בוטוקס, רשימת קניות והתקף חרדה: הגברים הגיעו

לאחר עונה ששכחנו ברגע שנגמרה, "אהבה חדשה", גרסת העלי-אקספרס החיננית של "חתונמי", חוזרת לעונה נוספת. הפעם בהנחייתה של מאיה ורטהיימר, האישה הכי עשירה בטייפקאסט "פשוטה ונגישה". גם העונה סביר להניח שלא נמצא אהבה למשתתפות התכנית, אבל ננסה ללמוד מהן שיעורים חשובים על זוגיות בחיינו אנו, תוך שאנחנו משליכות עליהן בגסות את נסיון חיינו אישי.

הפעם התאספו בבניין באוהאוס מעוצב כפרסומת לגבנ"צ שני גולן, אישה בלי גיל (35) אבל כן עם משרד עצמאי בתחום המשהו משהו; דנה בן ארי (29), שגרה בארה"ב אבל רוצה שישירו לה אשת חיל; אל אדידה (34) מאפרת מקצועית מצרפת שמסתמנת כתסביך הזהות העונתי; ומריאנה דייץ (32) - רק אל תקראו לה גרושה - גרושה ואם חד הורית לילד בן שלוש ו"בשלה לשלב הבא".

יום הדין מגיע, וארבעת הנשים נפגשות בסלון של איקאה, מטפטפות כמה שיותר אופי בחמש דקות מסך. מריאנה מחפשת קשר עמוק ורציני, עם בן זוג שיאהב אותה וירכיב רהיטים. שני מתגלה במהרה כטאקט של החדר, עם ההערה על גילה, שהוא בערך גילן של כולן: "זה כמו שנות כלב בשנים האלה". אבל זה בסדר, כי יצמידו לה בהמשך בחור שלצדו היא חנה בבלי.

בהגיען למעמד הפלזמה, הן נדרשות להמר על הבחור החביב עליהן מבין שפע הקלישאות החלולות, כגון "ככל שאתה עושה יותר, אתה יכול לעשות עוד יותר". הציטוט הזה שייך דווקא לפרופיל חביב עליי - גבר שאוהב נשים עצמאיות ולעשות כביסה - אבל גולן נמשכת דווקא אחר המנתח הפלסטי מיכאל, שמפגין בסרטון בעיקר התעסקות במראה החיצוני של עצמו ושל הזולת. "יהיה לנו כיף, נבקר אחד את השנייה", היא מפנטזת.

לשמחתה מיכאל מאשר שהוא מרוצה מהמראה החיצוני, והנה שני קיבלה את בוסט האגו שחיפשה. אבל מהר מאוד היא מגלה שמיצתה את התועלת בבחור הזה. זה מתחיל בשאלת הפיק-אפ ליין המושלמת, "בת כמה את", שאלה שאהובה על נשים בכלל ועל שני בפרט. ועוד סדק שלא ניתן למילוי בבוטוקס התגלה באישיותו של מיכאל: אין לו רקע דתי, או לכל הפחות מסורתי, מה שהיה יכול לעזור לשני לדמיין אותו בתור מה שחיפשה.

היא נותנת בכל זאת צ'אנס לדמיון ביניהם ויוצאת איתו לאכול צ'יפס בשוק על מנת שיוכלו לשפוט זה את זו לחומרה, אבל התכנית הקסומה משתבשת - ומיכאל מפלרטט עם המוכרת לנגד עיניה. בהתחלה אלה מחמאות על השיער שלה, ואחר כך על הגוף. "אני עובדת פה כבר שנתיים", מגמגמת הבחורה שנראית בגיל אחייניתו. "לא רואים, את נראית אש". האמת? גם בלי נוכחותה של גולן, ההערה הזאת לא במקום. אף אחת לא שאלה אותך אם היא השמינה מצ'יפס או לא. אבל מר חדר כושר, הבנו כבר, משמש גם כמדריך בהפתעה. הנה רעיון לריאליטי מדכא אפילו יותר.

על ספסל הנאשמים, בניסיון להיחלץ מפרשת הפלרטוט, ד"ר מיכאל מחרטט לשני משהו על זה שהוא עוסק בניתוחים פלסטיים ולכן מדבר לנשים "אחרת". היא לא מבינה את הקשר, וגם אנחנו. זאת עוד לא ארוחת ערב, ושני כבר סיימה לסבול את נוכחותו עד שהיא פולטת בקול רם, בעודה משתרעת על הספה, "אני חייבת ספייס".

