"לא היה את הקליק" סיכמה הדס את יום הנישואים שלה וגרמה לכולנו להניד את הראש יחד איתה בזמן ששי עסוק בלכבס את המכנסיים שלו בכיור בחדר השני. היא צודקת, כמובן. להגיד על החתונה הזאת "לא היה קליק" זה בערך כמו להגיד שקורונה זה וירוס לא נעים, אבל האמת המרה היא שהפעם מדובר כנראה באחד השידוכים המדויקים ביותר שנעשו בחתונמי אי פעם - אולי לא עבור שי, אבל בהחלט עבור הדס.
את הפייסבוק ואת האינסטגרם שלנו כבר ראית?
נכון, אני מבינה שהדס היא עמוקה ומרוחקת ושזה חלק ממי שהיא, היא בטח שכנעה את עצמה שהיא רוצה גבר מסובך, עם עיניים עמוקות ועצובות והרבה שריטות וצלקות בנשמה, לא גולדן רטריבר שמכשכש בזנב ושואל אותה אם היא רוצה סושי רגע אחרי שהוא הופך על עצמו את צלוחית הסויה.
עוד בוואלה!
אבל יש תחושה שהיא משתמשת ב"לבד" שלה כהגנה מפני כל הכאב שהיא נאלצה להתמודד איתו מהילדות המסובכת שלה כילדה מעורבת בהתנחלות שכולם שואלים אותה "מה את" עוד לפני שאומרים לה שלום - זו שתמיד תיראה שונה ותרגיש שונה. ויחד עם תחושת השוני יש גם את אמא שלה שמתעלמת מהבכי שלה ואבא שעזב בגיל צעיר וגם לא עונה לה לטלפון, שמוסיף לקושי שלה להתחבר.
כשהורה עוזב מדובר בנטישה שקשה להכיל, ובהרבה מקרים כדי לעבור את זה אנחנו חייבים לשכנע את עצמנו שזה בסדר, שממילא לא היינו צריכים את מי שעזב. אבל כשקשר כל כך עמוק ובסיסי נשבר בגיל צעיר, זה יכול להדהד אל תוך הבגרות.
ככה מישהי כמו הדס מוצאת את עצמה במקום שבו היא מחליטה שאף אחד לא יעזוב אותה לעולם, אז היא עוטפת את עצמה באהבה אובססיבית כמעט לבדידות וכנראה עוזבת תמיד רגע לפני המאני טיים, השלב בזוגיות בו אנחנו מהמרים - מראים את הצדדים הכי פגיעים וכואבים ועלובים שלנו ומתפללים לא להבהיל את הצד השני, המקום הכל כך מפחיד הזה שבו זוגיות הופכת מעוד קשר למשהו הרבה יותר עמוק.
אז למה השידוך הזה כל כך נכון? כי עם כל הכבוד לכך שהדס מצהירה שהיא רוצה לבד, מה שהיא באמת רוצה זה ככל הנראה ביטחון, ומאחורי הצהרות של "אני חייבת מלא ספייס" מסתתר הפחד להישאר לבד לא מבחירה, הפחד שמישהו יקום וילך וייקח איתו חתיכות מאיתנו. ברור לחלוטין שמה שהיא באמת צריכה זה אדם שיהיה סלע איתן - כזה שלא יתרגש מהפחדים שלה וההצהרות שלה ובעיקר לא יעזוב, לא משנה מה. וכן, רצוי מישהו עם משפחה חמה ועוטפת שתקבל אותה כחלק מהם. וזה בדיוק מה שהיא קיבלה.
למרות שמכרו לנו את שי כגבר "טול דארק אנד האנדסום" שרמנטי ומגניב עם ויזת עבודה באמריקה, הוא בסך הכל בחור ממש חמוד עם משפחה מקסימה ומקבלת ואבא חובב מצלמות שבאמת באמת רוצה את החלום הישראלי שכולל חלה עם מטבוחה בשישי וישיבה בים תחת צלונית צבעונית עם אבטיח וכמה ילדים בשבת. כשהוא הצהיר במונית בדרך למלון שהוא לא יישבר ויהיה שם ויהי מה, האמנתי לו וקצת ריחמתי עליה. ממש ראיתי את הדס נבהלת ומחפשת מקום לברוח אליו, כי אמנם זו בדיוק ההצהרה שהיא צריכה לשמוע, אבל זה גם הדבר המפחיד ביותר עבורה - כי הפחד להאמין, להיפתח, להתאהב, ואז להתבדות, גדול בהרבה מהפחד מחיים שלמים של בדידות.
זו בעיה שחוזרת על עצמה אצל המון אנשים שפשוט לא מצליחים למצוא את הזוגיות הנכונה עבורם. אנחנו יוצרים לעצמנו פרסונה מתוך התמודדויות, כאבים וגם טראומות שעברנו ואז משכנעים את עצמנו, בצורה כמעט אבסורדית, שאנחנו נמשכים למה שאנחנו מכירים. אם סבלנו מיותר מדי דרמה בבית נצהיר שכל מה שאנחנו רוצים הוא זוגיות רגועה, אבל בפועל נשתעמם מכל דבר שלא גורם לנו להרגיש על רכבת הרים רגשית, ואם גדלנו בבית קר נצהיר שאנחנו מחפשים בן זוג חם ואוהב, אבל נרגיש חנוקים בכל פעם שמישהו יעטוף אותנו באהבה.
לפעמים אנחנו פשוט לא מצליחים לתפוס את העובדה שמה שמוביל אותנו הוא פחדים, ומפילים את האשמה על דברים כמו משיכה או קליק כשבפועל האנשים שהכי מתאימים לנו הם לא בהכרח האנשים שהופכים לנו את הבטן וגורמים לנו לגמגם, אלא אלו שבאמת נותנים לנו את מה שאנחנו הכי צריכים. אני רק מקווה שהדס תצליח להתמודד עם הפחד שלה להיפתח ולהתאהב באמת, כי אם היא תוכל לסמוך על שי שהוא באמת שם כדי להישאר ולא תהדוף אותו ממנה סופית לפני סוף התוכנית, אז יש סיכוי שהיא תזכה בסופו של דבר בהאפי אנד אמיתי.