חודש הגאווה עוד רגע נגמר, תל אביב עדיין שבורה מהמצעד ורטובה מזיעה וזה בדיוק הזמן לסכם. סך הכל, היו לא מעט סיבות לגאווה השנה. שופטת כדורגל טרסג'נדרית בליגת העל, זמרת מזרחית שיוצאת מהארון, אי אפשר להגיד שלא התקדמנו. אבל כידוע, הדרך לשוויון ולקבלה אמיתית עדיין ארוכה ואני אפילו לא מדברת על הזכויות שצריכות להיות זהות לכל אדם, אלא על משהו עמוק הרבה יותר, שבדרך כלל נשאר בינינו לבין עצמנו ומכוסה בהמון בושה, פחד ואשמה - הפנטזיות המיניות שלנו.
את הפייסבוק ואת האינסטגרם שלנו כבר ראית?
כל מחקר, סקר או כתבה שהתפרסמו בשנים האחרונות מצביעים על דבר אחד ברור: אחת הפנטזיות המיניות הנפוצות ביותר בקרב אנשים שמגדירים את עצמם כסטרייטים, בעיקר נשים אבל גם גברים, היא פנטזיה על בני אותו המין. מצד אחד, זה ממש לא מפתיע כי ההגדרות המיניות היום הן הרבה יותר פלואידיות וגמישות, יש הרבה יותר חופש ופתיחות להתנסויות, וגם בואו - כל עוד זה נשאר בינינו לבין עצמנו, בדמיון, הכל אפשרי. אבל ככל שהחופש והרצון לחקור גדלים, ככה גדלות גם השאלות: מה זה אומר עלינו? האם פנטזיה על בן/בת אותו המין מעידה על נטייה מינית מודחקת? ולמה אנחנו עדיין מתביישים לדבר על זה?
"אנחנו מדמיינים המון בחיים שלנו", אומרת שלי פסטרנק-כץ, יועצת מינית וזוגית, מלווה תהליכים של "חזרה בתשוקה" ודוברת אלמא - האגודה למיניות ואינטימיות בריאה בישראל, "איך ייראה הבית שלנו, מה נעשה בטיול הבא לחו"ל, מה נהיה כשנגדל. אין שום הבדל בין זה לבין פנטזיה מינית למעט העובדה שהפנטזיות המיניות הן הדבר היחיד שאנחנו ממש לא מדברים עליו. אנחנו יכולים לפעמים לשתף אחרים אפילו בדברים שיכולים להיחשב כביזאריים, מוגזמים או משוגעים, אבל לא במיניות ובפנטזיות שלנו".
למה, בעצם?
"קודם כל כי מאז שאנחנו קטנים אנחנו תמיד מרגישים שכשטוב לנו מאוד, כשאנחנו בשיא ההתלהבות והתשוקה, גם בלי קשר למין - מישהו כועס עלינו. תדמייני שאת ילדה, קופצת בשלוליות, משחקת בבוץ, מיד יבוא הורה, סבא/סבתא או גננת ויגידו לך: "מה את עושה? את מתלכלכת, הרגע החלפתי לך בגדים!" הזיכרון שנחרת לנו בתודעה הוא שכל דבר שנעשה מתשוקה יוצא משליטה, ואז נותנים לנו בראש. כלומר כשאנחנו בתשוקה אנחנו לא בסדר, מישהו משבית לנו את השמחה. ואם על תשוקות פשוטות של משחק או השתוללות חטפנו, אז עוד יותר גרוע כשאלה תשוקות מיניות, שזה גם ככה נושא שהוא טאבו מאוד גדול".
לדברי פסטרנק, היחסים המורכבים שלנו עם מיניות עברו לא מעט תהפוכות לאורך ההיסטוריה: "מונוגמיה וזוגיות זה משהו שקרה עם השנים. הרי במקור שלנו כולנו חיינו פעם בשבט, לכל גבר היו כמה נשים, מגע מיני היה קיים בין נשים לנשים ובין גברים לגברים, הכל היה הרבה יותר פתוח. באיזשהו מקום עם הזמן הלכנו למקום סטרייטי של אחד על אחד, גבר-אישה, אבל היום אנחנו מתחילים עוד פעם להיפתח. פתאום יש עשרות מגדרים, אנשים מגדירים את עצמם כפן-סקסואלים ודמי-סקסואלים, כלומר אני לא מתאהב בגבר או אישה, אני מתאהב בבנאדם. ובתוך זה, אנשים שהם סטרייטים מתחילים לשאול את עצמם שאלות. אני פוגשת היום נערות בנות 14-15, יש הרבה שמתנשקות ביניהן לאו דווקא כי הן לסביות אלא בשביל החוויה, בשביל להתנסות, לבדוק. וגם נשים מבוגרות יותר פתאום מפנטזות על נשים אחרות, מסתקרנות לגבי משהו שהן עוד לא חוו ואולי מפספסות".
