"באותה נקודת זמן, אחרי שהוא הודיע לי שנמאס לו מהקשר ובא לו להתגרש, רציתי שימות, ליטרלי. רציתי לעמוד מעל הקבר שלו. כי האפס הזה, שהייתי עבורו כל השנים, החליט פתאום שנמאס לו. אז להרוג אותו - אני לא יכולה, אבל לאמלל לו את החיים, אני יכולה. בוא נגיד את זה כך, אני לימדתי אותו לקח, שהוא לא ישכח כל החיים שלו. אז הגשתי תלונה במשטרה שהוא נתן לי סטירה במהלך ויכוח ותוך פחות משעתיים, הוא היה עצור. האמת, לא חשבתי על זה יותר מידי, אלא פשוט זרמתי עם הכעס. בסוף, התלונה נסגרה, אבל את הלקח שלו הוא למד".
יש לך סיפור שיושב לך על הלב? ספרי לנו בקבוצת הוידויים החדשה שלנו
את המילים הללו אומרת לנו דנה, בחורה בת 36 מאיזור המרכז, שמתארות דפוס התנהלות שכיח מאוד בישראל. הערכות של גורמי מקצוע מעלות כי מידי שנה מוגשות בישראל מאות, אולי אלפי תלונות שווא של נשים כנגד גברים, בגין אלימות במשפחה. האישה בודה סיפור בו הבעל איים עליה, או הכה אותה, מה שגורר לרוב למעצר מיידי, לעיתים לפרק זמן של 48 שעות. הנושא הוביל במשך השנים לאין ספור דיונים בוועדות הכנסת, בפורומים משפטיים שונים, ואף זכה להתייחסות מצד גורמים בכירים בפרקליטות. עצם הדיון בו בעידן ה- me too מעורר אי נחת, במידה מסוימת של צדק: במציאות בה עשרות נשים נרצחות ע"י בן הזוג שלהן ומאות אחרות, נאלצות למצוא מחסה בצל איומיים על חייהן, הבחירה לעסוק בו, עשויה להרים גבות. אולם מן הצד השני, מסתובבים בישראל אלפי גברים, שנעצרו על לא עוול, הוכתמו במרשם פלילי ונאלצים לחיות עם אות קלון ציבורי, למרות שלא עשו דבר.
עוד בוואלה!
בשיח הציבורי על תופעת תלונות השווא, שני נושאים לא קבלו את הבמה הראויה: האחד - מה מתחולל במוחה של אישה 'נורמטיבית', לעיתים לאחר שנות נישואים ארוכות וחיים משותפים, שגורם לה לשים את כל העבר המשותף בצד, ולהעביר את זה שהיה אך לפני רגע שותפה לחיים, מדורי גיהנום, שכרוכים בחקירות משטרתיות ולעיתים קרובות למעצר ארוך. האומנם, כל האמצעים כשרים בשביל להשיג יתרון במאבק הגירושים ? ההיבט השני הוא העובדה המהדהדת כי שיעורם של הגברים שמגישים תביעה נזיקית כנגד המתלוננת בתלונת שווא, נמוך מאוד וכמעט שואף לאפס, וזאת למרות שהחוק מאפשר להם לעשות זאת.
אז מה קורה באותם רגעים במוחה של אותה אישה? הפסיכיאטר ד"ר אילן רבינוביץ' מסביר כי פרידה היא אירוע סטרסוגני ממדרגה ראשונה, מלווה תחושת כישלון עזה תוך מעורבות אפקטיבית של דיכדוך המוביל לכאב והצפה חרדתית מפני העתיד " תתפלאו עד כמה רחוק יכולה תחושת הפגיעה להוליך אדם. רגשות האשם אינם בלקסיקון באותה שעה . גם ערכים של מוסר לא קיימים", הוא מציין "מדובר על פגיעה יוקדת, שיוצרת שינאה ורוע שמעוורים גם אנשים הגונים ביסודם. לפרקים, במלחמה אין כללים ומכות מתחת לחגורה הופכות להיות שם המשחק".
