שלא יראו בה אובייקט מיני: פניה של הנרצחת הוחלפו בתמונה של גדר

השבוע נחתם בסימן #בושה, עם שידור הסרט המביך והמיותר על משה קצב ברשת 13, הדרת חללת צה"ל מגופי תקשורת חרדיים, השידוך המביך עד כאב בין משה לנעם ב"חתונמי" ויום הולדת 20 לאלה לי להב, עושת בושות סדרתית שאנחנו מתות עליה. חדשות הנשות מתפדחות קשות.

ע': "הוא הטיח אותי על המיטה והחל ללחוך את צווארי, כולו אדום"
לא משנה מה הוא יגיד, הגיל של נעם זה לא מה שמפריע למשה
עם בדיקת דופק ולחץ דם: נכשל הניסיון להפוך סקס לספורט רשמי

"הבושה והחרפה שידבקו ברשת 13 על שידור ה"סרט" הזה לא יעברו בזמן הקרוב", כתב בן בירון בראודה השבוע כאן. הוא לא היחידי שביקר בחריפות את החלטת רשת 13 לשדר את הראיון הגנוז עם קצב, במה שנתפס כריכבה צינית על גב הצלחת הסדרה של יס, שמציגה את הסיפור מנקודת מבטה של הנפגעת. כעת, החליטו ברשת לתת במה לפוגע והאנס המורשע, החלטה לא בהכרח פסולה לו הייתה ארוזה היטב וברגישות, אך לא זה המצב.

הסרט הבזיוני הזה - שבמחילה, לא הצלחתי לצפות בכולו, יש גבול להתעללות העצמית - מעניק את זכות הדיבור למי שמעולם לא הביע חרטה על מעשיו או הודה בהם, בחזקת "עכשיו הגיע הזמן לשמוע את הצד שלו". הקריינות הקרה, הנמנעת מפוזיציה לכאורה, לא מנקה את כפיו של הערוץ, ומייצרת תחושה מקוממת של סימטריה בין שני קולגות בני מעמד וכוח שווה וכן אחריות שווה לאסון. ההגשה המשונה הזו מתאימה אולי לדוקו היסטורי רחוק, לא לסיפור כואב ופצע מדמם של נפגעות אונס שעדיין נושאות בליבן את הטראומה. ואם נדמה לכם שגם הוא רשאי להגן על עצמו בציבור, נסו לדמיין מה הייתם חושבים על ראיון עם מחבל שרצח משפחה יהודית כדי שיציג את "הצד שלו בסיפור".

רבות דובר על הסמי-שבץ שחטף משה מ"חתונמי" לשמע גילה המופלג של כלתו, נעם, 36, המבוגרת ממנו בסך הכל בארבע שנים. אם להניח בצד תאוריות על כך שהוא פשוט לא נמשך אליה (כפי שטוענת קארין, אדונית המדור) וזורק את חוסר המשיכה על הגיל, ישנו פחד אמיתי ועמוק מפני נשים בנות שלושים פלוס. באמת, הם מפחדים מאיתנו בערך כמו שאנחנו מפחדות ללכת בחושך לבד באתר בניה. השעון הביולוגי הנשי מביא איתו שאלות בוערות שמהלכות עליהם אימים, ואני יכולה קצת להבין את זה, הרי אם רוצים ילדים - כדי לדאוג לזה בהקדם, ואם לא רוצים (אבל בישראל בדרך כלל רוצים) - כדאי גם להיות כנים לגבי זה, כדי לא לבזבז את לצד השני את הזמן.