אז זאת הסיבה שאנחנו מפנטזות ומפנטזים על בני אותו מין? ממקום של סקרנות?
"יש כל מיני סיבות. קודם כל צריך להבין מה הכוונה בפנטזיה. הרבה פעמים זה לא משהו ממש מדויק או מפורש, כלומר זה לא בהכרח להיכנס עכשיו לרזולוציה של מישהי שיורדת לך או את יורדת לה ומה בדיוק אתן עושות אחת לשנייה. זאת יכולה להיות רק נוכחות של מישהי שמשחררת או יוצרת בך משהו שהוא מעורר, גורמת לך להרגיש יותר מינית, ולאו דווקא מתוך מחשבה על לקיים יחסי מין איתה. דבר שני שחשוב להבין זה שפנטזיות מיניות או פנטזיות על מין לאו דווקא מופיעות כשאנחנו מאוננים או כשאנחנו במיטה. אנחנו הרבה פעמים משחזרים אותן כשאנחנו בסיטואציה מינית אבל הן בכלל לא מתחילות שם. יש משחק מקדים בראש שלנו לפני הכל, והוא יכול להיווצר בעקבות סרט שראינו, ספר שקראנו, מפגש אקראי ברחוב או אפילו רגע של קושי ומצוקה, כשאת מאוד צריכה שיראו אותך".
המקום שמבקש להיראות או לקבל אישור מסוים חוזר לא מעט בהסברים של שלי על פנטזיות חד מיניות, בעיקר של נשים, כשהיא מתארת דפוסים שונים של פנטזיות נפוצות. לרובן, אגב, מכנה משותף אחד - מושא הפנטזיה שלנו יהיה בדרך כלל משהו או מישהו שהוא בר השגה.
"הרבה אנשים חושבים שאנחנו מפנטזים על אנשים מפורסמים ונערצים אבל ברוב המקרים אנחנו לא נפנטז על בר רפאלי, לדוגמה, כי אנחנו מדמיינים תחושות ודברים שאנחנו מכירים. אז זאת יכולה להיות למשל מישהי מהעבודה או בת זוג של חבר טוב, מישהי סמכותית אולי וחזקה שיש בה משהו שאת מאוד מעריכה, אפילו מעריצה, והיא יכולה לחלוף לך בראש בהקשר המיני כי היא מסמלת עבורך משהו שאת היית רוצה להיות ולאו דווקא כי את רוצה להיות איתה. מנגד, זאת יכולה להיות מישהי הפוכה - מאוד סגורה ושקטה, אפילו צנועה, שאת מזהה בה משהו מעצמך ורואה את הפוטנציאל המיני המטורף שלה. מישהי כזאת יכולה להיות, בפנטזיה שלך, מישהי שאת מלמדת אותה, חוקרת יחד איתה, לוקחת אותה למסע, והמקום הזה נותן לך תחושה של אישה פראית, מינית, אישה שיודעת".
אלה, למשל, פנטזיות שאת שומעת עליהן בעיקר מנשים סטרייטיות? כלומר, נשים לסביות יותר ידמיינו את האקט עצמו ומה הן עושות אחת לשנייה?
"כן, כי הן כבר יודעות. הן מכירות את התחושה של לרדת לבחורה, ללקק את הגוף שלה. נשים סטרייטיות יכולות לדמיין אם הן ראו את זה בפורנו, למשל, והן בהחלט יכולות ליהנות מפורנו לסבי אבל ברוב המקרים זה לא יהיה סוג הפורנו שהן יחפשו. הן יכולות להסתכל על זה ממקום של סקרנות, ובאמת אחת הפנטזיות החזקות אצל נשים בתקופה האחרונה היא שמישהי משפריצה אותן. ההשפרצה נהייתה עניין מאוד חזק, ממש משהו מקודש. זה הפך להיות משהו שנשים חושבות שאם את לא משפריצה את לא יודעת מה זה לגמור, כשבפועל אלה שני דברים שונים לגמרי. אבל הפנטזיה במקום הזה היא על מישהי שיודעת, שמכירה הכל, שאני לא אצטרך להתאמץ לידה או אפילו לחשוב. היא תהיה מודעת לגוף שלי, אני אוכל להרגיש בנוח לידה, אפילו עם הצלוליטיס והחזה שהתפנצ'ר לי אחרי הלידה. יש שם משהו מאוד מכיל, מאפשר, משחרר".
