הרשת החברתית 4Girls מספקת לנערות בגילאים שונים מקום מפלט, מרחב מוגן, וקהילה תומכת ואוהדת ברגעים הסבוכים יותר של החיים, וגם ברגעים הפשוטים והשמחים. שי ש., בת 17 וחצי פעילה באתר כבר ארבע שנים, קיבלה שאלות אנונימיות מבנות באתר, ומייעצת להן מנסיונה האישי.
*הטקסט נערך באופן מינימלי בלבד, כדי לשמור על רוח הדברים האותנטית
את הפייסבוק ואת האינסטגרם שלנו כבר ראית?
"אני אוהבת אותה בכל ליבי" להיות או לחדול?
היי יש לי חברה, נקרא לה לינה, לינה ואני חברות כבר שנתיים בערך... טיפה פחות אבל זה מרגיש הרבה יותר. רבנו, וזו לא הפעם הראשונה. לינה ואני התחברנו בערך בתחילת 2020 סוף 2019 (ממש לפני הקורונה), שתינו עברנו המון בחיים - חרמות, חוסר ביטחון עצמי קשה, דיכאון וכו'. כשהתחלנו להתחבר לא הבנתי מאיפה היא נפלה לי, סוף סוף הגיעה ילדה שלעולם לא חשבתי שאפגוש. דיברנו בעיקר עליה, אבל זה לא הפריע לי. נהניתי לעזור לה, להרגיש שאני משמעותית עבור מישהו, זה נתן לי הזדמנות לשכוח מהצרות שלי, להתרכז במשהו אחר. זה תרם לה וגם לי, ודאגתי גם לומר לה את זה.
לאורך שנת הלימודים של 2020-2019 למרות הקורונה הקשר שלנו התחזק. דיברנו מלא בוידיאו, כל יום איזה שעתיים וזה בנוסף לזומים של הכיתה. שמחתי שיש לי אותה - סוף סוף לא היינו לבד. השנה גם התחילה נהדר, אבל עם הזמן קרו כל מיני תאקלים קטנים, ובסוף משהו נשבר. שתינו מאוד
רגישות ויותר מדי דומות, אפילו בדרמטיות שלנו - היא הבינה אותי לא נכון והכל התגלגל כמו כדור שלג
כולם מסביבי אמרו לי לוותר כי "אין סיכוי שזה יחזור" ו"תפסיקי להשלות את עצמך". אני לא יכולתי להפנים, למרות שבראש שלי הבנתי שהסיכויים שנחזור להיות בקשר קלושים מאוד התקווה שלי לא הפסיקה, וגם לא הספק שהציק לי ואמר לי שאולי אני טועה.בסוף השלמנו, והיה נראה שהשמיים ורודים שוב. אבל עדיין הייתי מאוד פגועה, לא הצלחתי לסמוך על אדם שעשה לי כל כך רע במשך חודשיים (אבל גם כל כך טוב במשך שנה) הייתי קרועה ביני לבין עצמי. רציתי להיות איתה! זה גרם לי ללחץ, לתחושה שיש לי גוש ענק בתוך הבטן שרק גדל וגדל. לא הייתי מוכנה, אבל כל כך רציתי, עד שסוף סוף היא רוצה אותי.
פחדתי לאבד אותה, וזה מה שגרם לי בסוף לאבד אותה. צריך המון אנרגיה בשביל להיות חברה שלה כי היא רגישה, וזו אנרגיה שלא הייתה לי. צריך להבין שהיא שונה ושיש לה מצבי רוח, צריך להבין שהיא אוהבת אותך בדרכה, צריך לחשוב 200 פעם לפני כל מילה, כי היא לא ילדה רגילה. אבל היא שווה את זה כי היא גם לא חברה רגילה. אני יודעת שעשיתי כל מה שיכולתי כרגע, ואולי הייתי צריכה לתת לנו הפסקה, ולהיות כנה עם עצמי. אני אוהבת אותה אוהבת אותה בכל ליבי ואני לא רוצה שיהיה לה רע. מה לדעתך אני צריכה לעשות?
