היה חודש קשוח. יהונתן גפן מת, זה השבוע האחרון של טל ואביעד ביחד בתוכנית, ויובל וניר נפרדו - לא ברור איזה אירוע יותר מבאס. סתם זה לגמרי ברור, סתם זה לא מועיל להקדמה שלי. בכל מקרה, לשלושת האירועים, השונים בעוצמת התגובה הרגשית שהם גרמו לי, התגובה עצמה הייתה דומה. שוק (לא!!!! איך? למה?), אחריו הכחשה (לא, לא יכול להיות, זה קליקבייט/תעלול יח"ץ/אי הבנה), ואחריו דיכאון (איך אמשיך בלעדיהם?).
צחוק בצד, הזוג הזה, יובל וניר, היו מהזוגות הבולטים בעונה הזו של אהבה חדשה. קודם כל כי יובל היא יצור מושלם ומתוק שקשה להבין איך מישהו יכול לוותר עליו, ודבר שני, בגלל שלמרות ההבדלים הגדולים ביניהם, הניצוץ של מה שהיה נראה כמו תחילתה של התאהבות נראה ונחווה על ידי הצופים כלגמרי אותנטי.
אחרי שניר הלך נותר רק לחכות שדור יודה שהוא רוצה את נויה
אשת הגומי: "אני יכולה להגיע לאורגזמה בעזרת מחשבה - וזה הסקס הכי טוב שהיה לי"
"לנשים שמזייפות אורגזמות אין שום זכות לדבר על העצמה"
ולמה זה כל כך כאב לנו? אני מניחה שבדיוק כמוני, לכל אחד מאיתנו יש בעברו אהבה שנגמרה, כזו שעד עכשיו לא ברור לנו למה ואיך ויתרנו על הפוטנציאל העצום והבלתי ניתן להכחשה, זה ששום קשיים או סיבה לוגית לא יכולות להצדיק את אי מימושו.
אולי זו הסיבה שככה התחלתי את הראיון הטלפוני עם ניר:
היי, נעים מאד. תגיד לי, אתה שפוי? למה הלכת???
אני רצינית. איך הלכת?
"תשמעי" הוא ענה מהעבר השני של הקו כאילו כבר שאלו אותו את השאלה הזאת מאות פעמים, מה שמן הסתם אכן קרה "מה שעבר עלי היה לא קל בכלל. ראיתי את רגע ההחלטה בלופ עם דמעות בעיניים. כאב לי. מאד. מה שכן, כן שמחתי לראות שהייתי כן, ואני שלם עם עצמי במובן שבדיעבד אני יכול לאשר שמה שאמרתי זה לפחות באמת מה שהרגשתי.".
אם זה קשה ויש ההתלבטות, למה להחליט בכלל?
"צריך להבין זה שיש רגע החלטה וזה רגע קריטי שבו צריך להגיד משהו - ותוסיפי לזה את העובדה שאין לך רגע להיות שניה עם עצמך. כבר בהחלטה השניה שלי הייתי על הקצה - אבל אז עוד הצלחתי להגיד לעצמי שצריך לת צ'אנס כי בשביל זה באמת באתי, ויובל מהממת."
זה בדיוק מה שמטריד את כולם - אנחנו יודעים שעפת עליה, ושהיא מהממת - אז מה כל כך היה לך קשה?
"בגלל שראיתי שקמתי לעוד בוקר שאני חסר אנרגיה ויכולת הכלה, וכאן כבר שנאתי את עצמי קצת, והכל יצא עקום. לדעתי זו תוצאה של הפורמט, לפחות חלקית - כי אני חושב שאם היו נותנים לי ללכת ולחזור מדי פעם, זה היה יכול ללכת לכיוון אחר. ככה פשוט לא יכולתי להבין מה אני מרגיש באותו זמן, וזה הכרחי בקשר שצריך להחליט לגביו - וזה רגע שפשוט לא היה.
תדע לך שזה נראה כאילו הקושי שלך בעיקר כי לא נעים לך ואתה מנסה בכל הכוח שהיא תעזור.