זה נשמע כאילו הפנטזיות מגיעות ממקום מאוד לא מיני. לא מתוך חרמנות בכלל.
"זה לא מהמקום של החרמנות. לא. זה צורך רגשי שצריך לקבל מענה. אני רוצה להרגיש אהובה ונחשקת אבל לא ממקום של אני רוצה שיזיינו אותי, אלא נחשקת ממקום של מישהי שמסתכלת עליי ורוצה אותי, חושבת שאני מדהימה ונערצת. אנחנו צריכים שיראו את היופי שלנו ואת המיוחדות שלנו, רואים את זה בבירור היום כשכולם כל הזמן בסטורי ובריאליטי, רוצים שהזרקור יהיה עליהם ושיעריצו אותם. אז לא כולנו נחפש את זה באמת בחשיפה הפומבית אבל כשאני עם עצמי בין ארבעה קירות אני רוצה להרגיש ככה".
אבל אם כאישה אני מחפשת את ההערצה והאהבה האלה דווקא מאישה, מה זה אומר עליי?
"קודם כל זה אומר שהחיזוק שלי, בסופו של דבר, מגיע מאישה. כי תפיסת המחשבה הישנה שלנו, שזה לא אומר שהיא נכונה, חשוב לומר, אבל היא עדיין מנהלת אותנו ואומרת לנו בתת מודע שגבר, לא משנה מי תהיה לידו, הוא ירצה לזיין אותה. אני שומעת מנשים נשואות שמספרות לי איך כל היום הבעל שלהן לא דיבר איתן מילה מעבר למה יש לאכול ולאן לקחת את הילד ומתי, ואז בסוף היום כשהוא נכנס למיטה הוא שולח ידיים. סליחה?! יום שלם לא עניינתי אותך בכלל. טכנית זאת הייתה יכולה להיות גם השכנה פה במיטה או כל אישה אחרת במקומי. אז אני לא מרגישה מיוחדת. ולעומת זאת הערצה שמגיעה מאישה היא ממישהי שרואה אותי באמת, ולא אותי כאובייקט".
ואצל גברים הפנטזיות מגיעות ממקומות אחרים?
"ברוב המקרים, גברים לא יפנטזו בלי משהו שהם רואים מולם, הם זקוקים למשהו ויזואלי מולם כמו פורנו או תמונה ונשים יותר יפעילו את הדמיון גם בלי הגירוי הויזואלי. לרוב זה יהיה משהו בר השגה, גם אצל גברים וגם אצל נשים, אבל זה יכול לקרות גם, למשל, אחרי שהיית בהופעה ונוצר קשר עין עם האמן על הבמה. הרגע הזה יכול לייצר פנטזיה הגיונית וברת מימוש כי הרבה פעמים אנחנו פשוט מדמיינים או רוצים שמישהו ישים לב אלינו. אצל גברים אני חושבת שיש יותר עניין של שליטה, שגבר אחר שולט בהם או שהם שולטים בגבר אחר, למשל מישהו מהעבודה שכפוף להם או מישהו שהם מאוד מעריצים, וכמובן אחת הפנטזיות החזקות והמודחקות ביותר של גברים על גברים היא לפנטז על גבר אחר עם האישה שלהם. זה בדרך כלל יהיה מישהו שאני מעריץ, שיש בו משהו יותר ממני וזו למעשה התמודדות עם המקום של הציד של האישה שלי. סוג של משחק מלחמה שמשאיר אותי עירני אליה כי היא יכולה להיות מינית עם מישהו אחר. אבל הנה בסוף, לא משנה כמה הוא היה חתיך או איזה גבר אלפא, היא חוזרת אליי".
בתוך מערכת יחסים סטרייטית, פנטזיה על בן/בת אותו המין יכולה להעיד על איזושהי בעיה ביחסים? על משהו שחסר?