מבחינה פיזיולוגית, באותם רגעים המוח משחרר חומרים כימיים בשם קטכולאמינים, שמעלים את רמת הסוכר במטרה לייצר אנרגיה. וכך, בשעת כעס ורצון כה עז לנקמה, פעימות הלב של האישה מתגברות ולחץ הדם עולה ובהמשך משתחררים מוליכים עצביים נוספים, כמו גם ההורמונים אדרנלין ונוראדרנלין.
התופעה, כך מספרת לנו קרימינולוגית קלינית, חוצה מגזרים, רמת השכלה ומעמד סוציואקונומי." ישבה אצלי בקליניקה אישה שהיתה האחראית במשרד החינוך על היועצות בבתי הספר, תפקיד עם כובד ערכי, אולם היא לא הנידה עפעף כאשר סיפרה לי שהגישה תלונה כוזבת נגד בן הזוג שלה", מספר לנו פסיכיאטר בכיר נוסף "ולא מדובר על בן זוג שהכה אותה או התעלל בה נפשית. אני מטפל בה שנים, הוא התייחס אליה בכבוד".
"זה חורבן הבית הפרטי. אובדן זהות של האישה שהקרקע נשמטת לה תחת הרגליים", מוסיף ד"ר רבינוביץ' , בניסיונו להכניס אותנו לתוך תוככי נפשה של אישה טרום הגשת תלונת השווא: " חוסר וודאות לגבי העתיד הכלכלי, המעמד האישי והמשפחתי - שהם מאויימים ולוטים בערפל. הקרקע נשמטת מתחת לרגליים". לדבריו, אסור לנו להמעיט בעוצמה של החלום ושברו שהיא חווה, "האהבה הגדולה מלווה ביציבות וביטחון עם תוכניות להזדקן ביחד בשלווה, מוקפים בצאצאים, מתהפכת, פעמים רבות ב180 מעלות, לשינאה יוקדת. שנאה ונקמה בתוספת יצרים הרסניים,יכולים להוליך אדם נורמטיבי למחוזות אפלים".
גם ד"ר רונית דרור, מומחית לעבודה סוציאלית, שעוסקת שנים בתחום האלימות במשפחה, מסבירה כי תחושת הנקם אצל אותן נשים, מעבירה אותן על דעתן "תחושת קורבנות שחשה אישה פגועה או נבגדת יוצרת אצלה הרשאה מנטלית לנקום". לדבריה, מנגנוני ההגנה של אותן נשים, עובדים במרץ בשביל להשקיט את הקונפליקט שמתעורר בעקבות הגשת תלונת שווא. חלק ממשיכות עם מנגנון הרציונליזציה והאשמת בן הזוג שמגיע לו ונותנות לעצמן ולסביבה צידוקים והסברים למה שהן עשו, גם אם הם רחוקים ממה שקרה והצדקות, בגדר עשיתי משהו טוב עבור עצמי וילדיי. כך הן חיות עם עצמן".
ומה עם הלקאה עצמית? "אני יודעת בוודאות שחלקן חיות עם רגשי אשמה קשים מאד. הן מבינות שהמלחמה גבתה מחירים מטורפים, לא רק מהגבר שבו הן רצו לנקום אלא גם מהילדים שלהן, שנאלצים להתמודד עם ההשלכות", מוסיפה ד"ר דרור. המחיר, אגב, אינו רק נפשי: "המלחמה שמסלימה ונמשכת שנים, גובה מחיר כלכלי כבד והאישה מגלה בסופו של יום, שהיא קיבלה בדיוק את מה שיכלה לקבל בתחילת הדרך, או פחות מכך, אחרי שנים של סבל ומלחמות מיותרות".
