הם מש ע מ מ י ם: כך תסננו סאחים באפליקציה

קצת התרגלנו שהדיבור החם בעולם הדייטינג הוא דגלים אדומים, אבל אנחנו כאן כדי לדבר על 50 גוונים של בז'. בעידן שבו כל דוש זוכה לטייטל "נרקיסיסט" כאילו הוא מלך הביצה בכבודו ובעצמו ולא סתם עוד אחד שחושב שהשמש זורחת לו מהתחת, בעידן בו אלימות על בסיס מגדרי מרקיעה שחקים, ואפילו שרת התחבורה מטיפה לנו שבני זוג הם פצצת אלימות מתקתקת וסכנה לביטחון האישי שלנו, בעידן בו נשים מזהירות נשים ממתחזים וגברים מזהירים גברים מגולד דיגריות, כולם שוחים באוקיינוס טובעני ומגניבים מבטים לסוכת המציל, לראות אם הם מזהים דגל אדום.

יש רק בעיה אחת. עוד לפני שמגיעים לדגלים האדומים (שחלקם בולטים מאוד: אף אחת לא צריכה לסבול אלימות מינית ומילולית אונליין ואופליין ותופעות כמו קנאה רצחנית או רכושנות ואף אחד לא צריך לסבול איזו שודדת ארנקים שבהזדמנות הראשונה תהרוס לו את החיים עם תלונת שווא), יש עוד מקצה שחייה קטן שצריך לעבור בדרך ושם צריך להימנע מהדגל שלא מדברים עליו: בצבע בז'.

הטיקטוק סוער לאחרונה מהמינוח החדשני הזה, שנועד לתאר את כל מה שהוא לא אלים, מחריד, מזעזע ומרתיח אלא פשוט - משעמם, פרווה ו-meh. מסתבר שיש לא מעט דגלים כאלו באפליקציות, רק צריך לדעת למצוא אותם. מה שכן, מדובר בהימור: דגל אדום הוא דגל אדום ואלא אם כן את רוצה למצוא את עצמך במערכת יחסים שבסופה תדליקי משואה או אמא שלך תמרר בבכי מעל הקבר שלך, חשוב לשים לב לאזהרות ולסימנים ולצאת מזה בזמן, ככל הניתן. דגל בז' לעומת זאת, יכול להיות טריקי. יכול להיות שתתחילי שיחה עם הבחור ותגלי עולם ומלואו למרות שהפרופיל שלו עורר אצלך פיהוקים ולא פרפרים בבטן. אבל בואי נגיד שאם זה לא יקרה - אל תהיי מופתעת.

דעה לא חשובה על נושא לא חשוב
קשה להיות זו שתפיץ את הבשורה המרה, אבל מישהו חייב להגיד את זה: לא אכפת לנו מה אתם חושבים. כלומר, לרוב אכפת לנו אם אתם רל"ב או ר"ב, דתיים או חילוניים, מחפשים אישה פמיניסטית שתפרנס אתכם או רוצים מישהי שתעמוד במטבח כל היום, אבל אלו נושאים עקרוניים. כל השאר - לא רלוונטי למערכת יחסית. זוכרים? הסיבה שבגללה אתם נמצאים באפליקציות? הפרופיל שלכם הוא לא המקום למניפסט של משפט אחד כמו "פיצה על אננס זה חטא", "קינדר בואנו זה החיים" או משהו שקשור לסוג הוויסקי המתנשא שאתם שותים. לא על זה קמה או נופלת זוגיות. היא תתקיים גם אם אין לכם את אותן התוספות על הפיצה ואפילו אם, רחמנא ליצלן, לאחד מכם יש גבינה טבעונית על הפיצה. תשמרו את אמירות השפר האלו לטוויטים ופוסטים בפייסבוק.

תמונות סאחיות
תראו, כולנו יודעים שנושא התמונות טריקי. אתם רוצים תמונת גוף, תמונת פנים, תמונת אווירה, תמונה שתראה שיש לכם הרבה חברים, תמונה מהקידוש ואולי עוד כמה לבוק שעתיד לכבוש את לבבות בנות ישראל. אבל בחייאת, לפני שאתם מפרסמים תמונה, קחו רגע לחשוב: מה אתם משדרים? חלק מהתמונות באפליקציות נראו כאילו נלקחו הישר מ"תייר שאל אותי מה זה סאחי". אם אתם משדרים גנריות, אל תתפלאו אם ימשכו אליכן בעיקר נשים גנריות. אם זה מה שאתם רוצים, סבבה. אם לא, אפשר אולי להוריד את התמונה של פק"ל הקפה על רקע השקיעה.