זה תורה של מריאנה לבחור בין דמויות סימס, והיא מתלבטת בן דניאל מרגיש -בשל-לילד, לבין רזי בן, גרסת הלייב-אקשן של בז שנות אור, שפותח במונולוג ההיכרות שלו כשהוא שלוב ידיים כמו ילד בעונש. הוא דחוס, מכור לכושר ובגדול נראה כמו גוש של הדחקה רגשית, ולכן מריאנה רוצה דווקא אותו. גם היא וגם המומחים מייחסים לו קלילות ופאן, אלוהים יודע למה.

דמיינתי את הדייט שלהם גרוע, אבל למען האמת, לא יכולתי לדמיין אותו גרוע עד כדי כך. השיח נפתח בפירוט מרהיב מצד רזי של רשימת קניות, ביקורת על העגבניות שבמקרר והרצאה על סגולות הטופו. הוא לא מעשן, היא כן, והוא פוסק, "נעבוד על זה". את השם שלה הוא עדיין לא זוכר עד הסוף, אבל גם זה יגיע. המומחים, משום מה, נותנים לו נקודות זכות: "הוא בלחץ". שישחרר, בכיף, אבל רחוק ועם חלון פתוח.

באותן שעות ספורות, הוא מספיק גם לשפוט את מריאנה על היותה גרושה עם ילד. אם לשים את עצמי רגע בנעליו, שהן בוודאות נייק עצומות ואגרסיביות בכתום ושחור, אני מבינה. להצטרף להרכב כזה, זה לא היה החלום שלו. אבל רזי כל כך מרוכז בפחדים שלו, שהוא לא סופר את האישה שעומדת מולו, ומטיח בפרצופה בדיוק את הסטריאוטיפ שרודף אותה: "אני מדמיין מישהי עם ציפורניים כאלה, מעשנת". אם ככה, אפילו לא מטריד אותו לגדל ילד זר, על זה הוא אפילו לא חושב. הוא מוטרד מהנראות של המושג "גרושה", וזה, תסלחו לי, דוחה. "את קשורה לילד?", הוא מקנח. ובכן, האם האמא החד הורית הזו קשורה לבנה? כן, רזי. כן.

על ספת הוורטהיימר מתארחת עכשיו דנה, והיא הולכת על עידן מנסורי, שמרגיש לה בית, חום, משפחה. גם אני שמעתי פה "איתמר"? "קוראים לך דנה, כמו אחותי, והיא בדיוק התארסה", מצטרף מנסורי לרצף שורות הפתיחה המבטיחות. אבל דנה אוהבת. היא גם אוהבת שהגיע עם פרחים ובקבוק יין, ולא אכפת לה שהוא גרוש. כשיש חיבור, ויש חיבור, היא עפה. ואני עפה עליה, שתדעו. היא הדמות הכי רילייטבול, מבחינתי, עד כה.

חוץ מזה, אומרת דנה, נמאס לה מהבד בויז המקועקעים. היא עברה את התקופה השטחית הזו בחייה, ועכשיו היא מחפשת אחר אופי טוב וקוביות. לא יאמן כמה כולנו קלישאות שמתאהבות בקלישאות. וגם כשאנחנו מתפכחות מהקלישאות, אנחנו נופלות על קלישאה אחרת - שהיא עידן מנסורי, איש חם של בית. בתור הבחור המשפחתי שהוא, כמיטב המסורת, מנסורי שולח את דנה לבשל. בינתיים זה בסדר, כי מסתבר שכל מה שדנה רצתה זה גבר לבשל לו.

מבחינת דנה, כרגע. היא זכתה במאצ'ואיסט, חבר, חברמן, אח וכל מה שרצתה. בגדול, הפנטזיה הרומנטית שלה מורכבת מכל הז'רגון הצבאי של שנות השמונים. אחרי שמסיים החברמן שלה לטפוח על כתפי כל מתנפנפי הגופיות ושזופי הגו בסביבה, הוא מפנק אותה בזר פרחים - ובזאת קונה את לבה סופית. איך אומרים בריאליטית? דנה "אול אין". לעומתה, דנה דווקא מרוצה שעידן הבין את תפקידו בבית. זה לא כל כך קשה, כי תפקידו להסתכל עליה מבשלת.