"זה לא ממש נכון. מאד היה לי חשוב שיובל לא תשנא אותי. העדפתי שנגיע להחלטה הזאת ביחד, כי אחרי שהיא תראה את הצד שלי, היא תבין שזה עדיף ותיפגע הרבה פחות. היא ידעה כל הזמן שאני סובל בחלק מהדברים בסיטואציה. הייתה שבת אחת במתחם שלא היה צוות, לא צילמו כלום, ישבנו שבת שלמה בחדר בדירה, בלי שום מקום לברוח אליו, ולא עשינו כלום. מה היה מזיק אם היו נותנים לי לצאת רגע לעבודה, ללכת לים - המקום שמנקה אותי, לטייל שניה עם הכלב אפילו - ולחזור למתחם במצב הרבה יותר טוב?"
יש משהו בדבריו. אני מנסה לדמיין את עצמי נאלצת להישאר בדלתיים סגורות בזמן שצופים בי בכל רגע וללא דרכי מילוט מנטליות או סתם קפה ושאחטה עם חברים. בטח הייתי שונאת את כולם, ומתנקשת במאיה ורטהיימר - או לפחות מחבלת לה בבייביליס. מה לעשות שיש מצבים כאלה בחיים, מורכבים, שבהם אתה גם ממש רוצה מישהו, וגם ממש מתקשה לתחזק את כל מה שזה אומר. הרי להתחיל להרגיש משהו למישהו זה מפחיד רצח גם בימים כתיקונם, בוודאי שזה חמור אלף מונים במצב שלו.
אז הפורמט לא עבד לך?
"הפורמט לדעתי לא פורמט נכון - למה בעצם אסור ללכת לעבודה נגיד? לצאת מהסיטואציה - כי אם זה היה קורה יכול להיות שהיינו מצליחים. כשיובל פתחה את הדלת עם החיוך שלה? אני נמסתי. כשהייתי לידה על הבמה, התגאיתי להיות לצידה. אבל כשיש קשיים ואין לך דרך לצאת מהסיטואציה, אז אתה נשאר עם כל מה שעובר עלייך. הפורמט טוב כדי להכיר את עצמך, אבל לאהבה הוא נוקשה מדי. הדלת נפתחה, אבל כשלא נתנו לי את הרגע הזה להיות עם עצמי, הדלת נטרקה עלי בחזרה."
אוקיי, מצד שני ידעת מראש לאן אתה בא
נכון, ידעתי שאני בא לחוויה, לשיעור, לא ידעתי איך זה מרגיש להיות שם.. ונשארתי שם למרות זאת, ולמרות רעשי הרקע. וברגע שהרגשתי שאין אותי, הייתי חייב להיות נאמן לזה וללכת. ועד הרגע שהוצאתי את המשפט מהפה לא ידעתי מה אני עומד להחליט."
אז הסיבה שנתת ליובל היתה האמת?
"מאה אחוז אמת. אני לא סתם מתחפר בתוך עצמי שם. והסיבה היחידה שנשארתי זה כי לנגד עיני ראיתי גם את המשיכה שלי ליובל, ובאמת הייתה לי אמונה שזה יכול לקרות. למרות שאנחנו מאד מאד שונים. יש פערים בכמה תחומים, אבל מה שהשפיע מאד היה האינטנסיביות, ושאין זמן להתגעגע."
למה צריך להתגעגע אחרי כמה ימים?
"כי 'מרחק לאהבה, זה כמו משב רוח לאהבה - אהבה גדולה היא מלבה, ואהבה קטנה היא מכבה'. אמא של האקסית שלי הייתה אומרת את זה, וזה משהו שאני מאד מאמין בו. והסטרס שם לא אפשר לנשום, הרגשתי שאני לא מכיל כלום כבר. כשראיתי בטלויזיה את עצמי אומר לה 'תפסיקי לגרור את הכפכפים בכל הבית' רציתי להביא לעצמי כאפה. ובזמן אמת גם שאלתי את עצמי מה קרה שאני אומר משפט כזה שכל כך לא אופייני לי".