שי ש. עונה
אני מבינה מאוד את הסיטואציה שלך. תאמיני או לא אני הייתי עד לא מזמן בסיטואציה דומה. מערכות יחסים הן דבר מורכב מאוד, במיוחד כשיש בהן כל כך הרבה עליות ומורדות. ולצערנו הרבה, לפעמים, גם אם ממש אוהבים, מערכת היחסים עושה רע לשני הצדדים. עכשיו, אני לא אומרת שזה מה שקורה אצלך.
הדבר הכי טוב שאני יכולה להציע לך מבלי להכיר אותך ואותה יותר מידי הוא קודם כל לעשות חושבים עם עצמך ולהבין מה הבעיה במערכת היחסים שלכן, באופן ספציפי מאוד, ממש לזהות אותה. אחרי שאת מבינה מה הבעיה מבחינתך, תחשבי אם יש דרך לפתור אותה. אם אין, תמשיכי הלאה, תזכרי אותה כדבר טוב בחייך ותמשיכי. אם יש דרך לפתור את הבעיה תחשבי אם את רוצה לפתור את זה, ואם כן תדברי איתה ותראי אם גם היא מוכנה להילחם על מערכת היחסים שלכן. אם היא לא, תמשיכי הלאה, את שווה שירצו להילחם עלייך. אם כן אז תדברו ותראו איך באופן פרקטי (זאת אומרת, לא דברים שהם נורא מעורפלים, ממש דברים שאפשר לעשות) אתן מצליחות לגרום למערכת היחסים שלכן להיות בריאה יותר וטובה לשתיכן.
חשוב שתהיו כנות אחת עם השנייה ולא תפחדו להגיד מה מפריע לכן ומה הפריע לכן בעבר וזה תלוי בך ובה ובתקשורת שלכן. ויכול להיות שאתן פשוט לא מתאימות להיות חברות ומערכת היחסים הזאת שהייתה מדהימה ומשמעותית לשתיכן, היא משהו שהייתן צריכות לעבור כדי ללמוד ממנה ועכשיו הזמן להמשיך הלאה.
"אחי ואני נכנסנו לאמא ואבא באמצע, שוקלת לעבור לגור בקאמפ"
היום ממש לפני שעה בערך אני ואח שלי ישבנו ושיחקנו בסלון ושמענו את אמא שלי צורחת. חשבנו שמשהו קרה, צעקנו "אתם בסדר?" והם לא ממש ענו. אז הלכנו לדלת של החדר שלהם, דפקנו, הם לא ענו, באמת דאגנו אז נכנסנו והם היו באמצע לעשות את זה. הם היו ערומים לגמרי, לא ראינו שום איברים פרטיים אבל הם היו על המיטה בתנוחה ממש ממש מוזרה. אמא שלי הסתכלה עלינו, ניסתה לכסות את עצמה כמה שהיא יכולה, ואז פשוט התחילה לצחוק. כנראה ממבוכה או כי היא לא ידעה מה לעשות, אבל עדיין היא לא צעקה עלינו ללכת או לא להסתכל היא פשוט צחקה וזה היה ממש ממש ממש ממש לא במקום. בקיצור, עכשיו אנחנו בחדר של אח שלי, אמא שלי ניסתה פעם אחת לבוא אלינו ולהיכנס לחדר אבל נעלנו את הדלת ולא ענינו לה כשהיא ניסתה לדבר איתנו.
אנחנו לא יודעים מה לעשות, מחר יש אירוע משפחתי, אנחנו לא יודעים איך נלך, אם בכלל נלך... אח שלי מאוד מאוד קטן וחמוד ומאוד תמים, הוא יודע מה זה סקס אבל עדיין ניסיתי להסביר לו שזה הגיוני וטוב כי זה אומר שהם אוהבים אחד את השני.
המוח שלי יודע את זה ומנסה להגיד לי את זה שוב ושוב שזה לא כזה גרוע ושאני צריכה לשמוח שהם אוהבים אחד את השני, וגם אני יודעת שאני גם מתישהו אגיע לגיל הזה שאני אגדל ואעשה דברים כאלו גם כשכבר יהיו לי ילדים וזה באמת טבעי, אבל עדיין למרות כל זה אני לא מצליחה להבין איך אני אסתכל עליהם אותו הדבר אחרי מה שקרה ואיך אני שוב אהיה פתוחה לידם וארגיש באמת באמת בנוח.
