גירושים זה דבר מפחיד, מטלטל, שמרגיש סופי - אפילו רגע ההתלבטות מפני הצעד הזה, לרבות עצם המחשבה לפגוש עו"ד רק להתייעצות, יכול לגרום לך לדחות את ההחלטה עוד ועוד. אם אתם מזהים את עצמכם כאן, וגם אתה מתלבטים וחוששים, לפני שתעשו כל צעד אחר - ענו בכנות על השאלות הללו:
עוד בוואלה!
- האם אתם אוהבים את בן או בת הזוג שלכם?
- אתם סומכים על בן/בת הזוג שלכם?
- מעריכים אותם?
- אתם חברים טובים?
- האם אתם משתפים אחד את השני?
- האם יש לכם בדיחות פנימיות רק שלכם?
- יש לכם תשוקה?
- האם אתם מתנשקים בזמן סקס?
- אם הוא/היא ייסעו לחול לשבועיים - תתגעגעו?
- אם תיתקעו בצרה, הם הראשונים שתתקשרו אליהם?
- במה אתם טובים ביחד?
- אתם אוהבים לעשות דברים יחד?
- מתי הייתם בחופשה זוגית לבד?
- היא/הוא מחבק/ת אותך?
- מתי אמרתם אחד לשני אני אוהב/ת אותך?
אם עניתם על רוב השאלות בחיוב, מצבכם טוב וכנראה זה רק משבר קטן וזה עובר. אם עניתם על מרבית השאלות בשלילה, עליכם לבדוק היטב ולעומק את מערכת היחסים שלכם. בתור התחלה, מומלץ שתפנו לשיחת יעוץ אצל בעל מקצוע מתחום הטיפול. זאת כדי לזהות את החסמים שאתם "סוחבים" ושמפריעים למערכת היחסים שלכם להתנהל. חסמים, יש לומר, הם מתעתעים ומגוונים. ומאחר ולא נוכל לסקור את כולם, אנסה לתמצת ולהציע פתרונות לשלושת המרכזיים שבהם.
חסם כלכלי
גירושין הם לרוב ירידה ברמת החיים. אבל לפעמים התקיעות הכלכלית שלנו נובעת מהעובדה בכלל מהעבודה שלא טוב לנו בחיים ואין לנו אנרגיות להיות יצירתיים. אספר לכם על גליה, לקוחה שלי, שעבדה בחברת השקעות, שנאה את העבודה שלה, שנאה את הנישואים שלה אבל לא עזבה, היא פחדה שאם היא תעזוב את העבודה היא לא תרוויח אותו דבר ואם תעזוב את בעלה, בכלל לא יהיה לה כסף. פחד הישרדותי קלאסי. אממה, לצערה של גליה, יום אחד בעלה קם והלך (אי אפשר להאשים אותו המערכת לא עבדה כבר שנים), וגליה נכנסה למשבר ועזבה את העבודה. גליה נזכרה שתמיד חלמה להיות מעצבת תכשיטים, חתמה אבטלה בלשכה, לקחה קורס צורפות והקימה אתר אינטרנט ואינסטגרם. היא גילתה - בדרך הכואבת אומנם - כמה טוב לה לבד אפילו בלי זוגיות, והחלה לנצל את הפנאי שנוצר בחייה כדי לייצר קולקציות. לאט לאט היא הפכה למעצמה והיא היום מצליחה מאוד בתחומה ולאחרונה נכנסה גם לפרק ב'. כששאלתי את גליה איך זה קרה היא אמרה "הנישואין הרגו אותי. הרגשתי מתה - לא יכולתי ליצור, בכלל לא הייתי מחוברת לעצמי". המסקנה מאוד פשוטה - אם נשארים כשסובלים, בסוף המחיר שמשלמים גבוה והרסני יותר.
מה יגידו
שאלה שאין אחד שלא שאל או הירהר בה. למרות שגירושין לפי הסטטיסטיקה כבר קרובה ל 50% מסהכ האוכלוכסייה, עדין יש אנשים שמפחדים ממה יגידו. בעיקר מה יגידו ההורים, החברים, הקולגות. זה טבעי. אך זה באמת משנה? מישהו אחר חי את החיים שלכם? משהו יודע מה נכון לכם? אדם צריך לבחור בעצמו ועבור עצמו בכל פעם מחדש לטובת בריאותו הנפשית. ברגע שתנטרלו את השאלה הזו - מקבלים החלטות בצורה שקולה, חכמה ובונה.
