פתחתי את הבוקר עם הגרף העצוב הזה שמראה שישראל מובילה בפערי השכר המגדרי בין מדינות OECD. יש הרבה סיבות לכך ואני רוצה לשים דגש על אחת והיא שאנו הנשים לא תמיד מנהלות משא ומתן. הנה קטע מספרי 'ריצת משוכות' העוסק בכך:
"בוקר אחד קרא לי הבוס למשרד והציע לי קידום משמעותי להיות מנכ"לית של חברת הבת. דיברנו ארוכות על עתיד החברה ועל דרכים להגדלת מחזור העסקים והרווחים.
אבל הוא לא הזכיר כלל הצעה לשיפור תנאי ההעסקה שלי. גם אני חששתי להעלות זאת, הרגשתי נבוכה לטעון עבור עצמי. פחדתי שאם אהיה תובענית לגבי תוספת שכר ושיפור התנאים הנוכחיים שלי, לא אקבל את הקידום. לא רציתי לקלקל את היחסים בינינו, וחששתי שהוא לא יאהב אותי עוד ולא ירצה לעבוד איתי.
האיש שלא לומד: אפילו המומחים נאנחו בכבדות כשרונן אמר "כן"
יש למה לצפות: חיי המין האמיתיים של נשים שעברו את החמישים
האישה תפסה את הבעל והמאהבת ו..החתימה אותם על חוזה מוזר
בבית התייעצתי על כך עם אבא שלי, והוא אמר, "לעזאזל, גלי, את חייבת לדרוש את מה שמגיע לך", והוסיף, "ואחרי שיציע לך הצעה, אל תסכימי מיד לקבלה. ההצעה הראשונה שמונחת על השולחן היא רק הפתיחה של המשא ומתן. את צריכה למקסם את התנאים. הבוס יודע למה הוא מציע לך את התפקיד. הוא יודע מה את שווה. דעי זאת גם את".
בעבר, בחברות אחרות, קיבלתי על עצמי משימות ותפקידים, אך לא תמיד עבור תמורה הוגנת למאמציי. הסכמתי לקחת על עצמי תפקידים ניהוליים עם הרבה יותר אחריות, אבל עבור תוספת שכר זעומה. קיבלתי תפקיד ניהולי, וכל כך התרגשתי שהסכימו לתת לי לנהל למרות שיש לי ילדים קטנים. הייתי פשוט אסירת תודה, ולא העזתי לדרוש יותר. ידעתי שגברים שמילאו תפקידים ניהוליים מקבילים קיבלו שכר גבוה משלי, אך לא התלוננתי. תירצתי זאת לעצמי בכך שהם יכולים להיות במשרד בכל שעה, אבל לי יש מחויבויות נוספות. התעלמתי מכך שהתוצאות העסקיות של היחידה שלי היו מצוינות, וזה מה שחשוב בעצם.
אבא שלי ראה שאני מהססת, אז המשיך. הוא הסתכל לי בעיניים ואמר, "אין לך ממה לפחד. ראשית, הדרך שבה ארגונים מביעים את האהבה שלהם היא בכסף. ושנית, אנשים אף פעם לא נותנים כסף או כוח מיוזמתם; את תמיד חייבת לדרוש זאת. תמיד".
זה נתן לי מוטיבציה. כנראה הייתי צריכה נקודת מבט של גבר כדי לטעון עבור עצמי. חזרתי לבוס ואמרתי, "אני בת 36, אני לא ילדה ולא בתחילת הקריירה. אם מישהו רוצה שאעבוד בשבילו, הוא צריך לתת לי יותר מהזדמנות". אחרי שאמרתי זאת, השתרר שקט. הסתכלתי עליו, והוא נראה די המום. נכנסתי ללחץ שפוצצתי את זה, והצטערתי שפתחתי את הפה. אחרי שתיקה ארוכה אמר, "מהי ההצעה שלך?" "אני רוצה שתשווה את התנאים שלי למנכ"ל של חברת הבת השניה", אמרתי. וזה גם מה שקיבלתי.
למרות הרתיעה הראשונית ואולי ההפתעה, הבוס אהב שניהלתי מו"מ קשוח. הרי אני עובדת בשבילו, ואם אני יודעת לא לוותר, גם מול הלקוחות שלו אביא להצלחה עסקית".
הייתי שמחה לקרוא את הספר 'ריצת משוכות' כשהייתי בתחילת הקריירה שלי. זה היה נותן לי המון עוצמה וביטחון בדרך שלא היתה קלה כלל. הספר נהדר כמתנה לחג למישהי שנמצאת בתחילת הקריירה אבל לא רק.