"לא בהכרח. לפעמים אני מפנטזת כי זה עוזר לי להתקרב אל עצמי. אני אפנטז על מישהי שהיא המודל שלי לאישה שאוהבת את עצמה ועפה על עצמה, וכשאני מדמיינת אותה אני משרה על עצמה את האנרגיה הזאת של אישה מינית ותשוקתית, וזה מאפשר לי להיפתח. לפעמים, אם אני יודעת שבן הזוג שלי היה רוצה לצרף אישה אחרת, אני רגע רוצה לדמיין איך זה מרגיש עבורי, ביני לבין עצמי. זאת אומרת, זה המון פעמים בדיקה של עצמנו מול עצמנו, ולאו דווקא כי אנחנו רוצים להגשים את הפנטזיה הזאת. הרבה פעמים זה נעשה מתוך סקרנות בריאה ומשוחררת, ממש כמו הילד שמשחק בבוץ. הוא לא חושב עכשיו על זה שהוא מלוכלך. וסקס זה הכי להתלכלך. זה להיות באטרף, בתשוקה מטורפת. ברגע שהסקס הופך להיות נקי, מסודר, מאחורי דלת שהשכנים לא ישמעו, שהילדים לא יתעוררו - זה הכי מכבה תשוקה שיש. ולכן הרבה פעמים אנחנו חייבים להיעזר בפנטזיות כדי לעוף, כדי להוכיח לעצמנו שלא איבדנו את זה. הפנטזיות המיניות משרתות אותנו, הן מכניסות אותנו למצב של תשוקה, הן המשחק המקדים שמאפשר לנו להיכנס לזה ולזרוק את כל העולם שבחוץ הצידה".
מה בכל זאת היית אומרת לנשים וגברים שמודאגים מזה שיש להם פנטזיות חד מיניות?
"שהם צריכים להיות יותר מודאגים אם הם לא מפנטזים בכלל. הפנטזיות שלנו מעידות על חלק מהאני האמיתי שלנו. זה האני המספר, היצירתי, המדמיין, זה שהולך על הקווים האדומים ופורץ אותם. זה לא מעיד עליי שום דבר, זה לא אומר שמערכת היחסים שלי לא טובה, זה אולי אומר שאני רוצה ויכולה לעוף גבוה יותר. איך אמר וולט דיסני? אם אתה יכול לדמיין את זה אתה יכול להגשים. כלומר עצם העובדה שאני יכולה לפנטז פירושה שאני יכולה להביא את עצמי לגבהים, יותר מכפי שקיימים אצלי היום. זה לא אומר שאני ארצה להגיע אליהם במציאות. אבל אם בלי לפנטז אני לא יכולה ליהנות, אם לא כיף לי עם בן הזוג ולא בא לי להיות איתו אז בוודאי שזה אומר משהו גם על מערכת היחסים שלי ויכול להעיד על המשיכה שלי. אבל לא תמיד. מיניות היא בלתי מוגבלת. זה בופה אינסופי של סקרנות ואפשרויות, לא בהכרח אתה רוצה להגשים את זה, אבל אתה סקרן לדעת מה היה אם. אני חושבת שאם היינו יכולים לעשות דברים ולדעת שמיד אחר כך זה יימחק ואף אחד לא יידע מזה, אנשים היו עושים הרבה יותר דברים ממה שהם מעיזים היום".
אז בעצם כל ה"מה זה אומר עליי" שמעסיק אותנו קשור למה שאחרים יחשבו?
"אנחנו מאוד כבולים במה החברה תגיד. ולפני מה החברה תגיד - מה אני אגיד על עצמי. פעם הייתי ממש נגד דברים כאלה ופתאום נוצר לי חשק? כן, כי גדלתי והתפתחתי. התשוקות והיצרים שלנו הם כל הזמן בהתפתחות. אם נמשיך לעשות מה שתמיד עשינו, לא נתקדם לשום מקום. לא כל פנטזיה צריך לממש וגם לא כל פנטזיה צריך לשתף. יש מקומות שהם לגמרי שלנו, יש פנטזיות שנוכל לשתף בהן את בן או בת הזוג רק אחרי שנמצה אותן או נשלים איתן. אבל חשוב שנפסיק לפחד מהפנטזיות, קודם כל של עצמנו ואחר כך גם של בני הזוג שלנו, כי הן עוזרות לנו להתפתח במיניות שלנו, לדעת מה אנחנו ומה אנחנו לא".