ישראל בת 75, מסתבר שלא רק בגיל אלה גם במיינד, עם שלל אירועי השבוע שמחזירים אותנו הרחק לשנות החמישים. הפעם על הפלאנצ'ה: לאה שנירר עם שמלה שקופה, אבל לא שקופה כמו הקנאה של קארין דונסקי; פי 1,000 יותר הסגברה בכנס רפואת נשים בלי נשים; מאיה ורטהיימר ובקי גריפין בראי האקזיסטנציאליזם; ולקינוח, כדי לפתוח את הסופ"ש ככה בטוב, גילוי של רשת סחר בנשים בישראל. חדשות הנשות סוגרות שבוע.
עינב בובליל יכולה להרגיע: ה-24 לאפריל הוא לא באמת "יום האונס"
אין, אין טפשי מלוותר על גבר שאת נמשכת אליו ומתעניין בך באמת
מי מזריק למזריקה? סודות האסתטיקה של המקצוענים
לאה שנירר והשמלה השקופה
תהרגו אותי, אבל נשגבת מבינתי איך ב2023 "X בלוק חושפני" זו עדיין כותרת. כן, גם אם מדובר באישה מגיל ארבעים צפונה. קארין דונסקי? מי את, למען השם, ומדוע הבחירות האופנתיות של אישה זרה לחלוטין טורדות את מנוחתך? אז דונסקי היא מסתבר אושיית אופנה - מה זה? עובדים בזה? עושים את זה? יש בזה פעולה, מלבד לבישת מלבושים? שיהיה. אפשר היה לוותר לה, ולומר שהיא בסך הכל מבצעת את תפקידה - שוב, הרבה מחמת הספק, מפני שאין לנו ממש מושג מה התפקיד שלה - אבל אפילו כביקורת אופנה הדברים שלה לא תופסים.
חבל, כי יש מה לומר על הבגד שבחרה שנירר לחגיגות יום הולדתה, המחריד ללא קשר לאישה הלובשת אותו, והחושפנות שלו היא בהחלט לא החלק הגרוע ביותר בו. אבל דונסקי בחרה להכות מתחת לחגורה. בפוסט שפירסמה בפייסבוק, הצליחה לשזור לשלושה משפטים בלבד את מגוון הקלישאות המיזוגניות המופנות לנשים בפרופיל ציבורי גבוה: החל מהיטפלות ל"איבריה המשופצים" של שנירר, דרך התזכורת ש"יש לה ילדים מתבגרים" ועד התהיה מה חושב על כך בן זוגה. כי אישה, על אחת כמה וכמה אישה בת 65, איננה אלא סך ההעדפות של ילדיה ובעלה. לא יודעת, יחסית לאושיית האופנה, שנאת הנשים שלבשת על עצמך נראית לי מה זה שוק. שוק העתיקות.
כנס רפואת נשים בלי נשים
"מכון דורות להלכה ורפואה" כמו קארין דונסקי גם הוא, מסתבר, דבר שקיים. על פניו הוא גם אמור לשמח אותנו, כי תסכימו איתי שעדיף שההלכה תכיר בקיומה של הרפואה המודרנית ותחייה לצידה מאשר שתפקיר את בריאות המאמינים והמאמינות בידי שמיים. אז ההלכה אולי כן מסתדרת עם רפואה, אבל פחות עם נשים, כי בכנס רפואת נשים שמיועד היה להתקיים השבוע תכנן המכון לדון בבריאותנו - בלעדינו. שזו אולי הבעיה הכי גדולה של נשים בתחום הרפואה באופן כללי, והסיבה העיקרית לכך שאבחון וטיפול במחלות "נשיות" מעוכב משמעותית אל מול המחלות שפוגעות באוכלוסיה הכללית או בגברים בלבד.
היום, נגמרו התירוצים. יש די רופאות נשים כדי להזמין מי מהן להשמיע קולן בכנס כזה, ובכל זאת, נמשכת הדרת הנשים מהשיח על בריאותן. זו לא הפעם הראשונה שהיא קורית, ונראה שגם לא האחרונה. בשנת 2017, קיים ארגון "בוני עולם" אירוע דומה, שבו הוגבלה הכניסה לגברים, הן מהצד המרצה והן מהצד המאזין. ב-2012, קמה מחאת רופאים אל מול הדרת נשים מכנס הגניקולוגיה השנתי של מכון פוע"ה.
