בעוד רז ועינב מנסים להתגבר על המבוכה שלהם במסיבות מוזרות בסיישל (הם יצליחו, אני בטוחה) הזוג השני, בנם לנרקומנים לשעבר והעובדת הסוציאלית שהוצמדה לו, נפגשו בפרק האחרון תחת החופה. השידוך הזה, לעומת רז ועינב שהם אותו אדם לפי כל העדויות, הוא שידוך שמגיע מהעולמות המפוקפקים של "לא מה שהם רוצים, אלא מה שהם צריכים".
עזבו את זה שזה לא אמור להיות סותר בשום צורה, אלא לחיות זה לצד זה בכפיפה אחת - הבעיה היא שבמקרה של נעם ומשה זה אפילו לא נכון.
למשל, אם הציפיות של משה מבת זוגו היא להכיל אותו עד כדי תחליף אם, הוא צפוי להתאכזב קשות. לא רק מנעם המסכנה שהדבר האחרון שהיא רוצה זה ילד לטפל בו, אלא מכל אדם קרוב בחייו שצפוי להיכשל במבחני הסיבולת הקשים שצפויים לו. בני הזוג של אנשים כאלה בדרך כלל נפרדים אחרי שנים של אי עמידה בציפיות, מותשים מרוב נסיונות להוכיח את אהבתם. יכול להיות שזה אפילו קרה עם בת הזוג הקודמת ש"שברה" לו את הלב. אני מנחשת שבדרך לשברון הלב היו הרבה נסיונות לנהל חיים סבירים שלא התאפשרו. מעניין איזו גרסה נשמע אם נדבר איתה. רעיון לחתונמי - תעשו סשנים עם האקסים.
בל מקרה, הפגישה עם אמא שלו כללה את כל מה שצריך לדעת.
גם אנחנו חשדנו בגלל המחירים, אבל אז ניסינו את הליפסטיק הזה
מה הופך שדיים ל"אידיאלים"? בזכות מחקר חדש, עכשיו כולנו נדע
אחות על מלא: "שילמתי כסף בחתונה שלו - שלא יתחיל מולי עם בנות"
- העמדת פנים גנרית-גברית של עוצמה אל מול הזכרונות הכואבים? צ'ק.
- הכרה ברורה של כל הנוכחים שהוא מפחד שאמא המביכה שוב תביך אותוֿ? צ'ק.
- כמות לא מעטה של פעמים בהן נרמז לה 'לא לדבר יותר מדי'? צ'ק.
גם לאבא שלו הוא אמר במילים עדינות ש"לא צריך לדבר הרבה", למרות שמסיבה כלשהי הוא יותר נינוח בחברתו. לפי מה שראינו הוא נמצא בשלב שבו, מעשיהם, ואיכותם של אנשים שקשורים אליו בקשר משפחתי או חברי (וודאי גם זוגי - שהרי את בני הזוג אחנו בוחרים לגמרי בעצמנו) עדיין מגדירים את מצבו, איכותו, ובחירותיו. בעיקר נראה שמשה עוד רחוק מלהיות פתור מספיק, בעיקר מול דמות האישה בחייו, בכדי לעשות בחירות זוגיות נקיות מדפוסים.
נכון, הוא מטופל, בסדר. טיפולים לוקחים עשורים לפעמים. וגם - שמעתם פעם על טיפולים גרועים? כי הם הרוב. אבל יש גם הבדל בין להיות מטופל לבין להיות מטופל מספיק זמן ובכישרון בכדי להכיר את עצמך ואת הדפוסים שלך. אבל כל זה לא משנה ממילא, כי משה לא נמשך לנעם. אפילו לא קצת.
ראינו את זה במבט שלו בחופה, הבנו את זה מכל הפעמים שציין בעיניים כבויות כמה היא נהדרת ו'מקסימה' (ככה אנשים מתארים דודה של חבר רחוק. "היא אישה מקסימה!"), וקיבלנו אישור סופי במונית בדרך הביתה, או-אז טרח להעלות, מכל הנושאים דווקא את זה שידוע כרגיש במיוחד אצל נשים - פער הגילאים לטובתה - תוך ציון העובדה שלו זה מפריע. מי ישמע. שלוש וחצי שנים לטובת הגבר הם משהו שלא היו טורחים לציין בכלל, אבל כשזה הפוך צריך להזכיר את זה, לדון בזה, לפתור את זה.
