אליאב יצא מבית האח הגדול ובכך סתם את הגולל על משולש האהבה האינטנסיבי שהתקיים בעיקר בתוך הראש של בר. כן, אותה בר שהתמוטטה לחלוטין כשהוא עזב, כאילו הודיעו לה שהוא לא חוזר משדה הקרב. היחידה שהתקרבה לרמת ההשתוללות הזו כשמישהו עוזב היא מגי כשישראל יצא מבית האח (זוכרים אותם?), גם מגי צווחה ונהמה ונפלה על הרצפה ברעידות, אבל מגי היתה ילדה בת 20 וקצת עם קראש וניסיון חיים של יתוש, פה יש לנו אישה בוגרת, אמא יחידנית שעברה פרידה ומחזיקה משפחה, קצת קשה לי להבין את חוסר הפרופורציות הזה, אבל מצד שני - מה אני מבינה? מאז ומתמיד למדתי שרגשות זה משהו שצריך להחזיק עמוק בפנים ולא לתת לאף אחד לראות, אז המבט המשועמם של טליה לעבר המצב היה הרבה יותר מובן לי מאשר אותה התפרקות.
בכלל - טליה. מה הקטע שלה?
החידה שאני מצליחה לפצח. אני מרגישה שלמרות שהפרק סבב סביב הריב בין אופק לקאזם והסתיים באם כל הפרידות, מי שבאמת שווה לדבר עליה היא טליה. מהרגע הראשון הרגשתי אליה את מה שהיא עצמה אומרת שמרגישים כלפיה רוב האנשים שפוגשים אותה בפעם הראשונה - לא התחברתי.
לא, לא חשבתי שהיא שטן, אבל משהו באישה היפה הזו עם השקט הפנימי והלוק המדוקדק לא עבר לי בגרון. זה התגבר כשהיא סיפרה שאין לה חברות - עובדה שמייד גורמת לי לחשוד בכל אישה שאומרת דבר כזה, כי אני לא סומכת על אף אחת שלא הצליחה לגרור איתה לפחות אישה אחת נוספת שמוכנה לסבול אותה מבית הספר או מהצבא, והתקבע סופית בפרק הזה.
לא מדובר באישה רעה - להיפך. אני חושבת שטליה בבסיס שלה, עמוק עמוק בפנים, היא אישה טובה, מתחשבת, נאמנה ובעיקר כזו שרוצה לאהוב עד אינסוף, אבל הבעיה שהיא עוטפת את כל הטוב הזה בכל כך הרבה שכבות של פוזה, מאמץ וקור, שרוב האנשים מרגישים רתיעה בלתי מוסברת ממנה.
האמת - זה בדיוק השילוב שיוצר את אותן נשים שגברים לא יכולים לנשום בלעדיהן ונשים לא יכולות לסבול, ולא בהכרח כי הן מקנאות. הנשים שמשדרות שני דברים שונים שפוגעים עמוק בתוך התת מודע של כולנו. פגיעות ועדינות שמפחיד להתקרב אליהן מרוב רגש, עטופים בקילומטרים על פני קילומטרים של חומות אבן קפואות שנועדו להגן עליהן. גברים נמשכים לשילוב הזה ממש כמו שנשים נמשכות לבד בויז - הם לא יכולים להסביר את זה אבל כל מה שהם רוצים זה להיות הראשונים לחדור לתוך המבצר ולנצח את הדרקון שטליה עצמה העמידה בינה לבין הרגשות שלה, ונשים - הן בדרך כלל רואות את הקור וסומכות על האינטואיציה שלהן שאומרת שלא שווה להתקרב לשם.
עובדה - מדובר באישה שכל הגברים בבית לא מצליחים לנשום לידה. ממש הלנה מטרויה שעבורה יוצאים למלחמה - אליאב, זה שהעיד על עצמו שאין אישה שתצליח להחזיק אותו, סיפר שהיא היחידה שהצליחה לשחק לו בלב ובראש והיא לגמרי זו שחמקה ממנו, אופק מסתובב בבית כמו רומיאו מאוהב, מקלל את שנת הלידה שלו, ושחף עושה הכל רק כדי להימצא ברדיוס שלה.
טליה מצידה עושה הכל כדי להתחבב על הבנות בבית ובדרך לא טורחת בכלל להתעכב על תשומת הלב הגברית או על רגשות באופן כללי. לראות את האקס שלה צמוד לאישה אחרת וישן איתה במיטה? לא נראה שזה מפריע לה. להיפך, נראה שהיא די שמחה לקחת את הצד של "החברה הטובה" של אליאב ולנסות לסדר את העניינים בינו לבין בר.
