חג השבועות, שנחגג לפני ימים אחדים, מסמל עבור הישראלים, מלבד ערימות החציר, תצוגות הכלים החקלאיים וחגיגות הביכורים, גם את פתיחתה הרשמית של "עונת חתונות הקיץ". בצד שטף החתונות שעוברות דרך צנרת ממסד הרבנות הראשית, יש לא מעט זוגות שבוחרים לשחות נגד הזרם, או לפחות לעקוף את מסלולו השגרתי, ולערוך חתונה יהודית "כשרה" כהלכה, מחוץ לגבולותיו הכובלים של הממסד הרבני.
לא בגלל הגיל והילדים - זה למה סתיו לא מצליחה למצוא זוגיות
מבית היוצר של "זו אני מראה את הפות שלי ל-30 גברים"
החבר שלי זרק אותי - אז הוצאתי 37 אלף דולר על גוף נקמה
בארגון "חופות", מערך רבני פרטי המקיים טקסי נישואין, חופה וקידושין מחוץ לרבנות הראשית, דיווחו לאחרונה על עלייה של 30% בכמות הפניות לעריכת טקסי הנישואין בהשוואה לתקופה המקבילה אשתקד, ואף חגגו ציון דרך משמעותי עם עריכה של מעל ל- 1,000 חופות. את העלייה הניכרת בכמות הפניות מייחסים בארגון למתחים החברתיים המחריפים בעת האחרונה, ובראשן למחלוקות סביב סוגיות דת ומדינה. שירותי הדת בחסות המדינה, כמו הליכי הגיור, מתן תעודות הכשרות לעסקי מזון והסעדה, הנישואין וגם הגירושים הפכו לשם נרדף לבירוקרטיה מסואבת ולכפייה דתית. בהקשר זה, מציינים ב"חופות", בעוד שלרבים בציבור הישראלי יש זיקה מוצהרת למסורת, הרי שהקשר המורכב שבין הדת למדינה מביא זוגות רבים לחפש פתרונות אלטרנטיביים, נגישים, גמישים ועוקפי רבנות בבואם להתחתן.
לדברי הרב אהרון ליבוביץ', נשיא ומייסד "חופות", "מדי שנה יש צמיחה עקבית בפניות לארגון, אבל השנה מדובר בעליה משמעותית בפרק זמן של חודשים ספורים". כמי שהוביל בשעתו את המאבק לפתיחת שוק הכשרות בישראל לתחרות, הרב ליבוביץ' מכיר מקרוב את הקשיים שמערים הממסד הרבני. "חופות שם לו למטרה 'להיות רב במקום שבו אין רב'. לשיטתנו, המונופול על שירותי הדת מרחיק זוגות מהרבנות - ומהיהדות. הפעילות שלנו נעשית מתוך מחויבות לחוקי היהדות האורתודוקסית, אך עם זאת, בסוגיות ההלכתיות הרלוונטיות לחופה וקידושין, רבני חופות מחפשים פתרונות לבעיות, במקום בעיות לפתרונות".
"אשת הלכה יכולה לערוך חופה כשרה בדיוק כמו גבר"
זוגות שנתקלים במדיניות מפלה, זוכים לאוזן קשבת שמאפשרת להם לבטא את הרצונות שלהם בעיצוב החופה והטקס", הוא מפרט. כך, למשל, ב"חופות" יכולים זוגות לערוך את הטקס בניהולה של רבנית-אישה. "אשת הלכה, שקיבלה רישוי לפסוק הלכה ממוסד-אורתודוקסי מוכר ולמדה הלכות חופה וקידושין באופן עיוני ובהכשרה מעשית, יכולה לערוך חופה כשרה בדיוק כמו גבר", הוא מסביר. "אמנם יש המסתייגים מעמידת נשים בתפקיד סמכותי מול קהל, כמו גם מהרעיון של הסמכת נשים לרבנות, אבל רבים אחרים מבינים את הצורך לפתוח את התפקידים החשובים האלו בפני נשים ואת החשיבות הערכית והסמלית של מהלך זה".
