מאז פורסם השיר "יותר חזק מה" של אגם בוחבוט, הורים ברחבי הארץ נרעשים שמא בנותיהם בנות ה-10 (תמיד זה בנות 10, משום מה) יתחילו לגנוח בבתי הספר, פחד שלא עלה אגב, בעקבות הגניחות של מרגי. האימג' הזה, אותי באופן אישי, תסלחו לי, קצת מצחיק. עוד יותר מצחיק אותי שהפחד הכי גדול של הורים מסוימים באשר לבנותיהם בנות ה-10 הוא שיגנחו. בכל אופן, דעתם יכולה לנוח, כי את בדיחת ה"יותר חזק מה" התחיל בכלל הקהל של בוחבוט ולא היא עצמה. מי יודע, אולי אפילו בנותיכם החסודות בנות ה-10 שיתפו פעולה עם הטרנד.
ולא מדובר באיזה פוסט איזוטרי. כל מי שעד לנוכחותה של אגם בוחבוט בטיקטוק, יודע: כולם צוחקים על הביטוי "יותר חזק, מה?", שבוחבוט מפנה אל הקהל בהופעותיה בכוונה שישיר חזק יותר. במשך תקופה הבדיחה הייתה על חשבונה, אלא שעכשיו החליטה בוחבוט לרכב על הטרנד, והולכת על זה עד הסוף. היא לא רק תשיר "יותר חזק", היא תגנח את זה. בעיניי, יש שם מידה יפה של הומור עצמי.
שאר מילות השיר, אגב, די מחרידות. בהן, "מה ביקשתי, אחד שישחק לי בלב / על הדרך יבוא ויעשה גם כואב", פנטזיה על מערכת יחסים שנשמעת די הרסנית. באותה הזדמנות היא בזה לגבר שמחזר אחריה עם פרחים והודעות בבוקר, מסר מעפן בפני עצמו. מצד שני, קצת קשה לי להיות שיפוטית, כי אם להיות כנות עם עצמנו, בגיל של אגם בוחבוט כולנו נמשכנו לאסהולז.
למען האמת, אני הגעתי לתובנה הזאת בקול רם בגיל 24. זה קרה על ספסל, עם סיגריה בשעה מוקדמת מדי לכל הדעות, לצד חברה שחלקה אותו אורח חיים בריא פיזית ונפשית כאחד. שתינו הסכמנו שמותר לנו להמשיך במסע ההרס העצמי שלנו עד גיל 26 גג, לאחריו אין עוד לגיטימציה לבכות לחברות באם קפצת לבור של חרא ביודעין. ההחלטה הזו הוכיחה את עצמה, ממליצה לכלל.
בחזרה לאגם בוחבוט. אז בשירה שואפת הדוברת להידרס על ידי כוחות האופל, אבל לא זה מה שמטריד את הקהל הישראלי. לא - הבעיה היא הביטוי המיני לכאורה "יותר חזק", המלווה גניחות. רק שלא ידרדרו בנות ישראל היפות ליהנות ממין.
יגידו המלעיזים, בוחבוט יודעת טוב מאוד מה היא עושה. גם זה נכון. בשנה-שנתיים האחרונות נראה שהזמרת הצעירה מבקשת להתנער מדמות הילדה המתוקה שדבקה בה ב"בית ספר למוזיקה", ואפשר לראות את זה בשיר המסליז (כן, מסליז) "דובשנייה" שהוציאה עם שחר סאול ונורוז. כשהוציאה את "יותר חזק מה", סביר להניח שצפתה מראש, יחד עם הצוות המלווה אותה, את תגובת הקהל הישראלי.
בוחבוט עושה עכשיו את המיילי סיירוס: מהלך שייתפס על ידי הציבור כפרובוקטיבי וקיצוני, במטרה להשאיר מאחור אחת ולתמיד את התדמית הישנה שלה, שתוקעת אותה במקום. בזמן שאתם שואלים מה יחשבו הילדים שלוקחים ממנה השראה, בוחבוט מנסה לומר שהיא כבר ממש לא לילדים. בעיניי, כל זה לגיטימי. דרושים מהלכים נועזים כדי לשנות את פניו של מותג. כך עשו כוכבות פופ רבות לפניה ויעשו עוד הרבה אחריה.
עולה גם השאלה, כמובן, עד כמה בוחבוט עצמה עומדת מאחוריי השיר הזה, או בשפת פשוטי העם, עד כמה היה לה בו "סיי". גיל 18 הוא גיל מדאיג, חד משמעית. את "יותר חזק מה" כתבו והפיקו לבוחבוט רשימה של גברים בלבד, אף לא אישה אחת נתנה עליו את הדעת בתהליך הייצור. מלבד הביקורת הלגיטימית על השתלטות נקודת המבט הגברית, מתבקש לתהות מה כוחה של נערה בת שמונה עשרה אל מול סוללת גברים כזו, גם אם גדלה אל תוך תעשיית המוזיקה, שכידוע מבגרת את ילדיה בטרם עת.
כל השאלות האלה טובות וחשובות, אך אין לערבב אותן עם פוריטניות ובהלה ממיניות. למעשה, אלה טענות מעולמות מנוגדים לגמרי. אי אפשר להאמין בחשיבות הקול הנשי, בשוויון ובמערכות יחסים מכבדות ובריאות, ובאותה נשימה למסגר ביטוי מיני של אישה כבלתי מוסרי.
והרי זה העניין. איש לא הזדעק כשהבדיחה הייתה על חשבונה של בוחבוט. לדעת אנשים רבים, כנראה מותר לצחוק על נערה שאמרה - גיחי גיחי - ביטוי עם קונוטציה מינית. לעומת זאת, כשהיא זורמת עם הבדיחה - אבוי, סדום ועמורה. רבים מהמקטרגים את בוחבוט בימים אלה מחפיצים בשמחה נשים ונערות. כשהן לוקחת את המושכות לידיים, מנכסות לעצמן את ההחפצה והופכות אותה לכוח; כשהן מפיקות מהעלבון רווח אישי, פירסום, קידום בקריירה; רק אז מתחיל הזעזוע.