שצריך לתקן. זוג שמצליח לעשות את זה זוכה באמת בזוגיות מדהימה, יותר טובה ממה שהייתה לפני הבגידה. אבל יחד עם זה אני חייבת להגיד שהאמון - אפשר לשקם אותו אבל הוא אף פעם לא חוזר להיות מאה אחוז. יש בזה גם משהו טוב כי זה משאיר את שני בני הזוג דרוכים, אז הם דואגים לשמר את הזוגיות ולטפח אותה כל הזמן".
מה יותר מקשה על החיים לחזור למסלולם - הפחד שזה יקרה שוב או הקושי של הנבגד לסלוח?
"הדבר האבסורדי שמרגיש הרבה פעמים לא הוגן הוא שבתהליך השיקום הנבגד צריך לעשות את רוב העבודה, כי בסופו של דבר אם הנבגד לא יצליח לסלוח ולשים את זה מאחוריו זה לא יצליח. צריך לשקם במקביל את האמון אבל החלק הקשה ביותר הוא לסלוח, וזה לוקח זמן. זה שאני סולחת זה לא אומר ששכחתי או שאני נותנת לגיטימציה למה שנעשה, ממש לא. זה אומר שאני מחליטה עם עצמי שמספיק, כי לי זה כואב יותר מדי. הסליחה היא קודם כל בשבילי כדי שאני אהיה בשלום עם עצמי, גם אם הקשר לא יימשך".
בעקבות הבגידה האישית שעברה, החלה קרן לחקור את הנושא מכל הכיוונים, למדה והתמקצעה ואפילו נכנסה לאתרי היכרויות של זוגות נשואים כדי להבין את המניעים ואת ההתנהגות של הבוגדים. בסופו של דבר, מתוך התהליך האישי שעברה ועם הידע שצברה, הגיעה לתחום הטיפול, כשהיום היא מנהלת קבוצות תמיכה לנבגדים ומתמקדת בטיפול יחידני וזוגי לאנשים שעברו בגידה, משני הכיוונים.
"זה בדרך כלל מעצבן אנשים כשאני אומרת את זה", אומרת קרן, "בעיקר את מי שנבגד, אבל הסופה הזאת, ששינתה לי את החיים מקצה לקצה, עשתה לי טוב בסופו של דבר. זה היה עשור נוראי, לא הייתי בוחרת בזה אם הייתה ניתנת לי זכות הבחירה, אבל זה קרה, והיום אני מאושרת הרבה יותר ממה שהייתי. יש שברון לב על המשפחה שהתפרקה אבל אפשר להסתכל על הדברים היפים שקרו ואותם להעצים. ככה לדעתי צריך להסתכל על כל משבר".
יש לך עצות לזוגות שרוצים להתגבר יחד על בגידה?
"זה מאוד תלוי במקרה ובזוג אבל אחד הדברים החשובים הוא לנסות לתחום את זה בזמן. אחד המשפטים שחוזרים על עצמם מהצד הבוגד הם: "אני מרגיש/ה כמו בכלא". אם יש ל"כלא" הזה זמן תחום, שבו כל אחד מאפשר לשני לעשות את התהליך בלי מעצורים, זה יותר קל לשני הצדדים. בזמן הזה מותר לי להגיד הכל, לכעוס ולהוציא, אבל אחר כך אנחנו מתחילים דרך חדשה. דבר נוסף הוא לשבת ולכתוב את סולם הערכים שלכם ולהבין מה הדברים החשובים לכם באמת. כשמגלים שחוץ מאמון יש עוד ערכים שחשובים, זה נותן קצת יותר מקום לסלוח. טיפ נוסף שאני יכולה לתת הוא שכל אחד יבדוק עם עצמו מה הסיבה האמיתית שהוא רוצה לשקם, מתוך בחינה של הזוגיות שהייתה לפני הבגידה. עניינים כלכליים, פחד להישאר לבד או רצון להישאר בגלל הילדים - אלה לא דברים מניעים. אבל סיבות כמו: אני אוהבת אותו, יש לנו חיבור מטורף, היסטוריה משותפת - אלה סיבות שמעניקות מוטיבציה אמיתית לעבוד על הקשר ולשקם אותו".
לסיכום, אני חייבת לשאול, מה דעתך על המשפט..
"עץ עקום לא מתיישר?"
בדיוק, או בגרסה הידועה - פעם בוגד תמיד בוגד?
"אני לא מסכימה עם המשפט הזה. אני בכלל לא חושבת שצריך לשים שום דבר בתבניות. כל מקרה הוא אינדיווידואלי ומה שמכריע בסופו של דבר אם זה יקרה שוב או לא זה מאוד אישי, זה תלוי בבנאדם, בנסיבות, במערכת הזוגית ובעוד המון פרמטרים. מי שבגד פעם אחת יש בו את היכולת לבגוד, את זה אנחנו יודעים. כלומר הפוטנציאל שזה יקרה שוב הוא גבוה. אבל זה לא אומר שהוא ימומש".