בני הזוג עטרה ושמואל הרוני - חייקין מירושלים, בחרו ברבה-אישה לניהול חופתם. עטרה דתיה, ואילו שמואל אינו דתי, ו"גם לא דתל"ש! ", הם מדגישים. היא מחנכת, מורה ורכזת תרבות יהודית-ישראלית בגימנסיה העברית בירושלים. שמואל פסיכולוג התפתחותי בהתמחות במכון להתפתחות הילד בגבעת שאול.
"אני בת למשפחה דתית, התחנכתי במסגרות דתיות ליברליות, שלא מתפשרות על מחויבות הלכתית. למדתי במכון הדר - ישיבה שוויונית, שם גם פגשתי את הרבה אביטל הוכשטיין שהפכה להיות הרבה שלי", מספרת עטרה. בשל העובדה שעטרה דתיה, היא משמשת כ "אוטוריטה הדתית בבית", מעידים בני הזוג. מסיבה זו, היה להם חשוב שהרבה של עטרה היא זו שתחתן אותם, ובמסגרת ההלכה. "מכיוון שמדובר באישה, והרבנות הראשית אינה מכירה בה כרב, הפתרון להתחתן דרך "חופות" התאים לנו מאוד", הם מדגישים. "התחתנו בתקופת הקורונה, בחתונת "רחוב". בגלל שלכל התכניות שעשינו לחתונה היו צריכים למצוא חלופה, היה לנו חשוב שהחופה תהיה הגרעין המשמעותי של האירוע.
מהבחינה הזו, הבחירה ברבה אביטל הייתה הבחירה הכי נכונה וחשובה. הרבה הובילה את החופה באצילות, בצניעות ובתבונה שמאפיינת אותה. לפי המסורת, החופה היא ה"בית" הראשון של הזוג הנישא. לא יכולנו לדמיין בית ראשון יפה יותר מזה, בעיקר בזכותה", הם מציינים. "חצי שנה אחרי החתונה נסענו לקפריסין להתחתן גם בחתונה אזרחית. הרגשנו שמעבר לחותמת ההלכתית לכך שאנחנו נשואים, חשובה לנו גם החותמת של המדינה, מתוקף היותנו ישראלים. הבחירה בחופות לא הייתה מתוך הקלות דתיות אלא מתוך מחויבות עמוקה לתורה, למצוותיה ולדרכה. היהדות היא לא הרבנות הראשית, אלא מרחב ענק של שיטות ודרכים ואין רק דרך אחת שהיא הנכונה", הם מסכמים.
"לחשב מסלול מחדש ולהשתחרר מהתלות ברבנות"
הזוגות שפונים לחופות באים מרקעים מגוונים, החל מזוגות מסורתיים או דתיים, זוגות מעורבים ועד חילונים גמורים, ותיקים בצד עולים חדשים. חלקם נתקלו במסכת של בירוקרטיה וקשיים מול הממסד הרבני, בעיקר בכל הנוגע לדרישה לבירור יהדות בדרך לחופה. זוגות אלו בחרו לבצע "פניית פרסה", לחשב מסלול מחדש ולמצוא פתרון שיאפשר להם לקיים טקס יהודי-דתי, אבל להשתחרר מכבלי התלות ברבנות, מספרת רבקה ארביב, מנכ"לית חופות. "המיזם נועד בראש וראשונה לתת מענה למי שהרבנות מתעמרת בהם ומונעת מהם ללא הצדקה להתחתן. הארגון עורך חתונות רק ליהודים כשרים, אבל מונע מהזוגות שבאים בשעריו את מסכת הייסורים של "חקירות היהדות" שהן המצאה של הרבנות מהעשורים האחרונים, ואין בהן שום צורך ברוב המכריע של המקרים".