אני יודעת ששום דבר לא באמת השתנה, אבל עדיין אני מרגישה כאילו אין לאן להמשיך מכאן ושגם לדבר איתם או לא יודעת מה לא ישנה את העובדה שכל מערכת היחסים ביני ובין אח שלי לביניהם תשתנה.
אני חושבת אולי על לנסוע לאיזה קאמפ לכמה שבועות... או לישון אצל חברות... ואפילו אולי להמשיך שנה הבאה בפנימייה.... אני באמת באמת באמת לא יודעת מה הולך לקרות ואיך להמשיך מכאן.
ממש מקווה לקבל עזרה ועצות ואפילו לשמוע על מקרים דומים שאולי יעודדו אותי. תודה!!!
שי ש. עונה
זאת בהחלט סיטואציה לא נעימה ומאוד מביכה אבל אני מקווה שאת מבינה שהיא דבר שקורה לרוב הילדים. זה בהחלט מביך כשזה ההורים שלך גם אם את הכי פתוחה בעולם ומבינה מה זה סקס, גם לנערות החוו כבר דברים מיניים ולהיכנס באמצע להורים זה מאוד לא נעים.
אבל, ויש אבל, אני חייבת להגיד לך שהתגובה שלך מוגזמת. כן, זה מאוד לא נעים וכל הדברים שאת מרגישה הם לגמרי בסדר והגיוניים (מהתגובה שלך אני גם מהמרת שאת צעירה יחסית) וזאת סיטואציה מאוד לא נוחה. אבל את לא יודעת איך להמשיך מכאן? לעבור לגור אצל חברות? פנימייה? אלו צעדים מאוד דרמטים שבכלל לא קשורים לסיטואציה.
אני חושבת שאולי כדי לך לקחת טיפה מהגישה של אמא שלך לסיטואציה, גם לה זה היה לא נעים אני בטוחה, אבל היא צחקה. ואני לא חושבת שזה היה ממבוכה אלא בגלל שהסיטואציה היא בעצם טיפה מצחיקה, ומאוד מגוחכת.
אני מציעה לך לשחרר טיפה, אולי לקחת איזה שבוע רחוק יותר מהם כן, אבל זה לא אמור להשפיע על מערכת היחסים שלך איתם. תשמעי את מה שיש לאמא שלך להגיד, ותנסי כמה שיותר להקליל. אני מבטיחה לך שעוד כמה זמן את ממש תצחקי על הסיטואציה.
בשיחה עם אמא שלך הייתי מציעה ממך לבקש ממנה שלא יעשו את זה כשאתם בבית כדי למנוע את זה מלקרות שוב. אני בטוחה שלא תהייה לה בעיה עם זה. ותזכרי להקליל, זה הכי חשוב.
שי ש. shai.stn היא יועצת ברשת החברתית לנערות 4Girls, המקום לשתף בו הכל ולהישאר אנונימית
קצת על שי ש.
אני שי, בת 17 וחצי, עולה ליב' ופעילה באתר פורגירלס כבר ארבע שנים. אני רוקדת מגיל צעיר מאוד ומלמדת ריקוד כבר כמה שנים, כותבת מאז שאני זוכרת את עצמי, עוסקת הרבה במוסיקה בשנים האחרונות, במגמת תיאטרון ומתכוונת לביים שנה הבאה (מחזיקה אצבעות!). אני אוהבת מחזות זמר מצד אחד ומוסיקה אלטרנטיבית מהצד השני ככה שהאישיות שלי די מגוונת.
אבל למרות שאני יחסית צעירה יצא לי לעבור הרבה בחיים, אם זה מעבר לחו"ל, למידת שפות חדשות, קשיים עם חרדות ודיכאון, מערכות יחסים לא בריאות, יציאה מהארון, נידוי חברתי ועוד. אני באמת מרגישה שחוויתי מספיק בשביל שאוכל לנסות לייעץ לכן עם הבעיות שלכן ולספק מעט מהידע שצברתי."