אפשר להתפלפל הרבה בשאלה איפה הפורמט מועיל לתחילת יחסים ואיפה הוא מזיק, על כמה ה"כלוב" עוזר להיקשרות הראשונית, וכמה הוא מצד שני מזיק להתפתחות היחסים, ואין ספק שנמצא הוכחות לשניהם, אבל עדיין, כצופה הייתה לי הרגשה שיש איזה דיסוננס קוגנטיבי בניר, ופערים די גדולים לבין מי שהוא באמת, ובין מי שהוא רוצה להפוך להיות - קליל, מכיל, אוהב וזורם, ושמתחת לזה מתחבאים להם פחד ממחויבות וחרדה קלה מאינטימיות. ומה הדרך הכי הגיונית לברר את זה? לשאול על האקסיות:
"יש לי אקסית אחת שהייתה האהבה הגדולה שלי, היינו יחד שש שנים."
ולמה זה נגמר?
"הסיבה שנפרדנו זה כי לקחנו כמובן מאליו את זה שהכל טוב ביננו, ואז השגרה ניצחה אותנו, והרומנטיקה דעכה. זה שיעור שלקחתי מהמערכת יחסים הזאת."
פרידה קשה?
"כן. שברון לב"
יכול להיות שזה קשור?
"זאת שאלה ששווה אולי לשאול, אבל את מבינה שאפילו לא הצלחתי לשאול את עצמי שאלות בזמן הצילומים? אני לא חושב שיש לי פחד ממחויבות, אבל אני כן חושב שאני צריך לעבוד על כמה דברים. זו אחת הסיבות שהלכתי לתוכנית הזאת, כדי באמת לתת צ'אנס לזה. אחד הדברים שאני ממש רוצה זה זוגיות, ונשבע שבאתי עם הלב הכי פתוח של השנתיים האחרונות, במחשבה שאני הולך למצוא את האהבה החדשה שלי, וזו גם ההרגשה שאיתה פתחתי את הדלת, ובדיעבד - אם זו לא היתה יובל לא הייתי מסוגל להישאר שם אפילו יום."
פגשת את יובל אחרי התוכנית?
"ברור. זה היה ברור לשנינו שניפגש אחרי התוכנית, וזה גם קרה, ואני לא אכנס למה שבדיוק היה שם. החלטנו מה שהחלטנו ויותר מזה אני לא יכול להגיד".
נשמע מבטיח.... איך היה לצפות בעצמך?
להיות ולצפות אלה שתי חוויות שונות, והיה מעניין ממש להבין איך אני נשמע ונראה כשקשה לי, כשכיף לי, איך אני נראה בפרופיל, ואיך הקול שלי נשמע. בהתחלה הייתי בשוק שככה הקול שלי נשמע. אני לא מאמין שאנשים מוכנים לדבר איתי ככה עם הקול הזה" הוא צוחק " אבל בגדול זו הייתה חוויה מדהימה לראות את זה מהצד - לצאת מדייט ולדעת מה הבחורה חושבת. זה מדהים."
אז מה באמת חשוב לך בזוגיות?
"תמיכה, אהבה, פרגון, סקרנות - סקרנות זה משהו שאני מאד מאחל לשנינו, כי לעולם הזה יש הרבה מה להציע, בכל תחומי החיים.
סקרנות? זה אומר שאתה פוליאמורי?
"לא לא. היה ניסיון שלא עבד - זה לא בשבילי - בעיני זוגיות כמו שהיא זה הדבר הכי קסום בעולם. זה עוגן, זה בסיס להתפתחות, עם פרגון הדדי, עם מישהי שגם עצמאית שאוהבת את מה שהיא עושה ואוהבת את העולם שלה, ואני תמיד אהיה מאחוריה לתמוך בה, והיא תעשה אותו אותו דבר עבורי. לא, אני לגמרי מונוגמי."