גם הפעם התעוררה מחאה על הבחירה התמוהה, וגם אפשר לומר שהיא עוררה הדים, כלומר, ככל שמשהו שחוזר על עצמו אחת לחמש שנים מסוגל לעורר. הפעם, כמה מהרופאים המרצים ביטלו את השתתפותם, בית החולים "הדסה" ביטל את השתתפות נציגיו וכן קופת חולים "כללית", שמלבד השתתפות נציגיה ביטלה גם את מתן החסות לאירוע. ואני מייחלת ליום שבו כבר לא ידרשו מחאות, ולא נתחיל כל חמש שנים מאפס, מפני שמלכתחילה גופים ועסקים שמכבדים את עצמם ידירו רגליהם מאירועים מדירי נשים, ומארגני אירועים מעין אלה יתביישו להעלות את הרעיון על דל שפתותיהם.
מה בקי גריפין רוצה ממאיה ורטהיימר?
אל תחוש קארין דונסקי לבד במקצה הטרחנות השבועית, כי הנה נושפת בעורפה בקי גריפין, עם אחת התגובות הפחות פרופורציונאליות בהיסטוריה לאמירה של סלב אחרת - ומאיה ורטהיימר. תקציר הדברים: מאיה ורטהיימר סיפרה בראיון שהיא חשה פגומה נוכח טיפולי הפוריות שהיא עוברת, תחושה מוכרת של ירידה בערך העצמי עליה מדווחות נשים רבות בטיפולים מתישים ומטלטלים מסוג זה. הווידוי לא בדיוק נגע ללבה של גריפין, שכתבה בפרופילה את פיסת השירה הצרופה, "תמסרו למאיה ורטהיימר שהיא פגומה במוח. מרוב ריכוז עצמי, היא פוגעת בנשים שלא פריווילגיות כמוה (באה ממשפחה של ביליונרים, כן?) וקוראת למי שלא מצליחה להביא ילדים פגומה".
אין ספק, רק טוב יכול לצאת מביקורת שנפתחת בקללות, הלא על כך מבוססת תרבות הדיון הפורה והנעימה ברשת. אך גם לאחר שצולחים את הפתיח המלבב הזה, התפיסה שגריפין מציגה פה, לפיה דבריה של ורטהיימר אינם אלא בבואה לבעיותיה שלה, היא תפישה בעייתית מאוד, בלשון המעטה. ורטהיימר, עובדתית, לא קוראת למי שלא מצליחה להביא ילדים "פגומה". היא אומרת *שהיא* מרגישה כך, וגם לאישה עשירה כמוה מותר לחוש רגשות שליליים ולבטא אותם. יתכן אף שנשים אחרות, שאינן בקי גריפין, ימצאו בשיתוף שלה מן הנחמה שבצרת-רבות. לא ורטהיימר ולא אחת אחרת יכולות או צריכות להתאים את מידותיהן לנוחיותה של בקי גריפין.
ומגריפין, במעבר חד לסארטר: "הגיהנום הוא הזולת", אמר הפילוסוף הצרפתי, וצדק. לפעמים די בדברי הסובבים אותנו על עצמם כדי להצית בנו רגשות עזים של קנאה, נחיתות ואפילו שנאה עצמית, והצרה היא שכולם מרגישים בדיוק ככה. כמהים לשתף, ורדופים על ידי שיתופם של אחרים. אמנם מוטב שאישיות ציבורית תחשוב פעמיים על המסרים שהיא מפיצה ברבים, עם זאת, גם אישיות ציבורית היא בת-אדם. כמו בני אדם אחרים, איננו יכולים לחווט אותה לפי מערכת הטריגרים הרגשיים שלנו. עצם קיומו של הזולת, לעתים, יהיה לנו לא נעים, ולא תמיד זו תהיה אשמתו. לפעמים מוטב להביט בזולת, לרכל עליו עם חברה טובה, לנשום עמוק ולגלול הלאה.
סחר בנשים מאוקראינה
חמישה עשר גברים ישראלים, ביניהם בעלי מלונות במרכז הארץ, נעצרו בחשד לסחר בנשים אוקראיניות, סימומן ודרדורן לזנות. על פי החשד מדובר ברשת משומנת, שמייבאת לישראל נשים מאוקרינה ובלארוס מבלי לגלות להן לשם איזו מטרה הובלו הנה. נראה שהיחס הסקסיסטי, המחפיץ והנצלני כלפי יוצאות בריה"מ בישראל לא הסתיים בשנות התשעים. הידעה המזעזעת על הסרסורים הישראלים צריכה להדליק לנו נורה אדומה אדירה, וגם להדאיג, מפני שאלה רק הפושעים שנתפסו. אין לנו מושג כמה עוד ישראלים ראו ורואים לנכון לנצל את מצוקתן של יוצאות אוקראינה החבולה כדי לנפח את הכיס, תוך רמיסתן לעפר. הידיעה הזו מזכירה לנו שתקופות חשוכות לעולם לא נותרות מאחורינו, ופרקטיקות אפלות שחשבנו לנחלת העבר תמיד עלולות לחזור על עצמן. אין חסינות מפני האכזריות האנושית. איך אומרות בפאסיב-אינסטגרמית? שבת שלום.