אבל אפילו זה לא משנה, כי הבעיה של משה עם נעם זה לא הגיל שלה. על פער של ארבע שנים הוא היה מתגבר בקלות אדירה לו הייתה לו ולו מעט משיכה אליה. אם היה מעוניין בה מינית, הוא היה "מתגבר" על הקושי בינו לבין עצמו, ובחיים לא היה מעלה את זה כבעיה מולה, בטח לא ישר על ההתחלה. וכשאני אומרת התחלה, אני מתכוונת לפני הסקס, או לפחות לא לפני שברור לגמרי שלא יהיה סקס. וכאן קבור הכלב. הוא כבר יודע שלא יהיה סקס.
לו היה נמשך אליה, היה שומר את חששותיו לעצמו, והיה נזהר לא לפלוט משהו שיקלקל את הסיכוי שיהיה ביניהם משהו, גם אם זה יהיה למשך חודש הצילומים בלבד. גבר מעוניין לא שם לעצמו מקל בגלגלים ומבאס את האישה אותה הוא רוצה לזיין כשההינומה עדיין עליה, לפני שבילו לילה ביחד.
אפשר לדבר על גילנות עד מחר, והיא אכן קיימת, אבל כאן זו ממש לא הבעיה, והשיחה במונית מוכיחה את זה. עצם האמירה הספציפית הזאת בעיתוי הספציפי הזה אומרת רק דבר אחד - הוא מתחיל לחפש סיבות להכשיל את הקשר עוד בטרם החל - הוא פשוט עדיין מחפש את הסיבה שתוציא אותו טוב. הרי הוא גבר "רגיש", ו"עמוק", ו"מורכב" - הסיבה שלו להרוס את הקשר לא יכולה להיות כל כך שטחית אחרי הבילד אפ הזה. לא נעים. מה גם שזה מצולם לטלויזייה, וכל שידוכי העתיד עלולים להתמסמס לו.
אז עכשיו זה הגיל, ותיכף יהיו לו גם סיבות אישיותיות, ואם הם לא יהיו הזוג העונתי שנושר על ההתחלה, הם יהיו הזוג שבקושי רב מצליח להגיע לסוף ו"להישאר חברים". לפני שבתוכנית האיחוד יודו שלא ראו זה את זו (מלבד בהשקות) מרגע שהצלם עזב את דירתם.
לשאלה האם הם יוכלו לגשר על הפער הזה, התשובה היא לא. ולא בגלל שזה בלתי אפשרי - זה לגמרי אפשרי להתחיל להימשך למישהו גם אם זה לא קורה מהרגע הראשון, אבל כדי שזה יקרה צריך לאפשר את זה, ולא נראה לי שמשה יכול להתאהב במישהי שאינה סמל סטטוס מהלך לשלב ההישרדותי שבו הוא נמצא, ובעיקר את עליית המדרגה שלו לעומת הוריו, כי בשלבים מסוימים בחיים זוגיות יכולה להסתכם בהוכחת לוקיישן חיה של מידת ההתקדמות של אדם בחייו.
כשמשה ביקש מהמומחים "אני לא רוצה להיות הסיפור שלי", הוא דיבר מדם ליבו, שכן מן הסתם הוא נכנס לתוכנית כדי להיפרד מתופעות הלוואי שמלוות את כל מערכות היחסים שלו, והמומחים החליטו לממש על גבו פנטזיה טיפולית בלתי אפשרית, ולשדך לו עובדת סוציאלית שהוא לא נמשך אליה - אין החלטה יותר גרועה מלמקום אותו מול מישהי שרגילה להכיל ולעשות הנחות ועיגולי פינות להתנהגות של מטופלים, עקב עברם הקשה. זה לא רק לא מה שהם רוצים, אלא זה גם הדבר האחרון שהם צריכים.