אופק אומר לה שהוא מאוהב בה והוא לא מוכן יותר ללטף לה את האגו ולגרום לה להרגיש נחשקת כי זה שובר לו את הנשמה? אין בעיה, טליה שומטת אותו כמו תפוח אדמה לוהט ועוברת לנסות לטפח מערכת יחסים חברית עם קאזם, כי מבחינתה אופק סיים את עבודתו. היא איחלה לחייל בהצלחה והמשיכה בדרכה.
ומה קורה כשהכאב משתלט עליה והרגשות מאיימים לזלוג מעבר לחומות? קוראים בתורה, כמובן. אין כמו להטביע את הרגש בתוך ציטוטים שמאפשרים לך להתרחק יותר ויותר מהרגשות שלך ולהדחיק אותם חזרה מטה. זה מזכיר לי את האנשים שאומרים ש"ריצה זה הפסיכולוג שלי" כי לתת לראש להתעסק בכאב פיזי זה יותר קל מלתת לכאב הנפשי לצאת החוצה. ריצה זה לא פסיכולוג - אגב. זה כמו להגיד שצחצוח שיניים זה במקום תספורת. אלו שני דברים שונים שמטפלים בצרכים שונים, אבל אני סוטה.
אני יכולה להבין את טליה כי גם אני תמיד חשבתי שלהיות חזקה זה לדחוק את כל הרגש הצידה, ושלהישאר רק עם העוצמות והפוזות זה כוח אמיתי. טליה עושה את זה באמצעות ריחוק סטואי מאופק שאני קצת מקנאה בו, אני הייתי עושה את זה עם הומור ופאנצ'ים. עם הזמן התחלתי להבין כמה אני טועה - ובעיקר ללמוד שלהחביא את כל הרגש שלי מפני העולם ולא לתת לאף אחד להתקרב זו פחדנות ולא כוח, ודווקא היכולת לתת לרגשות לצאת החוצה ולתת לאנשים להיכנס פנימה, אל תוך הלב, זה אומץ אמיתי.
כי להרגיש זה מפחיד.
מפחיד לתת לאדם אחר לראות את הפגמים שלנו ומפחיד אפילו יותר להצטייר כחלשה בעיני אחרים ולסמוך עליהם שאם ניתן להם גישה ללב שלנו, הם לא ייקחו איתם חתיכה ויעזבו.
התחלתי להבין את זה רק בשנים האחרונות. השנים שהיו עבורי הכי קשות והכי כואבות, אבל גם אלו שנתנו לי את הזכות לאהוב כמו שלא אהבתי מעולם ולקבל אהבה כמו שלא חוויתי אף פעם. ממש כמו טליה, תמיד חשבתי שאצטרך להתמודד עם הכל לבד, ולכן לא נתתי כמעט לאף אחד להתקרב. למזלי כן זכיתי בחברות - כאלו שראו מעבר לכל הפוזה שכל כך אהבתי. עדיין קשה לי להבין מה עשיתי כדי לקבל את התמיכה שאני מקבלת מהן, אבל מסתבר שהן הבינו משהו שאנשים כמוני וכמו טליה מפספסים באופן קבוע, וזה את העובדה שלפעמים דווקא הצדדים המכוערים והעלובים שלנו הם אלו שגורמים לאנשים להבין מי אנחנו באמת ולסמוך עלינו. כן - גם אם הם בלתי נשלטים לחלוטין כמו במקרה של בר.
אני תוהה מה נראה אם האח הגדול יעשה לטליה את השירות הטוב ביותר בחייה ויצליח לקלף ממנה את כל השכבות הקפואות. אני לא חושבת ששיברון לב גדול הוא הדרך איתה בעיקר כי אני לא חושבת שיהיה מישהו מספיק חזק שיצליח להיכנס ללב שלה. בכל אופן אני מקווה שאופק יסכים לוותר על הרגשות הרומנטיים שלו ויאפשר לה להתקרב, כי למרות גילו, החוויות הקשות שעבר לא גרמו לו להיסגר מפני העולם ונתנו לו את האומץ להיות פגיע ופתוח. זה בדיוק המרחב שטליה צריכה, והאדם שיכול לתת לה את הביטחון להיפתח, כי היא עדיין לא הבינה את הנוסחה - אנשים תמיד יעדיפו מישהו אמיתי ודפוק על פני מושלם ומפולטר, בעיקר כי כולנו דפוקים, ושלמות, אמיתית או לא - גורמת לנו להיראות רע.