אחרונה ברשימת הנידונות נשארה אל, שהולכת על אמיר כנר, "פריק של היסטוריה". הוא תוהה אם זה אמור להדליק בחורה ובעיניי כן, אבל לא יודעת, אני בזוגיות עם מורה לתנ"ך. במבחן הרושם הראשוני, נראה ששניהם עברו בהצלחה. שניהם מתלהבים מהעיניים זה של זו, כי לשניהם יש עיניים בהירות.

אבל מרגע שנודע לאמיר על ארוחת ערב המתוכננת לכלל הזוגות, הוא מתחיל להילחץ באופן לא פרופורציונאלי, כאילו היה בטוח שנרשם לריאליטי אחר. את אל, מתת האל, זה מעצבן. מתחשק לה לומר לו, "בבקשה תפסיק למנות שמות מאכלים, זה מעניין אותי כמו שיערות בכוס", אבל בשלב הזה אמיר כבר שומע את חיים כהן סופר לאחור.

קומקום הלחץ בראש של אמיר מעלה אדים, ולאל קופץ הפיוז. יקח לה חמש דקות להתארגן, היא אומרת, בזמן שאמיר מפרפר בבית כאילו היה המארח. המומחים באים אליה בביקורת, אבל ברצינות - מה יש להיבהל כל כך בכמה אנשים שאתה לא מכיר? למי אכפת? שים משהו שתופח בסיר, תוסיף לו אבקת מרק ואל תספר לאף אחד מי הכין את זה. ככה עושים בארוחות חברים, לא?

הארוחה מתחילה, תודה לאל, כלומר לאל הרעיוני המופשט המוכר מספרי הקודש, ושפע של סלטים ופסטות מועברים מיד ליד. בשביל דנה זאת העת לזרוח. היא כבר קוראת לבן זוגה "חיים", מתרברבת ביין ופרחים שקיבלה. מהר מאוד מתגלה שהיא המרימה באירועים, טיפוס כלבבי.

גם מיכאל זורח, אבל כולם היו שמחים שיזרח טיפה חלש יותר. זה מתחיל כשהוא מקבל מחמאה על עצמות הלחיים שלו, מתקן: "קו הלסת"; ממשיך כשהוא מלהג על הצלחתו בטיקטוק (מישהו נתקל בו?) ומגיע לשיא, לפחות מבחינת שני, כשהוא שולף פירות עם הידיים מהצלחת שמונחת על השולחן לרווחת הכלל.

כדי לקנות חזרה את אהבת הקהל, הוא שואל מה גילם של הסובבים, כולם בגיל שהם כבר לא נהנים להשמיע בקול. מסתבר שהוא יודע ששני לא רוצה לפתוח את זה, מה שהופך את השאלה שלו לנאלחת עוד יותר, על אחת כמה וכמה כשהוא ממקד את הזרקור עליה. כאילו רוצה ד"ר ג'קל לומר לה, "אהה, הבכתי אותך? בואי תראי למה אני מסוגל". ולחשוב שצריך לבלות איתו עוד יומיים.

אבל בפרק הזה, כשנדמה שאין נמוך יותר, תמיד אפשר לגרד עוד שכבה. המשתתפים פוצחים במשחק "נבר" ("מעולם לא") משולב עם אתגר שתיה, דרכו מתגלות אמיתות מכוערות על כולם. נגיד, מי בגד. הצלחתן לנחש? נכון, שוב הדוקטור. מבחינת שני זה קו אדום, אבל האם הקו האדום הזה רלוונטי בכלל אחרי שנחצו כבר כל הקווים לפניו?

"גברים שלא שתו פה, אני לא מאמין", מנסה מיכאל לגייס סביבו תומכים לשווא. האם אכן כל גבר בוגד? אני לא מאמינה. ליתר דיוק, אני רוצה להאמין שלא. אבל גם אם האחרים שיקרו גם אם חלקם שיקרו - זה כבר מציב אותם במעמד טוב משלו, כי הם מבינים שבגידה איננה מעשה להודות בו בפריים טיים.

משום מה, בתוך בליל החרא הזה, אל מצליחה לקנא בזוגות האחרים. אבל זה לא רק עניין הזוגיות: אל אומרת ששום שיחה לא תופסת אותה. היא דומעת. כל מה שהצטבר בה במהלך היום פורץ בבת אחת, ומתגלה שכל הקשקושים שלה על "צ'יל" הסתירו מחנק ופחד. אין לה פה רגע לבד, והיא בן אדם של לבד. בו בזמן שאני מזדהה איתה, היא מעייפת אותי כבר מעכשיו. אם את אדם של לבד, אז למה שתכניסי את עצמך למחנה אימונים של דייטינג?