ובצד החששות והטרדות המובנים, צריך גם לומר ששום דבר טוב לא יוצא מלעסוק במידת טריותן של ביציות בדייט ראשון, נושא שמבטיח שמכאן אף אחד לא יעלה אל אף אחד הביתה. אין מה לעשות, ברגע ששלפתם בדיקת פוריות, רצחתם את הסקס אפיל והרומטיקה. אני מפצירה בכם, גברים ונשים כאחד, אנא מכם הורידו את השיח על ילדים משולחן ההיכרויות. הוא מכשיל, הוא מדכא והוא בעיקר מיותר, כי אין לך דרך לדעת אם את רוצה ילדים מגבר שרק עכשיו הכרת. התשובה יותר מורכבת מ"כן" או "לא", ממש מורכבת מדי בשביל דייט ראשון. או שני. או עשירי. בקיצור, ודאו שזה מגיע אחרי שהתנסיתם עם סטרפאון. כשאתן מונעות מהפחד לאבד זמן, אתן הכי מבזבזות את הזמן שלכן, כי במקום לצאת לדייטים אתם יוצאות לראיונות גיוס של בנק הזרע. הלחץ לילדים לא רק מכווץ פינים אלא מונע אפשרות של היכרות אמיתית.

הפיתרון לזה יבוא אולי מכיוון נירמול המשפחות הא-נורמטיביות, אפרופו חודש הגאווה. ככל שננרמל כחברה את האופציה להקפיא ביציות, להרות מתרומת זרע, לאמץ ולהפריד בין השדה הרומנטי להורי, גם לחץ הילודה ירד משמעותית מעל עולם הדייטינג. אם הבן זוג שלך לא מוכרח להיות גם אבי ילדייך, אם אתה לא מגיע בתפיסה שבה כל אישה בת 30 רוצה לקחת ממך זרע - הכל יכול להיעשות הרבה יותר כיף.

הדרת הנשים בתקשורת החרדית עולה שלב עם הסתרת דמותה של החיילת ליה בן נון ז"ל, ההרוגה מבין שלושת ההרוגים באירוע הטרור הרצחני בגבול מצריים. לא ניתן לדמיין את רמת האטימות הרגשית שבהדרת אישה במותה, מתוך חשש הזוי ומופרך, כנראה, שהקוראים בדבר מותה ידלקו מהידיעה ויראו בה אובייקט מיני. מדהים כמה פטישים משוגעים נחשפים דווקא בניסיון להשליט שמרנות קיצונית.

בין האתרים שראו לנכון לבזות את כבודה של החיילת המנוחה - אתר "בחדרי חרדים" ו-"JDN". חשוב לציין כי אינם אתרים זניחים או כאלה שמייצגים רק איזה קיצון סורר. הקיצוניים "באמת", מקובל להגיד, כלל לא נמצאים ברשת. אז הנה הם, קבל עם ועדה, מעניקים לחללת צה"ל את הכבוד המפוקפק של ציון דמותה באמצעות תמונה של גדר. מי יודע למה נבחרה דווקא אותה גדר ליצג את בן-נון ז"ל; אולי כי מאחוריה מצופה מהנשים לעמוד ולהשקיף על הגברים. במילה אחת, בושה.

את אווירת הנכאים של הטור הזה נשבור בברכות צוהלות לאלה לי-להב, שמקום חם שמור לי בלבה, וננצל הזדמנות זו להרים לה. אני מתה על אלה לי. דווקא בגלל כל הטעויות שלה והדרמות שלה, שנשפכות החוצה ומהצדדים. היא הכוכבת בת ה-20 היחידה בסביבתנו שאשכרה מתנהגת כמו בת 20, ולא מתיימרת להציג משהו אחר. היא מתנסה מול כולם, נופלת מול כולם, נשברת, צועקת, בוכה, נקרעת מצחוק, מתכתשת עם אקסיות וחוקרת את המיניות שלה - היא רחוקה מלהיות מושלמת וזה הכי מעורר הזדהות בעולם. מעבר לזה, יש בנוכחות שלה שירות לציבור. במקום למכור לנו פנטזיה מושלמת של חיי הבידור והזוהר, היא מספרת לנו בפנים כמה החיים האלה דפקו אותה. נאחל לה שמכאן הכל ילך וישתפר (ובעשור השלישי הכל משתפר, תהיי בטוחה בזה), שהחיים יאירו לה פנים ושתוציא כבר שירים חדשים, כי יש לה קול אדיר ולגמרי אנדרייטד. אלה לי, זוט עט, ואת הורסת.