הילדים
כן זה בהחלט מפחיד, מפרקים להם את המשפחה ומשנים להם את החיים. אבל מניסיוני המקצועי אני יכול לומר בבטחה - ילדים מאושרים כשההורים שלהם מאושרים. והדבר הכי חשוב, ילדים לומדים על זוגיות ומייצרים תבנית זוגית לפי הדוגמא האישית שהם ראו וספגו בבית. אם יש לכם זוגיות טובה, תשמרו עליה תעבדו עליה והילדים ילמדו מכם לעבוד עבור הזוגיות של עצמם. וכך לא רק שלא תזיקו להם, אלא אף תעזרו להם.
לסיום, אני רוצה לספר אנקדוטה שהדהימה אותי ויכולה לתת לכל אחד מהמתלבטים כמה נקודות למחשבה. אחרי כל כך הרבה שנים בתחום, לקוח אחד שינה המון דברים שחשבתי שאני יודעת:
למשרדי הגיע בחור גבוה, חובש כיפה ולבוש באופן מכובד. הוא סיפר שהוא ואשתו עובדי הייטק שמשתכרים יפה מאד. הם ואשתו הכירו לפני 20 שנה ויש להם שלוש בנות שהגדולה בהן בת 14. הם מקיימים אורח חיים דתי, ובקושי רבים. מדי יום הם מבלים בבית הקפה השכונתי לשיחה ידידותית ונעימה על היום שעבר, ולאחר מכן, הם עולים הביתה. איזו זוגיות מדהימה, אמרתי לו, הלוואי שכולם היו לומדים מכם. המשפט הבא שלו היה שהוא רוצה להתגרש. הייתי המומה. מה פספסתי בסיפור הזה?
הוא בתגובה התיישר בכיסאו והסביר שהוא פשוט לא הוא כשהוא איתה, אלא משחק תפקיד. למעשה, הוא בכלל לא דתי - היא לא יודעת שהוא מעשן בשבת, והכי בא לו בכלל לאכול שרימפס. מכאן המסקנה שלו הייתה שכדי להיות מי שהוא באמת ולהפסיק לחיות בשקר - עליו להתגרש. שאלתי אותו האם שיתף אותה במשבר האמונה המטלטל הזה והוא הסביר שברור לו שהיא לעולם לא תקבל את זה כי היא גדלה במשפחה דתית מאד. אז על מה לעזאזל אתם מדברים כל ערב בקפה? לא יכולתי שלא לשאול אותו, הוא סיפר שבעיקר על העבודה ועל הבנות. לא על רגשות או חוויות אישיות. מאחר ולא הייתי מסוגלת להגיש תביעה כנגד האישה הזו שאין לה שום מושג מה קורה מאחורי גבה, הצעתי לו את ההצעה הבאה: "אני אכתוב את התביעה, היא תהיה מוכנה להגשה, אבל לא נגיש אותה עד שאתה לא תשוחח על כך עם אשתך. הפעם כשתיקח אותה לקפה תספר לה את האמת, וליתר בטחון נקליט את השיחה".
הוא הסכים. התביעה הוכנה להגשה וחיכתה לשליח שיגיע בבוקר לאסוף אותה. באותו ערב עם פרפור בבטן הוא ירד איתה לקפה, הקליט את השיחה וסיפר לה הכל. היא אכן הייתה המומה. אבל התגובה שלה הייתה מדהימה עוד יותר. "אנחנו נפתור את זה, נעשה הסכם, לגבי איך החיים שלנו ייראו ואם לא נצליח לעמוד בו נתגרש". התביעה לא הוגשה. במקומה הוכן הסכם שלא פגע בשגרת החיים, והם נשארו ביחד למיטב ידיעתי עד היום, ואנחנו כבר עשור אחרי.
הסיפור הזה מוכיח שברוב הפעמים החששות והפחדים שלנו רחוקים מהמציאות ולעיתים התייעצות עם איש מקצוע נכון יכולה לתת פרספקטיבה אחרת ולהשיג את התוצאה הרצויה והטובה ביותר - חשוב לא להישאר במקום שלא טוב לנו, אך עם זאת חשוב לזכור - להתגרש זה השינוי הכי גדול ומטלטל שתעשו בחייכם - שינוי שישנה הכל מקצה לקצה, וככזה, רצוי להגיע אליו רק כמוצא האחרון.
כותבת הטור היא עו"ד איימי בוני בכור, מומחית לדיני משפחה