אל נמלטת הצדה, ובהזדמנות זו מתגלה אחיו הים תיכוני של זלנסקי במלוא הדרו. הוא מרים לה על כמה שהיא מדהימה, מרגיע ומעודד אותה לחזור. איזה מתוק. בדיעבד, הוא מגלה לה, גם הוא סבל באירוע הזה, אבל שמר את זה לעצמו. "אבל למה?", היא שואלת. "איך אני אמורה להכיר אותך?".

באותו רגע אני מבינה מה מפריע לה בו, חוץ מזה שבני אדם, בכללי, מפריעים לה. הוא מרגיש לה לא אותנטי, והמאמץ שלו להפגין שליטה מעייף אותה. היא רוצה לדעת מי הוא באמת. אבל על רוב האנשים אי אפשר לדעת מי הם באמת, בטח לא אחרי יום אחד אבל גם לא אחרי חודשיים, ולפעמים גם לא אחרי חצי שנה. חוץ מזה, יש לה אטיטיוד מלחיץ, ואף אחד לא רוצה לחלוק קשיים מול מבט של טוסטר.

גם שני מרגישה שכבר איננה מכירה את האיש שמולה. קודם חשבה שהוא מעפן, ואילו עכשיו - שהוא גרוע. "פשוט בגדתי בבת זוג שלי", מסביר הפלסטיקאי בלא להסביר דבר. "הייתי בן 24, 25". אבל תירוץ הגיל לא משכנע אותה, והוא לא עושה הרבה כדי לרכך את החוויה שלה. "אני לא מצליחה לקרוא אותך", היא אומרת. "אתה כל כך הרבה דברים". כל כך הרבה? דוש, בוגד, חסר טאקט - מה עוד?

לעת ערב גם בז שנות אור יושב עם מריאנה, מתוודה שבעיניו 'היא ממש חמודה", וגם שהוא נמשך אליה חיצונית. ויש אבל! אבל מה? "אני רוצה להכיר אותך". אוקיי, אז תכיר נשמה, מה הדרמה. בינתיים, יש כאן שתי נשים וגבר אחד שלחוצים להכיר מישהו בערב אחד (טוב, הפורמט די מגביל אותם בזמן), שלושתם התחילו ברגל שמאל.

גם סיפור האגדה של דנה מתנפץ במחי אמירה אומללה אחת, כשמר בית חם תופס אותה לשיחת נזיפה על התנהגותה הערב. הפשע? היא שתתה צ'ייסרים. "אני רוצה לראות את דנה היותר אמיתית", הוא אומר לה, משפט מניפולטיבי שפירושו, "אני רוצה אותך כמו שאני אוהב". בא לו דנה שהיא לא הדמות הכי יפה, נוצצת ונוכחת בחדר. "נראה שאתה לא כל כך אוהב את אחד הצדדים בי", היא מחזירה בחדות כירורגית.

וזה הקאץ' בבחור "כמו של פעם", דנה. קודם כל, הוא נותן לך לעשות את כל מטלות הבית, אבל עזבי, את זה את אוהבת. הקאץ' השני הוא שגבר של פעם גם רוצה אותך אישה של פעם. זה גבר של "אישה מבית טוב צריכה להיות תמימה ולשתוק הרבה". זה בדיוק הגבר ש"יכבד אותך" על ידי כיבוי הצדדים שגורמים לך להרגיש בחיים. את חברותית, נהנית, צוחקת? נהה, זה "לא אמיתי".

אבל דנה, למזלה ולשמחתנו, שומרת נפשה, והיא מבינה מיד מה קורה פה. במקום שהרבה אחרות היו משתבללות, נאטמות, מאבדות ביטחון, היא עונה: "זה מכבה אותי". "מה פתאום, אני לא אכבה אותך בחיים", מיתמם עידן, אבל דנה לא מתבלבלת: "עבדתי כל כך קשה להגיע למקום השלם הזה עם עצמי שאף אחד לא יערער לי, עם כל הכבוד". יו גו גירל. מבלי לשים לב, הוא שוב נתן לה את הבמה להיות הכוכבת של הערב. וזו, פחות או יותר, נקודת האור היחידה שסיפק לנו הפרק הזה. בפרק הבא, על פי הפרומו, זה נעשה גרוע יותר. איזה כיף!