תרשו לי לספר לכם על סצנה שהתרחשה בצעירותי. היה לי אז בן זוג שעבד בחו"ל, היו אלה ימי מלחמה או מבצע או השד יודע מה, כבר לא זוכרת. ומה לימדה אותי חברה טובה שנכחה בסיטואציה וכך זה היה בדיוק.
שיחת טלפון -
הוא: מה נשמע מותק? בלאגן אה?
אני: ( בטון מר מלענה) כן זוועה.
הוא: (בקול רך) אבל איך את?
אני: (מתפוצצת ומרימה קול) מה איך אני, מה? מחריד. כל כמה דקות אזעקה אנשים רצים כמו עכברים למקלט או לממ"ד , כידוע לך לי אין ממ"ד ואני מעדיפה להירצח מטיל ולא לרדת לסירחון הזה המוגדר מקלט. (בטון קורבני) כן אבל מה לך ולזה אתה שם בארץ החיים הטובים והשלווים!!!
הוא: ממי אבל זה מסוכן? אולי אני קונה לך כרטיס ואת באה לכאן מה את אומרת?
אני: מה אתה אומר? (כבר ממש בעצבים) שאני אעזוב את העבודה ואת החיים שלי ואבוא לנפוש כשכאן כולם זומבים + טרנינג.
הוא: אוקיי אני קונה כרטיס ובא להיות איתך.
אני: (בצווחה) בשביל מה בדיוק?...כדי להתכופף איתי בחדר מדרגות כמו שני אווזי מטווח? עשה לי טובה כן???
סיימתי את השיחה, והחברה, ובקול שליו אך מודאג, אמרה לי דבר חוכמה שהפך לשיעור בחיים. "את חייבת להפסיק עם המסרים הכפולים שלך. זה לא הוא שזורק טילים על הארץ. הוא בסה"כ רוצה להיות בשבילך - את רק צריכה לבחור". חתיכת שיעור.
איך זה מתקשר לטליה?
חמודה, את לא יכולה להתפרקד בגמישותך ארוכת הרגליים ולהשתרע ליד בחור צעיר וחושק להביט בעיניו במבט חתולי, ללטף את ידו, לחייך בחושניות ולומר באותה נשימה "לא, לא רוצה". לא עובד! במיוחד לא עם גברים ובטח כאלה שכבר "כתבו" מחזה בראש שבו את כוכבת משנה. סורי.
מסרים כפולים זה עסק מסוכן - מעניין מה יהיה על בר אחרי שאליאב עזב את הבית - בל נשכח שמדובר בשמאטע עם חיוך של קולגייט. הבחור מתבלבל בקלות. לכו תדעו עם מי אליאב הספיק להסתבך בשעות שהוא מחוץ לבית האח. כנראה שמזה היא חוששת, כי ההתמוטטות שלה הייתה כל כך עוצמתית, שאמרתי לחברה שהתקשרה בדיוק ברגע העליה במדרגות "חכי שנייה אני צופה באיזו דרמה בטלוויזיה". זעקות השבר של בר הגיעו עד אליה והיא אשכרה שאלה אם היה פיגוע.
אכן פיגוע, אם אפשר לאפיין את מה שקרה אחרי שקאזם בדרכו המטורללת נטולת הפתיל (אך החיננית לטעמי) זרק לאופק משהו על כך שהוא "ילד מדוכא". אני מאמינה שהוא התכוון למה שהסביר מאוחר מדי , שמאז שאופק בחבורה שלו, הוא יצא מהנאחס. קאזם לא התכוון לילדותו המוחרמת של אופק (שגם על כך יש להוסיף לכאורה) או - "שיואו בכלל שכחתי מהילדות שלו", כמו שקאזם ביטא היטב.
אופק הוא בחור צעיר עם יכולות וורבליות ודמיון גואה, שחי בסרט משלו. יש לו נטייה לעבור מרגע אותנטי לבריאת מחזה, וכל העסק הזה מתערבב וקם להצגת יחיד. זה החל בבכי קורע לב בו שפך את כל מה שעשו לו בילדותו, ואז בשנייה הפסיק לדמוע ועבר להמחיז, ואף דאג לקנח ברפליקה ממחזה שכתב. "הפסיכולוג". לא פחות.
גם ההערה שלו לטליה "מה את רוצה רגע טלוויזיוני?" מוגזמת עד מבוימת. הרי אדם אומר את מה שהוא, לכן שקרנים תמיד יחשבו שכולם שקרנים. הוא, שמחפש את עתידו (מחוץ לבית האח הגדול, מאשים את טליה בטלוויזיוניות יתר, כי הוא עצמו חושב על רגעים טלוויזיונים.
התקף העצבים הזה קשור פחות לקאזם, ויותר לעובדה שאופק לא מוכן לקבל את הברקס מטליה, וההתפוצצות שלו נבעה מהעובדה שהוא דחוי ע"י הדיווה. אם היא רק הייתה איתו הוא כנראה היה מחייך לקאזם ומשיב לו "איזה גנוב אתה." זה משגע אותו, כי בתסריט שלו הוא וטליה מהלכים על דשא מפלסטיק אל אופק הבריכה יד ביד, והדחייה הזו מוציאה ממנו את "המיטב" - למשל להביט עמוק באיילינר שלה ולומר בפאתוס: "את אישה שטן!". הלו?? מה זה חנוך לווין או שקספיר? מי מדבר ככה?
אך בזמן שמשולש אוהבים אחד החזיר את נשמתו אל מחוץ לבית האח, משולש חדש נולד. פחות סוער ומעט צפוי מראש, שיביא איתו התרסקות לאחת מהצלעות. שירן. המתוקה רוצה להתחתן. היא אמרה - ושחף למרבה הצער הוא טייפ קאסט להביא להורים. הוא אמנם לא מהעולמות שלה אבל היא התאהבה, התאהבה על פארש והיא יודעת זאת, חובטת בעצמה על כך, ודינה והקלישאות צודקת כשאומרת לה "ללב דרכים משלו" - רק שבמקרה זה הלב עשה חתיכת יו-טרן מהמציאות, והמציאות היא ששחף מביט בטליה כמו שמביטים בחלום.
טליה מצידה מחשבת מסלול מחדש, זורקת מבטים מצועפים סביבה, והמסקנה ברורה - אחרי שאופק חזל"ש והקרב על אליאב נגוז, שממה בבית. אז עברנו לשחף. אפטר אול הבחור תמיר וחכם וחומר טוב לילודה, ובנתיים הוא פורס לה בג'נטלמניות אבטיח, היא נוגסת בעסיס וגונחת במזווה, בעוד שרין בסך הכל רצתה אקונומיקה שתהפוך את חייה למבהיקים. זה הולך להיות עצוב.
אבל הכי עצוב שאחרי שצפיתי בנתנאל אץ רץ לדלפק ההמבורגר ונוגס ומרייר כמו תאו בסוואנה, כנראה גמרתי עם ביג מק עד להודעה חדשה.