ועורכי הדין, אותם הזכירה ד"ר דרור, מהווים לעיתים קרובות את הגורם שדוחף את האישה לתרגם את זעמה לתלונות שווא. מדוע עורכי הדין מייעצים להן לפעול כך? איזה תועלת צומחת מכך? מדובר על יתרון טקטי במסגרת מאבק הגירושים. כאשר מוגשת תלונה, נפתח תיק חקירה פלילי ולא פעם האב מורחק מייד מביתו וילדיו מציין עו"ד אלון סולומון, מבכירי עוה"ד בתחום דיני משפחה, שעוסק רבות בתביעות נזיקין בתלונות שווא: "וגם אם האב לא מורחק מביתו, היחס כלפיו יכול להשתנות, אם בבית המשפט או בבית הדין, אם בלשכת הרווחה, מאחר והחשד נשאר, ללא קשר לתוצאות החקירה, אם אכן מבוצעת חקירה". לדבריו, המטרה, בין היתר, היא לגרום לו לאבד את שלוות רוחו ולעיתים להתנהל שלא כבימים כתיקונם "כל אלו מאפשרים לאם ולעורך דינה לצבור "יתרון" משפטי מהותי, מכריע, בעיקר בניסיון למנוע מהאב משמורת משותפת או חלוקת זמני שהות נרחבים עם הילדים".
דפוס פעולה זה, של עידוד לתלונות שווא מעורר סלידה גם בקרב עורכי הדין עצמם ולפני כשנה, חברו שורה של גורמים בכירים בענף וקראו לשר לביטחון פנים דאז, אמיר אוחנה, לפעול נגד תופעת תלונות השווא. במכתבם ציינו עורכי הדין באופן מפורש כי מדובר על חלק מאסטרטגיה בתיקי גירושים. אחת מעורכות הדין כתבה "הייתי עדה במהלך שנות עבודתי להנחיות ועצות מזעזעות שנתנו חלק מחברי למקצוע ללקוחותיהם, כגון 'תשרטי את עצמך קצת ותצלמי, תצעקי במדרכות שהוא מרביץ לך".
עורכי הדין לא זועמים רק בגלל הכשל המוסרי העמוק שכרוך בהתנהלות הקולגות שלהם, אלא בגלל ההשלכות רחבות ההיקף על עתידו של הגבר. כאשר מוגשת כנגד גבר תלונת שווא בגין אלימות, משוגר נגדו מעין "טיל טורפדו" שקשה מאוד לבלום או לעצור והוא כמעט תמיד יגרום נזק. ברובם המוחלט של המקרים, תלונות כאלה נסמכות על מילה כנגד מילה. היינו, רק המתלוננת והגבר היו נוכחים בחדר באותם רגעים ורק במיעוט המקרים האירוע מתועד בצורה כזו או אחרת. התוצאה היא שגם כאשר תיק התלונה כנגד הגבר נסגר, עילת הסגירה היא בגין "חוסר ראיות" או "חוסר עניין לציבור" ולא בעילת "היעדר אשמה". התוצאה, מסביר עו"ד סולומון, היא שתמיד תישאר מעין עננה תלויה על ראשו של זה שהתלוננו נגדו". לדבריו, אין ספק כי מגישות תלונות השווא מודעות לקושי של המשטרה להבחין בין תלונות לגיטימיות שבהן צריך לנקוט סנקציות ובין תלונות סרק שהוגשו לצורך יצירת מניפולציה או עובדות מיטיבות עם אחד מבני הזוג. יתרה מכך, "אישה הבוחרת להעליל על בן זוגה ולסבכו בהליכים פליליים יודעת כי בפועל, מעשית, לא יינקטו נגדה הליכים פליליים, גם אם יתברר כי שיקרה במשטרה". כתוצאה מכך הגשת תלונה שווא על אלימות או כל עניין אחר היא שיטת "מצליח" הקלאסית".