עדן, מורה ומיכאל (*השם המלא שמור במערכת), סטודנט לרפואה, הגיעו זה לזו מרקעים שונים: עדן בת למשפחה דתית - לאומית ענפה ושורשית, ממוצא תימני. מיכאל עלה לארץ מברה"מ בעלייה הגדולה של שנות ה-90, והוא בן למשפחה קטנה וחילונית. "רציתי טקס נישואין שיהיה נאמן להלכה", אומרת עדן, ומדגישה שמיכאל, מצדו, סבל מהממסד הרבני לא מעט. לשמחתי, מצאנו בחופות את הדרך להגיע להסכמות באשר לאירוע ולטקס, מחוץ לרבנות, אבל נאמנים להלכה. בחופות קיבלנו הסבר מעמיק וממצה על דרישות ההלכה, והצגת המסמכים הנדרשים הייתה ברוח טובה, נגישה וידידותית. את החופה ערך עבורנו הרב דניאל קגנוביץ', אישיות מרתקת. הרב הוא פרופ' לביולוגיה, חוקר ומרצה בתחומים של ביולוגיית התא וניוון עצבי, בוגר אוניברסיטת הרווארד. כחוקר בעצמו, הוא מייד התחבב על בעלי לעתיד, והם מצאו בקלות שפה משותפת.
בעבר, הטלת ספק ביהדותו יצרה אצל מיכאל "אנטי" מאוד חזק כלפי הממסד הרבני. באופן כללי, הוא מחזיק בדעה שיש להקפיד על הפרדת הדת מהמדינה. לכן, על חתונה דרך הרבנות במתכונת המוכרת, הוא ממש הטיל וטו". "למשפחה שלי יש קשר חזק למסורת, לרגיל, למוכר ולמקובל. עם זאת, ההורים שלי קיבלו את ההחלטה שלנו, בסופו של דבר, בצורה חיובית. לאבא שלי היו באופן טבעי חששות, אבל אחרי ששמע על קרובת משפחה מרקע דתי מחמיר שהתחתנה אף היא דרך חופות, זה הרגיע אותו והעניק גושפנקא למהלך".
את לילך ותומר גורביץ' מכפר סבא, חיתן הרב קלמן פסח (צ'אק) דוידסון. לילך, סטודנטית לסיעוד, במקור מבית חורון, היא בת למשפחה מרוקאית-כורדית דתית, והוריו החילוניים של תומר, סטודנט להנדסת תעשיה וניהול, עלו ארצה מבלרוס ב1990. לילך מגדירה את עצמה כמסורתית, קרובה לדת ומאמינה, שומרת כשרות אך לא שומרת שבת. תומר- אתאיסט.
"כיוון שההורים של תומר יוצאי ברה"מ, נתקלנו בדחייה מהרבנות, שלא קיבלה את המסמכים המעידים על היהדות שלו- זאת למרות שהוא יהודי כהלכה", הם מספרים. "המאבק מול הרבנות הוא סוגיה שהרבה זוגות מתמודדים אתה", אומר תומר, ומספר שאחיו ואשתו נאלצו להתחתן בקפריסין לאחר שחוו קושי דומה. "כשנתקלנו ברשתות החברתיות בחופות, מצאנו בו פתרון מושלם לזוגות כמונו, שרוצים חתונה דתית כהלכה ולא מתקבלים על ידי הרבנות". כמה חודשים לפני הטקס בארץ, התחתנו בחתונה אזרחית בפראג. את הרב צ'אק, הנותן מענה לזוגות שהרבנות הראשית מסרבת- שלא בצדק לחתן, הם מגדירים כ"איש רגיש, אמפתי, שידע להעביר את טקס החופה בצורה המדויקת עבורנו".
בצד הזוגות שמעדיפים לדלג על משוכות הרבנות הראשית בדרך לאירוע המרגש של חייהם, מספרת ארביב, "זוגות אחרים בוחרים באלטרנטיבה שאנו מציעים פשוט מסיבות אידיאולוגיות - החל משאיפה לעצב טקס חופה יותר שוויוני או פמיניסטי ועד למיאוס ו"אנטי" מוחלט כלפי הממסד הרבני והתלות בו במיסוד הזוגיות. יתרה מזו, היא מסכמת, "הרצון להימנע מתכתיבים שונים של הרבנות, המהווים בעיה חברתית של ממש, מביא זוגות רבים לבחירה בדרך שלנו". בהקשר זה, היא מציינת, "תמיכה במאבק בסרבנות גט ובעגינות" ו"התנגדות לכפייה הדתית ולמונופול הרבנות" הן שתי מוטיבציות שכיחות שצפות ועולות במשובים שאנו מקבלים מהזוגות".