ציטוטים מסיטקומים
כולנו מעריצים את בארני, חולים על שלדון, סוגדים לקריימר, מתגעגעים לבאנדי ולוקחים את הצד של רוס בריב עם רייצ'ל (מה, לא?). כולנו כאן כדי להסכים שיש סיטקומים שהם קאלט על-זמני שהפך לחלק בלתי נפרד מהאישיות שלנו ושמדובר בדמויות ובתסריטים שחדרו לנו לנשמה. אבל זה המקום לפנות אל הלב שלכם: די עם הציטוטים. יהיה לזה מספיק זמן בהמשך היחסים וזה שאתם צופים אדוקים של קומדיה אמריקאית או של סברי מרנן, לא הופכת אתכם למיוחדים בשום צורה. אפליקציות הכרויות הן גם ככה זירה רוויה להתפקע. אז נכון, לא צריך שהכרטיס יהיה תצוגת תכלית של מאמץ יתר וניסיון נואש להצטייר כפתיתי שלג, אבל גם לא צריך להוכיח בכוח שאתם הכי מיינסטרים שיש. אחרת, אתם פשוט נראים ונשמעים כמו עוד מאותו הדבר.

הנסיכים בתמונה הם האחיינים שלי
אחד מהחלומות הכי גדולים שלי זה לפגוש את הגבר הראשון שישב מול הכרטיס שלו באפליקציית הכרויות וחשב לעצמו: "אני יודע! אני אנצל את הילדים של אחי ואחותי כדי לשדר לנשים שאני אבהי!" עם זאת, אי אפשר שרווקות ישראל הענוגות יתבלבלו חלילה ויחשבו שמדובר אשכרה באבא לילדים ומכאן נולד מטבע הלשון האלמותי: "הילדים בתמונה הם האחיינים שלי". יצא לי לראות פרפרזות מצחיקות ומודעות לעצמן על המשפט הזה, כמו: "הכלב בתמונה הוא האחיין שלי" או "הילד בתמונה הוא סתם ילד זר לא מכיר אותו בכלל", אבל חוץ מכמה מתחכמים, מדובר בדגל בז' שמתנפנף בגאון.

גם כי כולם כותבים את זה וגם כי אפילו אם אתה הכי דוד שרוף בעולם, אחיינים לא שווי ערך לילדים משלך. אבהיות זה משהו שיש או אין לך, ושני המצבים בסדר, רק שתמונה עם האחיינים מה-על האש המשפחתי האחרון זה לא מה שמוכיח את היותך מוכן להשריץ את מאגר הגנים שלך. כשמדובר בגברים שלא מחפשים קשר רציני אלא סטוץ, מדובר בדגל בז' הזוי במיוחד, כי לא ברור איך ולמה האנרגיה המינית שלך קשורה לילדים. כל זה עוד לפני שהתחלנו לדבר על הקרינג' שיש בשימוש בתמונות של קטינים, לא ברור אם ברשות ההורים, באפליקציות לשימוש ציבורי.

צחוק בצד, החלטתי לקבל גם כמה דעות מקצועיות בנושא. ברור שיחסים ודייטינג הן נושא מורכב הרבה יותר מהדעה של מישהו על הדר מוכתר או האם היא שותה הפוך או אספרסו ולכן פניתי למומחיות בתחום.

דבי רפאלה ברקן, עובדת סוציאלית, מדריכה ומלווה גברים ונשים ביציאה מקשרים רעילים, טוענת שאם גם פנים מול פנים זה לא עובד, אז אין על מה לדבר, וגם באפליקציות לא כדאי לבזבז את הזמן, אבל לא להתייחס לכל דגל בז' בדרמטיות:

"לי יש כבר גירודים מכל הקונספט הזה של 'לגוון את היחסים'. אם זה לא - אז זה לא, ואם משעמם מההתחלה - אז שלא יתקיים בכלל. ואם משעמם אחרי שנה, אז יאללה, ביי. הקדושה הזו של ה "ביחד" ולשמור על קשר, כבר הפכה לא הגיונית בעיניי. כל הלגוון, לנסוע למקומות בשביל לעורר את הקשר, לקנות בייבידול... וגם לא בהקשר של סקס, זה כבר מוגזם.

לגבי האפליקציות, אני אומרת: מה שלא מעניין אותך או לא מתאים לך, פשוט להחליק הלאה. אני לא חושבת שיש מדריך ל 'איך להיות מעניין'. אני כן חושבת שצריך להוציא את המילה "לפסול" מהלקסיקון. 'פסלתי על זה... פסלתי על זה...' זה פשוט שאין את ה 'בום' הזה אז זה לא וכל אחד ומה שעושה לו או לה את זה. זה בכלל נושא רחב שנכנס לניואנסים קטנים. באפליקציות ההחלקה שמאלה, הפסילה האקטיבית, היא בעיניי שלילית. אם אני הייתי מתכננת אפליקציה, אני הייתי עושה ימינה ודלג ולא X.

כל הפסילות האלו מעלות על המוקד את 'בואו נמצא מה לא טוב פה' במקום להגיד 'אוקיי, הוא לא מעניין אותי'. כשאנחנו מחליקות שמאלה אנחנו לא סתם אומרות הוא לא 'מעניין אותי', אלא: 'הוא פסול'. בשורה התחתונה, אין בעיניי אדם שהוא בז' - יש אדם שהוא בז' לך. גם מישהו שמצטלם עם האחיינים, יש מישהי שזה יראה לה 'וואו', או מישהו שכותב משהו, או מצטלם עם רכב יוקרה, יש מישהי שזה יעשה לה 'וואו'".