נוכח חומרת ההשלכות של הגשת תלונת השווא, ההנחה המתבקשת היא כי לא מעט מהגברים שנעצרו והסתבכו בפלילים בגלל המהלך בו נקטה בת הזוג, יפעלו בשלב כזה או אחר למצות איתה את הדין, ובכלל זה - להגיש כנגדה תביעת נזיקין , שמטרתה לבקש מבית המשפט כי יפסוק סכום פיצוי שמשקף את הנזקים שנגרמו לו בעקבות כך. אלא שהמציאות מלמדת כי שיעור הגברים שהגישו תביעת נזיקין - שואף לאפס. אומנם, לא נעשה מחקר מסודר בעניין, כל שכן באמצעות גוף מחקר מקצועי, אולם משיחות עם שורה של גורמי מקצוע, כולם מסבירים כי רבים מהגברים מגלים עמדה פאסיבית 'ובולעים את הצפרדע" בשקט. מדוע? ראשית, כאמור, לרוב, מדובר על מילה כנגד מילה, ובהיעדר ראיות תומכות, כגון הקלטה או סרטון וידאו, שמוכיחות כי היא בדתה את הסיפור, יתעורר קושי מסוים לשכנע את בית המשפט, כמו כן, מוסיף עו"ד סולומון כי מדובר על תחום מומחיות ספציפי אשר דורש ניסיון רב ומעטים עורכי הדין שיודעים איך לנהל הליך כזה באופן מקצועי.
ד"ר דרור, מספקת הסבר נוסף: " אני שומעת ללא סוף כמה הם מנסים לא לפגוע באימא של הילדים שלהם. כמה הם מוכנים לסלוח ולשכוח רק שתפסיק להתעלל בהם דרך מערכת המשפט או הרווחה והחוק. היו מצבים שאני כעסתי ורציתי לנער את האדם שמולי אבל הוא התעקש שלא רוצה לפגוע חלילה באישה". לדבריה " גברים בגדול, הם עם סופג שמוכן להכיל ולסבול הרבה בשביל האנשים שעליהם הם צריכים לגונן". "ברמה האבולוציונית", היא מציינת "אפשר לומר שבחוויה שלהם, אם תיקח מהגברים את התפקיד של להגן על ילדיהם, גם אחרי כל מה שהם עוברים, (תלונות שווא, הרחקות מהילדים וכו'), לקחת מהם את הכול".
וכך, במשך שנים, חלק בלתי מבוטל מתביעות הנזיקין {המועטות} שהוגשו נדחו ע"י בית המשפט, לרוב בגלל קשיים ראייתיים מבחינת הגבר לשכנע את בית המשפט, אולם בשנתיים האחרונות חל שינוי מסוים בעמדת השופטים כלפי תביעות אלו, וכיום, קל יותר לקבל פיצוי. עו"ד סולומון מסביר "בעבר, כל עוד התלונה נגד הבעל לא נסגרה בעילה של היעדר אשמה, היה כמעט בלתי אפשרי לנצח בתביעה לקבלת פיצויים בגין תלונת שווא. עם זאת אנו רואים היום שינוי בבתי המשפט המקבלים תביעות לפיצוי בגין תלונות שווא גם כאשר התלונה נסגרת בעילה של חוסר ראיות". מדובר על הבדל מהותי שסולל את הדרך לגברים לקבל את מה שמגיע להם. ולדוגמא, לאחרונה, פסק בית המשפט כי אישה תפצה את בן זוגה בסכום של לא פחות מ 250 אלף שקלים {ועוד 25,000 ₪ הוצאות משפט}.
לסיכום, מוסיפה ד"ר דרור, "עד אשר לא תהיה ענישה משמעותית לנשים הללו והן לא יבינו שהן ישלמו מחיר גבוה על ההתנהגות שלהן לא יהיה שינוי בנושא. תלונות שווא הן לא פגיעה באדם אחד (הגבר) אלא פגיעה מערכתית בכל המשפחה הגרעינית (הילדים) והמורחבת. לאיש הזה יש גם הורים, אחים וחברים".